הודעהעל ידי אריה הכהן » ב' אוגוסט 23, 2021 2:33 pm
גט כפשוטו
נאמר בפרשה (דברים כד א'): כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבְעָלָהּ וְהָיָה אִם לֹא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ: ובתרגום אונקלוס: ויכתוב לה גט פטורין ויתין בידה ויפטרנה מביתיה.
במאמר שלפנינו יבואר בעז"ה. א' מדוע נקרא ספר הכורת בינו לבינה בשם 'גט'. ב' ומדוע יש בגט י"ב שורות. ואולי הא בהא תליא מילתא, והסובב.
כתב בספר החינוך (מצוה תקעט'): שנצטוינו כשנרצה לגרש נשותינו לגרש אותן בכתב. ועל זה הכתב יאמר ספר כריתות, והוא שיקראו אותו רבותינו ז"ל, גט. וכמו כן המתרגם תרגם ספר זה גט. ועל זה נאמר: וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה ושלחה מביתו.
כתבו התוספות (גיטין ב' ע"א): ומה שנוהגים לכתוב י"ב שורות בגט, אומר ר"ת, משום דגט גימטריא י"ב. [ומהרא"ל צינץ בספרו גרש ירחים (גיטין ב' ע"א) הקשה, לכאורה אין בזה טעם. וביאר, ואפשר לומר דהיו צריכין לעשות מספר שיטין בגט מטעם שכתבו התוס' לקמן (כא' ע"ב בד"ה יצא), בחתכו מקלף גדול נקרא מחוסר קציצה, וא"כ אם לא נייחד לו מנין שיטין בפרטות, לפעמים היה נשאר לו הרבה מן הקלף ויבא לידי מכשול לחתוך, לכך נתחכמו קדמונים ז"ל לייחד מספר השיטין בפרטות, ואז ישער תחילה כמה יצטרך קלף שלא ישאר לו הרבה בכדי שיבא לחתוך, וכיון שהוצרכו לייחד לו מנין שיטין תפסו מספר גט] ור"י שמע בשם רב האי גאון, ובשם רבינו סעדיה, משום דכתיב: ספר כריתות. כשיעור י"ב שיטין המפסיקין בין ארבעה חומשי ספר תורה, כדאמר בבבא בתרא (דף יג' ע"ב), שצריך להניח ארבעה שיטין בין כל ספר וספר. והפסק שבין וידבר (במדבר ל-דברים) למשנה תורה לא חשיב שאינו אלא חוזר ושונה מה שלמעלה, ע"כ. [וצ"ע מאי שייכא ס"ת להכא? (עי' מש"כ בזה הענין בכתב סופר בפתיחה למסכת גיטין. ובספר חידושי אב"י לרבי יהודא אליעזר אניקסטער, י"ל בשנת תרס"ד. ובספר מוסר המשנה לרבי יהודה ליב גינזבורג). ומטו משמיה דהרב מפוניבז' זצ"ל, לבאר עפ"י מה דאיתא בגמ' מו"ק (יח' ע"א), רבי שמעון בן אלעזר אומר, העומד על המת בשעת יציאת נשמה חייב לקרוע. למה זה דומה לספר תורה שנשרף. מבוא' דנמשל האדם הישראלי לס"ת. והשתא א"ש דהא ענינו ומהותו של הגט, הינו להפריד בין האחד למשנהו, וכיון דנמשלו לס"ת להכא בעינן כשיעור פרידה שבספר תורה].
