"גם נביאיה לא מצאו חזון" - קושיות

[הוגה ומעיין]

באיכה (ב, ט) נאמר "גם נביאיה לא מצאו חזון מאת ה'", וכמבואר בב"ב יב: "מיום שחרב בית המדרש ניטלה נבואה מן הנביאים".

וצ"ע שהרי ירמיהו נתנבא גם אחר כך בספר ירמיה. ועל איכה גופא לא קשיא, לפי שהיא מן הכתובים ונתחברה ברוה"ק ולא בנבואה, ומבואר ברמב"ן ב"ב שם שרוה"ק היא נבואת החכמים והיא לא בטלה, ורק נבואת הנביאים בטלה, אבל על הנבואות שבירמיה קשיא.

ובאמת במו"נ ח"ב פל"ו מבואר הטעם שנביאיה לא מצאו חזון מה', כיון שנבואה תלויה בשלמות הכח המדמה, והוא נחלש בעת האבל והצער ועסוק בענייני האבל ואינו נפנה לקבלת הנבואה.

ולפי דבריו מצאנו טעם למה שרק נבואה בטלה משחרב ביהמ"ק ולא רוה"ק, כי נבואה היא בשיתוף כח המדמה והוא בטל בעת הצער, משא"כ רוה"ק שהוא השגת חכמה. וא"כ על איכה עצמה אין קשה, אבל על הנבואות שבירמיה קשה, בפרט לפי"ד חז"ל שירמיה הוא שאמר איכה, ואיך יאמר על עצמו שנביאיה לא מצאו חזון.

ואגב תמוה לי מה שאמרו במדרש (איכ"ר ב) על פסוק זה, "נביאיה אלו נביאי השקר, גם נביאיה אלו נביאי אמת, אלו ואלו לא מצאו חזון מה'". וכי נביאי שקר תמיד כן קיבלו נבואותם מה'?

ועוד בה שלישיה: ידוע המעשה על החזו"א שהיה פעם במצב רוח טוב בט"ב, ושאלוהו הא כיצד? ואמר גם ירמיה אמר איכה בשמחה שאין שכינה שורה אלא מתוך שמחה, ואיכה ברוה"ק נאמרה.

ולכאורה דבריו תמוהים, דמנלן שאין רוה"ק שורה אלא מתוך שמחה, והרי לא אמרו כן אלא על נבואה.

לסיכום, שלשה דברים צ"ע: א. איך נתנבא ירמיה אחר החורבן, ב. איך אמרו שנבואת נביאי שקר היא מה', ג. דברי החזו"א שאיכה נאמרה מתוך שמחה.

[גלילי]

לגבי נביאי השקר ראה כאן
מלא העומר - איכה ב, ט

[הוגה ומעיין]

ראשי לא עובד טוב כ"כ עכשיו, אבל הבנתי שהוא מסביר ממש להיפך, שבגלל החורבן והתגברות הקליפות לא מצאו נביאיה חזון מאת ה', אלא היה באופן של נביאי השקר (והיפך דברי המדרש לכאורה).

[יאיר]

א.יש דיעה שירמיה נתנבא במגילת איכה לפני החורבן. (אך עדיין קשה לדיעה השניה וקשה לומר שחלוקה על "מיום שנחרב..").
ב.מצינו שיש "נבואת שקר" גם מאת ה' כמעשה דרוח נבות היזרעאלי.
ג.שבת ל: "אין שכינה שורה לא מתוך...ולא מתוך עצבות...אלא מתוך דבר שמחה של מצוה".

[הוגה ומעיין]

א.יש דיעה שירמיה נתנבא במגילת איכה לפני החורבן. (אך עדיין קשה לדיעה השניה וקשה לומר שחלוקה על "מיום שנחרב..").
ב.מצינו שיש "נבואת שקר" גם מאת ה' כמעשה דרוח נבות היזרעאלי.
ג.שבת ל: "אין שכינה שורה לא מתוך...ולא מתוך עצבות...אלא מתוך דבר שמחה של מצוה".

