כדבריך רבי יותם, הנה דוגמא של פשט ודרש רגילים. ציטטתי ראשונים ואחרונים בלשונם המדויק.
שמות כא, ז
וְכִי יִמְכֹּר אִישׁ אֶת בִּתּוֹ לְאָמָה לֹא תֵצֵא כְּצֵאת הָעֲבָדִים:
מכילתא דרבי ישמעאל משפטים - מסכתא דנזיקין פרשה ג
לא תצא כצאת העבדים. לא תצא בראשי איברים כדרך שהכנענים יוצאים; אתה אומר, לא תצא בראשי איברים כדרך שהכנענים יוצאים, או אינו אלא לא תצא בשנים וביובל כדרך שהעברים יוצאים, ת"ל (דברים טו יב) כי ימכר לך אחיך העברי וגו', מגיד שהיא יוצאה בשנים וביובל.
וכן מבואר בקידושין טז, א לכו"ע.
וכך פירש רש"י על אתר:
לא תצא כצאת העבדים - כיציאת עבדים כנענים שיוצאים בשן ועין, אבל זו לא תצא בשן ועין, אלא עובדת שש או עד היובל, או עד שתביא סימנין, וכל הקודם קודם לחירותה ונותן לה דמי עינה או דמי שינה, או אינו אלא לא תצא כצאת העבדים בשש וביובל, תלמוד לומר (דברים טו יב) כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה. מקיש עבריה לעברי לכל יציאותיו מה עברי יוצא בשש וביובל, אף עבריה יוצאה בשש וביובל, ומהו לא תצא כצאת העבדים, לא תצא בראשי אברים כעבדים כנענים.
ר"א בן הרמב"ם על אתר כותב (ע"פ תרגום ויזנברג):
לא תצא כצאת העבדים. פשטיה דקרא "לא תהיה מכירתה וקניתה ויציאתה לחירות כמו (של) עבדים כנענים שתהיה נמכרת בהכרזה ובפרהסיא ותהיה נקנית על ידי (מלאכה של) עבדות ותצא בשן ועין כמו שיבואר בשפחה כנענית", וביארו המעתיקים ז"ל כי פירוש (מקרא) זה "שלא תהיה יציאתה לחירות כמו יציאת עבד עברי בלבד שהיא בסוף שש שנים של עבודה ויובל וכיוצא בהם שעבד עברי יוצא בו לחירות אלא ליציאתה [גם] פנים אחרים היינו יציאתה מן השפחות אל האישות או הבאת סימנין וכיוצא בזה שנתבאר בהלכה"
ר"א בן הרמב"ם מוסיף דברים שלא כתובים בחז"ל, שלא רק יציאתה לא תהיה כעבד כנעני בשן ועין, אלא גם קנייתה לא תהיה כעבד כנעני. דבריו בשם "המעתיקים" ראויים לדיון בפני עצמו. לכאו' הוא מפרש את המכילתא באופן שונה מהפשטות, ע"י הוספה שאינה יוצאת בשש וביובל *בלבד*.
ראב"ע שמות כא, ח מבאר כעי"ז:
וטעם לא תצא כצאת העבדים שיציאתם לעולם אחר שש שנים, כי גם זאת תצא אם הגיעו שש שנים, כאשר הוא כתוב, כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה ועבדך שש שנים (דבר' טו, יב). רק אם הגיעה קודם שש לזמן שהיא ברשותה תצא.
דהיינו, בפירוש הפסוק הוא מפרש באופן ממצע, שאינה יוצאת *רק* בשש, אלא גם קודם לכן.
רמב"ן שמות כא, ח
ודרך הפשט בפרשה זו שיאמר כי ימכור איש את בתו הקטנה לאמה לא תצא כצאת העבדים האלה הנזכרים בשביעית (לעיל בפסוק ב) וביובל (ויקרא כה מ), שלא יוכל האב להוציאה מביתו לעולם אם תיטיב הנערה בעיניו ותשא חסד לפניו, אבל יקחנה לו לאשה כרצונו.
רמב"ן מבאר ע"פ "דרך הפשט" את הביאור שחז"ל דחו, ואיננו מבאר כיצד הפשט מתיישב עם דברי חז"ל.
רלב"ג על אתר מציע שני פירושים:
וכי ימכור איש את בתו לאמה — והיא הקטנה, שהיא תִּקָּרֵא 'בת', כמו שהתבאר מן השורשים הכוללים — לא תצא מגדר ישראל להנשא לעבד כנעני, כצאת העבדים שיוכלו אדוניהם להשיאם שפחה כנענית כדי שיהיו ילדיהם לאדוניהם; אבל מה שיהיה שליט בו אדוניה הוא לקחתה לו לאשה, ובזה האופן לבדו יהיו ילדיה לו, כי הם בניו. או ירצה בזה, שלא תצא בשש שנים כצאת העבדים, כי כבר יתכן שתשאר בבית, לפי שהוא ראוי שייעדה לו אדוניה וישאנה.
