נוסח הנרות הללו; מקום אמירתו וביאור הכפילות שבו

[נוטר הכרמים]

מקור נוסח 'הנרות הללו' שהובא בטור ובשו"ע (סי' תרעו) ובכל הראשונים הוא במסכת סופרים פ"כ ה"ד, וכך איתא שם:

כיצד מברכין, ביום הראשון המדליק מברך שלש, והרואה שתים. המדליק אומר, ברוך אתה י"י אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וציונו להדליק נר של חנוכה, ומתנה ואומר, הנירות האילו אנו מדליקין על הישועות ועל הניסים ועל הנפלאות, אשר עשית לאבותינו על ידי כהניך הקדושים, וכל שמונת ימי חנוכה הנירות האילו קודש, ואין לנו רשות להשתמש בהן אלא לראותן בלבד, כדי להודות שמך על נפלאותיך ועל ניסיך ועל ישועתיך.

והנה יש לדקדק זה כמה, חדא, שכופל ענין ההודאה על הניסים ועל הנפלאות ועל הישועות, וכפילות זו למה.

ועוד, מהו 'כדי להודות שמך', והרי בזה מיירי שאנו מדליקין נרות הללו כפרסום הנס וכהודאה על הנס, [וכמו שהארכנו במקו"א].

ועוד, למה שינה והיפך הסדר, מתחילה מזכיר ישועות, נסים נפלאות, ואח"כ בסדר הפוך, נפלאותיך, נסיך, ישועתך.

[נוטר הכרמים]

וביאר מורינו הגאון רבי אליהו ליברמן שליט"א, ע"פ הנודע בשם הסבא מקלם לתרץ קושיית הב"י הידועה למה מדליקין שמונה ימים אחר שהיה בפך השמן כדי הדלקת יום אחד, ונמצא שהנס היה שבעה ימים. וביאר על פי דברי הרמב"ן הידועים בסוף פרשת בא "ומן הנסים הגדולים המפורסמים אדם מודה בנסים הנסתרים שהם יסוד התורה כלה, שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכלם נסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם, בין ברבים בין ביחיד".

והחשמונאים שהיו 'בני בינה' הבינו דבר מתוך דבר, העמיקו והשכילו בנפלאות ד', והחדירו בעצמם ש'מי שאמר לחומץ שידלק אמר לשמן שידלק', ואין טבע ומנהג העולם, ונמצא שגם ההדלקה ביום הראשון הוא נס. [והוסיף הגר"ש רוזובסקי זצ"ל שזהו הביאור בנוסח הפיוט 'בני בינה ימי שמונה קבעו שיר ורננים'. וראה עוד בספר קדושת לוי חנוכה קדושה חמישית].

ומעתה מבואר שאנו אומרים שמטרת הדלקת הנרות היא להודות על הנסים הגדולים הגלויים והמפורסמים שהיו בימים ההם בזמן הזה לחשמונאים הקדושים. ישועות שזה הנסים הגדולים ביותר ואח"כ נסים ואח"כ נפלאות, מן הכבד אל הקל.

והתכלית של אלו הנסים וההתבוננות בהם ע"י הדלקת הנרות היא 'כדי להודות שמך על נפלאותיך ועל ניסיך ועל ישועתיך'. להודות על הנפלאות ועל הנסים ועל הישועות שבכל יום ועל הנפלאות שבכל עת [כמו שאומרים בברכת ההודאה: על נסיך שבכל יום עמנו ועל נפלאותיך... שבכל עת]. והולך ומונה מן הקל אל הכבד, שהרי אפילו על הקל בא להודות ולהלל.

ולפי"ז ידוקדק עוד מה שבפעם השנית נקראים הניסים והנפלאות והישועות 'ניסיך' 'נפלאותיך' ו'ישועתיך' משום דלא מיירי מהניסים הגדולים והמסוימים דוגמת נס חנוכה, אלא מכל נס ונס שנעשה בכל יום ויום ע"י הקב"ה.

