נוטר הכרמים כתב:הובאה כאן לעיל דוגמא נפלאה של מזיגה רבת אנפין מכל הטוב והיפה, ר' חיים ברים זצוק"ל. רציתי להאיר נקודה ששמתי לבי אליה במשך השנים.
הרבה עשו ולא עלתה בידם. ב"ה, כל עדה וקהילה בישראל מתייחדת בדברים ה'חזקים' ובמעלות ודגשים שמצויים אצלה באיכות ובכמות. כאשר אדם קופץ מהכא להתם ונוטל מכל הבא ליד, הוא לוקח סיכון של איבוד העומק והכיוון. אתן לזה ביטוי קיצוני המלמד על רוח הדברים.
אחד המאפיינים הבולטים בהבדלים בין חסידים לליטאים זה צורת התפילה, מעבר לשינוי בין נוסח אשכנז לספרד, יש הבדלים חדים בכל הצורה. אצל החסידים יש כמה דברים מיוחדים לשבח בתפילה השבתית, ה'לכה דודי', ובבוקר: ה'נשמת', אמירת הקרבנות, יש מקומות שגם לימוד ארוך וקבוע לפני התפילה (שמתחילה בד"כ מאוחר) או באמצעה (בגור). אצל הליטאים יש את המתינות והרצינות בקריאת שמע וברכותיה ובשמונה עשרה. ברוב המקומות - שיעור או שיח תורני אחרי התפילה, ובין קבלת שבת למעריב. נהרא נהרא ופשטיה. מקום וסגולותיו.
ליד ביתי יש בית כנסת שנטל יומרה לאחד את כולם ולקחת מכולם. יצא סלט מאוד לא מוצלח. כל דבר הוא רק טעימה. ה'לכה דודי' לא לכה דודי, והשיעור בין קב"ש למעריב ברמה ירודה וכמה דקות בלבד, וכן ע"ז הדרך. אין 'קרבנות' ואין שמו"ע ארוך. לא שייך לחטוף את הכל. כדי לשמור על משהו ברמה טובה ובצורה עקבית חייבים להיצמד לאיזה מסורת.
אני סבור שהאיש החפץ בחיי רוחניות עמוקים ואיכותיים עליו להשקיע בתוכו ובתוך דרכו וקהילתו פנימה, ויגלה נפלאות. אתה חסיד - תהיה חסיד אמיתי עם כל המעלות, אתה ליטאי - כנ"ל. 'סמוך לפלטרין שלך לא כיבשת'. הדבר המדהים בשוליים הוא, ככל שאתה מעמיק ומתעלה בדרכך ויוצק לה תוכן ועומק מעבר למלומדה ולצורה החיצונית שהמסגרת מחייבת, תגלה בעצמך יותר הכלה והבנה לדרכים אחרות. כלי מלא מחזיק. רק כאשר תתעמק ותהיה בהיר וברור עם עצמך בדרך אבותיך, תוכל לאמץ בהצלחה טעימות ומעלות מחוגים ומחוזות אחרים.
נגעתי בכמה נקודות, תן לחכם וגו'. יום טוב.
דבריך דברי טעם ומלאים חן, ואני מבקש להתייחס אליה, כיוון שהיא סוגיה הדורשת בירור והתייחסות אמיתית, לאור הרדידות ואולי אפילו סילוף מכוון מגורמים מסויימים:
1. הנך צודק מאד, וגם אחרים החרו והחזיקו אחריך שלאו כל מוחא סביל דא, להיות 'קונה הכל', ובהחלט ניתן להמליץ על כך "תפסת מרובה - לא תפסת", ויאחז כל צדיק דרכו המיוחד והטוב עבורו.
2. לצד זאת ח"ו להיות שוטים ומרובעים ולחשוב שרק הדרך אותו קיבל האדם מרבותיו, היא היא הדרך הנכונה והאמיתית, וכל השאר אינם מכוונים לאמת, ישנה אמרה יקרה מאד מהרה"ק בעל ה"אהבת ישראל" מויז'ניץ זי"ע (סבא רבה של האדמורי"ם שליט"א), שאמר שלכל צדיק וצדיק מראים בשמים שהדרך בה הוא צועד היא היא הדרך הנכונה, אך אם צדיק זה הוא גם "חכם", הרי משכיל להבין שכמו שהראו לו כן משמים, כן הראו כך לצדיקים אחרים.
3. ישנם הרבה דרכים למקום, וכל אחד ואחד ממנהיגי ישראל יודע על איזה דבר לשום דגש חזק יותר ועל איזה פחות, וכבר מצינו בחז"ל במסכת ברכות נוסח שאלה: "אבוך במאי הוה זהיר טפי", הרי שכבר בחז"ל מצינו שלמרות שכל אחד מצווה ועומד בכל התורה כולה, עם זאת כל אחד שם הדגשים וזהירות מיוחדת על מצוה מיוחדת, ויש על כך אריכות דברים, ראה בפירוש המשניות להרמב"ם על דברי רבי חנניא בן עקשיא רצה הקב"ה לזכות את ישראל וכו', עיי"ש.
