התפנתי להוסיף כמה נקודות.
כמה פעם הלכתי לביתו להתייעץ, גם בהיותי בישיבה וגם בשנים שהייתי בישיבה גדולה. וכל פעם היה לו, את כל הזמן שבעולם לשבת ולייעץ ולרדת לפרטי פרטים. ולעיתים היה פותח בעצמו את הדלת ומקבל בכזה מאור פנים, שעד היום האור הזה עומד מול עיני. אין בזה שום חידוש, ולבטח אלפים חשו את זה, אבל אני את חלקי אכתוב. [ויש להוסיף כאן, כמה 'אחז' מהישיבה גדולה פוניבז', ממש לאין שיעור].
זכורני שהיינו ילדים, והיינו יורדים מהישיבה במעלה ההר, ורואים את ביתו המט ליפול ואת הדלת שעשויה מגיבוב קרשים [כמדו' שבשנים האחרונות הוסיפו איזה חדרון לפני הדלת שהיתה תמיד], שאלתי את אחי הגדול שהלך עימי, מה הוא לא מפחד שיגנבו לו את כל מה שבבית, ענה לי: פשוט, אין מה!
ועל אף שהיה חי חיי פשטות ללא שום מותרות, ואפי' לא צל צילם של מותרות, היה מקפיד על עצמו שיהיה בהופעה מכובדת ונקיה. אולי מחמת שהיה חניך מובהק של סלבודקה. היו לו שתי 'כיפות רבניות', אחת שהלך עימה כל היום [אולי היתה לו אחרת גם לשבת], ואחת לעת התפילה, שהטלית והתפילין היו 'מועכים' אותה. [פעם אחת אבדה לו הכיפה הרגילה, ונאלץ לחבוש בשיעור את הכיפה של התפילה, והוא דאג להשוות לה מראה נאה].
כל שיחות המוסר שלו היו מיוסדות בעיקר על האור יהל וגם על האור יחזקאל. ופעם קנינו לו לחד"ש 'אור יהל' [כנראה לפני זה היה מביא מהבית, לצוך הכנת השיחה], מיד כשראה, נפנה אלינו ואמר 'דעו לכם, הוא הרבה' של כל בעלי המוסר'.
באלול היה מוסר שיחת מוסר נוספת במוצש"ק, ואז היו באים הרבה מהישיבה גדולה לשמוע. וא"א לשכוח איזה מעריב 'של אלול' היה אח"כ. [אני כתבתי את כל שיחותיו, ועשו מזה שימוש אח"כ בהדפסת השיחות, אולי עדיין לא הודפס כל אשר תח"י].
היה שומר על היא"צ גם של רבו המובהק ר"ש היימן [כפי שהוזכר לעיל] וגם את היא"צ של רא"ז [כמדו' שלמד אצלו קדשים עם קבוצת בחורים מחברון]. והיה עולה מפטיר שבת קודם וגם ניגש לעמוד ביא"צ. ואם לא היה בכוחו, היה שולח את אחד מנכדיו שלמדו בישיבה.
פעם אחת ר' ניסים זללה"ה חלה והיה מסוכן. ובאמצע השיעור עבר רמקול להתפלל עליו. עצר ר' מיכל יהודה את השיעור והתבטא על ר' ניסים בהפלגה גדולה שהוא ממש מגדולי הדור [והוסיף דברים, איני זוכר בדיוק מה]. כמדו' שר' ניסים היה תלמידו.
בשבת היה לומד בשיעור איזה תוספות על הנלמד, כמו קצות או אבן העוזר או משהו כזה. ואז לא היה דפוסים חדשים והכל היה ישן וקטן. לאבי היה איזה שו"ע לא מצוי שהיו מודפסים בו הנו"כ באותיות גדולות יותר, והייתי מביא לו את זה כדי שיהיה לו יתר קל. וזכיתי שהוא מאד נהנה מזה והודה לי.
[בשולי הדברים, נזכרתי כעת שפעם אחת שאל מישהו את הגראי"ל אחרי מנחה אם צריך לשים ציצית בצעיף. כמדו' שהוא ענה לו שא"צ. למחרת הגיע הגראי"ל, וכנף צעיפו גזור!!]