[נוטר הכרמים]

ונראה לבאר באופן אחר, על דרך הפשט, דהנה בטור איתא, גרסינן במסכת סופרים המדליק אחר שהדליק אומר הנרות הללו. וכן העתיק השו"ע (סעיף ד), וכן הוא בהרבה ראשונים שאומר לאחר ההדלקה.

אולם באמת כד נעיין בגירסא שלפנינו בבמסכת סופרים:

כיצד מברכין, ביום הראשון המדליק מברך שלש, והרואה שתים. המדליק אומר, ברוך אתה י"י אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וציונו להדליק נר של חנוכה, ומתנה ואומר, הנירות האילו... כדי להודות שמך על נפלאותיך ועל ניסיך ועל ישועתיך; ואומר, ברוך אתה שהחיינו; ואומר, ברוך אתה שעשה נסים.

המבואר שזמן אמירת הנרות הללו הוא לאחר ברכת להדליק נר וקודם שתי הברכות האחרות.

ואמנם כן איתא להדיא בדברי השואל שבשו"ת מהרי"ל (סימן קמה), וז"ל,

גם תימא אשר שמעתי מגדולים וההמון נוהגין בו לברך נס קודם זמן ואחר כך מתנה הנרות הללו כו', ובכמה מקומות ראיתי ממסכת סופרים הנוסח אינו כן, שאומר שמברך להדליק ומתנה ואומר הנרות כו' ואחר כך נס. וכן העתיקו הגדול בחיבור הגהות בספר רמב"ם. ועל הברכה אין לתמוה על המנהג כי הוא לפי הגמרא דידןי אך לפי התוספותיא יש לתמוה למה משנה.

ומהרי"ל משיבו: ו

מה שמאחרים הנרות הללו אחר כל הברכו', נ"ל משום דאין להדליק עד שיגמור כל הג' ברכות הכא כמו שעושין בקריאת מגילה ונטילת לולב דכולהו בעינן עובר לעשייתן. ומסכת סופרים איכא למימר דסבירא כמ"ד בירושלמי בשעת עשייתן. ואנו אין לנו אלא תלמוד דידן דעיקר. וכ"ש דאין מנהג פשוט לאמרה, והיאך נפסיק בטפל לבין העיקר.

[ומובא בספר מטה משה ימי החנוכה סי' תתקפא].

העולה מדברי השואל ומדברי המשיב גם יחד שהפירוש הפשוט במסכת סופרים מורה לומר את נוסח הנרות הללו לאחר ברכת להדליק קודם הברכות האחרות.

ולפי דרך זו יהיה הביאור בכל נוסח האמירה, שהדלקת הנרות היא כדי להודות שם ד' על הנסים – ניסי ונפלאות ימי החנוכה, ומהי ההודאה - אלו ב' הברכות של ההודאה, שהחיינו ושעשה נסים שמברך אותם תיכף לאחר ההדלקה. וברכת להדליק נר אינה כלולה בהודאה, שכן היא ברכת המצוות ולא ברכת השבח וההודאה.

[נוטר הכרמים]

ברם נראה שגם לפי מנהגינו שאנו אומרים הנרות הללו אחר ההדלקה כהכרעת הפוסקים, עדיין יש מקום לעיקר הביאור, וכמו שנראה להוכיח בס"ד.

כתב בספר לקט יושר (לרבי יוסף ב"ר משה תלמיד התרומת הדשן; עמוד קנב ענין א) וז"ל,

הנרות הללו אנחנו מדליקין... כדי להודות לשמך ברוך שהחיינו, ואשר עשה ניסים. וזה הנוסח כתבתי מכ"י וכן מהר"י מינץ יצ"ו, וראיה שהקדים שהחיינו לאשר עשה נסים, ולפי שמצאתי במסכת סופרים ורציתי לדקדק ברוך שהחיינו ואשר עשה ניסים אין מנוסח הנרות הללו, אלא סדר ברכות הוא מונה. ולא הודה לי מה"ר יעקב מיישטרי יצ"ו אלא הנוסח כן הוא

.

