איידי דזוטר מירכס

עושה חדשות · הודעהעל ידי **עושה חדשות** » א' מרץ 14, 2021 10:02 am

באשכול זה יבואו ענינים קצרים מדברי רבותינו, מפי ספרים וסופרים, ו'אמרי אינשי' בכללם
דברים שיש בהם חידוש וענין, אבל לאו דוקא להאריך עליהם בדיונים והגדרות
אלא כיהודי הנפגש עם חבירו באקראי ומשמיע באוזניו א-גוט-ווארט.

וזה יצא ראשונה, דברי הטור באו"ח סי' תקכט -
מדת החסידים אשר השם לנגדם תמיד ובכל דרכיהם ידעוהו, בעת שמחתם אז יותר ויותר מברכין ומשבחין להקב"ה אשר שמחם, ויאמר האדם בלבו בעת שמחתו והנאתו ואם כך היא שמחת העוה"ז אשר היא הבל כי יש אחריה תוגה וצער אם כן מה תהא שמחת העולם הבא התמידית שאין אחריה תוגה, ויתפלל להקב"ה שיטה לבו לעבדו לעשות רצונו בלב שלם ושישמחנו בשמחת העולם, ויזכנו לחיי העוה"ב לאור באור פני מלך חיים.

עושה חדשות · הודעהעל ידי **עושה חדשות** » א' מרץ 14, 2021 10:08 am

אמר אחד -
כשיהודי אופה מצות לפסח, הגוי מרגיש כאילו הוא שוחט את הילד שלו ולש את המצה בדמו.

מבני עליה · הודעהעל ידי **מבני עליה** » ב' מרץ 15, 2021 9:08 am

עושה חדשות כתב:אמר אחד -
כשיהודי אופה מצות לפסח, הגוי מרגיש כאילו הוא שוחט את הילד שלו ולש את המצה בדמו.

והלום שמעתי בשם הגאון המופלא ר' צבי חשין שליט"א כי מה שהם אומרים ששוחטים ומערבים וכו' כיוונו האמת לפי סודם של דברים.
אם יש כאן מי משומעי לקחו אולי יואיל לפרש מעט יותר

מקדש מלך · הודעהעל ידי **מקדש מלך** » ב' מרץ 15, 2021 9:19 am

לא שמעתי שמעו ואיני משומעי לקחו. אולם לענ"ד הכוונה, כי על ידי פגם הברית, "שוחטי הילדים", מעבירים את בנם למולך ומקריבים אותו לעבודה זרה, שמזה נשפע חיות החיצונים כנודע (ועל כן יש בו משום עבודה זרה גלוי עריות ושפיכות דמים גם יחד).
ועל ידי זיעה של מצוה נתקן החטא, כידוע מהאר"י, ונשחטים אותם ילדי עבודה זרה, וחוזרת חיותם לקדושה, והרי זה כאילו מערבים מדמם במצות...

עושה חדשות · הודעהעל ידי **עושה חדשות** » ב' מרץ 22, 2021 12:36 pm

: מכתב מהגרא''א דסלר.png (50.34 KiB) נצפה 12208 פעמים

פלוריש · הודעהעל ידי **פלוריש** » ב' אפריל 12, 2021 10:54 am

מתוך מאמר של פרופ' שמחה עמנואל:

לדוגמאות של תשובות שנכתבו בלחץ של זמן ובתנאים שאינם אופטימליים ראו למשל:
שאלות ותשובות מהר"ם מרוטנבורג, מהד' י' פרבשטיין, ירושלים תשע"ד, ב: דפוס לבוב, סי' תלד (תקג), עמ' תנח: "רפה היום לערוב כי יום השם קרוב, לכן לא כתבתי באורך"; שם, סוף סי' תעו (תכה), עמ' תפג: "שרא לי חביבי אם דברי מעטים כי זה לי קרוב לשבועיים שאני שוכב וכל מאכלים שאני טועם לא ערבו לי"; מרדכי השלם מסכת בבא קמא, מהד' א' הלפרין וח' שוורץ, ירושלים תשנ"ב, סי' נה, עמ' רמט: "בערב הפסח כשהיינו טרודים לבער חמץ מכל צדדין נפניתי מכל עסקי להשיבכם על שאילתכם".

