הודעהעל ידי איש הגבעה » ד' אפריל 08, 2020 4:40 pm
דברים שכתבתי - אולי כבר נכתבו כאן דברים דומים מקודם:
הרהורי דברים לרגל המצב בערב הפסח
הערב בליל הסדר מצווים אנו להרגיש בני חורין, יושבין מסובין דרך חירות, ובלבבות מתגנב המחשבה בשנה זו הלזו יקרא חרות?!, יושבים אנו בדד, לא ככל השנים משפחות ומשפחות, בשורות קשות נשמעים מהרבה מקומות על סלוקן של צדיקים חכמים ונכבדי עם, והרבה מאחינו בית ישראל חולים- ובכל אופן מצווין אנו על להרגיש חירות, ובן חורין-הא כיצד?.
האמת היא שחלק גדול מהקושי של המצב שאנו נמצאים בו שאין לנו נביא שיגיד לנו מה ה' שואל מאתנו, במה אנו צריכים לתקן את דרכנו (הרי יש כ"כ הרבה דברים שצריכים תיקון), והקושי שבעתים הוא שבית מקדש מעט, בתי כנסיות ובתי מדרשות בכל העולם כולו סגורים על מסגר ובריח, דבר שלא היה כמותו מימות חורבן הבית.
אבל יש דבר אחד שכולם מרגישים, הוא הביטול המוחלט של החומריות והגשמיות, וגם דבר זה אין לו אח ורע, בכל העולם כולו סגורין ומסוגרים כל עולם הבילוי וההפקרות, הטיסות, החופשות, וכו' וכו', הכוחי ועוצם ידי של האנושות חטף סטירת לחי מצלצלת משמים, ומתקיים הפסוקים בישעיה פרק ב', ובפרט הפסוק (יז) וְשַׁח גַּבְהוּת הָאָדָם וְשָׁפֵל רוּם אֲנָשִׁים וְנִשְׂגַּב יְקֹוָק לְבַדּוֹ בַּיּוֹם הַהוּא:
ואולי זה הקב"ה רוצה גם מאתנו, גם אנו נגררנו אחר העולם הזה הקורץ והמבצבץ, ושכחנו רגע שאין עוד מלבדו, ומה המטרה של כל חיינו עלי אדמות, מלבד שהאדם לא נברא אלא לעבוד את ה' ולעמוד בנסיון (כלשון הרמח"ל במס"י), ושכל עניני העולם הזה הם אינם תכלית אלא רק אמצעי שאתו נוכל לעבוד את ה'.
כמה הרגשנו עד היום את צער השכינה שכל לילה ולילה הקב"ה יושב ובוכה על ביתו שחרב וישראל שגלו, ואנו התחלנו להתגשמק בגלות, קיבלנו טעם במצב של הגלות, ושכחנו את העיקר, שבאמת אנו בנים גולים שצריכים לחזור לבית לחיקו של אבא, אבל שכחנו את זה וטוב לנו בגלות (ובפרט בחו"ל, הקימו חיים רוחניים וגשמיים), והסתפקנו בבית מקדש מעט, ולא שמנו אל לבנו שהעיקר חסר לנו.
ובספר חרדים בהקדמה הביא לשון הזוהר ''ווי לון לבני נשא דקב"ה אסיר עמהון ואתמר ביה אין חבוש מתיר את עצמו מבית האסורים פורקנא דילה דאיהי תשובה אימא עלאה איהי תליא בידיהון וכו' ויפן כה וכה אם אית מאן דיתער בתיובתא לתברא בית אסורין דלהון הה"ד לאמר לאסורים צאו ולאשר בחשך הגלו ויפן כה וכה וירא כי אין איש אלא לדרכו פנו בעסקי דלהון באורחין דלהון איש לבצעו מקצהו בבצעא דהאי עלמא לירתא הא עלמא'' וביאור הדברים הקב"ה אסור אתנו בגלות והפדות שלו היא ע"י תשובה, אבל אוי להם לבריות שכל אחד הלך לדרכו ואין איש שם על לב.
ולכן צריכים אנו לנצל את הלבד- הבדד לחשוב איך אנו משתנים, איך אנו מתחילים להשתתף בצערו של אבינו אב הרחמן הקב"ה, על ביתו שחרב, לשים על לבנו את העיקר הגדול- המטרה שלנו בחיים, המטרה של העולם בתקונו, (הרמח"ל בדרך ה' האריך מאוד בכל זה), ואז יהיה ונשגב ה' לבדו, נתפלל ונבקש מקירות לבנו, (אין לנו את המלומדה של התפילה, הכל כ"כ אחר ושונה) שהקב"ה יתגלה לעין כל כמלך על כל הארץ, ויבנה לנו את בית הבחירה.
וממילא אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה, שנגאל מכל עניני החומריות ונהיה רק רוחנים ממילא אנו בני חורין, היהודי המרומם גם במחנות ההשמדה, הרגיש בן חורין אמיתי, כי הוא לא מובל ע"י החומר אלא הרצון האלוקי הוא המוליך אותו ושולט עליו וזהו חירות אמיתית.
יהי רצון שנזכה שיקויים בנו בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל, ובימי החג הללו נושע עולמית.