מלח בספירת העומר

כך כתב קונטרס היחיאלי (ח"א בית השם עמ' מו) בסדר העומר מכ"י, וכן הביא מהר"א חמוי בספר דבק מא"ח (מע' י' אות טז) ובסידורו בית הבחירה (דף צא ע"ב), ויאמר נוסח תפלה זו, "יה"ר מלפניך ה' או"א, בזכות ספירת העומר אשר ציויתנו בתורתך ובזכות שמותיך הקדושים והטהורים היוצאים מהמזמורים האלו היוצאים מר"ת וס"ת ובזכות אבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב שיהיה זה המלח לי לשמי פב"פ (או לשם מי שירצה) ולכל מי שישא המלח הזה עליו יהיה לו למגן וצנה מדבר וממגפה ומעין הרע ומכל דבר רע, אכי"ר. ואח"כ יתן את המלח בידו ויספור העומר וכן יעשה כל ימי הספירה ויזהר שלא ישים המלח על הארץ ושיהיה בידו בשעת ברכה ואח"כ יהיה זה מסוגל הרבה לעין הרע ויועיל כמו קמיע מומחה ופקיע. וכן הביא במנהגי בית אל (אות נב – דברי שלום) שמחזיקים את המלח ביד.

יוסף חיים אוהב ציון

כמעיין המתגבר כתב:כך כתב קונטרס היחיאלי (ח"א בית השם עמ' מו) בסדר העומר מכ"י, וכן הביא מהר"א חמוי בספר דבק מא"ח (מע' י' אות טז) ובסידורו בית הבחירה (דף צא ע"ב), ויאמר נוסח תפלה זו, "יה"ר מלפניך ה' או"א, בזכות ספירת העומר אשר ציויתנו בתורתך ובזכות שמותיך הקדושים והטהורים היוצאים מהמזמורים האלו היוצאים מר"ת וס"ת ובזכות אבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב שיהיה זה המלח לי לשמי פב"פ (או לשם מי שירצה) ולכל מי שישא המלח הזה עליו יהיה לו למגן וצנה מדבר וממגפה ומעין הרע ומכל דבר רע, אכי"ר. ואח"כ יתן את המלח בידו ויספור העומר וכן יעשה כל ימי הספירה ויזהר שלא ישים המלח על הארץ ושיהיה בידו בשעת ברכה ואח"כ יהיה זה מסוגל הרבה לעין הרע ויועיל כמו קמיע מומחה ופקיע. וכן הביא במנהגי בית אל (אות נב – דברי שלום) שמחזיקים את המלח ביד.

מהיכן זה מועתק?

כמעיין המתגבר

יוסף חיים אוהב ציון כתב:
כמעיין המתגבר כתב:כך כתב קונטרס היחיאלי (ח"א בית השם עמ' מו) בסדר העומר מכ"י, וכן הביא מהר"א חמוי בספר דבק מא"ח (מע' י' אות טז) ובסידורו בית הבחירה (דף צא ע"ב), ויאמר נוסח תפלה זו, "יה"ר מלפניך ה' או"א, בזכות ספירת העומר אשר ציויתנו בתורתך ובזכות שמותיך הקדושים והטהורים היוצאים מהמזמורים האלו היוצאים מר"ת וס"ת ובזכות אבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב שיהיה זה המלח לי לשמי פב"פ (או לשם מי שירצה) ולכל מי שישא המלח הזה עליו יהיה לו למגן וצנה מדבר וממגפה ומעין הרע ומכל דבר רע, אכי"ר. ואח"כ יתן את המלח בידו ויספור העומר וכן יעשה כל ימי הספירה ויזהר שלא ישים המלח על הארץ ושיהיה בידו בשעת ברכה ואח"כ יהיה זה מסוגל הרבה לעין הרע ויועיל כמו קמיע מומחה ופקיע. וכן הביא במנהגי בית אל (אות נב – דברי שלום) שמחזיקים את המלח ביד.

מהיכן זה מועתק?

