ברם נראה שגם לפי מנהגינו שאנו אומרים הנרות הללו אחר ההדלקה כהכרעת הפוסקים, עדיין יש מקום לעיקר הביאור, וכמו שנראה להוכיח בס"ד.
כתב בספר
לקט יושר (לרבי יוסף ב"ר משה תלמיד התרומת הדשן; עמוד קנב ענין א) וז"ל,
הנרות הללו אנחנו מדליקין... כדי להודות לשמך ברוך שהחיינו, ואשר עשה ניסים. וזה הנוסח כתבתי מכ"י וכן מהר"י מינץ יצ"ו, וראיה שהקדים שהחיינו לאשר עשה נסים, ולפי שמצאתי במסכת סופרים ורציתי לדקדק ברוך שהחיינו ואשר עשה ניסים אין מנוסח הנרות הללו, אלא סדר ברכות הוא מונה. ולא הודה לי מה"ר יעקב מיישטרי יצ"ו אלא הנוסח כן הוא
.
בדברי מה"ר יעקב מיישטרי המובאים בלקט יושר מוכח שהאמירה הינה לאחר ההדלקה, וזהו שנקט שאין להוכיח מכאן על סדר הברכות, אלא ה
נוסח כך הוא, ואף כי התוספת של נוסחאות הברכות זה חלק בלתי נפרד מסדר האמירה של 'הנרות הללו', מ"מ אומר כתוספת לנוסח שלנו את המילים 'ברוך שהחיינו ואשר עשה נסים'.
ומצאתי לו חבר ב'
הלכות חנוכה לרבינו המהרז"ך' (מוריה קסה - קסו, ו – יג), וז"ל,
'ואח"כ קאמר בנוסח ברוך הוא שהחיינו דזה קאי אתחילת הנוסח דקאמר עיקר הנרות הללו אנו מדליקין על הישועות וכו'.
הרי דסבר מהרז"ך ג"כ שיש כאן המשך לנוסח 'הנרות הללו'. [ולא ברורה כ"כ כוונתו, וראה בהערת הרב יצחק סץ שם].
ומעניין שבהגהות מיימוניות (פ"ג ה"ד) אמנם כך מופיע בנוסח הנרות הללו:
כדי להודות לשמך על נפלאותיך ועל ישועתך ברוך שהחיינו ואשר עשה נסים. וכן היה רגיל מהר"ם ז"ל.
ואף כי בדברי השואל שבתשובות מהרי"ל מבואר שהבין בלשון ההגהות מיימוניות שתוספת לשון הברכות היא סדר ברכות, ולא חלק מסדר האמירה, אבל בנוסח ההג"מ שלפנינו נראה כפי שהבין הלקט יושר שזה חלק מסדר האמירה, שהרי בתחילת דבריו כתב להדיא:
'במס' סופרים פ"כ שיש לומר אחר ההדלקה נוסח זה'
ולפי דרך זו יהיה הביאור בכל נוסח האמירה ככל האמור לעיל, אלא שאף שאומרים את כל הנוסח לאחר הברכות, הרי האמירה מגלה ומבארת את תוכן ההדלקה ושילובה עם הברכות.
[ולעצם הערת הלקט יושר ודיוקו מסדר הברכות, כתב החיד"א בספר ככר לאדן (דף קכה א), שצריך לתקן הלשון, שמברך שעשה נסים ושהחיינו, ואח"כ אומר הנרות הללו וכו', ובספרו כסא רחמים שם כתב בשם הרב נחלת יעקב אהא דמסכת סופרים דלאו דוקא הוא, וכ"פ הפר"ח].