ויש לעיין בדברי התוס' שכתבו, שההפסק השיטין שבין ספר במדבר לספר דברים לא חשיב, שאינו אלא חוזר ושונה מה שלמעלה. דלכאו' הא בחומש דברים נכתבו מצוות חדשות שלא נכתבו בארבעה חומשים הקודמים. וביניהם גם גירושין שאינם מוזכרים (עי' מהר"ץ חיות - סוטה י"ב ע"א) בחומשים שלפנ"כ (קושיא זו הקשה בספר אמרי דעת – גיטין. לרבי נתן ליעבערמאן, י"ל בשנת תרנ"ב. ובעוד כמה ספרים)? ונראה שלכן פירש הר"ר אברהם מענצל (מובא בחידושי אנשי שם , על המרדכי – ריש גיטין) מדוע כותבים י"ב שורות בגט, כיון שבכל פרשה פתוחה צריך להניח שיטה, אין למנותה בשיטין שבין ספר לספר. דבלא"ה צריך להניח שיעור פתוחה. יעלה לך לכל ספר ג' שיטין, הרי י"ב עם ד' של משנה תורה. [ואפשר שזה כוונת ספר העיטור (אות ג') שכתב: ונהגו לכתוב בו י"ב בגמטור (בגימטריא) ומפרשי טעמא, כנגד ג' שיטין בין כל ספר וספר של חומש והן י"ב שיטין ולכך נקרא כריתות, עכ"ל].
ובחידושי אנשי שם (שם) הביא טעם לי"ב שורות בגט בשם בעל האגודה (גיטין סי' א'), כנגד י"ב שבטים, לומר שהיא מותרת לכל ישראל. (וכהנים משבט לוי הם, ולויים מותרים בגרושה). ומהרא"ל צינץ בספרו גרש ירחים (שם) כתב טעם לי"ב שיטין וז"ל: ובדרך דרש, לפי שי"ב שבטים נקראו (תהלים קכב' ד'): שבטי י-ה, על ששמרו גדר הערוה (עי' מד"ר בראשית, עט' ז'. ומדרש תהלים קכב'). שם י-ה שבין איש לאשה (י' באיש ה' באישה – רש"י סוטה יז' ע"א בד"ה שכינה ביניהם), וגם אשה נקראית בית (עי' גיטין נב' ע"א), ביתו זו אשתו (יומא ב' ע"א), וזו שמצא בה ערות דבר ושלחה מביתו וחסר ב' של שבטים במה שיוצאה חוץ לשטה ואחזה מעשה שטים (אם נמחוק מתיבת שבטים אות ב', הוי שטים) לזאת תפרד מי"ב שבטים בי"ב שיטים. (עי' בדעת זקנים מבעלי התוספות, בראשית לז' יז').
בספר התשבי (לרבי אליהו ב"ר אשר הלוי אשכנזי. נדפס בפעם ראשונה בעיר סיליאה בשנת רפ"ז. - ערך גט) כתב: גט ספר כריתות, דבדאורייתא מתורגם גט פטורין. ובישעיה (נ' א' עה"פ: כה אמר ה' אי זה ספר כריתות וגו') מתורגם אגרת פטורין. ודבירמיה (ג' ח' עה"פ: וָאֶתֵּן אֶת סֵפֶר כְּרִיתֻתֶיהָ וגו'.) מתורגם אגרת גט פטורין. ובעלי התוס' נותנים טעם למה נקרא גט, לפי שיש בו שתים עשרה שורות. וקשה לי, והלא אף שאר שטרות נקראים גט, כגון גט חוב שאין בו אחריות. ועוד למה לא נקרא ד"ח או ה"ז או ט"ג וכו' שגם הם בגימטריא שתים עשרה, ע"כ.
ותי' ע"כ בספר קהלת יעקב (להר"י אלגאזי, ח"ב, לשון חכמים אות קסג') וז"ל: ואני שמעתי טעם למה נקרא גט, משום דאחד האיש ואחד האשה באים להיפרד זה מזה כשבאים להתגרש, ובכל התורה כולה כל האותיות נקרבים אחד אל אחד והיו לאחדים, כגון אב בא גד דג וכיוצא, לא כן באות ג'ימל וט'ית שלא נמצא בכל הכ"ד (ספרים) שיהיה תיבה מ-אות ג'ימל וט'ית ביחד, ועל כן קראו שמו גט, לומר כשם שהשתי אותיות אלו מופרדות ואין להם אחדות, כן ע"י כתיבת הגט הזה נפרדים הבעל מהאשה והאשה מבעלה, ע"כ.