כתב ידי

מחשב מסלול

מצורף בזה מאמר שכתב הבחור החשוב הרב יוסף אביטבול שליט''א מח''ס שערי יוסף, בני ברק

מנהג המלח בספירת העומר
מקור המנהג, הוא מהרב הגדול רבי אברהם חמווי זצ''ל בספר "דבק מאח" (מערכת י' אות טז) שכתב בזה''ל: ימי העומר סגולה נפלאה בלילה הראשונה של ספירת העומר, יקח בידו מעט מלח, ויקרא עליו מזמורים אלו שיר המעלות שמחתי באומרים לי (תהלים קכב) ומזמור שיר המעלות לדוד ה' לא גבה לגבי (שם קלא) ומזמור הנה מה טוב ומה נעים (שם קלג). ואח''כ יאמר פרשת העומר, ואח''כ יאמר תפילה זו, יהיה רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שבזכות ספירת העומר אשר ציותנו בתורתך ובזכות שמותיך הקדושים והטהורים היוצאים מהמזמורים הללו, מראשי תיבות ומסופי תיבות, ובזכות אבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב, שיהיה זה המלח לי לשמי [עבדך פלוני בן אמתך פלונית או לפלוני שירצה] ולכל מי שישא עליו המלח הזה, להיות לו למגן וצינה, מדבר וממגפה, ומעין הרע, ומכל דבר רע, אמן כן יהי רצון, ואח''כ יתן המלח בידו ויספור העומר, וכן יעשה בכל ימי הספירה, ויזהר שלא ישים המלח על הארץ [ולא על השולחן] ושיהיה בידו בשעת הברכה, ואח''כ יהיה המלח הזה מסוגל הרבה לעין הרע מאוד, ויועיל כמו קמיע מומחה ופקיע מספר כתיבת יד עכ''ל, ומדבריו מוכח דבעינן דיהיה מעט מלח, והוה כמו קמיע מומחה, וגם לא ינחינו על הארץ וכו', ואי''ז מנהג עדה מסוימת, אלא הוא קמיע מומחה לעין הרע, ומי שרוצה להנצל מדבר וממגיפה וכו' יעשה כן. וכן הוזכר מנהג זה במנהגי בית א-ל (אות נב) וכך מובא שם, בליל א' של ספירת העומר נוהגים ליקח כ''א חתיכת מלח בידו בעת הספירה, וקודם אומרים סדר קרבן העומר ככתוב בסדורים וכן עושים גם ביום עכ''ד, ומוכח מדבריו תרתי דעושים כן גם ביום, אולם נראה דכ''ז רק ביום א', וכן כתב בקונטרס כי בא מועד (ספירת העומר עמ' ו הערה מח) בשם המקובל רבי יהודה פתיה זיע''א שרק בלילה הראשון יאמר נוסח זה ולא השאר הלילות אלא בשאר הלילות יאחז בידו המלח בשעת הספירה, וזהו עיקר הסגולה, ומשו''ה אומרים עליו סדר קרבן העומר, וזה הסגולה שבו.
וראה עוד בס' דברי שלום (עמ' תעב) שכתב על עיקר סגולה זו, ולא יכולתי להאמין בזה שיעשו את כל הסדר הזה מתחילתו ועד סופו בכל לילה, כיון דמי התיר לקרוא מקראות בלילה, דהרש"ש הסתפק אם מותר לקרוא קודם עלות השחר או מחצות לילה אך מתחילת הלילה כשהדינים גואים ומתגברים מי התיר, ונפלאתי כיצד תועיל הסגולה בשעה שהדינים גוברים, אף לאלה שמתירים לומר תהלים דרך תפילה, ואולי מטעם זה נהגו בבית לעשות הסגולה למחצה שרק ביום הראשון שעדיין האו מוצאי יו''ט והארת החג בתוקפה, וכן ביום שהרחמים מתפשטים בעולם וחוט של חסד משוך אז עשו זאת הסגולה ודיו, כי לא רצו לקרוא המזמורי תהלים בשאר לילות וידעו בעצמם שבאופן של פשרה תוכל הסגולה לפעול ולהועיל, וכתב דראוי לעשות כך שביום הראשון יקראו בלילה המזמורים וכך יחזרו לעשות ביום, ובשאר הלילות רק יחזיק המלח בידו ולא יאמר