בדברי מה"ר יעקב מיישטרי המובאים בלקט יושר מוכח שהאמירה הינה לאחר ההדלקה, וזהו שנקט שאין להוכיח מכאן על סדר הברכות, אלא הנוסח כך הוא, ואף כי התוספת של נוסחאות הברכות זה חלק בלתי נפרד מסדר האמירה של 'הנרות הללו', מ"מ אומר כתוספת לנוסח שלנו את המילים 'ברוך שהחיינו ואשר עשה נסים'.

ומצאתי לו חבר ב'הלכות חנוכה לרבינו המהרז"ך' (מוריה קסה - קסו, ו – יג), וז"ל,

'ואח"כ קאמר בנוסח ברוך הוא שהחיינו דזה קאי אתחילת הנוסח דקאמר עיקר הנרות הללו אנו מדליקין על הישועות וכו'.

הרי דסבר מהרז"ך ג"כ שיש כאן המשך לנוסח 'הנרות הללו'. [ולא ברורה כ"כ כוונתו, וראה בהערת הרב יצחק סץ שם].

ומעניין שבהגהות מיימוניות (פ"ג ה"ד) אמנם כך מופיע בנוסח הנרות הללו:

כדי להודות לשמך על נפלאותיך ועל ישועתך ברוך שהחיינו ואשר עשה נסים. וכן היה רגיל מהר"ם ז"ל.

ואף כי בדברי השואל שבתשובות מהרי"ל מבואר שהבין בלשון ההגהות מיימוניות שתוספת לשון הברכות היא סדר ברכות, ולא חלק מסדר האמירה, אבל בנוסח ההג"מ שלפנינו נראה כפי שהבין הלקט יושר שזה חלק מסדר האמירה, שהרי בתחילת דבריו כתב להדיא:

'במס' סופרים פ"כ שיש לומר אחר ההדלקה נוסח זה'

ולפי דרך זו יהיה הביאור בכל נוסח האמירה ככל האמור לעיל, אלא שאף שאומרים את כל הנוסח לאחר הברכות, הרי האמירה מגלה ומבארת את תוכן ההדלקה ושילובה עם הברכות.

[ולעצם הערת הלקט יושר ודיוקו מסדר הברכות, כתב החיד"א בספר ככר לאדן (דף קכה א), שצריך לתקן הלשון, שמברך שעשה נסים ושהחיינו, ואח"כ אומר הנרות הללו וכו', ובספרו כסא רחמים שם כתב בשם הרב נחלת יעקב אהא דמסכת סופרים דלאו דוקא הוא, וכ"פ הפר"ח].

[דרומי]

ראה גם כאן שדן ומבאר את הכפילות בהרחבה

[הפצת המעיינות]

וביאר ש"ב? מורינו הגאון רבי אליהו ליברמן שליט"א

ראה גם כאן שדן כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע ומבאר את הכפילות בהרחבה

[עיניו כיונים]

ייש"כ לר' נוטר על העלאת הנושא והבאת המקורות והצעת ביאורם.
ראוי לשים לב ללשון מסכת סופרים (פ"כ): "ומתנה ואומר הנירות האילו", ושוב בסוף אותה הלכה "מכאן ואילך מברך להדליק ומתנה והרואה אומר שעשה נסים". מה הלשון 'מתנה'?
מעתיקים רבים שלא הבינו את פשר הלשון 'ומתנה' השמיטו תיבה זו, הן בראשונה הן בשנייה (וכ"ה בנוסח הנדפס בש"ס). בשנייה רבים מהם הוסיפו את מה שהושמט - ברכת 'שעשה ניסים'.
קישורים וציונים: ההלכה הנידונת במסכת סופרים מהדורת מיכאל היגער, ראו שינויי נוסחאות בשולי הדף.
הערת היגער (בסוף העמוד) במבואו וציוני מ"מ בראשונים.
מאמר ב'קולמוס' (עמ' 12 ואילך) על הלכת מ"ס ודברי הפוסקים בעניינה.
מנהגי ישראל, דניאל שפרבר, ח"ב עמ' רעט, וכן ח"ה עמ' מ.
כל אלו לא ביארו את הלשון 'ומתנה'.

