עושה חדשות כתב:כאשר בא אדם לחכם בבקשה להתיר את נדרו ע"י פתח וחרטה;
האם מוזכר שהחכם צריך לדקדק עליו היטב האם באמת לא היה נודר אם היה יודע וכו',
ומה הדין באופן שהדין מרומה בעיני הדיין ונראה לו שהיה האיש הלזה נודר בכל אופן,
האם הכל בנוי על נאמנות של עד אחד באיסורים,
(ומה נימא להנך דס"ל דאין אשה נאמנת, ובכלל יל"ד האם זה לא נחשב דאיתחזק איסורא)
והרי הנדרים אינם נוגעים רק לנודר עצמו אלא גם לדברים שאסר על אחרים,
האם אותם אחרים ראוי להם להחמיר עדיין אם נראה להם שבאמת הפתח והחרטה לא היו נכונים,
או שאין אחרי התרת חכם ולא כלום, והותר הנדר על כל הצדדים.
כעת ראיתי בנובי"ת י"ד סי' קנד -
ואומר אני הא מלתא גופא טעמא בעי והלא מה שיש שאלה להקדש הוא משום דזה דומה להקדיש בטעות דקיי"ל שאינו הקדש וכמו שהעתקתי לעיל דברי הטור וא"כ מה בכך שהוא ביד כהן ואטו אם טעה ונטל חולין וסבר שהיא תרומה ומסרה ליד כהן בתורת תרומה הלא אם אח"כ נודע שהיא חולין אטו מי יחזיקנה הכהן ויאמר כבר זכיתי בה הא ודאי ליתא. אומר אני שטעם הדבר הוא משום דכל שאלה ופתח הוא שהנודר אומר אלמלי הייתי יודע דבר זה לא הייתי נודר, ואמנם אם אין הדבר אמת והוא משקר אבל באמת אף אם היה יודע שיהיה כך היה נודר אין לו התרה אלא שאין אנו צריכין לחשדו בזה והחכם המתיר שומע דבריו ומתיר לו אבל הכהן אינו מחויב להאמינו ויכול הכהן לומר שאולי אתה משקר לפי שאתה רוצה ליקח ממני התרומה אתה אומר כך ואין הכהן מחויב להאמינו ולהחזיר לו ואפילו אם רוצה לשאול על קריאת שם תרומה שלא על ידי פתח כי אם בחרטה ג"כ אין הכהן מחויב להחזיר לו כי הלא השואל על נדרו על ידי חרטה מבואר ביו"ד סימן רכ"ח סעיף ז' צריך שיתחרט בעיקר הנדר שהיה רוצה שלא נדר מעולם אבל אם אומר שעתה הוא מתחרט ועד עתה הוא חפץ לא הוי חרטה שצריך שיעקור הנדר מעיקרו ויזהר שלא יאמר שמתחרט מעיקרו אלא א"כ הוא ברור לו שהיה רוצה שלא נדר מעולם שאל"כ אין ההתרה התרה והוא באיסור נדר כל ימיו עכ"ל הש"ע. וא"כ לענין איסור החכם מאמינו ומתיר לו אבל הכהן אינו מחויב להאמינו ולהחזיר התרומה ולכך תרומה ביד הכהן לא מצי מיתשל. ומהך טעמא עצמו ממילא צדקו דברי הרשב"א שגם צדקה שמסר ביד אחר לצורך עניים לא מצי מיתשל כי זה שנמסר לידו לצורך העניים אינו מחויב להאמינו ולהפסיד להעניים.