סגי נהור כתב:השאלה יפה, אמנם החילוק נראה פשוט. בכל הדוגמאות שהזכרת החיוב תלוי בזמן המסוים, וממילא צריך להכין ולהכשיר עצמו קודם זמן זה (והאריכו האחרונים בענין זה, ראה מנ"ח מצוה ה אות ז, לקח טוב כלל ו אות ג ועוד). אבל בציצית אין החיוב חל עליו אלא לאחר שלובש הציצית, וקודם לבישת הציצית אין עליו שוב חיוב ואינו צריך להכין עצמו כלל.
עזריאל ברגר כתב:אכן בשו"ע הרב (יג,ו-ז) משמע שזהו אכן איסור דאורייתא ללבוש בשבת ציצית שנפסלה מאתמול.
במה דברים אמורים בחול כיון שהוא יכול להטיל ציצית בטליתו אם כן כשלובשו עובר על קום ועשה אבל בשבת כיון שאי[נו] יכול להטיל ציצית מחמת איסור שבת אין איסור מן התורה ללבוש טלית בלא ציצית שהרי לא אמרה תורה לא תלבש בגד בלא ציצית אלא לאחר שילבשנו מצות עשה להטיל בו ציצית וכיון שאינו יכול להטיל אינו עובר.
אלא דמכל מקום מדרבנן אסור ללובשו כיון שסופו לבטל מצות עשה וחכמים לא העמידו דבריהם במקום כבוד הבריות אפילו אין שם אלא גנאי קטן לכן אם הוא מתבייש [להתפלל] בלא טלית יכול ללובשו בלא ברכה:
סעיף ז
במה דברים אמורים כשלא ידע קודם שבת שנפסלה טליתו אבל אם ידע בו קודם שבת אסור ללבשו בשבת דהיה לו לתקן מאתמול:
בן ראובן כתב:סגי נהור כתב:השאלה יפה, אמנם החילוק נראה פשוט. בכל הדוגמאות שהזכרת החיוב תלוי בזמן המסוים, וממילא צריך להכין ולהכשיר עצמו קודם זמן זה (והאריכו האחרונים בענין זה, ראה מנ"ח מצוה ה אות ז, לקח טוב כלל ו אות ג ועוד). אבל בציצית אין החיוב חל עליו אלא לאחר שלובש הציצית, וקודם לבישת הציצית אין עליו שוב חיוב ואינו צריך להכין עצמו כלל.
עוד יש לחלק, שבשאר הדוגמאות המצוה עצמה מותרת בשבת, אלא שצריכה הכנה האסורה בשבת, והרי יכול להכין מבעוד יום, משא"כ בציצית שהמצוה עצמה היא האסורה בשבת (אלא שיש עצה לעשות מבעוד יום ואז לא יצטרך לעשות בשבת, וזה אינו מחוייב לעשות).
אוצר החכמה כתב:אני לא בטוח בכוונת הרב סגי נהור אם גם לזה התכוון. ולכן אציין שאינו דומה כלל בין מצווה שאדם חייב לעשותה ואינו תלוי בכלום ולכן חייב גם להכינה כמו סוכה תפילין וציצית לבין מצווה שחייב בה רק כשלובש ואם ירצה לא ילבש בכלל את הבגד.
געצל כתב:אוצר החכמה כתב:אני לא בטוח בכוונת הרב סגי נהור אם גם לזה התכוון. ולכן אציין שאינו דומה כלל בין מצווה שאדם חייב לעשותה ואינו תלוי בכלום ולכן חייב גם להכינה כמו סוכה תפילין וציצית לבין מצווה שחייב בה רק כשלובש ואם ירצה לא ילבש בכלל את הבגד.
לכאורה החיוב להכין מה שנצרך לקיום המצוה נובע מחיוב כללי שמוטל על האדם לעשות כל מה שביכלתו כדי שיוכל לקיים המצוות כשיגיע זמנם.
דילמא מאז שנעשה גדול מוטל עליו לקחת לולב ולישב בסוכה בזמנו, ואין שום חילוק בין לפני הזמן לתוך הזמן רק לענין הקיום בפועל, שהקיום בפועל הוא רק בתוך הזמן, ומפאת הקיום בפועל הוא שנקראו מצות הזמניות מצות עשה שהזמ"ג, לפי שאינם דומים לשארי מצות שקיומם תמיד, אבל ענין החיוב אין שום חילוק בו בנין לפני הזמן לתוך הזמן.
נלענ"ד שיש לחלק בזה בין מצוה הבאה בזמן מבלי מעשה קודם שיגרום חיובה, וכגון בתענית יוה"כ והבאת פסח בע"פ, דשייך לומר בהו דמחויב מאז להתענות כשיבוא יוה"כ ולהביא פסח כשיגיע ע"פ, משא"כ במצורע וכה"ג דמקרה לידת הנגע הוא שגורם מצות המצורע ומכללם חיוב הקרבנות, ע"כ שפיר אין החיובים האלה מאז והמה חלים בשעתן.
אוצר החכמה כתב:זה בדיוק החילוק שכתבתי שלא כפי הלכאורה שלך.
כשהתורה אמרה לאדם טול לולב בסוכות על כרחך שכוונתה היתה הכן לך לולב לפני סוכות כדי שתיטול לולב בסוכות כי אחרת איך תתקיים המצווה.
אבל כשאמרה הטל ציצית בבגדך כוונתה היא כשתלבש בגד תטיל בו ציצית וכיוון שיתכן זה שלא בשבת ובשבת אינו חייב ללבוש את הבגד לא חייבה אותו תורה להכינו. כך שמערב שבת לא היה חייב כי היה יכול שלא ללובשו ובשבת הוא כבר אנוס על כך זו סברת המרדכי.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 75 אורחים