המזמורים ומכח עוצמת קדושת הספירה וכניסת המוחין וכו' תחול הסגולה על אותו מלח לשמור מעין הרע עכ''ד, ובעיקר תחילת דבריו, במחילה מדבריו לא זכיתי להבין הרי מדברי הגר''א חמווי משמע דוקא ביום הראשון, וגם בעיקר מה ששאל ממקראות בלילה, א' יש אומרים שזה רק בתורה, ולא בנ''ך, ב' גם אי נימא שהאיסור הוא גם בנ''ך, מ''מ הכא לא מיירי שלומד, אלא לשמירה בעלמא, ג' מנהג זה לא מיוסד ע''פ הרש''ש אף שהביאו ר' יצחק אלפייה ועוד, וזה רק מנהג. וגם המנהג בכמה מקומות היה לעשות כן בכל יום וכמו שנהגו במרוקו, וכן כתב בספר ויזרע יצחק טולידאנו (עמוד 24) וכן כתב בספר מנחת משה אסבאג (סימן כא אות ו) שיש לעשות כן בכל יום בזמן ספירת העומר.
ובעיקר האי מנהגא כן הביא מנהג זה מהר''ח הכהן ב ספר זכרנו לחיים (דף קכג ע''ב) מנהג יהודי תוניס, כמובא בס' עלי הדס (פרק יג אות ב) והביא שכן כתב הרב זה השולחן (עמ' קלה אות ד) וכתב שהוא להסיר עין הרע, וכן נהגו הרבה מקובלים, וכן הביאו שנהג זקן המקובלי הגה''צ רבי יצחק כדורי זיע''א, וכן כתב ר' יצחק אלפייה בקונטרס היחלאי עמ' מו, וכן מנהג זה מובא בחוברת "ממנהגי יהדות בבל" של ר' אברהם בן יעקב וז''ל: "יש נוהגים לתפוס גביש קטן של מלח בכל עת שמברכים על העומר. במשך כל השנה מסגולה לאחוז המלח בעומר מועיל לעין הרע ומועיל כמו קמיע". עכ''ד. ועוד בענין זה ראיתי שכתב הרה''ג יהונתן מאזוז שליט''א שביו"ט ראשון של פסח בשנת התש"ס, השנה האחרונה לחיי מו"ר הגאון המופלא מוהר"ם הלוי נ"ע, שמסר שיעור בענייני ספירת העומר לפני ערבית של מוצאי יו"ט, והזכיר בסוף דבריו מנהג זה של המלח, ודיבר במעלתו, ואחר כן (כמדומה ע"פ בקשתו) הביא אחד הנוכחים שקית מלח וחילק מעט לכל המתפללים ע"פ המלצת הרב שכדאי שיהא לכל אחד עתה מתחילת הספירה ואילך. עכ''ד. וכן הביא מנהג זה שנהג המקובל חכם חיים אלישע רז זצ''ל בס' נתיבי חכם חיים (עמ' 138) ושהדבר מסוגל לרפואה.
אולם לא נראה שכולם החזיקו במנהג זה, וכמ''ש בילקו''י (ספיה''ע עמ' סה) שכתב להביא שע''פ הקבלה ליקח מעט מלח בעת שמברכים וסופרים את העומר ומהם שלוקחים עמו גם משיירי האפיקומן, אולם מנהג זה לא נפוץ בכל הקהלות וגם מרן אאמו''ר לא נהג בכל זה ושם הביא שיש הלוקחים חתיכה אחת של מלח, שכן היה מנהג יהדות לוב, בס' הקהילה עמ' 376, וכן מנהג יהדות בוכראה עמ' 589 שיש לוקחים כמה חתיכות מלח כמנין בני ביתם, ועוד הביא מס' בן שמחון עמ' 271 שע''פ הרוקח נוהגים ליתן אותו ליוצא יחידי בלילה, יעו''ש עוד מש''כ מס' שולחן הזהב.
ואולם ראיתי חידוש בס' אוצר המכתבים להגאון רבי יוסף משאש זצ''ל שכתב, המנהג לאחיזת מלח בשעת ברכת העומר, בס' בית הבחירה על עניני פסח וכו' כתב שיש בזה סגולה לשמור מעין הרע יעו''ש, וכתב ע''ז, ואין זה אלא סגולות של בעלי דמיון, ושלום עכ''ד.
ובעיקר האי מנהגא ראיתי שהגרב''צ מוצפי שליט''א נשאל בשו''ת דורש ציון מה לעשות עם שקית המלח, וענה לשמור אותה והיא מועילה לכל מי שישא אותו עליו ואפילו פירור ומציל מכל מיני מרעין בישין ומסכנות.