וכ"ה בספר החיים (לרבי חיים ב"ר בצלאל – אחי מהר"ל – ח"ב פ"ג) וז"ל: ואע"ג שהגירושין שנואים לפני הש"י שכן בכל התורה לא מצינו ב' אותיות של גט (ג' ו-ט') בזה אחר זה, ע"ש. ולפי"ז ביאר בפרמ"ג (אגרת ד' בפתחיה לאו"ח – אות ג'), יש להסביר 'גט', כמו שלא יתחברו (האותיות בתורה), כן יפרדו (האיש והאשה) זו מזה, וכי תימא אותיות ג"ס ג"כ לא נמצאים בתורה זה אחר זה, כמו שכתב בספר החיים (שם ח"ה פ"ב וז"ל: ובכל התורה לא תמצא אותיות ג' וס' שהם אותיות ג"ס זה אחר זה, להגיד שהגסות שנאוי לפני הקב"ה, ע"ש), מ"מ גט להורות פעמים גט טוב (כגון שמצא בה ערות דבר), ע"ש.
וכ"ה בגר"א (ספר דברי אליהו – גיטין), ומה שנוהגין י"ב שורות בגט, אומר ר"ת, משום דגט בגימטריא י"ב (תוס'). וצריך להבין הטעם, למה בחרו בגט שאין לו ביאור בשום מקום, יאמרו ח"ד או ז"ה או י"ב שהם ג"כ מספר זה? וי"ל משום שאין בלשון הקודש שום תיבה שתהיינה שתי אותיות אלו רצופות בתוכה להראות כי נתפרד הזוג, כמו שנאמר: וכתב לה ספר כריתות.
ובספר טעמא דקרא הקשה, דגם אותיות ג"ק ז"ט ז"ץ ס"ץ לא מצאתי סמוכים בפסוקים (אבל השאר נמצאים או ישר או הפוך)? ותי' דגט הוא הראשון שאינו סמוך, ע"ש.
[והואיל ואתינא להכא נימא בה מילתא, דהנה דברי ספר החיים והקהלת יעקב והגר"א וטע"ד, נפלאים עד למאוד בגודל הבקיאות, אלו אותיות אינם סמוכים בכל התנ"ך, אנו הדלים, אפילו התפילות והברכות ששגורים על לשוננו בע"פ וכי אנו יודעים אלו אותיות סמוכים זה לזה או רחוקים זה מזה או איזה מהם חסרות, ואצ"ל שבלומדינו את התנ"ך שאין אנו בקיאים בו כהתפילות, ק"ו שאין לנו מושג אלו אותיות סמוכים או אלו שאינם סמוכים, וא"כ איך מגיעים לדרגה כל כך נעלה? והנלענ"ד, לומר דהנה בגמ' קדושין (ל' ע"א) איתא: לפיכך נקראו ראשונים סופרים - שהיו סופרים כל האותיות שבתורה, שהיו אומרים: וא"ו (ויקרא יא') דגחון - חציין של אותיות של ס"ת, (ויקרא י') דרש דרש - חציין של תיבות, (ויקרא יג') והתגלח - של פסוקים, (תהלים פ') יכרסמנה חזיר מיער - עי"ן דיער חציין של תהלים, (תהלים עח') וכו'. תנו רבנן חמשת אלפים ושמונה מאות ושמונים ושמונה פסוקים הוו פסוקי ס"ת, יתר עליו תהלים שמונה חסר ממנו דברי הימים שמונה. תנו רבנן ושננתם שיהו דברי תורה מחודדים בפיך שאם ישאל לך אדם דבר אל תגמגם ותאמר לו אלא אמור לו מיד וכו', ע"ש. ולכאו' מדוע לאחר שהגמ' הביאה את הענין שהיו סופרים וכו' ואת האותיות והתיבות שהם אמצע וכו' ומספר הפסוקים וכו'. הגמ' מביאה את הענין שיהיו ד"ת מחודדים בפיך? ואפשר לומר שכוונת הגמ' כאן להודיענו ולהשמיענו, שהלומד ומתעמק בתורה הקדושה, צריך שהדברים יהיו לו ברורים על