עושה חדשות · הודעהעל ידי **עושה חדשות** » ו' אפריל 16, 2021 1:39 pm

רבנו יצחק בא בחלום לפני רבנו אפרים מריזבורק, שאל רבנו אפרים אותו תינוק שנולד בשבת וראו החכמות שנתחרש וחרש פטור מכל המצוות, מהו למולו בשבת, והשיב לו אסור, וטעמא דלא יבא לעולם לכלל מצוות, אע"ג דיש לחוש שמא ישתפה, מכל מקום רובם לא יתפקחו ומילתא דלא שכיחא הוא, ולא דמי לקטן שאע"פ שאינו בר מצות יבא לכלל מצות, והקשה לו אליבא דר' מאיר דחייש למיעוטא מהו, והלך.

מרדכי הארוך.

חרט · הודעהעל ידי **חרט** » ש' אפריל 17, 2021 9:39 pm

ט"ז אורח חיים סימן מד

כי לא ניתנה תורה למלאכי השרת או דוקא לבני אדם חכמים ביותר.

א מבקש · הודעהעל ידי **א מבקש** » ש' אפריל 17, 2021 9:47 pm

פירוש המשניות לרמב"ם, פ"ב מ"א:

אמר שצריך ליזהר במצוה שיחשב בה שהיא קלה כשמחת הרגל ולמידת לשון הקדש כמצוה שהתבאר לך חומרתה

יהודה בן יעקב

עושה חדשות כתב:
רבנו יצחק בא בחלום לפני רבנו אפרים מריזבורק, שאל רבנו אפרים אותו תינוק שנולד בשבת וראו החכמות שנתחרש וחרש פטור מכל המצוות, מהו למולו בשבת, והשיב לו אסור, וטעמא דלא יבא לעולם לכלל מצוות, אע"ג דיש לחוש שמא ישתפה, מכל מקום רובם לא יתפקחו ומילתא דלא שכיחא הוא, ולא דמי לקטן שאע"פ שאינו בר מצות יבא לכלל מצות, והקשה לו אליבא דר' מאיר דחייש למיעוטא מהו, והלך.
מרדכי הארוך.

היכן המקור ב'מרדכי השלם'?
חיפשתיו במס' שבת ולא מצאתיו.

יהודה בן יעקב

א מבקש כתב:פירוש המשניות לרמב"ם, אבות פ"ב מ"א:
אמר שצריך ליזהר במצוה שיחשב בה שהיא קלה כשמחת הרגל ולמידת לשון הקדש כמצוה שהתבאר לך חומרתה

מהר"ץ חיות מסכת אבות פרק ב משנה א

נ"ב צ"ע מנין זאת לרבינו. ואם אמרו בירושלמי פ"ק דשבת על משנת לא יצא החייט. תניא ר"מ אומר כל מי שקבוע בא"י ומדבר בלשון הקודש מובטח לו שהוא בן עוה"ב. אבל מצוה מנין ואולם הדבר מבואר בספרי פ' עקב מובא ג"כ ברש"י חומש ודברת בם מכאן אמרו תינוק שיודע לדבר אביו מלמדו תורה ולשון הקודש. ובירושלמי ס"פ לולב הגזול מלמדו לשון תורה ופי' היינו לשון הקודש:

וע"ע שו"ת בית מרדכי חלק א סימן נא, שו"ת אפרקסתא דעניא חלק ג - אבן העזר סימן רסג ד"ה ואגב גררא. אנציקלופדיה תלמודית כרך לז, ערך לשון הקדש טור תרעט הערה 105.