אולם בעיקר הסדר שכתב, כתב עליה בס' תורה בציון (עמ' נ בהערה ג) בשם אביו הגה''ק רבי סלמן מוצפי זיע''א, שאמר לו שיותר נכון לומר תחילה פסוקי התורה ואחריהם פסקי התהלים, כי כן סדר העדיפות, וכן נהג בקידוש שחרית של שבת לומר תחילה פסוקי ושמרו בני ישראל שהם מן התורה ואחריהם אם תשיב שהם פסוקי נביאים יעו''ש כל סדר הקריאה.
וגם בעיקר השמירה כתב בס' תורה בציון (פ''ג ג) שכתב, יש מהמקובלים וגם מהמון העם הקדוש שנוהגים בלילה הראשון של ספירת העומר להגין חתיכת בד או שקית ובה מונחים חתיכה קטנה משיירי האפיקומן וכמה גרגירי מלח ומחזיקים אותה בידם כל עת שקוראים הקריאה של סדר קצירת העומר ומברכים ספירת העומר, ויש מסורת בידם שהוא מסוגל להציל מכל דבר רע, חולי כישוף, עין הרע, ויאריכו ימיהם בטוב, ויש נוהגים להחזיקה בידם בכל לילות העומר בשעת הברכה והספירה עכ''ד, והנה מה שהזכיר המנהג לשים בתוך השקית של המלח גם חתיכת אפיקומן לא נזכר בס' דבק מאח לרבי אברהם חמווי, וכן בספר בית הבחירה (דף צא ע''ב אות טז) שכפל סגולה זו לא נזכר רק מלח, וכן שהביא סגולה רבי יצחק אלפייא זיע''א בקונטרס היחלאי (סדר העומר עמ' מז) שיקח מלח לא זכר שום דבר מענין האפיקומן, וכן ראה בס' אור ימי ספירת העומר להגר''ש בצרי (עמ' טו) שכתב רק מלח, וראה עוד בסידור עוד יוסף להגרי''ח מזרחי, אולם הביאו מש''כ בס' רפאל המלאך (ערך מעבורת מס' 8) ושם כתב בזה''ל: סגולה למעוברת להשימר מכל רע תיקח ג' אלמוגים אדומים טובים ויפים שלא יהיו מנוקבים וחתיכת מצה שמורה שנשארה מן האפיקומן ומעט מלח כל זה תשים בכיס של פשתן ותקשור הכיס בכתונת שלה ותישא זאת עליה כל זמן עיבורה ותלד בשלום, אמן עכ''ל, [וכן כתב בס' גילת הזהב (עמ' קד אות תקכו) בשם ספר מראה הילדים בשינוי וז''ל: סגולה למעוברת שתקשור בכתונת שלמה מעט מלח ופת, ושלשה אלמוגים אדומים ויפים בלי נקב ותנצל עי''כ מעין הרע ומכל מכשולות רעות" עכ''ד, אולם מבואר דדוקא פת ומלח, ולא אפיקומן, ואולי כוונתו לאפיקומן וזה מופקע לומר כן] אבל מ''מ אפש''ל שזה המקור לדברי הגרב''צ שליט''א, אולם אכתי י''ל דמה שמשלבים את שניהם משום ששניהם סגולות מימי הפסח, ולכן שומרים אותם ביחד. וכן נראה ממש''כ בס' יהדות לוב, שהובא שם שהשמש מחלק בבית הכנסת חתיכות מלי בין קהל המתפללים חתיכה לאחד, ושומרים מלח זה בכיס לכל ימי ספירת העומר ובשעת הספירה בכל לילה ממשמשים בו או מחזיקים אותו ביד, ויתכן שמלח זה בא להזכיר את קרבן העומר שהרי כתוב ל כל קרבנך מלח תקריב וכו', ועוד כתב שם ומסורת בידינו שבשעת סערה בים אם זורקים חתיכת מצה מהאפיקומן וחתיכת מלח העומר שספרו עליו ספירה שלמה אחת, ישקוט הים מזעפו ובשעה שקשה לזורק להגיע לים זורקים את המלח לתוך באר מים חיים עכ''ד, והיינו ששלבו את ב' הסגולות ביחד לשמירה. וכן נראה שכל עדה ועדה הביאו סגולה זו בצורה שונה, וכמו שראה בהגדה של פסח שער בנימין הובא מנהג סוריה שהנשים היו קונות גושי מלח וטוחנות אותו במכתש, ונתנו את המלח לילדים קודם שהתחילו ספירת העומר לשמור בכיס הבגד שלבשו במשך כל ימי העומר, וקבלה בידם שזה היה מועיל לשמירה ע''כ.
