עקביה כתב:בהקדמתו ל"חיי עולם" כותב הסטייפלר שהמקסימום שאפשר ומותר לענות למי שיש לו שאלות באמונה הוא: ראה את כל גדולינו אשר מעולם אנשי השם, היה סמוך ובטוח שכל מה שתוכל להעלות בדעתך כבר עלה בדעתם ואעפ"כ היו שלמים באמונתם, כך שאתה יכול להיות רגוע ולחזור לבית המדרש.
בטוחני שמאז "פעם" פחת מאד מספרם של האנשים שתשובה כזו תעשה להם טוב על הנשמה ותרגיע אותם.
תאר לעצמך בחור שמגיע אל המשגיח ואומר לו שיש לו שאלות באמונה, והמשגיח נחרד ומזדעזע ואומר בקול ענות גבורה לבחור המסכן שאין זו אלא עצת היצר הבא לנסותו, ואין לו לבחור אלא להתחזק בתפילה ובלימוד התורה, ושאלותיו תכלינה מאליהם.
גם בחורים כאלה שתשובה זו תספק אותם, חוששני, הם זן נדיר כיום.
אני בכלל לא בטוח שבזמן הקה"י כן היו תשובות כאלה מספקות את כולם/רובם.
שמעתי בזמנו שיעור של הרב פייבלזון שבו הוא הסביר את שתי הגישות שיש היום בין גדולי ישראל בתגובה הראויה לשינויים שחלו בציבור החרדי (מטבע הדברים והמציאות ואכמ"ל). ואסכם בקיצור כפי זיכרוני והבנתי: יש מגדולי ישראל ששומרים על ההגדרה "חרדי" המסורה לנו (האמת שגם זה נושא לדיון, מהי ההגדרה המסורה לנו, ואכמ"ל) בכל מחיר, ומבחינתם להשאיר "מחוץ לגדר" כל מי שלא מתאים לה, ושהציבור החרדי אפילו יקטן וילך, העיקר לא לשנות כלום במהות "חרדי". ויש מגדולי ישראל שלא רוצים להוציא אנשים מחוץ לגדר, אלא להשאיר אותם בתוך הציבור החרדי, ולכן נוקטים בגישה שונה (שלא אכנס אל פרטיה במסגרת זו). עכת"ד.
את שתי הגישות אלה בין גדולי ישראל לדורותיהם, מה התגובה הראויה לבעיות מתחדשות, מוצאים גם בעוד הקשרים.
אני מבין שהו"ה בנוגע לתשובת החיי עולם הנ"ל. זו תשובה שבבירור לא תספק רבים (בוודאי לטווח ארוך), וזאת גם אם המשיב מאד בטוח בתשובתו, וגם אם השואל סומך על המשיב, וגם יעשה מאמץ לקבל ולאמץ את התשובה. יש מי שמבנה אישיותו ואופיו וחשיבתו וכו' מסוגל לקבל תשובה כזו והיא מרגיעה אותו, ויש מי שלא. (על אותה דרך שבכל הדורות היו מי שאמונתם יכלה להיות "פשוטה" והיו מי שלא, וגם בין חכמי ישראל לדורותיהם מצינו גישות שונות בזה - לא רק על דיעבד אלא לפעמים גם על הלכתחילה - כך שאין כאן איזה חידוש של החיי עולם בעצם הגישה. כבר היה לעולמים - ולא הוסכם אלא שנוי במחלוקת בין חכמי ישראל).
מעתה, יש מי שאומר (כך אני מבין את החיי עולם): אני יודע שתשובה זו לא מספיקה לכולם. אבל זו התשובה החרדית (א"ה: והיינו שה"חרדיות" כפי הגדרת החיי עולם נקטה עמדה במחלוקת הגישות הקדומה הנ"ל, ואולי נקיטת עמדה זו היא היא לב ההגדרה "חרדי"). מי שתשובה זו לא מספיקה לו – אינו חרדי ואני לא רוצה אותו. אין לי עסק עמו. אצלי ובציבור שלי יכול להיות רק מי שזו הגישה שלו לאמונה.
ויש מי שמחפש להכליל ולכלול את כולם בציבור החרדי, כולל את מי שאמונה טעונה אצלו בירור, שבוודאי יש לו בית אב אצל חכמי ישראל בדורות קודמים וא"א להזניחו, ובאשר להגדרה "חרדי" - כאמור לא רוצים להוציא אנשים החוצה, בטח לא על סמך קריטריון אמוני (לאפוקי "התנהגותי") שכזה, שהוא דברים שבלב ומה יכול לעשות וכו'.
ואם כנים הדברים אזי י"ל
שזהו החילוק בין החיי עולם שהבאת לבין בימ"ד הגר"א, היינו - זהו חילוק בין גישות (שאת שתיהן מצינו מימי קדם ועד היום בכל מיני הקשרים), ולא חילוק בין "פעם להיום", ש"פעם" הספיקה תשובת החיי עולם ו"היום" צריך תשובות אחרות.
עם זאת, אני מסכים לגמרי שגם יש השפעה ל"היום". וכלומר שגם אם יש אחוזים בציבור שלגביהם הרלוונטי הוא רק מחלוקת הגישות הנ"ל, יש גם אחוזים בציבור שלגביהם הרלוונטי הוא שינוי שחל בדורנו.
הציבור גדל והתרחב לכל מיני כיוונים, הציבור התבסס בחייו במדינת ישראל היהודית-מערבית-חילונית, היום יש יותר נגישות למידע, יש יותר חדירת/ערבוב תרבויות, יש מדי פעם גם שאלות חדשות כפי חידושי הזמן וכו'. ובכלל החשיבה בכל דור מעכלת את דברי הדור הקודם, שאז היו חידוש והיוו את חוד החנית, ובדור הבא זו כבר הנחה פשוטה שמשמשת בסיס לדיון/לתגובה בכל מיני צורות.
אפילו מבחינת התאוות ופיתויי הרחוב כמעכב/מנגד/מסבך גדול לאמונה וכו' ג"כ יש חידושים של "היום" וממילא צריך תחבולות חדשות וכו'. לצעוק על בחור שיפסיק וזהו, ושהוא אשם וכו' - לא ממש עוזר (וערבך ערבא צריך). גם בזה חל שינוי בין "פעם" ל"היום" (מדובר בהרחבה כבר בהקדמת ספר חובת התלמידים). גם דרכי המוסר של עולם הישיבות בליטא לא כ"כ מתאימות לבחורי דורנו (כפי שכתב והסביר לעיל זאב ערבות ומעוד סיבות). וכן עזה"ד.