אברהם שרייבר כתב:זאב ערבות כתב:לאתחדשא על ידו דמשה - יוסף רוזנבוים בעניין חיבור ספר הזוהר זמנו ומחברו (הועבר מאשכול קבצים ופרפראות)
קודם שפותחים הקובץ כדאי לדעת מסקנת המחבר שכותב בהקדמה:
כל הראיות והכת"י שחלקם טרם נדפסו מובילים אל המסקנא כי מחבר הזוהר המרכזי הוא הרב משה די לאון בספרד (להלן הרמד"ל), בין השנים ה' מ' לסוף חייו ה' סו-סה
כותב 'לאתחדשא על ידא דמשה' רוקד לכאורה על שתי חתונות הבלתי ניתנות לגישור.
מצד אחד הוא דוגל בכך שהזוהר התחדש ונכתב על ידי המקובל רבי משה די ליאון במאה הראשונה לאלף השישי. זאת בהסתמך על סברות שכנר נכתבו בידי חכמי המחקר שעסקו בנושא, כגון שהספר לא נזכר ולא נודע בטרם זמן זה, וכן על בסיס העדות המובאת בספר יוחסין אודות המקור הראשון לספר הזוהר, ומה שנמסר מפי הרבנית אשת רמד"ל. וכן על סמך הידיעות ההיסטוריות המשוקעות בספר הזוהר אודות כיבוש ארץ ישראל בידי המושלמים ועוד (לא ברור מה יתרץ על הידיעה המופיעה בספר הזוהר אודות עיגול כדור הארץ, זאת בטרם עת קולומבוס ומגלן ודומיהם. אולי כבר הילכה דעה כזו עוד בטרם זמנם, רק טרם הוכחה מדעית).
מצד שני עליו להתמודד עם השוני בין נוסח ספרי רמד"ל ורמתם, לעומת ספר הזוהר שכולו רצוף גילויים ועמקות ושגב עליון, שאינם אופייניים כלל לרמד"ל בספריו.
לפיכך החליט לנקוט דרך אמצע, היינו לקבל עדות הרבנית שכתב עם 'שם הכותב' (מישהו מכיר??), ומכאן נובעים הגילויים הנפלאים שבספר הזוהר, שמקורם אכן בתורה שנשנתה בפמליה של מעלה ונמסרה אליו בידי מגיד עליון או שם הכותב, אבל תורת רמד"ל עצמה אינה כזו, היות וזו תורתו שלו. כמדומני שזהו פחות או יותר כיוון רוזנבוים בקונטרסו.
אכן יורשה להעיר על כך, שקונטרסו תופס החבל משני קצוות, ואסביר:
בין חוקרי הזוהר, מבית מדרשם של חכמי המחקר ולהבדיל מקורות החרדיים לדורותיהם, רווחים שתי גישות שהן בלתי ניתנות לגישור והן: גישת המחקר המדעי, הגורס שאין אלוקות בספר הזוהר וכי הספר הינו פרי רוחו של חכם בשר ודם, אלה מקבלים הדברים מזווית ראייה היסטורית יבשה, ולדידם היות ולא קיימת ראיה לקדמות הספר, וידוע לנו מקורו הראשון שהוא הרמד"ל, ובפרט בהתחשב באירועים ההיסטוריים הספונים בו, ועוד כמה אסמכתאות מחקריות שאין המקום להאריך בהן וידועות למי שקרוב לנושא, אי לכך ברור שצריך לקבוע את זמנו בדורו של רמד"ל ואולי אפילו הוא עצמו. כל אלה כמובן אינם מודים ולא מכירים מושג ושמו 'שם הכותב', בדוק בבית מדרשם וראה אם הם מקבלים באימון, אף אם הם מזכירים מדברי אחרים, מושג זה. שלא לומר כי כתיבת דברי תורה על סמך גילויים עליונים, או מתורת פמליה של מעלה, אינה מקובלת בחוגם, וזיל קרי בי רב הוא. למותר להזכיר כי ספר 'מגיד מישרים' לבית יוסף למשל, שמיוחס לתורת המגיד שנגלה למרן הב"י, מוכחש על ידם, אף שלא מפיהם אנו חיים, וגם על זאת כבר נכתב רבות והיכו על קדקודם.