בוריים עד כדי ספירת התיבות, ואלו אותיות אינם בנמצא, ואלו אשר בנמצא אך אינם מצורפים וכו'. וזהו גם הענין של מחודדים בפיך עד כדי ספירת וידיעת התיבות הנלמדות, לפיכך נקראו סופרים וכו', כנלענ"ד. ומעשה נורא מובא בספר שם הגדולים להחיד"א (אות ס'), על רבינו סעדיה גאון ששאל פעם בדרך בדיחותא לחייט אחד שבא אליו, כמה תפירות תפרת היום? והחייט השיבו, מעלתו יאמר לי כמה אותיות יש בתורה? והגאון נצטער מאוד על זה שמימיו לא שאלו אדם ולא ידע להשיב רק הפעם ההוא ונצטער כמה ימים ולא ידע לכוין המנין עד שהשביע בשם ובא מלאך וגילה לו ושמח לבו על הדבר מאוד. בספר סדר היום (סדר ודרך הלימוד – באה"ד) כתב: ולעיין היטב כל דבריה (של התורה), ולספור כל תיבותיה ואותיותיה, ע"ש. רבי חיים מוולאזין בספר רוח חיים עמ"ס אבות מבאר, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, שְׂחוֹק וְקַלּוּת רֹאשׁ, מַרְגִּילִין לְעֶרְוָה. מַסּוֹרֶת, סְיָג לַתּוֹרָה וכו'(ג' יג'): מסורת סייג לתורה. יראה כי הדברים שלפי הנראה הם קלקול ומכל מקום לתכליתן טובים הם דימה אותם לסייג. כי האדם אחר כל הוצאות זרעוני גינתו וחרישותה וניכושה ועידורה יצטרך גם כן לסייג. והיתכן שיצטער על הוצאתה אף כי חסר יבואנו שמוציא עליה הוצאות הרבה מכל מקום כיון שיודע שבלתי הסייג למרמס יהיה כל גינתו ועמלו בה. כן המסורות למנות כל האותיות וכל תיבה כמה פעמים נמצא בתנ"ך ולעשות סימן על זה. אף כי לפי הדמיון הוא מבלה זמן כי מה חסר אם לא ידע זה, אבל באמת הוא גדר שומר את התורה, וכל לימודו יהיה שמור בקרבו על ידי סימניו ולא ישכח. וכן המעשרות וכו'].
התוספות יום טוב (גיטין פ"א) כתב, גט - לשון ארמי. ספר כריתות מתורגם גט פטורין. ולא תשמע למ"ש התשבי (שהבאינו לעיל) שהתוס' נותנים טעם שנקרא גט. לפי שיש בו י"ב שורות, ע"כ. שלא כן הוא אלא איפכא שכתבו דלפיכך נהגו לכתוב י"ב שורות כמספר גט. ואף על גב דשאר שטרות פעמים נמי קרי גט (כדתנן לקמן מ"ה. ועיין בפירוש הר"ב ר"פ בתרא דב"ב), מ"מ לא הוצרך לפרש כאן גט אשה. משום דברוב מקומות היכא דקתני גט סתם איירי בגט אשה.
כתב החתם סופר (גיטין ב' ע"א): כתבו תוס', י"ב שורות, משום גמטרי' גט. ובמהרש"א העלה בהיפוך שנקרא גט על י"ב שורות. וזהו דעת התשב"י שדחאו התוס' יום טוב ע"ש. ולפע"ד אימא בי' מילתא, אמרינן ביבמות (ס"ג ע"ב): אמר רבא אשה רעה מצוה לגרשה. שנאמר (משלי כב' י'): גרש לץ ויצא מדון. הנה לץ במספר קטן 'גט' וכשתכתוב גט במילואו כזה 'גימ"ל' 'טי"ת' עולה גימטריא עם הכולל 'גר"ש' והיינו 'גרש לץ', וי"ב אותיות בהאי קרא: 'גרש לץ ויצא מדן' אם מדן חסר וי"ו, נגד זה י"ב שורות בגט.