ומצינו כמה וכמה טעמים למנהג לקיחת המלח בספירת העומר, א), הביאו בשם הראש''ל הגר''ש עמאר שליט''א רבה של ירושלים עיה''ק, ובעמח''ס שו''ת שמע שלמה, שמאחר שימים אלו צריכים שמירה, על כן לוקחים מלח לשמירה, והוסיפו בזה מה שכתב רבנו הבן איש חי ששמים מלח בכלי שמוליך עמו לבדיקת חמץ לדחות המקטרגים. ע"ש.
ב) עוד הביאו הפוסקים שי''ל על פי מה שכתב הרב בן איש חי הנ"ל, טעם נוסף ששמים מלח בכלי בבדיקת חמץ, כי המלח סימן לקיום דכתיב "ברית מלח" (ע"פ ויקרא ב' י"ג), והוא סימן טוב שכן נזכה לשנה הבאה. ע"ש והכא נמי הוא לסימן טוב שנזכה ונחיה לשנה הבאה, ובפרט למה שכתבו המקובלים שימי העומר הם שורש והשפעה לכל ימות השנה.
ג). כתב בספר מחקרי ארץ שמנחת העומר טעונה מלח כדרך כל המנחות וזכר לכך עושים כן. ע"ש. ולפי''ז א''ש שקוראים עם המלח פרשת העומר.
ד). כתב בס' לב העברי וז"ל: לפי דעתי רמז לדבר לקשר סוד ספירת העומר ביסודות של או"א שמקודם הוא ברית מלח שם לו ערוכה בכל ושמורה להמשיך ממנו תיקון זו"ן למכוונים. והמשכיל יבין. ע"כ.
ה). עוד כתב בזה הרב יהונתן מאזוז שליט''א, עוד נראה לומר בס"ד בדרך דרש ומוסר על פי מה שידוע שסדום נהפכה ביום ראשון של העומר, בעבור קנאת איש מרעהו ומניעת חסד וצדקה לאחרים, ואפילו מלח לא רצו לתת כידוע ממעשה דאשת לוט, ובעבור זה נהפכה לנציב מלח כמו שכתב רש"י, וסדום נהפכה לגפרית ומלח כמו שנאמר "גפרית ומלח שרפה כל ארצה" (דברים כ"ט, כ"ב), ושנים רבות אחרי כן (להבדיל בין הקודש לחול) נכשלו בכעין זה לפי דרגתם תלמידי רבי עקיבא שלא נהגו כבוד זה בזה ונענשו באותו הזמן. על כן בימי העומר סגולה לאחוז מלח בידו שבזה יזכר מה אחריתם של אנשי סדום, ויתעורר בתשובה ויינצל מ"עין הרע" של עצמו שלא יהא רע וצר עין בשל אחרים, אלא אדרבא בבחינת טוב עין הוא יברך ויבורך. [והוסיף ע''ז הנאמ''ן שליט''א, ורמז לדבר כי לוט עם ד' נפשות שניצלו אתו עולים מ"ט כמנין ימי העומר. וד' נפשות הם: לוט עצמו ואשתו ושתי בנותיו. לולא שטעתה אשתו בעין רעה לאורחים ותהי נציב מלח. ובמקומה באו ד' נפשות: הבכירה והצעירה ושני הבנים מואב ובן עמי.]. ובזה גם אפשר לתת טעם לשבח לאמירת מזמורים קכ"ב קל"א קל"ג, שמדברים בשבח המדות הטובות, שהרי על מזמור "שמחתי באומרים לי", אמרו חז"ל (מכות י.) אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, שמעתי בני אדם שהיו אומרים מתי ימות זקן זה ויבוא שלמה בנו ויבנה בית הבחירה ונעלה לרגל, ושמחתי! ואע"פ שהיתה עינם צרה בו הוא היה שמח בזה, ונלמד מדרכיו. וגם סוף המזמור מדבר על שבח ענין השלום. ובמזמור קל"א נאמר: "ה' לא גבה לבי" והוא מדבר בגנות הגאוה . ומזמור קל"ג מדבר על נועם וטוב האחדות. ולכן גם כן עיקר אמירתם הוא רק בלילה הראשון כמו שכתבתי לעיל, כי אז נהפכה סדום, וכנ"ל.