[פלגינן]

לגוף הדברים יעוין כאן: viewtopic.php?f=24&t=30968#p422982

[מה שנכון נכון]

הערה בעלמא לפו"ר. אולי הוא לשון דיבור, כמו שם יתנו צדקות ה', ובשוח"ט קיח "לתנות כל הניסים שנעשו לי", (והמ' בשוא והת' בפתח), ובא במובן: ומכריז ואומר. אך באמת זה דחוק ורחוק, ובד"כ לשון זו בחז"ל משמעותה תנאי רגיל.

[בן אדם]

הערה בעלמא לפו"ר. אולי הוא לשון דיבור, כמו שם יתנו צדקות ה', ובשוח"ט קיח "לתנות כל הניסים שנעשו לי", (והמ' בשוא והת' בפתח), ובא במובן: ומכריז ואומר. אך באמת זה דחוק ורחוק, ובד"כ לשון זו בחז"ל משמעותה תנאי רגיל.

מסתברא מילתא שהמכוון בזה היא מלשון הכרזה, כמו שמצינו לדוגמא בעירובין (פסיקתא, בובר שמות טז) "ומברך חד מינייהו ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות עירוב, ומתנה ואומר בדין יהא לן שרי לאפוקי ולעיולי ולטלטולי בשבתא בכולה מתא דנא לנו ולכל ישראל הסמוכין על עירוב זה עד זמן פלוני", שאין כאן תנאי שמתנה, אלא הכרזה והודעה בלבד. כמו"כ מצאתי מביאים משו"ת הרשב"א (חלק ה סימן רנז) "אבל במדיר לחבירו, ועל אותו נדר ממש הוא מקדים ומתנה ומבטלו בפיו, ואומר: כל נדר שאני עתיד להדיר את פלוני, כדי שיעשה עמי כך וכך, הרי הוא בטל". וגם כאן אין הכוונה ללשון תנאי.

[מה שנכון נכון]

ראיתי כבר פסיקתא זו, וגם בה יש לפרש ל' תנאי - עד זמן פלוני.

[עיניו כיונים]

הערה בעלמא לפו"ר. אולי הוא לשון דיבור, כמו שם יתנו צדקות ה', ובשוח"ט קיח "לתנות כל הניסים שנעשו לי", (והמ' בשוא והת' בפתח), ובא במובן: ומכריז ואומר. אך באמת זה דחוק ורחוק, ובד"כ לשון זו בחז"ל משמעותה תנאי רגיל.

מסתברא מילתא שהמכוון בזה היא מלשון הכרזה, כמו שמצינו לדוגמא בעירובין (פסיקתא, בובר שמות טז) "ומברך חד מינייהו ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות עירוב, ומתנה ואומר בדין יהא לן שרי לאפוקי ולעיולי ולטלטולי בשבתא בכולה מתא דנא לנו ולכל ישראל הסמוכין על עירוב זה עד זמן פלוני", שאין כאן תנאי שמתנה, אלא הכרזה והודעה בלבד. כמו"כ מצאתי מביאים משו"ת הרשב"א (חלק ה סימן רנז) "אבל במדיר לחבירו, ועל אותו נדר ממש הוא מקדים ומתנה ומבטלו בפיו, ואומר: כל נדר שאני עתיד להדיר את פלוני, כדי שיעשה עמי כך וכך, הרי הוא בטל". וגם כאן אין הכוונה ללשון תנאי.

עיין מה שנכתב במאמר קובץ 'הלכה ומסורה' ה', פרק ג (המאמר כולו הועתק כאן).

[עיניו כיונים]

...ומצאתי לו חבר ב'הלכות חנוכה לרבינו המהרז"ך' (מוריה קסה - קסו, ו – יג), וז"ל,

'ואח"כ קאמר בנוסח ברוך הוא שהחיינו דזה קאי אתחילת הנוסח דקאמר עיקר הנרות הללו אנו מדליקין על הישועות וכו'.