ובסמ"ג (עשין סי' נ') מצינו עוד טעם מדוע נקרא 'גט' וז"ל: וי"א משום דכתיב במדרש (ב"ר פכ"ד ז') עה"פ (בראשית ה' א'): 'זה ספר תולדות האדם'. מלמד שאפילו סרגול הספר למד אדם הראשון, פירוש סרגול, שרטוט. וגט קרוי ספר ומניין ז"ה י"ב. ובעניין זה אנו אומרים בפרק קמא דכריתות (ה' ע"ב) [גבי] שמן המשחה (עה"פ - שמות ל' לא'): זה יהיה לי. ז"ה [בגימטריא] י"ב לוג.
ובשלטי גיבורים (על המרדכי) כתב: לשון גט, כמו שמצינו בירושלמי, אבן אחת בכרכי הים וגטא שמה ומגרשת כל חברותיה – מפי הר"ר אברהם מאוסטריקייאה. (עי' מהר"ם שיף)
כתב הלבוש (אבן העזר סי' קכה'): ונוהגין לעשותו י"ב שיטין (שו"ע אבן העזר סי' קכה' סעי' יא') כמנין גט חוץ מחתימת העדים, מיהו אם עשו שורות יותר אין לפוסלו בכך במקום שיש חשש עיגון כגון שבא מארץ רחוקה ואין שיירות מצויות וכה"ג, מפני שאינו אלא מנהג בעלמא שסמכוהו על מספר גט שהוא תרגום של ספר זה, ואין לו עיקר ולא זכר מתוך הגמרא (עי' או"ז ח"א הל' גיטין סי' תשלב. וברא"ש ריש מס' גיטין. ובמרדכי ריש גיטין. ובתשב"ץ ח"א סי' ו'. וברמ"א שם סעי' יג' ובהג' רעק"א שם) יש אומרים שגט הוא לשון שבר, כדאמרינן בירושלמי: הני עכברי רשיעי לא דיין דאכלי אלא דגייטי, פירוש לא די להני עכברים שאוכלין אלא שגם שוברים, לכך קראו שטר זה גט מפני שהוא כורת ושובר בין האיש והאשה. ולזכר זה נוהגין לכתוב י"ב שורות כמספרו. ויש סומכין לכתוב י"ב שורות מדכתיב: ספר כריתות, דר"ל וכתב לה מה שהוא כורת ומפסיק בין הספרים שבארבע חומשי התורה, והם הי"ב השורות שמשיירין חלק בין הד' הספרים הראשונים, דהיינו ד' שורות בין ספר בראשית לשמות, וד' שורות בין שמות לויקרא, וד' שורות שבין ויקרא לחומש הפקודים והם י"ב בין הכל שמשאירין חלק, אותם ציותה התורה לכתוב לה בגט, וד' שורות שבין חומש הפקודים לואלה הדברים לא צוה למלאות, מפני שהוא משנה תורה שחוזר ושונה כל הראשונות. ואולי יש בזה סוד סתום וגנוז והוא זה, כיון שזה בא להפריד האשה מן האיש, וכבר ידעת שבלי ספק גורם פירוד ופגם למעלה, לכך צותה התורה לייחדה עם ד' רגלי המרכבה הידועה, וזה הוא כמילוי החלק שבין ד' הספרים הראשונים שהם כנגדם כידוע ליודעי חן, ולהניח משנה תורה מופרד, כי כבר ידעת דמשנה תורה היא הה' אחרונה, ובא לרמז שאעפ"כ זה המגרש גורם קצת פירוד באשה העליונה, וזה הוא כוונת מאמרם ז"ל (גיטין צ' ע"א): המגרש אשתו ראשונה מזבח מוריד עליו דמעות, וידוע דמזבח ג"כ היא הה"א אחרונה, והמשכיל יבין, נ"ל.
בספר אוצר כל מנהגי ישורון (לרבי אברהם אליעזר הירשאוויץ. י"ל בשנת תרצ' בלבוב) כתב הטעם שנוהגים שנוהגים לכתוב י"ב שורות בגט, כי ב' פעמים כתוב בפרשה 'ספר כריתות' (דברים כד' א' ג'). בלא וא"ו, הרי חסרון ב' ואוין בגימ' י"ב כמספר גט לרמז על י"ב שיטין. (נכתב בס"ד ע"י א. פלשניצקי)