עליך עיננו כתב:הנה רוב בני התורה נהגו להחמיר לא למכור חמץ גמור לגוי בבתים פרטיים,א"כ מה מוכרים? הרי מבואר להדיא שלא עוברים כלל על שום איסור בבליעות הכלים,וכן כ' המ"ב בפשיטות שיניח במקום סגור ובזה סגי, וכל הכלים נקיים מחמץ בעין אז מה נשאר למכור?
ראיתי שמביאים שזה חומרה של החזו"א האם מוזכר בעוד מקום?
פרנקל תאומים כתב:לא מומלץ להימנע ממכירה, היות שעם כל ההשתדלות שלנו לבער את כל החמץ שבעין, לא ימלט שעשויים לפספס משהו. ובפרט אם ישנם ארונות בבית שילדים מגיעים אליהם או כלי מטבח וכיו''ב שלא הספקנו לבודקם ולנקותם באופן יסודי, כדאי מאד למכור, כדי להימלט מכל חשש. בפרט במציאות שלנו כיום שיש לנו בתים עמוסים בכלים וחפצים וארונות וקשה מאד להיות בטוחים שבאמת בדקנו וניקינו ביסודיות את הכל (ובינתיים הילדים ממשיכים להתרוצץ ולבטל את ה''חזקתו בדוק'' גם מהמקומות שכבר בדקנו..).
ובנוסף, גם קשה מאד (כמעט בלתי אפשרי) לבדוק את הכל ככל פרטי דין ''בדיקת חמץ'', ואם מוכרים (במכירת י''ג, השנה י''ב, בוודאי), אזי גם לא צריך לבדוק את המקומות המושכרים ומכורים באור לארבעה עשר (השנה אור לשלושה עשר).
וכבר אירע באנשים שהתחכמו ונמנעו מלמכור, ולבסוף מצאו גלוסקא יפה שהיתה בביתם בכל ימ הפסח בארון פלוני או בכלי אלמוני.
פרנקל תאומים כתב:עליך עיננו כתב:הנה רוב בני התורה נהגו להחמיר לא למכור חמץ גמור לגוי בבתים פרטיים,א"כ מה מוכרים? הרי מבואר להדיא שלא עוברים כלל על שום איסור בבליעות הכלים,וכן כ' המ"ב בפשיטות שיניח במקום סגור ובזה סגי, וכל הכלים נקיים מחמץ בעין אז מה נשאר למכור?
ראיתי שמביאים שזה חומרה של החזו"א האם מוזכר בעוד מקום?
בכל מקרה א''א למכור ''חמץ בלוע''.
גל של אגוזים כתב:ראיתי פעם כתי"ק [איני זוכר אם היה מהג"מ וואלף המבורג זצ"ל או מתלמידו הג"מ יצחק דב במברגר זצ"ל] שכתב בשם הנשר הגדול רבי נתן אדלר זצ"ל שלא כדאי למכור כלי חמץ לנכרי משום שאח"כ צריך לטובלן אלא ימכור החמץ הבלוע בהן. כמדומני שיש לזה עוד מקורות [בדפוס] לפני החזו"א.
סגי נהור כתב:שלא למכור הכלים כדי שלא יצטרך לטובלם - היא דעת הנוב"י והחת"ס, ויש חולקים (כפי שהובא לעיל, בשטר מכירת חמץ שבשוע"ר נכללים גם הכלים).
אלא שיש בזה שני נידונים נפרדים: האם נמכרים הכלים עצמם או רק החמץ שעליהם, והאם נמכר החמץ הבלוע או רק החמץ בעין (כמדומה הסכמת רוב הפוסקים שא"א למכור חמץ בלוע).
סגי נהור כתב:פרנקל תאומים כתב:לא מומלץ להימנע ממכירה, היות שעם כל ההשתדלות שלנו לבער את כל החמץ שבעין, לא ימלט שעשויים לפספס משהו. ובפרט אם ישנם ארונות בבית שילדים מגיעים אליהם או כלי מטבח וכיו''ב שלא הספקנו לבודקם ולנקותם באופן יסודי, כדאי מאד למכור, כדי להימלט מכל חשש. בפרט במציאות שלנו כיום שיש לנו בתים עמוסים בכלים וחפצים וארונות וקשה מאד להיות בטוחים שבאמת בדקנו וניקינו ביסודיות את הכל (ובינתיים הילדים ממשיכים להתרוצץ ולבטל את ה''חזקתו בדוק'' גם מהמקומות שכבר בדקנו..).