הרי דסבר מהרז"ך ג"כ שיש כאן המשך לנוסח 'הנרות הללו'. [ולא ברורה כ"כ כוונתו, וראה בהערת הרב יצחק סץ שם].

ומעניין שבהגהות מיימוניות (פ"ג ה"ד) אמנם כך מופיע בנוסח הנרות הללו:

כדי להודות לשמך על נפלאותיך ועל ישועתך ברוך שהחיינו ואשר עשה נסים. וכן היה רגיל מהר"ם ז"ל.

מהרז"ך שם מצטט מהגהות מיימוניות!

[עיניו כיונים]

אגב הדברים הנ"ל, יש עימי עוד הערה קטנה על גרסת כתבי יד חשובים במסכת סופרים שם, כמובא במהדורת היגער: ועל מצות שבעת ימי חנוכה הנרות האלו קודש וכו' (וכ"ה ב'מאגרים'). ובקצת כתבי יד של הגהות מיימוניות (הל' חנוכה פ"ג ה"ד אות א) הגרסה היא "ועל שבעת ימי חנוכה", וכן הביא מהרז"ך בשם הגמ"י (הלכות חנוכה לרבינו המהרז"ך, מוריה פב שבט תשמ"ו, אות ה, עמ' ח. בעמ' ט הובא נוסח 'הנרות הללו' עם שינויי נוסחאות, ושם בהערה הובאה הגרסא 'ועל שבעת' משני כתבי יד של הגמ"י. ובכ"י אחד של מ"ס המובא אצל היגער נכתב "ועל שבעה מצות" בסירוס, אולי מחמת כניסת אחת התיבות מהגהת גיליון). וביאר מהרז"ך ש"שבעת ימי חנוכה" חוזר רק על "הנפלאות" דהיינו נס פך השמן שהיה בו ליום אחד בלבד. והיום הראשון הוא על הגאולה והישועה בניצוח המלחמה, עי"ש.

[אגב, במוריה שם נדפס בלשון מהרז"ך "ובכל מיימוני כתב בנוסח זה", לכאורה פירושו הוא בכל נוסחאות הגמ"י שראה מהרז"ך. ובקובץ מוריה קל"ט, כסלו תשס"ד, בעמ' קכ"ו תוקן(?) לשון מהרז"ך "ובעל מיימוני כתב" וכו' (ובספרי הכותב שם נדפס "ובס' מיימוני כתב").
בראש קובץ קל"ט נדפסו פסקי מהר"ם מרוטנבורג על הל' חנוכה ובתחילתם הובא מנהגו לומר "הנרות האלו" וכו', אך נשמטו המילים "וכל שבעת/שמונת (עי"ש בדברי מהרז"ך) ימי חנוכה אלו"! וכך הוא בנוסח שבספר האגודה למהרז"ך. גם בתחילת הנוסח גורסים שני מקורות אלו ניסים, גבורות, תשועות, מלחמות. ולא כנוסח שבהגמ"י המונה ישועות, נסים, נפלאות, וכ"ה בהל' חנוכה למהרז"ך שם.]

[הא לחמא עניא]

מקור נוסח 'הנרות הללו' שהובא בטור ובשו"ע (סי' תרעו) ובכל הראשונים הוא במסכת סופרים פ"כ ה"ד, וכך איתא שם:

כיצד מברכין, ביום הראשון המדליק מברך שלש, והרואה שתים. המדליק אומר, ברוך אתה י"י אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וציונו להדליק נר של חנוכה, ומתנה ואומר, הנירות האילו אנו מדליקין על הישועות ועל הניסים ועל הנפלאות, אשר עשית לאבותינו על ידי כהניך הקדושים, וכל שמונת ימי חנוכה הנירות האילו קודש, ואין לנו רשות להשתמש בהן אלא לראותן בלבד, כדי להודות שמך על נפלאותיך ועל ניסיך ועל ישועתיך.