ב. שם אין זו "נבואה מאת ה'", אלא כמו כל דבר שיש בו השגחה פרטית, ולא יותר מזה.
ג. ועדיין לא מדובר על רוח הקודש. אמנם הראוני לרד"ק תהלים ג' שכתב כן על רוה"ק.

[חיים]

רבינו בחיי בראשית כו, לה כתב: "ואין רוח הקודש שורה מתוך עצבון אלא מתוך דבר שמחה".
גם האלשיך ישעיה יב, ב כתב: "כי רוח הקדש ונבואה צריכים שמחה, כד"א והיה כנגן המנגן כו'."
ראה גם תוספות סוכה נ, ב ד"ה חד תני שואבה, וז"ל: בירושלמי מפרש שמשם שואבים רוח הקודש שהשכינה שורה מתוך שמחה." 
יש מקור לקביעה ההפוכה שאין רוה"ק צריכה שמחה?

אגב, היכן רואים בספר ירמיה שהוא נתנבא אחר החורבן?
הפרק האחרון שבו מתואר החורבן, אינו חלק מנבואת ירמיה כמבואר ברד"ק ירמיה נא, סד.

[הוגה ומעיין]

על נבואות שאחר החורבן ראה ירמיה מב, ז ואילך; מג, ח ואילך, מד-מה. מבואר שם שהנבואה היתה אחר החורבן.

זה שלרוה"ק א"צ שמחה שצריך לנבואה, הוא מבואר מכלל ביאורו הנ' של הרמב"ם.

[חיים]

צדקו דבריך. אך אינני מבין לפי זה את הפסוק בירמיה א, ו שירמיה התנבא "עד גלות ירושלים בחודש החמישי".

[תולדות אדם]

אף ביחזקאל ברור שהתנבא אחר החורבן (יחזקאל כט,ז; לב,א; לב,טז; מ,א) כמו"כ מה שאמרו מגילה ג, א דאינהו - חנני' מישאל ועזריה - נביאי, גם מדובר על אחר החורבן

[הוגה ומעיין]

אף ביחזקאל ברור שהתנבא אחר החורבן (יחזקאל כט,ז; לב,א; לב,טז; מ,א) כמו"כ מה שאמרו מגילה ג, א דאינהו - חנני' מישאל ועזריה - נביאי, גם מדובר על אחר החורבן

כמובן, אך הקושיה מירמיה היא יותר גדולה כיון שהוא עצמו חיבר איכה, וכאמור.

[בנשק]

איני מבין מה הולך כאן, חסרים נביאים שהתנבאו אחר החורבן?
הרבה מנבואות ירמיהו נתנבא אחר החורבן וגם במצרים, יחזקאל ברוב נבואותיו וכן חגי זכריה ומלאכי כל נבואותיהם אחר החורבן.
והענין פשוט, שהכונה לדור שאחר החורבן שנתמעטו הלבבות מצער החורבן ובמאה שאחר החורבן עמדו נביאים בודדים עד שפסקה לגמרי.

ויש ע"כ פרשה שלימה בירמיה מד כמדומה לברוך בן נריה שלא יזכה לנבואה כבר.

ב. ענין נביאי השקר, זה כמה נתתי את לבי לכך שבתנך היחס לנביאי השקר היינו כנביאים שאינם הוגנים ולא כמאחזי עיניים או באבות וכו' והענין שבדורות הנבואה היו בני הנביאים שענינם מבו' בכ"מ, והרבה היו מכינים עצמם לנבואה (מספרם הגיע לאלפים כמבו' בחז"ל), יש שעלתה בידם ויש שגם אחר שנתנבאו חזרו לנבא לשקר,
וראה בירמיהו שמתאונן הלא כה דברי נאם יי וגו' וכפטיש יפוצץ סלע, שם חזי' ענין נוסף שהיו מתנבאים לשקר באמונה שבאמת דבר ה' הוא ורק היה להם לשער עד כמה ברורה צריך שתהא.
ועוד רבות ואכ"מ מאפס פנאי, בקצרה וארוכה אני שונה, וסמכתי על החכמים שלבם פתוח כאולם, תן לחכם ויחכם.

