רעואל המדייני כתב:ובכן, הבה ונסקור את כל סוגי החלוקה שיש לפנינו בתורה:
[א]. חלוקת החומשים. חלוקה עניינית ומובנת, שהגר"ל הוסיף להעמיק בה באר היטב במאמרו שנדפס כאחד מפרקי המבוא בספר בן מלך בראשית א. ניתן לחלק את התורה באופנים שונים, אולם חלוקת חמשת החומשים נהירה ומובנת.
הרב יהודה ראק כתב לי שלדעתו אף חלוקת החומשים אינה חלוקה לנושאים, ואם יסביר כאן שוב את דעתו נדון כאן בנושא.
.
שכניה בן יחיאל כתב:הנראה לענ"ד
[א]. חלוקת החומשים. בוודאי שהיא חלוקה מסיני כיוון שיש הפסק שורות בין חומש לחומש.
על עניינו של כל חומש כתב הרמב"ן בהקדמה לכל חומש, והספורנו בהקדמה לתורה.
.
רעואל המדייני כתב:[ב]. חלוקת הפרשות. חלוקה לנושאים, מחשבת בצורך שלא תהיינה פרשות ארוכות מידי, מתחשבת בצורך להתחיל בדבר טוב, ומתחשבת קצת בצורך לסיים בדבר טוב. [שומע ומשמיע ביקש מקור, לא זכור לי כעת מקור].
שכניה בן יחיאל כתב:
[ב]. חלוקת הפרשות. יתכן שהיא מימי עזרא, ויתכן שזה מנהג קדום יותר ועזרא תיקן בא"י חלוקה לשלוש שנים כיוון שרצה להחדיר את דברי התורה למי שלא ידעם ו'תפסת מרובה לא תפסת'.
היו בקהילות ישראל כמה שינויי מנהגים במקומי התחלת הפרשיות (כגון פרשת 'אם כסף' בקטלוניא) ומובאים חלקם ב'תיקון יששכר'.
רוב פשטני הפשט התעלמו בלימוד הפשט מחלוקת הפרשיות, אך הרש"ר הירש ביארם ולמד על פיהם את הפשט. פרשני הדרוש למדו רבות מחלוקת הפרשיות אך לא כפשט.
חרסון כתב:דוגמא לחלוקה 'שרירותית' לכאורה - פ' ויגש.
בלקוטי שיחות (ח"י עמ' 49) ציין בנידון (של חלוקת הפרשיות) לזהר ח"ב ר"ו ע"ב. ושם נתפרש שהחלוקה היא ממרע"ה.
רעואל המדייני כתב:
[ג]. חלוקת העליות. חלוקה לנושאים, אך מתחשבת מאד בצורך של התחלה וסיום בדבר טוב [כהתחשבות בעולים לתורה...], ובאורך העליות. ממוצא דבר אתה למד שקצת מתמיה המנהג לקרוא במנחת שבת ובשני ובחמישי עד עליית 'שני', שכן בצורה זאת מפסיקים באמצע עניין.
שכניה בן יחיאל כתב:
[ג]. חלוקת העליות. בימי הראשונים היו סדרים רבים מאוד של חלוקת עליות, והגם שאחת מהם נדפסה איני יודע האם זה בגלל שיש לחלוקה זו חשיבות יתרה, או בגלל שאין חשיבות לנושא הזה. (אגב הגר"ע יוסף הפסיק לעליות לא לפי החומש).
דרופתקי דאורייתא כתב:חרסון כתב: . . בלקוטי שיחות (ח"י עמ' 49) ציין בנידון (של חלוקת הפרשיות) לזהר ח"ב ר"ו ע"ב. ושם נתפרש שהחלוקה היא ממרע"ה.
האם יש ללמוד מכאן שכל החלוקת פרשיות ממרע"ה? מי יוכל להמציא דברי הליקוטי שיחות הנ"ל?
אסיר לי' למאן דקארי באורייתא, למפסק פרשתא או אפילו מלה חדא, אלא באתר דפסק משה פרשתא לעמא קדישא, יפסיק, ולא יפסיק מלין דפרשתא דשבתא דא, בפרשתא דשבתא אחרא. רזא דא, בשעתא דאיפסיקו פרשיין, כל חד וחד אתעטרא וקיימא קמי קודשא בריך הוא, כיון דאשלימו למפסק הני פרשיין דכל שתא, אתעטרו קמי' קודשא בריך הוא, ואמרי אנא משבת פלוני (ס"א מצבורא פלוני), ואנא משבת פלוני (מצבורא פלוני), בההיא שעתא קרא ליופיא"ל רב ממנא, ולחמשין ותלת רתיכין קדישין דתחות ידי', דאתמנון בשמושא דאורייתא, וכל רתיכא ורתיכא, מני לי' להאי רתיכא על פרשתא פלניא דבשבת פלוני, ורתיכא פלוני על פרשתא פלניא דשבת פלוני, וכל חד וחד משמשא לאורייתא דההוא שבת דילי', ואסיר לן לערבא אלין באלין, ולא לאעלא רתיכא ברתיכא דחברי', אפילו כמלא נימא, ואפילו בחד תיבה או אפילו באת חד, אלא כל חד וחד כמה דפסיק לון קודשא בריך הוא, וכמה דמני לון באינון פרשיין כל חד וחד על מטרי'.
ועל דא כד מתעטרא פרשתא דא, סלקן אינון מלין דההיא פרשתא דאשתלים בצבורא, ונטיל לון ההוא רתיכא דממנא בההיא פרשתא, וסליק לון קמי קודשא בריך הוא, ואלין מלין ממש קיימין קמי', ואמרין אנא פרשתא פלניא דאשלימו לי צבורא פלוני הכי והכי. אי אשתלים כדקא חזי לי', סלקין אינון מלין, ומתעטרן על כורסייא קדישא, וההוא רתיכא משמשא קמי', כל רתיכא ורתיכא פרשתא דכל שבתא ושבתא, וכלהו מתעטרן בגו כורסייא קדישא, ובהו איהי סלקא לאתיחדא לעילא לעילא, ואתעביד כלא כללא חדא, בגין כך זכאה חולקיה מאן דאשלים פרשתא דכל שבתא ושבתא כדקא יאות, כמה דאפסיקו לעילא.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 8 אורחים