עושה חדשות

יהודה בן יעקב כתב:היכן המקור ב'מרדכי השלם'?
חיפשתיו במס' שבת ולא מצאתיו.

ג"א לא מצאתיו (מקופיא) אבל סמכתי על הגר"י גרינמן שציטט כך בגליון השבוע.

ר' יהושע על התורה פרשת תזו''מ.pdf: (193.96 KiB) הורד 286 פעמים

לבי במערב · הודעהעל ידי **לבי במערב** » ש' אפריל 17, 2021 10:54 pm

מיהו 'רבנו אפרים מריזבורק'?

עושה חדשות · הודעהעל ידי **עושה חדשות** » ה' אפריל 22, 2021 5:45 pm

עושה חדשות כתב:
יהודה בן יעקב כתב:היכן המקור ב'מרדכי השלם'?
חיפשתיו במס' שבת ולא מצאתיו.

ג"א לא מצאתיו (מקופיא) אבל סמכתי על הגר"י גרינמן שציטט כך בגליון השבוע.
ר' יהושע על התורה פרשת תזו''מ.pdf

אולי זה מתוך הספר של ר"ש עמנואל "מגנזי אירופה ב" פרק תשיעי.
מישהו יכול לבדוק שם?

חד ברנש · הודעהעל ידי **חד ברנש** » ה' אפריל 22, 2021 10:35 pm

חכם עדיף מנביא.
מגנזי אירופה, ב, עמ' 304 בהערה:

: מגנזי אירופה1234.jpg (57.17 KiB) נצפה 11788 פעמים

ספרים וועלט

עושה חדשות כתב:
יהודה בן יעקב כתב:היכן המקור ב'מרדכי השלם'?
חיפשתיו במס' שבת ולא מצאתיו.

ג"א לא מצאתיו (מקופיא) אבל סמכתי על הגר"י גרינמן שציטט כך בגליון השבוע.
ר' יהושע על התורה פרשת תזו''מ.pdf

האם זה גליון שבועי? איך ניתן לקבל?

עושה חדשות · הודעהעל ידי **עושה חדשות** » ה' יוני 10, 2021 8:50 pm

לפרה"ש:

: מסורת משה - הגר''מ פינשטיין.png (110.21 KiB) נצפה 11405 פעמים

יאיר אתמר · הודעהעל ידי **יאיר אתמר** » ה' יוני 10, 2021 9:15 pm

עושה חדשות כתב:לפרה"ש:

מסורת משה - הגר''מ פינשטיין.png

ייש"כ! (אולי ראוי לאשכול בפנ"ע, אם אין כבר)

חרסון · הודעהעל ידי **חרסון** » ה' יוני 10, 2021 9:37 pm

נידון כאן באריכות בעבר במסגרת דיון כללי על יחסו של רבי משה פינשטיין לשיטות ראשונים מחודשות בפירוש התורה.

עליך עיננו · הודעהעל ידי **עליך עיננו** » ה' יוני 10, 2021 9:43 pm

יאיר אתמר כתב:
עושה חדשות כתב:לפרה"ש:

מסורת משה - הגר''מ פינשטיין.png

ייש"כ! (אולי ראוי לאשכול בפנ"ע, אם אין כבר)

viewtopic.php?t=13913

יאיר אתמר · הודעהעל ידי **יאיר אתמר** » ה' יוני 10, 2021 10:50 pm

ייש"כ!

מצליח · הודעהעל ידי **מצליח** » ה' יוני 10, 2021 11:04 pm

בעניו דברי הרמב"ן הללו כדאי לעי' בשיעורו של הרב אלחנן סמט המאריך בזה מפי ספרים וסופרים
https://torah.etzion.org.il/he/%D7%9E%D ... 7%AA%D7%95

עושה חדשות · הודעהעל ידי **עושה חדשות** » ו' יוני 18, 2021 4:00 pm

לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל
לומר מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה,
לפיכך כתב בה חקה,
גזירה היא מלפני ואין לך רשות להרהר אחריה.