ג. לענין החזו"א, מי שקצת הכירו מנחש שלא היה ב'מצב רוח' בת"ב, למרות שהאמרה אכן מיוחסת לו ואמרה במקו"א, וכל איכה היא בנבואה גמורה, ואיני יודע מה רצה בעל האשכול.

[תולדות אדם]

עוד בענין נביאי השקר http://www.otzar.org/wotzar/Book.asp?15 ... KS&page=14

[הוגה ומעיין]

איני מבין מה הולך כאן, חסרים נביאים שהתנבאו אחר החורבן?
הרבה מנבואות ירמיהו נתנבא אחר החורבן וגם במצרים, יחזקאל ברוב נבואותיו וכן חגי זכריה ומלאכי כל נבואותיהם אחר החורבן.
והענין פשוט, שהכונה לדור שאחר החורבן שנתמעטו הלבבות מצער החורבן ובמאה שאחר החורבן עמדו נביאים בודדים עד שפסקה לגמרי.

ויש ע"כ פרשה שלימה בירמיה מד כמדומה לברוך בן נריה שלא יזכה לנבואה כבר.

ב. ענין נביאי השקר, זה כמה נתתי את לבי לכך שבתנך היחס לנביאי השקר היינו כנביאים שאינם הוגנים ולא כמאחזי עיניים או באבות וכו' והענין שבדורות הנבואה היו בני הנביאים שענינם מבו' בכ"מ, והרבה היו מכינים עצמם לנבואה (מספרם הגיע לאלפים כמבו' בחז"ל), יש שעלתה בידם ויש שגם אחר שנתנבאו חזרו לנבא לשקר,
וראה בירמיהו שמתאונן הלא כה דברי נאם יי וגו' וכפטיש יפוצץ סלע, שם חזי' ענין נוסף שהיו מתנבאים לשקר באמונה שבאמת דבר ה' הוא ורק היה להם לשער עד כמה ברורה צריך שתהא.
ועוד רבות ואכ"מ מאפס פנאי, בקצרה וארוכה אני שונה, וסמכתי על החכמים שלבם פתוח כאולם, תן לחכם ויחכם.

ג. לענין החזו"א, מי שקצת הכירו מנחש שלא היה ב'מצב רוח' בת"ב, למרות שהאמרה אכן מיוחסת לו ואמרה במקו"א, וכל איכה היא בנבואה גמורה, ואיני יודע מה רצה בעל האשכול.

הסיבה שהביאו מירמיה היא כיון שהוא חיבר איכה, וכמש"נ כמ"פ.

אתה יכול להסביר מה זה "נתמעטו הלבבות מצער החורבן"? אתה מרכיב שני דברים. מיעוט הלבבות הוא ענין אחד, ומה שהנבואה לא שורה מחמת הצער, כברמב"ם שהבאתי, הוא ענין אחר. פשוט שהצער היותר גדול היה מיד אחר החורבן.

ברוך בן נריה שלא זכה לנבואה אינו קשור לחורבן, עיי' ברמב"ם במו"נ שם.

נביאי השקר עליהם מרבה ירמיה להתאונן, הוא על שהבטיחו שלא יחרב ביהמ"ק, ושיש לעשות שלום עם מצרים ולמרוד בבבל, כידוע לפותח דלת אחת בספר ירמיה. ואזלה חמורך.

התירוץ לחזו"א לא הבנתי, אא"כ כוונתך לומר שהוא לא התכוון לומר למה שהוא אמר, וא"כ אינני יודע אם אתה מסוג אלה שכן מתכוונים למה שאומרים והתכוונת באמת למה שאתה אומר עליו.