מאידך, בין הסופרים המסורתיים, ואין צריך לומר מחברי ספרי הקודש, נפוצה הגישה הגורסת כי ספר הזוהר כפי שהוא לפנינו, יסודה בהררי קודש, ואין ספק שמדובר בתורה מן השמים. איך ועל ידי מי נתגלה, ואיפה היה מוסתר במשך הדורות, זהו עוד נושא, אבל אף איש לא מקבל את הגישה שהספר כולו הינו פרי רוחו של רמד"ל, אם ממקור חוכמתו הוא, או באמצעות גילויים עליונים, וזיל קרי בי רב הוא.
יצוין בדרך אגב, שאפילו חוקר הקבלה הנודע גרשום שלום, הידוע בגישתו הביקורתית לחוכמת הקבלה, במאמר שכתב בשנים הקודמות הינו פורש המצע ושולל מכל וכל את האפשרות שרמד"ל הינו מחבר הזוהר, זאת על יסוד הוכחות לוגיות, ועל סמך היכרות קרובה עם רמד"ל, אישיותו וספריו. בשנותיו המאוחרות חזר בו מכך, לא ברור למה, כי לא הביא לנו הוכחות ותשובות לטענותיו המנצחות שלו עצמו במאמרו המקיף המוקדם, ועניין זה בתפניתו של שלום בנידון נותר מעורפל ותמוה, והשאיר פתח לספקולציות שאכ"מ.
מעתה אין מובן אפוא, על שום מה החליט בעל לאתחדשא על ידי משה לפסוח על שתי הסעיפים ולקבוע שהכותב הינו רמד"ל? ממה נפשך, אם היה בידו כוח חידוש כזה לכתוב על סמך שם הכותב, מדוע אין הדבר מוצא ביטויו בשאר ספריו? ואף אם לא מייחסם לרשב"י כספר הזוהר, אבל היכן נעלמה חוכמתו זו? האם פעם עלה לשמים וכתב על פי שם הכותב, ואלו פעם אחרת לא היה תחת השראה זו, וכתב באופן בינוני למדי על סמך הימצאותו בארץ, אתמהה!
זאת ועוד, אלו היה רמד"ל בסדר גודל ומדרגה עליונה כזו של חוכמה, לכתוב בשם הכותב ולגלות צפונות ממתיבתא דרקיעא, הלוא בהכרח צריך היה להיות בעל מדרגה בסדר גודל עילאי ובלתי מוכר, לפחות משהו בסדר גודל האריז"ל שבא אחריו, שהרי הזוהר הינו כידוע יסוד תורת הקבלה שבידנו (מלבד ספר התמונה, רזיאל המלאך, ועוד אי אלה ספרים שהיו קיימים מקודם לכן). האם אישיות מדהימה כזו, לא הייתה ידועה ומפורסמת בדורו, לפחות כמו הרשב"א והרמב"ן והרא"ש, ומדוע אין עקבותיו ניכרים בהיסטוריה היהודית שלנו, מלבד אי אלה ספרים שחיבר, וכמובן על יסוד גילוי הזוהר שבידו, שבו שימש בעיקר ככלי?! וכמאמר בעל הסולם שהובא כאן, שאחת היא לו אם רמד"ל חיברו או רשב"י חיברו, ואם רמד"ל חיברו יאמר שהוא אחד במדרגתו עם רשב"י אם לא יותר?! הכיצד איש כזה, שביליו במים רבים ועקבותיו לא נודעו?!