מצורף עבורם ב' קטעים מתוך דרשות הר"ן;

...והוא מה שאמר ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם וגו', כי מי גוי גדול וגו', והנה תפול בכאן שאלה גדולה, איך אמר כי ענין החקים חכמתנו ובינתנו לעיני העמים ושבעבורו יאמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה כי הענין כלו יראה בהפך, כי אין ספק שהחקים הם המצות שאין טעמם נודע והם דברים שאומות העולם מכחישי התורה משיבים עליהם, ואם כן ראוי הוא שישפטו אותנו מצד החוקים לעם סכל עושה מעשיו בלא טעם, אבל הפסוק הזה נמשך ונקשר עם בא אחריו עד שיהיה השני נותן טעם לראשון, והוא אומרו כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו, יראה בזה כי כשיראו האומות הנ"ל שהם צועקים ואינם נענים ויראו אותנו קרובים אל השי"ת עד שהוא עונה אותנו בכל קראנו לו, על כרחם יתבוננו וידונו עלינו בחכמה ותבונה עד שהענין האלהי דבק בנו ולא בהם: ועדיין צריך ביאור למה ייחס זה לחקים שאין טעמם נודע יותר מכל התורה: והתשובה כי כל פועל שיצוה לעשות ענין זר בלתי נוהג דרך ההקש, הנה עיונו יפול באחד משני דברים. אם שיוחזק מצוהו או עושהו מצדו לחכם מופלג. ואם שיוחזק לשוטה וסכל. והוא שאם יראה ממנו שלא ימשך בעדו התכלית, יהיה מוחזק מצדו לשוטה וסכל, כאשר קרה לנעמן עם אלישע, והוא כי כאשר הלך אליו לרפאותו מצרעתו חשב שיתפלל ויקרא בשם אלהיו, ולו ירפאהו בכיוצא בזה לא היה הענין נפלא אליו כל כך, כי מוסכם הוא בלב האנשים כלם שהשי"ת שומע תפלות בני אדם, והיה ענינו נוהג על הדרך הנהוג אין כל חדש, אבל כאשר יעצהו ענין זה, ולא היה נותן ההקש שמצדו ירפא, קצף וקלל במלכו ובאלהיו, ואמר הנה אמרתי אלי יצא יצא וגו' הלא טוב אמנה ופרפר וגו', כי הדבר כאשר לא יראה ממנו תכלית נמשך, יראה מצוהו או עושהו להבל, אבל באחרונה אשר ראה עין בעין כי כאשר דבר הנביא כן קרה ושרפא אותו בענין יוצא מן ההקש, אמר הנה ידעתי כי אין אלהים בכל הארץ כי אם בישראל, כלומר שמצד קורבתם אליו הם משיגים דברים לא ישערם ההקש בשום פנים, והתכלית נראה עין בעין על פניהם. כן פירוש זה הפסוק בשוה, יאמר כי בשמירתנו החוקים היא חכמתנו לעיני העמים, כי אחר שהם רואים שהענין האלהי ידבק בנו, ויראו שהתורות כלן משותפות עם תורתנו בנגלה מעניניהם בעשות המצות השכליות, רוצה לומר להשמר מן הגזל ומן הרציחה ודומיהם, שמה שנתיחדה תורתנו וכל שכן בזמן הזה הוא ענין החוקים, והיה נראה עין בעין שהענין האלהי דבק בנו, יאמרו רק עם חכם ונבון וגו', ובא זה הלשון כמדבר על ענין לא היה ראוי להודות אותו, אלא שאי אפשר לכפור בו מצד הראיתו והגלותו לחוש:

ואמר החקים והמשפטים מפני שהם כוללים התורה כלה, ואח"כ פרט מעלת כל אחד מהם ר"ל מן החקים והמשפטים, ופתח תחלה בחקים ואמר ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם וגו', ומקרא זה נאמר כנגד יצר הרע והוא כאמרו איך אשמור החקים האלה ונהיה בעבורם קלסה בכל הארצות, כמו שאמרו רז"ל שיצר הרע ואומות מקטרגים עליהם מפני שענינם וטעמם נעלם, ולפיכך אמר להם שלא ימשך זה מהם, אבל ההפך כי מצד החקים ימשך שיאמרו רק עם חכם ונבון וגו', וביאר סבת זה ואמר כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו, ופי' הענין הזה כי מי שיעשה איזה דבר זר מאד לא יראה בו פעם כלל אם לא ימשך ממנו תועלת מבואר נגלה, אז ראוי באמת שיחשב לשוטה וסכל, אבל אם ימשך ממנו ענין נפלא רב התועלת כל עוד שיהיה הפעל ההוא יותר זר יחשב העושהו לחכם מופלא, כמ"ש בדרך משל שאיש אחד ירפא חולי א' בדרכים הידועים במלאכת הרפואה. ואיש א' ירפאנו בדברים זרים מאד אין ההקש מחייב כלל, שאין ספק שזה השני יחשב לחכם יותר מופלא מצד שהוא משיג הדברים הנשגבים מהשיג מצד המחקר הטבעי, כן הוא זה הענין בשוה כי העמים שיראו אתכם מקיימים החקים האלה שאין הדעת מסכמת בהם כקרבנות וזולתם, ויראו שעל ידיהם השכינה שורה בהם ושהשכינה קרובה אליכם יותר מכלם, על כרחם יצטרכו להודות שאין זה מצד המשפטים הנעשים לתקון המדינות, שהרי לכל אנשי עם ומדינה יש משפטים והנהנות יסודר בהם כללם ואיך לא ישיגו מהם המעלה אשר אתם משיגים, ולפיכך יאמרו על כרחם אע"פ שהנראה מהחקים יראה כשחוק וקלס, על כרחנו אינו כן אלא בהכרח נצטרך להודות שעם חכם ונבון הגוי הגדול הזה. וזה לשון רק עם חכם ונבון, כמו שאומר אע"פ שנראה נגלה כעם סכל, על כרחנו אחרי ראותנו הנמשך נצטרך לומר שהוא עם חכם. ואח"כ צירף החקים והמשפטים ושבחם יחד ואמר ומי גוי גדול אשר לו חקים ומשפטים צדיקים, ובזה יש לתמוה כי עם שהמשפטים הם צדיקים גם כפי הנגלה אין ראוי לומר כן בחקים. אבל פי' שכל טעם הדבר שהאומות לא ילעיגו על החקים. מצד ב' דברים, אחד מצד שיראו לעין הנמשך מהם כמ"ש ומי גוי גדול, והב' אחרי ראותם שהמשפטים שטעמם מושג הם צדיקים, כמו שאנחנו היום אם נראה חכם מופלא שיחבר חבורים ויעשה מעשיו בחכמה ובתבונה ובדעת, אם יראה בתו דבריו או תוך מעשיו ענין לא נשיג טעמו עשוי כהוגן ובאמת וישר, והליאות והקצור הוא מצדנו. וז"א אשר לו חקים ומשפטים צדיקים, כלו' שראוי לתלות ולומר שכשם שהמשפטים צדיקים כך החקים:

עושה חדשות · הודעהעל ידי **עושה חדשות** » ש' יוני 19, 2021 11:20 pm

הערה יפה שראיתי השבוע בגליון אהלי טהרות, וז"ל המעיר שליט"א -
נתעוררתי לדון בעובדא דהריגת זכרי' הנביא, דלכאו' נטמא כל המקדש, ויש להעמיד הקושי', עפי"מ שכ' הרמב"ם בפ"ה מהל' בית הבחירה דהר הבית כולו היה מקורה, והיינו כולל העזרה כמש"כ בדרך חכמה שם דחוץ ממקום המזבח כולו היה מקורה, (אמנם עי' תוי"ט מדות רפ"ב וע"ע בתוס' יבמות ז ב' ד"ה זה) וא"כ קשה היאך הקריבו קרבנות כל אותן השנים (מאתיים חמישים ושתיים, כמבו' בקהלת רבא פר' ג' אות כ'), ומבואר להדיא בפסוקים שהקריבו קרבנות יחיד שלא שייך בהם טומאה הותרה בציבור עי' גבי חזקיהו ובמנשה ועוד, ודוחק לומר דלא היה רביעית לטמאות אחר שהרגוהו בסקילה, ועוד דלהדיא כתב בפי' מהרז"ו באיכה פר' ד' אות ט"ז דבשעת מיתתו נטמאה כל העזרה באהל, וא"כ קשה היאך נטהרו מטומאה זו. ואולי גם מש"כ הרמב"ם דכל העזרה היתה מקורה לא היה הקירוי חלק מצורת הבית, ואחר הריגתו משראו שא"א להוציאו פיחתו את הקירוי כנגד מקום הדם א"נ דכל מש"כ הרמב"ם דהר הבית היה מקורה הוא רק בבית שני ולא בבית ראשון. והדברים צריכים עיון ול"מ מי שעמד בזה.

רציני · הודעהעל ידי **רציני** » א' יוני 20, 2021 6:04 am

עושה חדשות כתב:הערה יפה שראיתי השבוע בגליון אהלי טהרות, וז"ל המעיר שליט"א -
נתעוררתי לדון בעובדא דהריגת זכרי' הנביא, דלכאו' נטמא כל המקדש, ויש להעמיד הקושי', עפי"מ שכ' הרמב"ם בפ"ה מהל' בית הבחירה דהר הבית כולו היה מקורה, והיינו כולל העזרה כמש"כ בדרך חכמה שם דחוץ ממקום המזבח כולו היה מקורה, (אמנם עי' תוי"ט מדות רפ"ב וע"ע בתוס' יבמות ז ב' ד"ה זה) וא"כ קשה היאך הקריבו קרבנות כל אותן השנים (מאתיים חמישים ושתיים, כמבו' בקהלת רבא פר' ג' אות כ'), ומבואר להדיא בפסוקים שהקריבו קרבנות יחיד שלא שייך בהם טומאה הותרה בציבור עי' גבי חזקיהו ובמנשה ועוד, ודוחק לומר דלא היה רביעית לטמאות אחר שהרגוהו בסקילה, ועוד דלהדיא כתב בפי' מהרז"ו באיכה פר' ד' אות ט"ז דבשעת מיתתו נטמאה כל העזרה באהל, וא"כ קשה היאך נטהרו מטומאה זו. ואולי גם מש"כ הרמב"ם דכל העזרה היתה מקורה לא היה הקירוי חלק מצורת הבית, ואחר הריגתו משראו שא"א להוציאו פיחתו את הקירוי כנגד מקום הדם א"נ דכל מש"כ הרמב"ם דהר הבית היה מקורה הוא רק בבית שני ולא בבית ראשון. והדברים צריכים עיון ול"מ מי שעמד בזה.

לפי גירסת מדרש אגדה (דברים. עמוד 172) וכיון שעלה נבוזראדן התחיל דמו של זכריה רותח. אפשר לומר שרק שם היה נראה.
ולפי שאר ספרים שמא אפשר לומר שדם של נס לא מטמא.

