נוטר הכרמים כתב:הרב צופה ומביט,
אכן קבלת האר"י היא דוגמא לא טובה, שכן ישנם כאלו שאינם מתמצאים בה כלל.
אבל ישנם סוגיות שלת"ח ולמדן בעל שיעור קומה מספיק להתמצא קצת בשביל לקלוט אם אתה מדבר לענין,
לא כאשר מדובר על סיכום או מסקנות להלכה,
אלא על מבנה של טיעונים וסברות.
אברך ממוצע ומעלה מכיר מעט את התנ"ך ואת הנושאים בשביל התרשמות וזיהוי הסגנון.
לא מוכרחים להיות בקיאים בתחום.
אז זהו, שלא (לדעתי). לא סתם הבאתי את הדוגמה מקבלת האר"י ואף פתחתי בה.
המחשבה שתנ"ך הוא תחום קרוב יותר ללמדנות בש"ס ופוסקים מאשר קבלת האר"י - על זה בדיוק הנידון כאן. האם תנ"ך ומדרשי אגדה הם תחום לעצמו, או לא, והאם הם קרובים יותר לתורת הפשט או לתורת הפנימיות (ולא אכפת לי מי שיבחר בפילוסופיה אלוקית כ"פנימיות" לצורך הענין והדיון שלנו כעת). ובזה לדעתי (ואני חושב שלדעת העוסקים בתחום) חד משמעית דברי נבואה ותקופת הנבואה ותקופת יצרא דעבודה זרה ומהותם של ישראל והברית שיש בין הקב"ה לברואים ולישראל וגילויי שמותיו ושאר אופני ההתגלות שעל ידם יש לנו תנ"ך והם בעצמם חלק מתוכן התנ"ך וכו' וכו' (ופירושם של כל אלו בלשון חכמים וחידותם בחז"ל) קרובים יותר (בלשון המעטה) לתורת הפנימיות - שהיא העוסקת להסביר עניינים אלו ומציאויות אלו וזהו תחום עיסוקה באורך ורוחב - מאשר לתורת הפשט וההלכה, שלא עוסקת בזה כלל, (וגם כשעוסקת, למשל בהלכות קריאת שמע, זהו ברובד הכי פשט של הדברים, המעכב להלכה לקיום המצוה). זה עיסוק באלוקות - וזה עיסוק במצוותיו. (לכשתמצא לומר, ע"ד המשנה בברכות הנ"ל: זה קבלת עול מלכות שמים וזה קבלת עול מצוות).
אומר בקצרה כי זמני מוגבל: הרמה שבה אנו לומדים ומבינים תנ"ך - כאשר לא נזקקים לרבותינו המעמיקים בפשר דברי חז"ל והמקראות - היא בקיאות בעלמא. גם אם אנחנו לומדים תנ"ך עם כל המפרשים. אנחנו יכולים לדון לאורך ולרוחב על הפסוקים והפרקים - ולפספס לגמרי על מה מדובר בכלל, ביסודות היסודות. בהרבה מקרים אפילו את פירוש המילות אנחנו לא יודעים.
אני מעריך את רצינותך אז אתן לך דוגמה, ותתבונן בה בבקשה:
המילה הכי נפוצה בתנ"ך אני מניח, ובכל מקרה היא עיקרו של כל היגד שהוא בתנ"ך, היא: שמו של הקב"ה. הויה. אלקים. לפעמים "הויה הוא האלקים". כמה "פירוש המילות" יש לנו בדבר הזה? זו מילה, זהו שם. מהו? מה תוכנו? מה נוסף לנו על ידו מה שלא ידענו לפני שהתגלה לנו השם הזה? למה הדבר הראשון שהקב"ה אומר למשה לפני שמתחילים את גאולת מצרים היא מה שמו, ויש ע"ז שו"ט שלם בפסוקים? מה זה שם? מה זה גילוי? מה זו התגלות? מעבר לכל הדרשנות והפלפולים על מעמד הר סיני וגדרי "רואים את הקולות" וכו' - מהי התגלות בכלל? מהי נבואה? למה מתן תורה היה צריך להיות בהתגלות דוקא, וכזו דוקא? האבות קיבלו מצוות בלי התגלות ובלי שנודעתי להם בשם הויה. אז מה זה שם הויה ומה העיקריות שלו בכל פסוק ופסוק בתורה, וביציאת מצרים, ובכל דבר?
הרי לך "פירוש המילות" כפשוטו, של המילה הכי עיקרית בתנ"ך, שמי שבכלל עוסק בו כבית מדרש (על פי דברי חז"ל) הוא אך ורק תורת הפנימיות (כנ"ל, לצורך הדיון כולל פילוסופיה אלוקית). ומי שיבנה את חייו ואת זהותו ואת הדת והתורה שלו - בלי שיש לו שייכות למילה הזו, כי הוא פשוט לא יודע מה היא אומרת ולמה היא נחוצה וכו', אלא יש לו איזה מושג כללי (ולא משנה מהיכן ומהו) על "בורא העולם ומנהלו" - ואותו הוא משליך באופן קבוע כפירוש המילות ל"שם הויה". האם אין מזה נפק"מ? האם יתכן שהקב"ה טרח כ"כ לגלות איזה דבר, וקבע אותו בשם, מסוים דוקא, והתנ"ך מלא מזה ובנוי סביב זה - ואיש זה אין לו שום מבוא וגישה לדבר - ולא תהיה מזה שום נפק"מ?
כך גם אפשר לדעת כל הלכות קריאת שמע - ולא לדעת פירוש המילות של פסוק ראשון של שמע. ואפשר לדעת פירוש המילות של פסוק ראשון של שמע - ואין זה אלא דקלום מוחי ותו לא. ואפשר לקבל עול מלכות שמים בפסוק ראשון של שמע - ולטעות לגמרי מהו עול ומהם שמים ומהי מלכות ועל מה מדובר בכלל. מבחינת הגדר המעכב לקיום המצוה - יכול להיות שזה מספיק, יכולים להיות כל מיני גדרים. אבל מי שייכנס לבית מדרש שעוסק בסוגיות אלו ומעמיק בדברי רבותינו בהן - עשוי לגלות מציאות חדשה ועולם חדש לגמרי, שכלל לא ידע על קיומו, והוא עומד בו כעת כתינוק של בית רבו כמעט. מה הסיבה בכלל להעמיק בזה אם זה לא נוגע לקיום המצוה? קודם כל, זה נוגע להידור מצוה, ראה בחינוך במצוות אנכי ושמע, אבל לא זה הנושא, אלא עצם ההבנה שיש "קבלת עול מלכות שמים" כדבר נפרד מ"קבלת עול מצוות". ושההתגלויות בתנ"ך לא היו סתם ולחינם, והתנ"ך עצמו נמצא בידינו לא סתם ולחינם (למה צריך אותו אם יש שו"ע?), ושדברי נביאים במובהק הם "דברי אגדה" לעומת פרשיות המצוות בתורה שהם "דברי הלכה", ועובדה היא שהקב"ה טרח והתגלה והנביאים נצטוו לכתוב לדורות את כל דברי ה"אגדה" האלה, וכל זה לא לחינם.
ע"כ לע"ע. הדברים ראויים לכתיבה יותר מיושבת בהתבוננות ומחשבה וניסוח אבל כתבתי ממש בחופזי, מתנצל.