דין האומר חצי הלל במקום הלל השלם אם שב ומברך על קריאת ההלל שנית והנה יש לדון בגוונא שהיה איפכא, שביו"ט ראשון של פסח או ביום טוב אחר אמר בטעות חצי הלל במקום הלל, שזה פשוט וברור שלא יצא ידי חובת הלל, וצריך לחזור ולומר הלל בשלימות, האם ישוב לברך עליו, ויסוד הספק משום שהרי מטבע הברכה שווה להלל השלם ולחצי הלל 'לקרוא את ההלל', וא"כ מחד גיסא יש לומר שידי הברכה יצא שמטבע ברכה אחת היא, ואף חצי הלל שמיה קריאת הלל לענין הברכה, רק ידי הלל בשלימות לא יצא, ומהיכי תיתי יברך שנית.
וכן מצאתי בשו"ת
שבט הלוי (חלק ז סימן סב) שהכריע כהך גיסא, וטעמו ונימוקו עמו, וז"ל,
אבל למעשה יראה לענ"ד יותר דיחזור כל ההלל ובלי ברכה תחלה וסוף ואפרש טעמי דהנה ידוע שיטת הרמב"ן בסה"מ שורש א' דעיקר הלל דאורייתא הלל"מ או שהוא משום שמחה, ועיקר חילי' דילי' מהאי דפסחים קי"ז ע"א דפליגי תנאי דאר"א בר' יוסי דהלל אמרו משה וישראל בשעה שעמדו על הים, ואפשר ישראל שחטו פסחיהם ונטלו לולביהם ולא אמרו הלל, ולחד מ"ד נביאים שביניהם תקנוה שיהיו אומרים אותו על כל פרק ופרק יעש"ה, ובשאג"א סי' ס"ט הוכיח מש"ס פסחים קי"ח דמעיקר הדין לאו דוקא נוסח זה, והקשה מזה ארמב"ן דמשמע דנוסח זה הלל"מ, ובאמת אין הכרח גמור דלרמב"ן כל נוסח זה החל מהללו עבדי ה' יהי' הלל"מ, אלא דעיקר הלל בתוכנו ומצותו הלל"מ או משום חיוב שמחה.
והנה בטור סי' תפ"ח וז"ל, ומברכין לגמור את ההלל, והר"ם מרוטנבורג לא הי' מברך לגמרי אף כשגומרין אותו אלא לקרות את ההלל כי היה אומר כשמברך לגמור אם יחסר ממנה אות אחת או תיבה אחת הוי ברכה לבטלה וא"א הרא"ש ז"ל היה אומר שאין לחוש לזה כי לגמור הוי פירושו לקרות כמו ותיקין היו גומרין וכו' ע"כ, המוכח עכ"פ דהרא"ש שוה בזה עם רבו מהר"ם דכשיברך לקרות בימים שגומרין את ההלל אפי' ידלג תיבה או תיבות דלא הוי ברכה לבטלה, וקשה כיון דאפי' תיבה אחת מעכבת וכמו במגילה א"כ גם עם ברכת לקרות ג"כ הו"ל ברכה לבטלה, ושו"ר במ"ב בשעה"צ סי' תפ"ח אות ג' שעמד בזה. ומש"כ המ"ב בתי' דרך אפשר דמהר"ם ס"ל כדעה ראשונה שבסימן תר"צ דאפילו דילג תיבות ממש לא מעכב במגילה וה"ה בהלל, הנה תי' זה לא מתקבל דיסתום מהר"ם והרא"ש והטור נגד מה שהם סוברים בעצמם בסי' תר"צ לענין מגילה דעכ"פ קריאה בעל פה מעכב בכל תיבה ותיבה.
אבל יראה לי בעניי מזה דנהי ודאי מתקנתם ז"ל לקרות לגמור כל הלל עם לא לנו ואהבתי בי"ח ימים בשנה, וכמבואר בעירובין י' ע"ב ותקנה גמורה היא אפילו לעכב, וכן לענין קריאה למפרע וכמבואר במגילה י"ז ע"א ושו"ע או"ח סי' תכ"ב, אבל אין להכחיש דאם קרא אחד ההלל אפילו בלי ב' פרקים אלה קרא הלל של תורה ושל שמחה דאם לא הי' בדרך הלל כלל רק בגומר א"כ איך מברכים לקרות את ההלל בר"ח ובימי חוה"מ דפסח, אבל ודאי הלל נקרא גם אם דילג ב' פרקים האלה או תיבה אחת, וחל שפיר הברכה דלקרות את ההלל ולא יצאה לבטלה, דקרא הלל וברך על הלל, אלא דלא קיים תקנתם ז"ל בפרקים האלה דימים טובים לגמור כולו, אבל לענין ברכה לברך עוד פעם כיון דשפיר חל ברכה ראשונה על הלל הראשון לא תקנו לברך פעמים, ויקרא פעם שני מתחלה ועד סוף בלי ברכה, דמקרה זה אינו דומה לכל שאר דרבנן שלא יצא כלל דעושה עוד פעם עם ברכה, ועיין היטב לשון הרמב"ם פ"ג מחנוכה ה"ה, וא"כ בנ"ד יראה בעניי דיקראו עו"פ הלל כולו ובלי ברכה.
[וראה עוד מה ששנה והחזיק דעתו בשבה"ל ח"ח סי' לט].
אולם לאידך גיסא מובא בשם
הגרי"ש אלישיב זצ"ל (קובץ מבקשי תורה לו, תשס"ד, עמ' עו) ויבלחט"א
הגר"ח קניבסקי שליט"א (קובץ צוהר אוהל חנוך עמ' רכז) שבכה"ג יחזור ויאמר כל ההלל בברכה.
ולכאורה הביאור בשיטתם הוא שלחצי הלל אין שם הלל כלל במקום הלל השלם, ואף שלא נשתנה נוסח הברכה, ותמיד מברך לקרות את הלל, מ"מ כאשר מחויב בהלל השלם וקרא רק חלקו נחשב שלא קרא את ההלל כלל.
ואולי יש לבאר יותר, דלהצד הראשון, גדר חצי הלל אינו חלוק מהלל השלם, שלא תקנו ב' תקנות של הלל, אלא ביסודו הלל אחד הוא, רק שבימים מסוימים אין גומרים ומשלימים את קריאת ההלל, והרי זה מחסיר ומגרע מן ההלל השלם, אבל הקיום הוא אותו הקיום של ההלל השלם ולא תקנה נפרדת, ולסברא זו בודאי נראה שלא איכפת לן מה ידלג מן ההלל, שהעיקר הוא שאינו הלל השלם.
אולם להצד השני נראה שתקנו ב' תקנות של אמירת הלל, וחצי הלל זו תקנת אמירת הלל בפנ"ע שנתקן עליה אותו מטבע ברכה של לקרוא את ההלל, אבל באמת זה מטבע אחר של הלל, וביום שגומר בו את הלל, חצי הלל אינו קיום של הלל כלל, ולהך גיסא מובן היטב שאין לחסר ולדלג באופן שונה ממה שתיקנו חז"ל.
ונמצא שהגרי"ש זצ"ל קאי לטעמיה בסברא, ועדיין צ"ע. [ובאמת הרי חצי הלל של ראש חודש הוא סוג אחר של הלל הנאמר בתורת מנהג, כמבואר בדברי הרמב"ם הל' חנוכה שם, אולם חצי הלל של חוה"מ, מבואר במגיד משנה שם בשם הרמב"ן שמברכין עליו וחלוק מחצי הלל דר"ח. וצ"ע].