[ישראל הר כסף]

מזכרוני אני אומר שודאי הוא שנביאי שקר לא היו שקרנים אלא שנבואתם לא היתה מחיבור לכוחות הקדושה אלא לכוחות טומאה שבלבלו אותם.
אמנם רש"י(דהי"ב יח) כתב בפי' הפוך "ויקבץ מלך ישראל את הנביאים ד' מאות - וכול' נביאי אמת היו כי מה ששאל ממנו יהושפט קבץ לו כן מוכיח בסמוך (פ"כ) ויצא הרוח ויאמר אני אפתנו וגו' עד והייתי לרוח שקר בפי כל נביאיו שאומר להם לאמר לאחאב עלה ויתן האלהים ביד המלך מכלל שהיו נביאי ה' שלא היו מתנבאים אלא דבר ה' שאם היו נביאי שקר אין הפתוי נופל עליהם שלא היו מתנבאים אלא מה שהיו בודי' מלבן"
ובאמת בענין זה כבר כתב שם הרד"ק "הדברים האלה הם מבוכה גדולה למי שמבין אותם כמשמעו".
אמנם כדעתי העניה מתוך זכרוני משמע במשמעות המושג של 'נביאי הבעל' דהיינו שהיו מתנבאים מאותו כח של הע"ז. וכן כתב המהרש"א (סנהדרין קד עמוד א) "ואפשר שקרא לו נביא בעל שמצינו בעובדי הבעל נביאי שקר".
וכן כתב הרמב"ן (פרשת יתרו) "ומשלו בהם הכוכבים והמזלות למחלקותיהם, כי הבונים היו רוצים לעשות להם שם ולא יתחלקו, כאשר רמזתי במקומו (בראשית יא ב). והיו לכל אלה הכתות נביאי שקר מגידים להם מן העתידות ומודיעים קצת הבאות עליהם בחכמת הקסם והניחוש, כי יש גם למזלות שרים שוכנים באויר כמלאכים בשמים יודעים בעתידות".
וכן משמע במלבי"ם זכריה יג "כי נביאי שקר אלה היו מתגודדים בחרבות וברחמים ומכים זה את זה כדי שתשרה עליהם הרוח, וכמ"ש (מ"א - י"ח) ויתגודדו בחרבות עד שפך דם עליהם".
אלא שבמקום אחר מחלק המלבי"ם בין סוגי הנביאי שקר (ירמיהו כג) "חושב בהם ג' כתות, א] נביאי שקר שהיו גונבי נוסח הנבואה מנביאי האמת ומתנבאים בסגנון ההוא, ועז"א מגנבי דברי איש מאת רעהו. ב] שבדו מדעתם סגנון הנבואה שזה קל יותר שהיה רק שקר אחד שהיא נבואת שקר, ולא גניבה מדברי רעהו...הנני וכו' הלוקחים ולומדים לשונם וינאמו נאום. מדעת עצמם. ג] על אלה שספרו חלומות שקר שהוא קל יותר"

[בנשק]

שמע מר 'הוגה ומעיין', כתבתי כי מאפס פנאי קצרתי וסמכתי על בינת החכמים דכאן שיבינו אמריי, ולך אפוא מה אעשה בני?!

ואתייחס בקצרה לשאלותיך, נתמעטו הלבבות שכ' הוא רמז למש"כ הר"מ שם בסיבת פסיקת הנבואה בזמן החורבן שלא פי' טעמו כמו ביעקב וכו' שהוא מחמת הצער לבד, וכמו שמשום מה הבנת בטעות, אלא כ' ז"ל: 'העדר שכל אמיתי עם שלמות התאוות הבהמיות' וע"ז כיונתי במ"ש נתמעטו הלבבות, אלא שמזכיר שם גם ענין הצער וטרדות וע"ז כ' מצער החורבן.

ברוך בן נריה שלא זכה להתנבא, מפשטות הכתובים בירמיה מ"ה נראה שהוא מפני החורבן והגלות, וכ"ה בתרגום שם וברש"י ובכל המפרשים, ודברי הר"ם שם בפל"ב אינם סותרים לזה, דסו"ס אפש"ל דיש כאן גם חסרון במקבל, מ"מ דברי הר"מ אינם יכולים לסתור הפשטות.

