חכם באשי כתב:כבר מצאנו ש'פסוק לי פסוקך' הִפנו דווקא ל'תינוק' (=ילד צעיר), משום היותו קרוב לנבואה (עי':
http://www.otzar.org/forums/viewtopic.p ... 7%9C%D7%99)
כיוצא בכך ב'טכניקה' הנקראת 'שרי כוס ושרי בוהן' (נזכרה בסנהדרין סז, ועי' שם ברש"י) - הקפדו על תינוק בדווקא. ראה: י' דן, 'שרי כוס ושרי בוהן', תרביץ, לב (תשכג), עמ' 369-359. וכאן אצטט מקור אחד משם: חכמת הנפש (לרוקח), מהדורת אייזנבך, עמ' עו:
והפילוסופין היה חלוקים על שרי בוהן ושרי כוס, מקצתן אמרו כי נכנס בלב הממונה ובורא מחשבות בלב האדם, התינוק, ומחליף את מחשבותיו ונותן לו דעת שקוע שנראה לו כגנב וכגניבה וכל מה שרואה לו, לא שרואה דבר שיש בו דבר ממש, ובודאי כך שם במחשבתו.
האם מישהו מכיר מקורות / רעיונות אחרים בענין קִרבתו של 'תינוק' לעניינים רוחניים, כמו: נבואה, השבעות וכדומה.
רמ"ד ואלי כותב על כך בכמה מקומות, עיין בדבריו בפסוק "נקרא לנערה ונשאלה את פיה".
"'לאמר מה זאת', כי ב' המלות האלו אע"פ שנראים של תימה ושל פתיות, הם של עיקר ושל ממשות לפי האמת. כי לנערים הקטנים נופלים בפיהם דברים מלמעלה , מה שאין כן אל הגדולים, לפי שהם הבל שאין בו חטא . וכענין אמרם ז"ל בספר הזוהר על פסוק 'וכל בניך למודי ה''. והרי הבן הזה אע"פ ששואל, הרי הוא כמשיב בב' מלות האלו 'מה זאת', הרומזים על הייחוד הקדוש שנשלם בשמירתה של זאת המצוה, דאתי חיוורא על סומקא, מ"ה בזא"ת דיקא, על ידי הכהן דאיהו שושבינא דמטרוניתא" (פרשת בא. יג, יד).
"אינה אמירה ממש, אלא אותה שקוראים אינספיראטיונ"י (inspiration) ממש, והוא התלבשות של רוח ברוח לפום שעתא, וכן פסוקא בפום ינוקא, ורבים כיוצא באלו, כי בכל הקב"ה עושה שליחותו" ('עת לחננה' ח"א עמ' 467).
מתוך ספר חדש העוסק בכתביו