והנה יש לדקדק זה כמה, חדא, שכופל ענין ההודאה על הניסים ועל הנפלאות ועל הישועות, וכפילות זו למה.
ועוד, מהו 'כדי להודות שמך', והרי בזה מיירי שאנו מדליקין נרות הללו כפרסום הנס וכהודאה על הנס, [וכמו שהארכנו במקו"א].
ועוד, למה שינה והיפך הסדר, מתחילה מזכיר ישועות, נסים נפלאות, ואח"כ בסדר הפוך, נפלאותיך, נסיך, ישועתך.

ישנם גירסאות נוספות במסכת סופרים דשם כתוב "ומדליק ואומר" ולא "ומתנה ואומר".

[לענין]

ומעניין שבהגהות מיימוניות (פ"ג ה"ד) אמנם כך מופיע בנוסח הנרות הללו:

כדי להודות לשמך על נפלאותיך ועל ישועתך ברוך שהחיינו ואשר עשה נסים. וכן היה רגיל מהר"ם ז"ל.

ואף כי בדברי השואל שבתשובות מהרי"ל מבואר שהבין בלשון ההגהות מיימוניות שתוספת לשון הברכות היא סדר ברכות, ולא חלק מסדר האמירה, אבל בנוסח ההג"מ שלפנינו נראה כפי שהבין הלקט יושר שזה חלק מסדר האמירה, שהרי בתחילת דבריו כתב להדיא:

'במס' סופרים פ"כ שיש לומר אחר ההדלקה נוסח זה'

ולפי דרך זו יהיה הביאור בכל נוסח האמירה ככל האמור לעיל, אלא שאף שאומרים את כל הנוסח לאחר הברכות, הרי האמירה מגלה ומבארת את תוכן ההדלקה ושילובה עם הברכות.

אין מזה כל ראיה, יען כי שפיר אפשר לפרש שמברך אקב"ו להדליק, ואז אומר הנרות הללו, ואז מברך את שתי הברכות [וכמ"ש הב"ח בד' הטור]. וא"כ אין מכאן ראיה כפירוש הלקט יושר שזה מסדר האמירה, אלא שפיר איכא לפרושי כמו שהוא בפשוטו שסדר ברכות הוא וכהשואל שבמהרי"ל.

[נוטר הכרמים]

ראה בירחון 'האוצר' החדש עמ' סד ואילך,
מאת הרב דוד אריה הילדסהיים אשדוד
שעת אמירת הנרות הללו לשיטת המסכת סופרים

[מאור עינים]

ממשמעות המהרי"ל נראה שהסוברים לברך אחר אמירת הנרות הללו, היינו שמדליקים ג"כ קודם אמירת הנרות הללו וב' ברכות,
ויש להאיר לפ"ז דברכת הרואה אין בה חידוש בעיקר הברכה, דהרי גם המדליק אינו מברך ב' הברכות כשאר ברכות, והיינו דאין מברכן עובר לעשייתן, ולכאו' אין ברכתן על עשית המצווה, אלא על הראיה וכיו"ב, ולכן גם ברואה שייכא ב' הברכות,
[וידוע קושית הראשונים למה לא תקנו ברכת ראיה לסוכה וכיו"ב ולפי"ז אתי שפיר ודוק]

[לענין]

כבר כתבו כן, דלהנך שיטות המדליק גופיה מברך מדין הרואה.

[הא לחמא עניא]

ראה בירחון 'האוצר' החדש עמ' סד ואילך,
מאת הרב דוד אריה הילדסהיים אשדוד
שעת אמירת הנרות הללו לשיטת המסכת סופרים

על איזה כרך כוונתו???

[לבי במערב]

גל' לו (וסימנך, מנין נרות החנוכה).