מ"ש מקרא דכאש וכפטיש יפוצץ כו' במחילה נראה שלא קראת זאת הפרשה ולא הבנת חצי דבר מכונתי, ואם ריק הוא -ממך, דהנביא מצווח שם על נביאי השקר שחזו אמנם חזיונות אבל לא השכילו להבין כי לא מאת ה' המה, וזה הוא שהוכחתי שג"ז ענין בנביאי השקר, וכל מה שנתאמץ אחרי אבי הבן ר' הר כסף לטעון, קחהו משם מעל ספר הנביא ירמיה, וחמורה תחפש לך במק"א...

לגבי החזו"א ג"כ לא הבנת מילה ממש"כ ונחפזת מעשה נערות להאשימני באפולוגטיקה, אמרתי כי ז"ו שהחזו"א לא שחק בט"ב ח"ו, אלא ששבח פעם מעלת השמחה, ואמר שאפי' איכה נאמרה בנבואה השורה רק מתוך שמחה, ורמזתי על בורות אנשים שהחליטו שכל הכתובים נאמרו ברוה"ק בלתי נבואה, ולא זכרו נבואות דוד בתהילים ואיכה שגם היא בנבואה נאמרה.

לאט לך, הוגה ומעיין, מלילך הלך בנה מגדלים באויר, נא הצדק את שמך הראוי לך.

[איש_ספר]

לא מצאתי בכל האשכול המעניין דברי הגמ' במו"ק כ"ו ע"א שלכה"פ רובה של מגילת איכה נכתבה קודם החורבן. (אף שמדרשים חלקים אבל ראוי להזכיר וכו').

מה שהובא כן בשם החזו"א האם יש מקור כל שהוא לכך. בספרו של הגר"א נבנצאל על ת"ב, ירושלים במועדיה, מצאתי כתוב:

"מרו הגרי"ז אמר, הרי אין השכינה שורה על האדם אלא מתוך שמחה. מגלת איכה גם היא נכתבה בהשראת שכינת ה' על ירמיהו. נראה שניתן להיות בשמחה המביאה להשראת השכינה למרות הנבואות הקשות הנכתבות במגילה זו"

קושיית הוגה ומעיין מדברי רז"ל מיום שחרב ביהמ"ק ניטלה נבואה, על כל הנבואות דאחר הבית חזקה מאד. ועדין לא נמצא לה כאן פותר.

בהמשך לדברי בנש"ק: מכ"מ מוכח שגם דין נבואת שקר הוא רק בנביא המתנבא נבואת שקר ולא באדם שלא הוחזק לנביא (וישלה"ע מדברי היראים הידועים על האומר כך אמר לי הקב"ה וכו').

[איש_ספר]

מזכרוני אני אומר שודאי הוא שנביאי שקר לא היו שקרנים אלא שנבואתם לא היתה מחיבור לכוחות הקדושה אלא לכוחות טומאה שבלבלו אותם.

ז"ל שלה"ק:

ויש לפרש דבר זה על פי סוד עמוק, כי יש סוד בנביאי שקר שהתנבאו והם היו סוברים שאומרים אמת. והענין היה כי מצד חטאם שירדו לעומק הקליפה, ודיבר עמהם רוח הטומאה, וטעו וסברו שהוא רוח הקודש, כי עוונותם גרמו לזה. אבל נבואת משה רבינו ע"ה היתה קדושה תכלית הקדושה באספקלריא המאירה, כי לא היה שום פגם בו שיבא ח"ו לידי טעות. רק אמר להשם יתברך, אם לא תעשה דין אהיה מוכרח לומר גם כן ככה, כי אני טועה חס ושלום במראה הנבואה ולא ה' שלחני חלילה:

[בנשק]

איש ספר,
יש"כ על ציון הגמ' במו"ק, ואמנם כפי שנזכר כבר בפתיחה לאיכ"ר איכא למ"ד שנכתבה אחר החורבן, מדאמרה בל' קינה עי"ש.
עכ"פ לא מסתבר דנחלקו גם אם נאמרה בנבואה, דזה דבר זר לאומרו ורק על זמן כתיבתה נחלקו.