ו). במנהגי יהדות לוב" לר' פריג'א זוארץ כתב בזה''ל: "לפני תפילת ערבית (בפעם הראשונה שמברכים ברכת העומר), מחלק השמש בבית הכנסת גבישי מלח לכל המתפללים. את המלח הזה שומרים בכיס במשך כל ימי ספירת העומר, וכל לילה, בשעת הספירה, ממשמשים בו או מחזיקים אותו ביד" ובהערות שם נאמר: "יתכן שהמלח בא להזכיר את קרבן העומר, ככתוב: על כל קרבנך תקריב מלח" (ויקרא ב, יג), ואולי זה נתקן כדי שלא ישכח אדם לספור את ספירת העומר". ומבואר כאן עוד טעם משום שע''י זה לא ישכחו לספור את העומר, ולפי''ז צריך שיהיה בכיס האדם כל יום מימי העומר, ויש להוסיף שנהגו כן ביותר בני ספרד משום שנהגו להתפלל פלג מנחה, וכדי שלא לשכוח לספור אחר צאת הכוכבים שמו את בכיסם, ומשו''ה שמגיעים הביתה מורקנים את הכיסים ואז רואים את המלח ונזכרים שלא ספרו ספירת העומר וסופרים בברכה.
ז). עוד טעם בזה מצינו בס' תורת אמך כתב טעם למלח כיון שבימי העומר צריך להמתין עד צאת הכוכבים כדי שיוכלו לספור, ואז יש חשש מזיקין, ולכן נהגו שהשמש מחלק לכולם מלח שיהיה בידם בתור זמירה מהמזיקין כל ימי הספירה, כי כידוע שהמזיקין בורחים מהמלח. עכ''ד, ויש להוסיף ביותר ע''פ מה שידוע מחכמי הקבלה דימי ספירת העומר הם ימי דין וכו', ומשו''ה צריך שמירה ביותר מהמזיקין.
ועתה בס''ד נכתוב כמה חקירות ושאלות בענין המלח, שחשבתי וראיתי לדון בזה, ויש לדון מהו להכנס עמו לבית הכסא, וראיתי שהגרב''צ מוצפי שליט''א (שם) נשאל ע''ז, וענה שאין בזה שום קדושה.
עוד יש לדון מהו לומר התפילה בשבת, שהרי קימ''ל שאסור לבקש בקשות בשבת, והנה להנוהגים לאומרו רק ביום א', שפיר דמי, אבל לנוהגים כל יום יש לדון מהו בשבת, וי''ל שאין איסור כיון דהוא טופס ברכה, ויל''ע עוד.
עוד יש לדון האם מותר לטלטלו בשבת כיון דהוי כקמיע וכמ''ש החמו''י, אולם ראיתי שהגרב''צ מוצפי שליט''א (שם) ענה שהוא אינו מוקצה כי ראוי לאכילה, [וע''ז יש להעיר דאם מותר להכנס בו לשירותים, הרי אח''כ נאסר באכילה, וממילא אסור לטלטלו בשבת שהרי לא ראוי כלל].
עוד יש לדון בדין איסור הכנה מיו''ט לחול, והנה ראיתי להגרי''ח אוהב ציון שליט''א שדן בקובץ התורני תורת יוסף (גיליון ו' סימן סג) באלה שמביאים את המלח ביו''ט ונשארים בבית הכנסת עד לתפילת ערבית של מוצאי יו''ט האם יש בזה משום איסור מכין, ושם העלה לדינא שאין בזה איסור מכין ע''פ מש''כ בשו''ת מהרש''ג (ח''א או''ח סימן סא) דודאי דאסור להכין בשבת קודש על ימי החול כמבואר במשנה בשבת פרק ט''ו משנה ג' שאין מציעין את המיטות ואין מקפלין את הכלים משבת קודש למוצאי שבת משום דהוא חול, מ''מ היינו דוקא באם כוונות העושה להרויח זמן שלא יצטרך לעשות בימי החול, כמו שהוא גבי הצעת המיטות דלעולם היה לו להציע המיטה במוצאי שב''ק קודם השינה ורק דיען בשבת הוא פנוי רוצה הוא לעשות דבר זה בשבת כדי להרויח הטירחא או הזמן בחול כון כה''ג בהדחת הכלים בשבת כדי שלא יצטרך לטרוח בהדחתם בחול הוי הכנה כמו שאמרו חז''ל וכן בכה''ג בהכנת יין לקידוש מיו''ט א' על יו''ט ב' או חיפוש בס''ת מיו''ט על ב' כל הני עיקר כוונתו של המכין שלא יצטרך לטרוח ביום