פסק דין נדיר: כוהן וגרושה שנישואיה הופקעו הותרו להינשא
נוכח המעשים שיוחסו לרב שקידש את האישה בעבר, ושנחשפו גם בתחקיר מקור ראשון, קבע בית הדין כי נישואיה בטלים מלכתחילה
תחקיר מקור ראשון גרר שבוע שעבר בעקיפין להיתר נישואין חריג בין כוהן לאישה שנחשבה עד כה לגרושה. בית הדין האזורי בחיפה קבע כי נישואי האישה בעבר בטלים כיוון שהרב המקדש נפסל לימים מלכהן כרב בשל מעשיו.
האישה שבה מדובר נישאה ב־2010 והתגרשה ב־2012. כשמונה שנים לאחר גירושיה הכירה האישה גבר, והשניים ביקשו להינשא. אז התברר כי הגבר הוא כוהן, שנישואיו לגרושה אסורים על פי ההלכה. האישה תינתה צרתה בפני הרב שלמה בן־אליהו, רב המועצה האזורית מטה אשר וחבר פורום תקנה. הוא בדק ומצא כי הרב המקדש בטקס הנישואין של האישה היה שמעון גורליק מנהריה, שרבנותו נשללה ממנו בעת האחרונה לאחר חשיפת מעלליו בתחום עבירות המין.
הרב בן־אליהו הביא את סיפורה של האישה אל שניים מגדולי הפוסקים: חבר בית הדין הגדול בדימוס הרב ציון בוארון, והרב שלמה יוסף מחפוד. לדיינים הוגש בין השאר תחקיר שפורסם בעיתון זה בשנת 2011, שעסק בשורת עבירות מין פוגעניות אשר יוחסו לגורליק. אותו תחקיר הוביל לשורה של מהלכים, שבסופם התכנסה ועדה מיוחדת מטעם מועצת הרבנות הראשית ושללה את תעודת הרבנות של גורליק.
פסק הדין מחולק לשני חלקים. בחלק הראשון הציגו הדיינים ניתוח הלכתי מקיף שבו דחו את קו הפסיקה האשכנזי – המזוהה עם הרמ"א, ר' משה איסרליש – ולפיו האישה אסורה לכוהן גם כאשר נפל פגם בקידושין, והגט ניתן רק כ"חומרא בעלמא", ואימצו את עמדת הפוסקים הספרדים המקילים האוחזים בדעת הרשב"א. טענה נוספת שעלתה אומרת שכוהני זמננו אינם בחזקת כוהנים ודאים אלא ספק כוהנים, ולכן אם על הפרק עומדת שאלת נישואי כוהן לגרושה הכף נוטה להקל.
בחלק השני ניתחו הדיינים את העדויות והראיות שהצטברו נגד גורליק בתחקיר מקור ראשון וממקורות נוספים. הם ציטטו את עדותו של הרב שמואל אליהו שהובאה בתחקיר, ואת ממצאי פורום תקנה שליווה כמה מהמתלוננות, וציינו את העיצומים החריפים שנקטה מועצת הרבנות הראשית: "דבר נדיר מאוד ואף אפשר לומר תקדימי, אשר קורה רק לאחר התקבצות תלונות משמעותיות ולאחר דיונים מעמיקים, דבר שלוקח שנים".
בשורה התחתונה קבעו הדיינים: "עולה כי העד הנ"ל מוחזק ברשעתו ופסול לעדות כבר שנים רבות לפני קידושיה של המבקשת שבהם היה עד לקידושין… ומחמת 'ריח הגט' נמי (גם כן; י"י) אין לפוסלה, מאחר ופוסקי ספרד ובראשם הרמב"ם והשולחן ערוך, דעתם הרמה ברורה להתיר בעניין הזה נישואים אף לכוהן".
הדיינים הוסיפו פסקה על חשיבותה של רגישות הלכתית במקרים כאלה: "ישנה חשיבות רבה לעזור למבקשים ולחפש כל דרך הלכתית אפשרית לעזור להם להינשא, מאחר שהם כבר בגיל מתקדם וקשה מאוד למצוא שידוך בגיל כזה, בפרט למי שמחמת ספקו ככוהן אסור הוא בגרושות ודאי".
פסק הדין הריפורמי הנ"ל הוא שערוריה מאין דוגמתה. ומבלי לראות את הפס"ד המקורי יש להצביע כאן על כמה נקודות.
א. הקלות שמבטלים דעת הרמ"א בלתי נסבל! המצב הוא שאצל חלק מ'הפוסקים', דעת הר' מכלוף מאזרבייג'ן יש לה משקל יותר לדעת הרמ"א, כיון שר' מכלוף הולך בשיטת 'מרן'. הפסול הסיטונאי של פסקיהם והכרעותיהם של רבותינו האשכנזים רק משום שהם אשכנזים, היא עיוות הדין מזעזעת, ולא ארחיב יותר בזה מפני רגישות הענין.
ב. אני מבין שהעד נתפס בקלקלה. אבל אי אפשר לפסול עד ע"פ מעשים כאלו, דא"כ לא השארת לבת אברהם אבינו.
ג. אפילו נניח שהעד נפסל, אבל הרי יש שמה עדים אחרים, ודעת הבעל והאשה להתקדש וכמו שהעלה החת"ס בכגון דא, וכן נקט בשופי ר' אלישיב. והנה כקידושי ריפורמים וקונסרבטיבים נקטינן כדעת הר' משה פיינשטיין שאין שם קידושין כלל, כי אין דעתם לקידושין ואין אנן סהדי. אבל הכא בציבור הדתי והמסורתי, מי שמע כזאת?
ד. להתיר על סמך שהכהונה היום היא כהונת ספק. הרי אנו נוקטין לעיקר שאין להקל כלל בכהן מחמת ספק יחוסו.
והנה אם היה מדובר בשאלה בשילוח הקן, אולי היה אפשר להקל. אבל כאן מדבר בחמורה שבחמורות, שכל הפוסקים בכל הדורות רעדו מלהקל בזה. והנה קמו להם 'רבנים', ומחדשים התירים על גבי התירים, באופן שעוקרים את התורה מכל וכל.
ואני יודע שדברי לא ישפיעו כלל, ושילעגו ויצחקו על הקנאי הקיצוני, אבל השקט לא אוכל. מישהו חייב לתעד ולומר משהו, שלעתיד אם יגידו שכבר הורה זקן, ידעו שיש סוברים שהזקן הוא זקן אשמאי, ואין בדבריו כלום.