יותר מכך. הלוא אחד המניעים לאיחור חיבור הזוהר הינו בכך, שבספר מוזכרים התפתחויות היסטוריות שהיו נכונים לתקופת גילוי הזוהר, קרי ראשית שנות הה"א. במילים אחרות, מובן כעת שאין כאן ניבוי עתידות או רוח הקודש וכדומה. אבל בלתי מובן: אם בלאו הכי אתה מאמין שמדובר בגילויים ממתיבתא דרקיעא, או שם הכותב, ואיני יודע אם שני אלה הם אחד או לא, הלוא כבר יתכן שגילויים הללו נודעו משם עוד קודם התרחשותם, כדברי נבואה וכדומה, או כנבואת הילד, ומה אפוא ממך יהלוך לומר שזמן 'חיבור' או גילוי הספר קדם לרמד"ל, ונכתב בידי סופרים קמאים יותר, ולא על ידי רמד"ל שהינו בלתי מוכר לנו בדורו כבעל סדר גודל כזה.
ואם נפשך ללכת בדרך זו, הרי תוכל כבר להניח כי הספר נכתב בידי מחברים קדמונים עוד יותר, שזכו כל אחד בתורו לגילויים עליונים מסוג הנ"ל, ואלו רמד"ל רק ירש או מצא אותם, או הועבר לרשותו איכשהו. אבל לא שחיבר בעצמו את הספר, באיזו צורה שלא תהיה, דבר שכאמור אף חוקר כמו שלום לא נתקבל הדבר על דעתו, מחמת שיקולים אלה ודומיהם. מה הנך מוצא בהשערתך זו, המסירה את הלוט כביכול מן תעלומת ספר הזוהר ומקורו??
לסיכום ייאמר, שתי שאלות מרכזיות יש בנסיבות גילויו של ספר הזוהר. האחד הוא, מי ועל ידי מי נתגלה הספר. הב', מי חיברו ומה מקורו.
ובכן, בנוגע לשאלה הראשונה, כמדומה שאין ספק כי גילוי החיבור התגלגל על ידי רבי משה די ליאון, כמקובל, אף כי אפשר שנמצאו לו עקבות או אזכורים קדמוניים יותר (יצוין שרבנו בחיי, בן זמנו של רמד"ל, מזכירו בשם מדרש, או מדרש רשב"י, איני זוכר, והוא לבטח לא ייחסו לרמד"ל.. ואף לא היה קטלא קניא לקבל דברים מסוג זה בעיניים עצומות, מפרי בית היוצר של רמד"ל שחי כמעט בדורו). השאלה השנייה, והיא מקור הקדום של הזוהר, זו שאלה הנשארת פתוחה, ורבות כבר נכתב על כך והרבה דיו נשפך עליה. אבל כמדומני מוסכם יהיה לומר, שזמנו קדום עד קדום מאוד. אם הוא נכתב על יסוד גילויים ממתיבתא דרקיעא, או על יסוד קונטרסים שעברו מיד ליד, זאת איננו יודעים, אבל ברור שהוא לא נכתב בידי 'אדם' או מחבר בתקופה כלשהי, שאנו יכולים לשער את שמו, מכיוון שכולו תורת עליון, וישראל אם אינם נביאים, בני נביאים הם. פור וחזי, על ספר בדמות 'תלמוד ירושלמי' על סדר קדשים, כמה דיו נשפך עליו, וגאוני הדור שהריחו בתורה וביראת ה' תפסוהו, והנקדנים חשדוהו, וכבר נתברר שהיא תורתו שלו, מלוקט באופן גרוע ויסודותיו תוהו על אבני בוהו, ואלו ספר הזוהר נתקדש בקדושה של מעלה, למרות שאיננו יודעים לאשורו את מקורו טהור, אבל ברור שיש כאן תורת אלוקים חיים, וגילויים שמימיים שבלתי יתכן שיושגו בידי אדם, יהא איש המעלה אשר יהא. לפיכך שאלה זו אינה שאלה מחקרית גרידא, ואין לנו שום סיבה לגולל בית הספק על חיבור עליון ונורא כזה, שהינו תורה מן השמים לכל דבר ועניין. ודי בזה.