בדד ישב במצורע

[היכלי שן]

מי מחכמי ורבני הפורום יודע האם האי דינא ד'בדד ישב' כולל גם שלא ישב עם מצורעים נוספים כמוהו, או רק שאסור לו לישב עם כאלו שאינן מצורעים?

[היכלי שן]

עיין בספר תורת יעקב להגאון הרב יעקב חיים סופר בפרשת טהרות.

אולי יזכה אותנו מר בדבריו?

[היכלי שן]

בינתיים מצאתי פלפול בהאי עניינא (איני יודע מה המשקל להלכה של המובאות האלו):
כך כתוב בספר 'דף על הדף' סנהדרין דף קז עמוד ב
בספר איל המלואים (להר"א קארו, תר"ה) כתב בשם זקינו הג"ר זעליג אב"ד הנובר שדקדק על מ"ש בגמ' וארבעה מצורעים מי היו, א"ר יוחנן גיחזי ושלשת בניו, מהו שאלת הגמ' מי היו, יהיו מי שיהיו, גם מהיכן הוכיחה הגמ' שהם היו אותם מצורעים, אין אלו אלא דברי נביאות, ואם היה להם בקבלה כן, לא היו צריכים לשאול מי היו. אלא יובן לפי דברי הגמ' בערכין (טז, א) מה נשתנה מצורע שאמרה תורה בדד ישב מחוץ למחנה מושבו הוא הבדיל בין איש לאשתו בין איש לרעהו לפיכך אמרה תורה בדד ישב וגו'. מה שאלת הגמ' מה נשתנה, אולי זה גזירת הכתוב, או מפני שסכנה לשבת עם המצורע שהוא חולי המדבק. אלא ודאי הפירוש לפי מ"ש בגמ' פסחים (סז, א) בדד ישב שלא יהיו טמאים אחרים יושבים עמו, וטמאי מתים וזבים פשיטא, שהרי טומאתו חמורה מהם, וגם הם מסולקים רק מב' מחנות, ובודאי לא ישבו עמו, אלא הכוונה שאף מצורעים אחרים לא יהיו עמו. על זה שאלה הגמ' בערכין מה נשתנה מצורע מכל הטמאים שעליו לישב בדד לגמרי, אף לא עם מצורעים כמותו. על זה השיבו, מדה כנגד מדה, הוא הבדיל בין איש לרעהו וכו', לפיכך ישב בדד. אולם הרי אמרו חז"ל על ז' דברים נגעים באים, ומנ"ל שנהיה מצורע בחטא לה"ר, אלא מספק יש לחוש לזה, ומה גם שאמרו (ב"ב קסה, א) 'והכל באבק לה"ר', לכן מסתבר לתלות במצוי. אולם כאשר נדע בבירור שלא נצטרע בסיבת לה"ר, אלא מסיבה אחרת, ודאי יהיה מותר למצורעים אחרים שגם נצטרעו מסיבה אחרת לשבת עמו יחד.
לפי זה מבוארת הגמ' בסנהדרין וארבעה אנשים היו מצורעים פתח השער, משמע שישבו ביחד, לכן הוקשה לגמ' שהרי אסור למצורעים לשבת ביחד, ושאלו מי הם היו, ותירצו גיחזי ובניו, שלא נצטרעו מחמת לה"ר, אלא מקללת אלישע שקללו וצרעת נעמן תדבק בך וגו', וכולם ידעו שזה מהקפדת אלישע הנביא, לכן הותר להם לשבת ביחד, וש"י.

[היכלי שן]

יישר כוח.