שלאחר כך ונמצא שהוא מחליף עבודה של יום חול בעבודה של שבת ולכן זה אסור, אבל במקום שאם לא יעשה הדבר בשבת אזי לא יוכל לעשות אותה כלל נמצא שאין כוונת העושה להחליף עבודת יום חול בעבודת שבת בכה''ג לא גזרו חז''ל כלל יעו''ש עוד בשו''ת מהרש''ג ח''א סימן סג, ובח''ב סימן קנה, ולפי''ז כתב שם לגבי סגול המלח שפיר רשאים להביאו ביו''ט לצורך מוצאי יו''ט כי אין עושין כן לחסוך זמן, כי עכשיו הולך לבית הכנסת וברצונו להתפלל מנחה וללמוד עד זמן ערבית [או לשמוע שיעור בהלכה ובאגדה] ולכן שפיר רשאי לעשות כן ולא חשיב מכין. עתכ"ד, והביאו בילקו''י שם בקצרה ממש, ולא זכר לשמו.
עוד יש לדון האם מותר לזורקו אח''כ לפח, ומדברי הגרב''צ מוצפי שליט''א נראה דאין איסור, אבל סו''ס הוא כקמיע. עוד יש לדון האם מותר אח''כ להשתמש בו לאוכל כגון לסלט וכו', וי''ל דלדינא אין שום איסור.
עוד אמרתי לדון האם צריך שיהיה אותו מלח או סגי במלח חדש, אולם נראה סו''ס דעדיף שיהא אותו מלח, ורק אזי י''א שיחול עליו סגולת הקמיע.
האם מותר לתת לו אח''כ לגוים או שאסור כדין קמיע שאסור לתתו לגוי, ולכאורה לדינא נראה דהוי כקמיע לענין לתתו לגוי, ובעיקר דין זה הנה הארכנו בזה בגא''א מתשובתי ח''ב סימן קסט, ושם כתבנו להביא לענין קמיע רגיל שכתב בשו"ת ווי העמודים סימן ט' דן בזה גם הגאון רבי אבישי טהרני שליט"א כתב לדון ולהוכיח שאסור למסור לגוי קמיע שהרי כתוב שם שמות הקודש ואסור למסור קמיעות לגוים, וגם הביא שם ראיה ממש"כ במדרש כתפוח בעצי היער וזה לשונו: והביט משה וראה שני רשעים מטבורן ולמעלה בטיט ומלאכי חבלה עומדים עליהם ומכין אותם בשלשלאות של אש ומכין אותם באבנים של אש ומשברים את שיניהם מן הבקר ועד הערב ובערב מאריכים את שיניהם וביום שוברים אותן שנאמר (תהלים ג ח) שני רשעים שברת אל תקרי שברת אלא שרבבת (ברכות נד) וצועקים הרשעים האלו בכל יום ויום שאל משה לנסרגיאל, ואמר לו מה מעשיהם של אלו אמר לו הם האוכלים נבלות וטרפות ותבשילי גוים והמשומדים והנותן כספו בנשך ומרבית לישראל והכותב שמות בקמיע בשביל גוים עכ"ל, וא"כ הוכיח מזה הגר"א טהרני שליט"א שיש לאסור לתת קמיעים לגוים, עי"ש, אולם כ"ז היכא שמוזכר זו שמות הקודש, ולכן נראה לענ"ד להתירא היכא דלא רשום שם שמות הקודש. אולם ע"ש שהקל אפילו היכא שרשום שמות הקודש אם יודע שהגוי ישמור על שמות הקודש בכבוד. עכ''ד, ומוכח דכ''ז מצד קדושת המזוזה אבל במלח שאני, וכן נראה ממש''כ לדון בשו"ת רב פעלים (ח"ד חיו"ד סימן כה) יעו''ש, ולכן נראה היכא שהוא דרכי שלום שרי, וכ''ש לתת לגוי רק מלח.
עוד יש לדון האם צריך לחנן קטן למלח בספירת העומר, ולענ''ד שאי''ז אלא סגולה, ואין חיוב, אבל אדרבה, וכמו''כ יש לדון לענין נשים האם גם יקחו מלח או שאינם צריכים, ולענ''ד י''ל דאדרבה שיקחו.
עוד יש לדון במוצא כזה מלח בבית הכנסת לאחר העומר האם צריך לעשות השבת אבידה או דלמא שהשאירו את זה שם, לא צריכים להו, או דלמא מחמת קוטנו שכחהו, ולענ''ד אין נראה דצריך לעשות ע''ז השבת אבידה.