לקושית הוגה, כבר כתבתי לעיל מזה דל' מיום שחרב ביהמ"ק ע"כ מתפרש דהיי' באותו תקופה של החורבן, וכמובן - בגרמתו, ולאו דוקא מאותו היום גופיה.

דברי היראים, הביאו הגמ"י הל' סנהדרין, ק' לומר דהם כפשטן שעובר אדאוריתא דנבואת שקר, ויותר נראה דהוא הרחקה מזה ואולי הוא לתא דלתא דהאיסור.

כעת ראיתי ד' השל"ה שהבאת, ומהם גם יתבאר המקרא הנ"ל, יש"כ וטיבותא לשקייה.

[איש_ספר]

בנש"ק יאש"כ.

שני ספרים נפלאים יש באוצר בעניין הנבואה:

האחד: http://www.otzar.org/wotzar/Book.asp?62113&BOOKS
והשני העוסק יותר בתחום ההלכתי: http://www.otzar.org/wotzar/Book.asp?14818&BOOKS

בראשון יש התיחסות די נרחבת בשני מקומות לענין מהות נביאי השקר ושם (עמ' 110 מעמודי האוצר) ראיתי דברי השל"ה. שם גם צוין לדברי היעב"ץ במגדל עוז (באוצר נקרא בירת מגדל עוז) אוצר הטוב פרק נ"ה אות ז' אבל נלאיתי לחפש בתוך הספר. והמוצא ומעלה לכאן יבורך.
וראה שם בעמ' רי"א בירור נרחב יותר על ענין נביאי השקר.

דא"ג, הספר מחזה עליון הופיע במהדורה חדשה ויש בו מלבד גם תוספות אף השמטות שהיקפן לא ידוע לי.

[הוגה ומעיין]

ייש"כ בנש"ק שטרחת לחזור ולהעמיד דבריך. הייתי ממשיך לדון איתך ולהראות חולשתם, שעם הצגתם בבטחון עצמי עז הרי הם מדלגים על הקשיים שבהם במין רחבות של פשטות, אלא שלא הורגלתי בסגנון שיח שלך ופעם אחת ניסיתי ולא היה מוצלח.

[בנשק]

יהי לך אשר לך...
מ"מ אם בכ"ז תמצא להשיג משהו אשמח לשמוע.
[להעיר, שעל קושייתך מאיכ"ר מה הוא שנאמר לא מצאו חזון על נביאי השקר לא עניתי, והדברים אכן מרפסין איגרי].

אך על דבר א' שהוזכר יש לעמוד ולקעקעו, הטלת ספק באמירת איכה בנבואה, ישתקע הדבר ולא ייאמר!!

[אברהם]

באיחור אני מוסיף את אשר מצאתי כעת בדברי הרמב"ן עה"פ בפרשתינו 'כי יקום בקרבך נביא', "יקראנו הכתוב נביא על פי עצמו... ויתכן שירמוז הכתוב למה שהוא אמת כי בנפשות קצת האנשים כוח נבואיי ידעו בו העתידות.. ולא ידעו סיבת הענין אך הדבר נתאמת לעין רואים אולי הנפש בהתבודדה תדבק בשכל הנבדל ותתכוין בו, והאיש הזה יקרא נביא כי מתנבא הוא". יעו"ש בהרחב לשונו הק'.

[המקפיץ]

הקפצה

[צביב]