שני הפירושים של רלב"ג אינם כפי שפירשו חז"ל את הפסוק. הפירוש הראשון ודאי נכון להלכה, אבל בפירוש הפסוק הוא חולק על חז"ל (ורלב"ג בזה לשיטתו כפי שאאריך בעז"ה בהמשך הדיון), והפירוש השני הוא כדברי רמב"ן, והוא הפירוש שחז"ל דחו.
גם רלב"ג אינו מיישב את הסתירה שבין פירושיו (בפרט הפירוש השני) ובין פירוש חז"ל לפסוק זה.
רבינו מיוחס על אתר:
לא תצא כצאת העבדים. לא תמתין לצאת כיציאת עבד עברי בשנים וביובל וכיוצא בם. אלא ייעדנה בה. ואם לא יפדנה האב ואם לאו תצא בסימנין כמו שמפו' והולך. ורבותי' דרשו לא תצא בראשי אברים כדרך שעבדים כנענים יוצאים כמו שנ' למטה.
גם רבינו מיוחס מפרש את הפירוש שחז"ל דחו, ואיננו מיישב בין פירושו ובין פירוש חז"ל.
רשב"ם שמות כא, ח:
אם רעה בעיני אדוניה - שאינו רוצה לקיים לא תצא כצאת העבדים דמשמע שיקחנה לאשה
רשב"ם איננו מפרש להדיא את הפסוק, אבל משמע מדבריו כפירוש רמב"ן ש"לא תצא כצאת העבדים" מכוון לכך שהאדון נושא אותה לאשה, ולא שאינה יוצאת בשן ועין. עכ"פ זה איננו מוכח.
הספורנו על אתר מפרש פירוש חדש:
לא תצא כצאת העבדים. אין ראוי לאדם כשר לקנות עבריה לשפחה שלא מדעתה, אבל תהיה מקנתו לקחתה לאשה לו או לבנו וכסף דמיה יהיו נתונים לקדושין לאביה שהוא זכאי בהם, כפי מה שבא בקבלתם ז"ל
לכאו' לפי ביאור הספורנו ה"יציאה" האמורה בפסוק זה, הכוונה ליציאה מרשות אב לרשות האדון. וזה ג"כ לא כפירוש חז"ל לפסוק (אמנם זה תואם את ההלכה בעניין אחר).
רס"ג בפירוש הארוך לספר שמות, על אתר (ע"פ תרגום רצאבי), כותב שני פירושים:
ואחר זה נאמר שדיבורו לא תצא כצאת העבדים סובל שני פירושים: האחד לא תדור בהיותה אצל אדוניה במצב של עבדים. כי המילה יציאה פעמים משמשת בהוראת מגורים, כמו [...]. הפירוש השני – שלא תצא כצאת העבדים העברים, שנאמר עליהם ובשביעית יצא. אבל היא דרה אצל אדוניה עד שתגדל, בין בזמן קרוב ובין בזמן רחוק.
שני הפירושים של רס"ג אינם כפירוש חז"ל. הפירוש השני הוא הפירוש שחז"ל דחו. רס"ג איננו מבאר או מיישב כיצד פירושיו מתיישבים עם פירוש חז"ל לפסוק.
ר"י בכור שור על אתר:
לא תצא כצאת העבדים: כדרך שהעבדים יוצאים בלא בניהם, היא לא תצא בלא בניה, שאם תרצה להבנות ממנה, אתה בעצמך תקחנה, ויהיו לך בנים הימנה, ותהיה אשתך משם ולהבא, ולא תצא כי אם בגט וכתובה, כשאר בנות ישראל
גם פירושו איננו כפירוש חז"ל, ולא ביאר ולא יישב מה בין פירושו לפירוש חז"ל.
חזקוני על אתר מביא תחילה פירוש רש"י שהוא ע"פ חז"ל, ואח"כ מוסיף מדיליה:
לא תצא כצאת העבדים לפי פשוטו למדה תורה דרך ארץ שלא תהא יצאנית כמו העבד שרבו משגרו בשליחותו ביום ובלילה בעיר וחוץ לעיר, וכל זה גנאי לאשה רק שעבוד בית משום כל כבודה בת מלך פנימה, ועוד שהיא קטנה. דבר אחר לא תצא כצאת העבדים שיוצאים בלי בנים כדאמרינן לעיל אבל זו אין יציאתה כן שאם תרצה אתה לרבות ממנה אתה בעצמך תשאנה והיא ובניה יהיו שלך משם ולהבא, ולא תצא ממך אלא בגט וכתובה כשאר הבנות.
הפירוש השני כדברי ר"י בכור שור (כדרך החזקוני שמלקט מדברי קודמיו). שני הפירושים אינם כפירוש חז"ל לפסוק, ולא התייחס כלל ל"בעיה" שפירושו איננו כפירוש חז"ל.
הפירוש הראשון דומה לדברי רבי אליעזר במכילתא דרשב"י "לא תצא כצאת העבדים שלא תהא נוטלת אחריו דלאים ובלוריות למרחץ דברי ר' אל<י>עזר", שנדחו להלכה. מעניין האם המכילתא דרשב"י היה לפני החזקוני או ראשונים אחרים מבעלי התוס' שמפרשים כמותו.