[שקלאוו]

פשוט שגם אם גורסים מתנה הרי שמדליק לפני נוסח הנרות, דהוי הפסק.
ובר"מ וכל תלמידיו (מרדכי, הג"מ, רא"ש) מדליק לפני הנרות הללו ולאח"מ מברך שעשה נסים ושהחיינו. והטעם להדליק ואז לברך שעשה ניסים מובא בי"א בריטב"א "שיהה רואה ניסו ומברך עליו".
היינו, לא רק דלית להו ההוא דמהרי"ל שכל הברכות בעינן עובר לעשיתן והמ"ס חולק על תלמודא דידן (ופלא גדול הוא, דמה לעובר לעשייתן בברכות השבח?) אלא איפכא, יש טעם להמתין על שיראה הנרות. ויתכן שזהו גם טעם השיטה המיוחדת של רבינו יונה המובאת באבודרהם שביום הראשון ידליק אחרי שלש ברכות שבעינן עובר לעשיתן וביום השני אחרי ברכה ראשונה. ואמנם מי שלא חילק סובר שגם זמן א"צ עובר לעשייתן כפי שכתב הרי"צ גיאת בענין הפסק נענועים בין נטילה לזמן.

[נוטר הכרמים]

על ידי כהניך הקדושים.

יש להתבונן בנוסח זה, שנראה כאן הדגשה שהנס היה ע"י הכהנים, ובנוסח על הנסים לא מצינו זכר לזה, אלא מוזכר צדיקים חסידים ועוסקי תורתך, ולא שהיו כהנים.

עוד יש להתבונן במה שהקשו שאין נזכר כאן נס ההדלקה, ו'על הנסים ועל הנפלאות ועל התשועות' וכו', משמע על כללות הנסים שנעשו במלחמת החשמונאים את היוונים ונצחונם, ויש גירסאות להדיא דגרסי 'ועל המלחמות'.

אולם באמת נראה פשוט שכל נוסח הנרות הללו נתקן על נס השמן ולא על ניסי המלחמה, וזוהי הנוסחא במסכת סופרים (פ"כ ה"ג): ומתנה ואומר, הנירות האילו אנו מדליקין על הישועות ועל הניסים ועל הנפלאות, אשר עשית לאבותינו על ידי כהניך הקדושים, ולא נזכר 'על המלחמות', וכן בכל הראשונים, ואין זה אלא תוספת מאוחרת שנשתרבבה לכאן.

ומעתה נראה דאדרבה דווקא כאן מודגש "על ידי כהניך הקדושים", ובהקדם דברי הרמב"ן ריש פר' בהעלותך, וז"ל,

אבל ענין ההגדה הזו לדרוש רמז מן הפרשה על חנכה של נרות שהיתה בבית שני על ידי אהרן ובניו, רצוני לומר חשמונאי כהן גדול ובניו.
ובלשון הזה מצאתיה במגלת סתרים לרבינו נסים שהזכיר האגדה הזו ואמר, ראיתי במדרש כיון שהקריבו שנים עשר שבטים ולא הקריב שבט לוי וכו', אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה דבר אל אהרן ואמרת אליו, יש חנכה אחרת שיש בה הדלקת הנרות ואני עושה בה לישראל על ידי בניך נסים ותשועה וחנכה שקרויה על שמם, והיא חנכת בני חשמונאי, ולפיכך הסמיך פרשה זו לפרשת חנכת המזבח עכ"ל.

ושמעינן בלשון הרמב"ן שדווקא ע"י ה'חנוכה' האחרת דהיינו הנס שנעשה בפך השמן לחנוכת המנורה היא היא חנוכת בית חשמונאי ורק מחמת החנוכה נקראת על שמם, כי נס המלחמה אין בו יחוד בכך שהם כהנים, ונעשה להם נס באשר הם צדיקים ועוסקי תורה וטהורים, ודווקא בנס חנוכת המנורה שההדלקה מוטלת עליהם יש כאן 'חנוכת בית חשמונאי'.
ובלשון המדרש "ואני עושה בה לישראל על ידי בניך נסים ותשועה וחנכה שקרויה על שמם, והיא חנכת בני חשמונאי", ונראה שזהו הביאור בנוסח 'הנרות הללו': על הישועות ועל הניסים ועל הנפלאות, אשר עשית לאבותינו על ידי כהניך הקדושים, ולא מיירי בניסי המלחמה כלל, וכמש"נ