איתן נוי · הודעהעל ידי **איתן נוי** » ו' אפריל 09, 2021 5:15 pm

מחשב מסלול כתב:סגולת המלח לשמירה ורפואה - כל המקורות והטעמים

מדוע ימים אלו צריכים שמירה באופן מיוחד?

עובדיה חן · הודעהעל ידי **עובדיה חן** » ד' מרץ 27, 2024 3:55 am

מחפש מקור לקרוא מגילת אסתר אחרי ההגדה של פסח

חיס · הודעהעל ידי **חיס** » ד' מרץ 27, 2024 10:57 am

עובדיה חן כתב:מחפש מקור לקרוא מגילת אסתר אחרי ההגדה של פסח

סיפר הגה"צ רבי אהרון טויסיג שליט"א סיפור נורא, בו רואים את גודל מעלת הזמן של קריאת המגילה:

הרה"ק בעל ה'חקל יצחק' מספינקא זי"ע היה מספר בכל שנה אחר גמר עריכת הסדר בליל ב' של פסח, שאביו הרה"ק בעל ה'אמרי יוסף' זי"ע היה רגיל לספר אחר גמר עריכת הסדר בליל ב', מעשה שהיה עם אברך אחד שערך את הסדר בליל השני ואמר שיר השירים והאריך בסיפורי יציאת מצרים, ועדיין לא חטפתו שינה ולא רצה ללכת לישון – התיישב בדעתו שהיות שביום ב' דפסח הוא זמן של "סעודת אסתר" (אז ישבה אסתר ואחשוורוש למשתה היין, ואז התחננה לפניו שיבטל את הגזירה) לכן יקרא עכשיו את המגילה.

והנה כשסיים לקרות את המגילה, ראה שבאה אליו רוח וביקשה תיקון לנפשה. שאל אותה האברך, איזו שייכות יש לך אלי ומה רצונך ממני? התחילה הנפש לספר כי ישנן נשמות שהרבו לחטוא כ"כ בזה העולם, שאף אחרי שקיבלו את העונש שלהם בשמים, בכל זאת, אין ביכולתם להיכנס לגן עדן עד שתהיה להם זכות מיוחדת, אבל בכל שנה בשעת קריאת המגילה פותחים שערי גן עדן, ואז יכול כל אחד להיכנס.

חודשים רבים לפני זמן הקריאה עומדות אלפים ורבבות נשמות בשער ומחכות לפתיחתו, ואולם מכיון שקריאת המגילה אינה אלא שעה שעתיים או שלוש, על כן מי שמספיק להיכנס קנה עולמו, ומי שנשאר בחוץ נאלץ לחכות עד שעת הקריאה של השנה הבאה. והנה, זה כמה שנים הנני עומד על שערי גן עדן ובגלל הדוחק הרב לא הצלחתי להיכנס, ובשנה האחרונה סגרו את השער בדיוק כשהגיע תורי להיכנס, והתיישבתי בדעתי שלא אזוז ממקומי עד שיקראו את המגילה בשנה הבאה.

ויהי לפתע בעמדי שם ומחכה שיגיע הזמן להיכנס, שמעתי שקוראים את המגילה בליל פסח, מיד התחלתי לדפוק על שערי גן עדן שיניחוני להיכנס שהרי קוראים את המגילה, יצא אלי שומר הפתח ואמר: הן אמת שקוראים כעת את המגילה אבל אין זה זמן קריאתה!

השבתי לו, מאי נפקא מינה אם זמן קריאה הוא עכשיו או לא, הרי מכיון שקוראים את המגילה מחוייב אתה להכניסני. עוד אנו מתווכחים, יצא הקול מבית דין של מעלה לאמר: האמת היא כדברי השומר שקריאת המגילה אינה מועלת אלא בזמנה, אבל אם יפסוק האברך שקורא כעת את המגילה, שהנך יכולה להיכנס, אזי יפתחו לך השער ותכנסי! ועכשיו אני מתחננת אליך אנא! הצילני מרדת שחת!… ומיד פסק האברך לתת לה להיכנס, ותיקן את נשמתה כדי שתוכל לנוח בשלום ובשלווה בגן עדן. עד כאן סיפור המעשה!…

כשהיו זקני החסידים מספרים את הסיפור הנ"ל, היו רגילים לומר: כי רבינו בעל האמרי יוסף זי"ע היה דייקן גדול בסיפורי עובדות, ולא היה מדרכו לספר שום סיפור מבלי שיזכיר את שם בעל המעשה, או שיגיד בשם תלמידי הבעש"ט. ובסיפור זה, שסתם ולא פירש מי היה "האברך" הזה כנראה שכוונתו היה על עצמו, אך מפאת ענוותנותו לא הזכיר מי היה אותו אברך!…

פורום אוצר החכמה

מלח בספירת העומר

מלח בספירת העומר

Re: מלח בספירת העומר

Re: מלח בספירת העומר

Re: מלח בספירת העומר

Re: מלח בספירת העומר

Re: מלח בספירת העומר

Re: מלח בספירת העומר

Re: מלח בספירת העומר

Re: מלח בספירת העומר

Re: מלח בספירת העומר

Re: מלח בספירת העומר

Re: מלח בספירת העומר

Re: מלח בספירת העומר

מי מחובר