עקביה כתב:מקדש מלך כתב:אגיב גם לדברי הרב ישא ברכה. ההנחה הבסיסית שהוא והיא רצו אחד את השני. ועד כמה שהבנתי היא היתה מודעת לאופיו הפראי, ובכל זאת רצתה להתחתן איתו. לבוא ולקבוע 'מצב' של אדם אלים עד כדי 'מקח טעות' זה סוג של מחקר הדורש שיקול דעת. לא בטוח שניתן בכלל (בד"כ המטפלים עוסקים עם אדם פוגע או נפגע ומנסים לעזור לו, ואז עוסקים במבט סובייקטיבי ואין צורך לקבוע קביעה אובייקטיבית). כאן מדברים על הלכה ועל בירור מציאות, איך הבית דין של הדיוטות הללו יכול לקבוע כאלו דברים? וכי כל אדם רע קידושיו קידושי טעות?
העדויות כמובן מוזמנות על ידי האשה וחברותיה שבאות לעזור לה. כולן אני מבין לא צדיקות במיוחד, זה לא סיפור משיכון חזון איש בבני ברק, אז מה מצופה מהם להגיד?
כל דבריך אינם אלא דברי תמה.
(אדגיש שאיני עוסק בתקפותו של ההיתר, אלא רק מגיב על דברי ר' מקדש מלך)
מאי משמע "רצו אחד את השני"? אם כוונתך להשוות בין הרצונות, אזי כשמדובר באדם המתואר בפסק הדין, אין לכך שחר. הרי הם כחתול הרוצה את העכבר, וגם העכבר רוצה את החתול, כי החתול התחפש לאמא שלו. שניהם רוצים זה את זה אבל מסיבות שונות.
אולי הייתה מודעת לאופיו הפראי, אבל חשבה שהוא אדם טוב. יש כאלה.
קראת את הזוועות המתוארות שם? אם אכן התברר לבית הדין שהן התרחשו, אז מה מקום יש לכל טענותיך על 'מצב' של אדם אלים עד כדי 'מקח טעות'? (ואיני נכנס לשאלה העומדת ביסודו של ההיתר על טענת מקח טעות).
את הטענה על "מוזמנות" לא הבנתי, ואני גם לא מבין מהיכן המבינות בדרגת צדקותן של חברותיה של האשה.
אני חושב שהדיון חוזר על עצמו.
אני סבור שהחלטה על אופיו של בנאדם וכוונותיו אינה אפשרית כמעט, ודאי לא להדיוטות.
יש כאן אדם אלים, זה ודאי לא קידושי טעות. הוא גם גם אדם רע, וזה לא קידושי טעות.
להפוך את זה למצב פתולוגי, זה כמעט לא אפשרי מבחינת בירור, וודאי צריך שיקול דעת של פוסקים ברמה הכי גבוהה שאפשר.
הזוועות המתוארות הם אחרי מצב של מריבה. זה לא הופך אותו ל'עושה זוועות בסיסי'. ודאי לא בהכרח.
בפרט שהיתה מודעת לאופיו הפראי, וזאת על פי העדויות שם, ואעפ"כ רצתה אותו.
אגב, התשובות למה נשארה איתו שלוש שנים אינן סבירות כלל לענ"ד.
ברור שהטענות מוזמנות. החברות אומרות מה שיהיה טוב לאשה.
המבינות על צדקותן, מקצת היכרות עם החיים, ומשיתוף הפעולה הפורה עם ה'דיינים' הליצנים.