ובנוסף, גם קשה מאד (כמעט בלתי אפשרי) לבדוק את הכל ככל פרטי דין ''בדיקת חמץ'', ואם מוכרים (במכירת י''ג, השנה י''ב, בוודאי), אזי גם לא צריך לבדוק את המקומות המושכרים ומכורים באור לארבעה עשר (השנה אור לשלושה עשר).
וכבר אירע באנשים שהתחכמו ונמנעו מלמכור, ולבסוף מצאו גלוסקא יפה שהיתה בביתם בכל ימ הפסח בארון פלוני או בכלי אלמוני.
א) לא ברור כלל שחמץ שנמצא במקומות שנוקו ונבדקו אכן נכלל במכירה לנכרי, ואם נכלל הרי אין טעם וגם אין אפשרות לבטלו.
ב) לענין גלוסקא יפה שנמצאה לאחר הפסח, להלכה אם המוצא בדק ככל שידו מגעת קודם הפסח לא עבר על שום איסור.
פרנקל תאומים כתב:אולי אתה מתכווין לחמץ שנמצא פה או שם ברחבי הבית, (לא במקום מוגדר שהשכרתי ומכרתי). ובזה אין הכ''נ, זה לא ברור כלל שהוא יכול להיכלל במכירה. אבל עכ''פ בנוסח השטרות כותבים גם "ובכל מקום שהוא" על הצד שזה מועיל, ועכ''פ זה יותר טוב מכלום.
יוסף חיים אוהב ציון כתב:זכורני שהגריח"ס דן בזה בא' מספריו.
גל של אגוזים כתב:פרנקל תאומים כתב:עליך עיננו כתב:הנה רוב בני התורה נהגו להחמיר לא למכור חמץ גמור לגוי בבתים פרטיים,א"כ מה מוכרים? הרי מבואר להדיא שלא עוברים כלל על שום איסור בבליעות הכלים,וכן כ' המ"ב בפשיטות שיניח במקום סגור ובזה סגי, וכל הכלים נקיים מחמץ בעין אז מה נשאר למכור?
ראיתי שמביאים שזה חומרה של החזו"א האם מוזכר בעוד מקום?
בכל מקרה א''א למכור ''חמץ בלוע''.
ראיתי פעם כתי"ק [איני זוכר אם היה מהג"מ וואלף המבורג זצ"ל או מתלמידו הג"מ יצחק דב במברגר זצ"ל] שכתב בשם הנשר הגדול רבי נתן אדלר זצ"ל שלא כדאי למכור כלי חמץ לנכרי משום שאח"כ צריך לטובלן אלא ימכור החמץ הבלוע בהן. כמדומני שיש לזה עוד מקורות [בדפוס] לפני החזו"א.
איש גבעות כתב:סגי נהור כתב:שלא למכור הכלים כדי שלא יצטרך לטובלם - היא דעת הנוב"י והחת"ס, ויש חולקים (כפי שהובא לעיל, בשטר מכירת חמץ שבשוע"ר נכללים גם הכלים).
אלא שיש בזה שני נידונים נפרדים: האם נמכרים הכלים עצמם או רק החמץ שעליהם, והאם נמכר החמץ הבלוע או רק החמץ בעין (כמדומה הסכמת רוב הפוסקים שא"א למכור חמץ בלוע).
במכירת החמץ הבלוע בכלים יש לכאורה משום חוכא ואיטלולא.
וכי קא סלקא דעתך שיבוא הנכרי לקחת החמץ הבלוע בסיר? הלא ודאי שאין כל אפשרות להשתמש בזה ואם כן מה שייך למוכרו?
עליך עיננו כתב:האם בבית רגיל יש כלים בפסח שדבוק בהם חמץ בעין?.
ואם לא, למה מוכרים?
סגי נהור כתב:להלכה צריך לשפשף ולהדיח היטב את כלי החמץ, והמכירה פוטרת מחובה זו (או עכ"פ מצילה אם לא עשה כן).
עליך עיננו כתב:סגי נהור כתב:להלכה צריך לשפשף ולהדיח היטב את כלי החמץ, והמכירה פוטרת מחובה זו (או עכ"פ מצילה אם לא עשה כן).
במחילה איני מבין מה כוונתך.
כל כלי שמכניסים לארון הביתי עבר שטיפה והוא נקי. (בכו"א מספיק בשביל לשמש פעם אחרת) מ"ש לשפשף ולהדיח היטב זה רק על החמץ בעין ופשוט.
וא"כ הדק"ל.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 14 אורחים