העמק דבר על אתר:
לא תצא כצאת העבדים. לפי הפשט משמעו שאינה יוצאת בשום יציאת עבד, לא של עבד עברי ולא של עבד כנעני, והיינו משום שמצוה ליעדה, וסתם מי שקונה אמה העבריה דעתו לישאנה לאשה, ואחר שנשאה אף על גב שהיא בתורת אמה, לא כאשה מיוחסת שאין להבעל עליה השתעבדות שום מלאכה מה"ת, משא"כ אמה גם לאחר שיעדה הרי קנאה להיות משמשת בבית כאמה, והיא כעין פילגש כמבואר בלשון הרמב"ם הל' מלכים פ"ד ה"ד אבל הדיוט אסור בפילגש אלא באמה העבריה אחר יעוד, מ"מ לענין זה היא כאשה שאינה יוצאה בשום אופן אלא בגט אשה, והכי פי' הרשב"ם, והיינו דכתיב אם רעה וגו', זהו עומק הפשט, והדרשה תדרש
יושם לב לדבריו, מפני שהוא מבאר באופן מחודש (וכעי"ז בקצרה באדרת אליהו), ובסיום דבריו כותב: "זהו עומק הפשט, והדרשה תדרש". והבן עומד ושואל מדוע הנצי"ב איננו טורח לבאר לנו פשר דבר וליישב את פירוש הפשט עם פירוש חז"ל לפסוק, אלא אדרבה מדגיש שיש הפרדה ביניהם?
ונסיים בדברי האוה"ח הקדוש על אתר, שמביא דברי חז"ל ומפרש פירושים נוספים שהם "פשט הכתוב", ומבאר כיצד ייתכן שהוא מפרש בניגוד להלכה.
לא תצא כצאת העבדים. רבותינו ז"ל (קידושין ט"ז א) פירשו כיציאת עבד כנעני בשן ועין עד כאן. וטעמם כי לא יקרא הכתוב עבד סתם אלא לכנעני כי ישראל אין לו שם עבדות סתם. ופשט הכתוב נראה לי שהכוונה היא לא תצא כצאת העבדים שאינם יוצאים עד שיעבדו שש שנים ואם מת האב יעבדו לפני הבן אלא מת האדון הרי זו יוצאה לחרות אפילו לא שהתה שש. או יכוין לומר לא תצא כצאת העבדים האמורים בסמוך שבשנה הז' יצא אלא שם קנתה מקומה שישאנה האדון (שם י"ד ב) ולא תצא אפילו אחר מאה שנה אלא במיתת האדון או בגט ולזה גמר אומר אם רעה וגו', וקשה עד שיזכיר הכתוב יעודיה ואז יוצדק לומר אם רעה אשר לא יעדה. ולדברינו יבא על נכון כי באומרו לא תצא שם רמז היעוד ועל זה אמר אם רעה וגו' גם לא חש לטעות ששלל זכיות אשר רשם ה' בעבדים שהם יציאת שנת שביעית ושנת היובל, כי ממה שגמר אומר אם רעה וגו' בזה הראה באצבע כי ליעודי הבעל אמר שקנתה מקומה. והוסיף להסיר הטעות במה שאמר הכתוב (דברים טו יב) אחיך העברי או העבריה הרי השוה האמה העבריה לעבד העברי ליתן את האמור בעברי בעבריה.
ואין בפירוש זה הכחשה לדברי רבותינו לענין הלכה זולת בישוב הכתוב רשות נתונה לנו מהם למסבר קראי באופן שיהיה לבד מהכחשת ההלכות כי כולן מסיני באו להם, וכאן באה ההלכה כי דין שן ועין אינו אלא בכנעני ולא בישראל, והטעם נראה כי זכות יש לעבד עברי שלא יצא בשן ועין כי חייב לשלם לו אדונו דמי עינו ושינו ושאר הדברים ויעלה ביותר ומה גם כשיהיה הדבר אחר עבור שנים משש שנים של עבודתו ולפעמים יהיה הדבר בסוף, לזה קבע ה' שיטול עבד עברי דמי עינו מה שאין כן עבד כנעני שגופו קנוי לו עשה בו האדון מנהג הותרנות הידועה לבחינת הקדושה, והדברים עתיקין
מה יש להוסיף?!
הלוא צריך להיות עם הארץ של ממש כדי לטעון שהראשונים והאחרונים בהכרח מיישבים את פשטי המקראות עם דרשות חז"ל.
בהמשך אני מקווה למצוא זמן להגדיר באופן ברור יותר את שיטות הראשונים בעניין זה, כל אחד מהראשונים לשיטתו. אבל דבר אחד ברור לכל לומד, שהטענה כאילו הצבת הפשט אל מול הדרש ללא יישוב שניהם כאחד, היא "שיטה חדשה", וטענות כיו"ב, היא הבל הבלים.