מה שנכון נכון כתב:איש גלילי כתב:ע"פ פשוטו אין כאן קושיא. הקושיא מגיעה מיהודי יר"ש מאמין, שחונך כבר יותר משלשת אלפים ושלש מאות שאין לנו אלא דברי בן עמרם, והוא תמה איזה צד יש ליר"ש לפקפק בדיוק ההוראות של משה רבינו. אבל בדורו של משה היה גם קרח שלא היה קטלא קניא, וגם אהרן היה יכול "לעגל פינות" פה ושם, מתוך מחשבה ש"לא הכל עד כדי כך קריטי", אבל אמונתו בנבואת אחיו (הקטן ממנו!) היתה כה חזקה, עד שלא שינה דבר מכל אשר ציווהו, וזהו שבח גדול בלי ספק.
ספרא אחרי מות עה"פ בסוף מעשה יוה"כ (טז, לד. וכ"ה בלק"ט שם): מנין שאף אהרן שומע מפי משה כשומע מפי הקודש, תלמוד לומר ויעש כאשר צוה ה' את משה, וכן הכתוב משבחו בקבלה, בריתי היתה אתו, תורת אמת היתה בפיהו.
ציון מדויק.
ואכן קאי תו"כ זה על הפסוק [דומה מאד לשלנו] וַיַּעַשׂ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה, ופשוט היינו שלא שינה.
אמנם רש"י שם הדגיש [לא שלא שינה, אלא] שעשה מפני הציווי ולא שת לבו לכבודו שלו, וז"ל "כשהגיע יום הכפורים עשה כסדר הזה ולהגיד שבחו של אהרן שלא היה לובשן לגדולתו אלא כמקיים גזירת המלך" ואף הוא מהתו"כ שם בפסקא שלפני כן.
והפסקא השניה כנ"ל משבחת את אהרן שאף ששמע ממשה - התייחס כמו ששמע מפי הגבורה, וכ"כ הרמב"ן שם "וטעם ויעש כאשר צוה ה' את משה, שקיים אהרן כל מה שנצטוה ונזהר כל ימיו שלא יבא אל מבית לפרוכת זולתי ביום הכפורים, ועשה ביום הכפורים קרבנותיו, ככל אשר צוה השם את משה". כן, פשוט שלא שינה, כפשוטו. אלא קיבל מפי משה כשומע מפי הגבורה.
וראה עוד במכילתא בא יב, ג "כשהיה משה מדבר היה אהרן מרכין אזנו לשמוע באימה ומעלה עליו הכתוב כאלו שומע מפי הקב"ה".