[בקרו טלה]

viewtopic.php?f=7&t=5484&p=45622#p356938

[מן הדרום]

ראה כאן
http://asif.co.il/wpfb-file/132-pdf-4/
וכן שם בגליון לב מש"כ הרב הראל דביר
ועוד ראה מאמר של הרב יעקב חיים סופר באור ישראל מונסי תשרי ע"ז שמביא מספר תורת המנחה לרבו יעקב סקילי תלמיד הרשב"א [דרשה מ"ו]:
ציוה להושיב המצורע יחידי ואפילו עם מצורע אחר לא היה יושב דכתיב בדד ישב ולא אחר עימו"
א"כ ראשון שאומר כך מפורש,

[יוסף חיים אוהב ציון]

http://forum.otzar.org/viewtopic.php?f=7&t=5484&p=45622#p356938

מה ראית כאן?

[מבני עליה]

מי מחכמי ורבני הפורום יודע האם האי דינא ד'בדד ישב' כולל גם שלא ישב עם מצורעים נוספים כמוהו, או רק שאסור לו לישב עם כאלו שאינן מצורעים?

הפשטות בודאי כמו שכתב הרב המתעמק כאן [size=85](http://forum.otzar.org/viewtopic.php?f= ... 22#p356938)[/size]וז"ל

ימחול נא מר, אבל לא הבנתי מה שציין לש"ס דילן בפסחים וזבחים, דשם לא מיירי ממצבו הפרטי של מצורע זה או אחר, אלא מדין הכללי היכן מקומו של מצורע ומאיזה מחנה משתלח, ונלמד סדר השילוח ממחנה שכינה ומחנה לויה ואחר זה נתוסף לו מחנה שלישית מחנה ישראל שגם משם משתלח, ובשילוח זה לא יהיו טמאים אחרים עמו בחיוב זה, אבל לא נאמר שהמצורע ישתלח חוץ למקום ישוב. דאלת"ה, נמצא שדין שילוח אינה דווקא מעיירות המוקפות חומה, אלא מכל מקום ישוב. ועוד הרי נחלקו תנאים במו"ק ז: אם מותר בתשה"מ, הרי דאשתו עמו במחיצתו ובאהלו כדיליף התם. (ועוד, מאי אסור בשאילת שלום איכא, כשיושב לבדו בלי אחרים עמו. ואם תאמר שלא ישאל שלום מאשתו, נמצאת אתה מחייבו להיות כעם הארץ הדומה לארי מה ארי דורס ואוכל וכו'). אך אם איתא הכי איתא, שהמצורע הרי הוא כמנודה ואבל, וכדאמרינן במו"ק טו: שלענין שאר דברים הוא, והיינו שכמו שמנודה ואבל יושבין לבד ואין מסובים עם אחרים וכו', הוא הדין במצורע. אבל לא שיהא דירתו במקום שאין דירת אדם.
בפירושו של רבינו הלל על הספרא לא מצאתי כלום לעניננו. אך בהשמטות ותיקונים לפרקי דרבי אליעזר כתב בפשיטות שהמצורע דינו כמנודה שאסורים בד' אמותיו, אך לא חייב את המצורע לדור חוץ לשכונת ישראל. והרי גם במנודה לא מצאנו חיוב כזה.

[מחולת המחנים]

שנינו במשנה (כלים פ"א מ"ז) שמשלחין את המצורעים מעיירות מוקפות חומה, ובפירוש הר"ש שם כתב שהמצורע מותר בעיירות שאינן מוקפות חומה.
ובפירוש הראב"ד על תורת כהנים (פרשתא ה' פי"ב) כתב בדד ישב - שהוא כמנודה שאסור בארבע אמות שלו, ומכאן למדו חכמים שהמצורע הוא כמנודה, עיי"ש.

[תלמוד_ישן]

לכאורה משמע שמותר ממה דאיתא בברכות דף נד ע"א (בסופו)

תנא את והב בסופה שני מצורעים היו דהוו מהלכין בסוף מחנה ישראל

[בקרו טלה]

אולי יזכה אותנו מר בדבריו?

[הראל דביר.]

מצרף את מאמרי שפורסם במעלין בקודש לב והוזכר כאן לעיל.