4. יתירה על זאת, מותר ואף רצוי לאמץ הנהגות, הליכות והלכות, אף מחוגים וזרמים אחרים, אם האדם מרגיש שזה לא יתנגש עם הדרך הסלולה בה היא צועד, אסור להיות מצומצם ולחשוב שאסור לאמץ הנהגות או הליכות מחצר אחרת, מחוג אחר, רק כי לא ראה או לא שמע זאת בחצר או בחוג שלו, בהחלט יכול להיות שרבו מבין אל נכון שאינו חפץ לשום דגש על נקודה זו כהוראה לרבים בגין עדיפותו ענין אחר, אך אם הוא מרגיש שבידו לקיים שניהם, תע"ב.
5. הדוגמאות שהביא הרב הנוטר, במחכ"ת, כמדומני שנתפסת לדברים חיצוניים ולא לדברים יסודיים ופנימיים, ואכן סתם לחקות הנהגות חיצוניות אין שום ענין ושום טעם, הדוגמא מבית הכנסת הסמוך לך, איני יודע באיזה בית כנסת מדובר, אבל יש לי יותר מהרגשה שמדובר בבית כנסת שכונתי שכדי לרצות את כל גווני המתפללים בו, מנסים לשלב בו את כל המנהגים של כל הקהילות, וכך זה אכן נראה.
אסיים בארבע ציטטות, אחד כדי להעלות חיוך על השפתיים והאחרים כדי ללמוד מהם:
1. שמעתי מכלי ראשון מאחד שהיה נוכח באסיפה של מחנכים בחצר חסידית מסוימת שמפני כבודה לא אנקוב בשמה, ודנו שם בנושא "העומד ברומו של עולם" שצריך "לאסור" על הבחורים ללמוד "ספרים חיצוניים" כלומר ספרי חסידות מחסידויות אחרות, וצריך ללמוד רק ספרי חסידות מאדמורי"ם של החסידות, שאל שם אחד בתמימות מעושה, וכי אסור ללמוד "נועם אלימלך", "אוהב ישראל", "מאור ושמש" ועוד ועוד, כולם ממנהיגים שלא מחצר זו? ענה לו אחד מראשי העדה ברוב טיפשותו ואטימותו, נקוט כלל זה בידך, כל חצר שיש לה ממשיך כהיום אסור ללמוד מספרי אדמוריהם הקודמים, ואילו הספרים שנקבת היות ואין להם חצר פעילה וממשיך כהיום מותר ללמוד מספריהם, ע"כ, וכדי בזיון וקצף.
2. פעם נוכחתי כשהגה"צ רבי חיים ברים זצ"ל ישב עם קבוצה של בחורים חסידיים, וסיפר להם כיד ה' הטובה עליו על כל גדולי הדור שהתאבק בעפר רגליהם הן מהזרם החסידי והן מהזרם הליטאי, לאחר שעה ארוכה אמר להם לקראת סיום: כל זה היה אצלי, אבל אתם צריכים לדעת, שיש לכם את הרבי שלכם לאורו תלכו ובו תדבקון, כאשר יצאנו מאיתו דיברנו ביננו לבין עצמנו, שאם כל מה שסיפר אינו בגדר הוראה לרבים בבחי' ממנו יראו וכן יעשו, אז למה סיפר לנו כל זאת, ואם כן רצה שנלמוד מכך אז מדוע אמר לנו בסוף השיחה אחרת, נענה המבוגר שבחבורה, כנראה רצה ללמדנו את דרך הממוצע, מחד, לא לרוץ ולחפש בכל מקום ולהישאר עם כלום, מאידך, לא להיות מצומצמים וסגורים מבלי יכולת לאמץ הנהגות טובות וישרות מחוגים אחרים.
3. הייתי נוכח במפגש בין הגה"צ הנ"ל זצ"ל עם אחד מגדולי האדמורי"ם זצ"ל שהיה ידוע כמתמיד ובקי עצום, האדמו"ר הנ"ל דיבר בלהט על כך שמשום מה העולם טועה שהתורה נמצאת יותר אצל הליטאים מאשר החסידים, ואין זה האמת, והאדמו"ר הנ"ל מנה שורה שלימה של גדולי הדורות שנמנו דוקא על המגזר החסידי, וסיים התורה נמצאת אצל החסידים, הליטאים 'גם' לומדים, בשעת מעשה הגה"צ נענע לו בראשו ואף הוסיף לרשימה עוד כמה מגדולי הדורות שנמנו על כת החסידים שהאדמו"ר לא מנה, אולם בצאתו מהמפגש נענה למלויו בזה הלשון: "מה אעשה אני הכרתי גם את ר' איסר זלמן והחזו"א". ע"כ.
4. בחורף האחרון נוכחתי בכנס של מחנכים ומרביצי תורה, שם נשא דברים הגאון רבי משה הלל הירש שליט"א, ודיבר על כך שצריך להחדיר בבחורים מושגים של אהבת ה', קרבת אלוקים, והשמחה והחשיבות וגודל הזכות להיות נמנה על העם הנבחר, והפטיר בזה הלשון: "אני מוכרח לומר שענינים אלו חזקים יותר ומושרש יותר אצל החסידים".