מזכרוני אני אומר שודאי הוא שנביאי שקר לא היו שקרנים אלא שנבואתם לא היתה מחיבור לכוחות הקדושה אלא לכוחות טומאה שבלבלו אותם.
אמנם רש"י(דהי"ב יח) כתב בפי' הפוך "ויקבץ מלך ישראל את הנביאים ד' מאות - וכול' נביאי אמת היו כי מה ששאל ממנו יהושפט קבץ לו כן מוכיח בסמוך (פ"כ) ויצא הרוח ויאמר אני אפתנו וגו' עד והייתי לרוח שקר בפי כל נביאיו שאומר להם לאמר לאחאב עלה ויתן האלהים ביד המלך מכלל שהיו נביאי ה' שלא היו מתנבאים אלא דבר ה' שאם היו נביאי שקר אין הפתוי נופל עליהם שלא היו מתנבאים אלא מה שהיו בודי' מלבן"
ובאמת בענין זה כבר כתב שם הרד"ק "הדברים האלה הם מבוכה גדולה למי שמבין אותם כמשמעו".
אמנם כדעתי העניה מתוך זכרוני משמע במשמעות המושג של 'נביאי הבעל' דהיינו שהיו מתנבאים מאותו כח של הע"ז. וכן כתב המהרש"א (סנהדרין קד עמוד א) "ואפשר שקרא לו נביא בעל שמצינו בעובדי הבעל נביאי שקר".
וכן כתב הרמב"ן (פרשת יתרו) "ומשלו בהם הכוכבים והמזלות למחלקותיהם, כי הבונים היו רוצים לעשות להם שם ולא יתחלקו, כאשר רמזתי במקומו (בראשית יא ב). והיו לכל אלה הכתות נביאי שקר מגידים להם מן העתידות ומודיעים קצת הבאות עליהם בחכמת הקסם והניחוש, כי יש גם למזלות שרים שוכנים באויר כמלאכים בשמים יודעים בעתידות".
וכן משמע במלבי"ם זכריה יג "כי נביאי שקר אלה היו מתגודדים בחרבות וברחמים ומכים זה את זה כדי שתשרה עליהם הרוח, וכמ"ש (מ"א - י"ח) ויתגודדו בחרבות עד שפך דם עליהם".
אלא שבמקום אחר מחלק המלבי"ם בין סוגי הנביאי שקר (ירמיהו כג) "חושב בהם ג' כתות, א] נביאי שקר שהיו גונבי נוסח הנבואה מנביאי האמת ומתנבאים בסגנון ההוא, ועז"א מגנבי דברי איש מאת רעהו. ב] שבדו מדעתם סגנון הנבואה שזה קל יותר שהיה רק שקר אחד שהיא נבואת שקר, ולא גניבה מדברי רעהו...הנני וכו' הלוקחים ולומדים לשונם וינאמו נאום. מדעת עצמם. ג] על אלה שספרו חלומות שקר שהוא קל יותר"

כן שמעתי בשם רבי יצחק גרינרג זצ"ל
שאמר שהיו בני הנביאים, והיו כיתות ללימוד
והיו בכיתה א' או ב' שחשבו שיודעים, ולא ידעו את מה שמלמדים בכיתות הגבוהות
והם נביאי שקר

[בספר מאורעות צבי [נמצא באוצר החכמה] מסופר בתחילתו על הצבי השבור שלמד את דרכי העליה, ולא למד את הדרך להשמר במקום העליה מהנסיון ששם]

[סטפנסקי]

אודות הקושיא שאין שכינה שורה שהביאו בשם החזו''א בפשטות אפשר לתרץ
שאם יש צורך מיוחד אז הקב''ה משרה שכינתו אף כשלא בשמחה ובלעם יוכיח וכן קין שהיה ממש בדיכאון ולבן וכו'
על הקושיא מהנביאים .כל הנביאים שנתנבאו אחר החורבן נולדו קודם החורבן

[אראל]

מה שהובא כן בשם החזו"א האם יש מקור כל שהוא לכך. בספרו של הגר"א נבנצאל על ת"ב, ירושלים במועדיה, מצאתי כתוב:

"מרו הגרי"ז אמר, הרי אין השכינה שורה על האדם אלא מתוך שמחה. מגלת איכה גם היא נכתבה בהשראת שכינת ה' על ירמיהו. נראה שניתן להיות בשמחה המביאה להשראת השכינה למרות הנבואות הקשות הנכתבות במגילה זו" .

הקושיא האיך נכתבה מגילת איכה ברוה"ק, והא אין השכינה שורה מתוך עצבות, וגם תירוץ ע"ז נאמרה בספה"ק ישמח משה פ' ואתחנן עה"פ דברו על לב ירושלים, ומביא שם שראה שהקשה כן ביערות דבש, לא בדקתי בפנים ד' היע"ד