עושה חדשות · הודעהעל ידי **עושה חדשות** » ד' יוני 23, 2021 4:19 pm

כמה יישובים מתוך גליון השבוע -

על דמו של זכריה.pdf: (295.1 KiB) הורד 224 פעמים

עושה חדשות · הודעהעל ידי **עושה חדשות** » ו' יוני 25, 2021 9:45 am

: הקדמת ספר ברוך שאמר.jpg (82.7 KiB) נצפה 11037 פעמים

פולסברג · הודעהעל ידי **פולסברג** » ה' יולי 01, 2021 1:36 am

ספר הקבלה להראב''ד -

ואחר רב שמואל בר מרי היה רב אחא משבחא וחכם גדול היה וחבר שאלתות שלו מכל מצות האמורות בתורה והספר מצוי בידינו עד היום הזה וכל הבאים אחריו בדקוהו ופשפשו בו ושמענו שעד היום לא נמצא בו שום טעות בעולם

עושה חדשות · הודעהעל ידי **עושה חדשות** » א' יולי 04, 2021 1:40 am

יש לעיין במה שיש נוהגים לקנות חתיכת אדמה באיזה מקום כדי לקיים בה מצות שמיטה, ולכאורה כיון שגם בשנה השישית לא היה עובד בה ואין לו צורך בזה, אינו מקיים מצות ושבתה הארץ, ורק במה שיש לו צורך, שאם לא היה שביעית הוא היה עובד ומחמת המצוה הוא נמנע ואינו עובד, אז קיים המצוה, אבל כשקונה סתם חלקת קרקע ואינו מתעניין בה ואין לו צורך בעבודתה וגם לולי השמיטה לא היה טורח להתעסק בה, מדוע שתהיה מצוה בזה, וצריך עיון מה המקור להנהגה זו.

מתוך גליון 'דרכי החיזוק' מהגרי"ג אדלשטיין, קרח תשפ"א. ועי"ש עוד. לדעות נוספות וסיכום, יעויין בגליון 'לענין הלכה' פנחס תשפ"א

פולסברג · הודעהעל ידי **פולסברג** » ד' יולי 14, 2021 9:58 pm

תרה"ד בשאלה למהרי"ל (תשו' מהרי"ל קס"ט)

ויה"ר שאזכה לראות תשובה דמר כי בראותי אותה שש אנוכי כמוצא שלל רב ומנשק אנא בפומיה ובכן יאריך ימים על ממלכתו כנפשו ונפש תאב ללחוך עפר מבין רגליו.

פולסברג · הודעהעל ידי **פולסברג** » ג' יולי 27, 2021 2:12 pm

בספר מגד גבעות עולם (החדש - כרך ד') מתוך הזכרון. עי''ש עוד באורך

הלומד רק דברים הערבים ומתוקים ומדלג על הסוגיות הקשות והמסובכות - עובר ב"ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת"

הארי החי · הודעהעל ידי **הארי החי** » ג' יולי 27, 2021 11:36 pm

עושה חדשות כתב:
יש לעיין במה שיש נוהגים לקנות חתיכת אדמה באיזה מקום כדי לקיים בה מצות שמיטה, ולכאורה כיון שגם בשנה השישית לא היה עובד בה ואין לו צורך בזה, אינו מקיים מצות ושבתה הארץ, ורק במה שיש לו צורך, שאם לא היה שביעית הוא היה עובד ומחמת המצוה הוא נמנע ואינו עובד, אז קיים המצוה, אבל כשקונה סתם חלקת קרקע ואינו מתעניין בה ואין לו צורך בעבודתה וגם לולי השמיטה לא היה טורח להתעסק בה, מדוע שתהיה מצוה בזה, וצריך עיון מה המקור להנהגה זו.

מתוך גליון 'דרכי החיזוק' מהגרי"ג אדלשטיין, קרח תשפ"א. ועי"ש עוד. לדעות נוספות וסיכום, יעויין בגליון 'לענין הלכה' פנחס תשפ"א

סברא תמוהה - ונידון קצת כאן viewtopic.php?f=17&t=56877

עושה חדשות

כתב בספר זכור לאברהם (או"ח סימן לא) שמעתי אומרים שראו גדולי ישראל שאע"פ שהיו הם נזהרים הרבה שלא להחזיר חמין לתנור בשבת כשהם הולכים לבית אחרים שאין נזהרין בזה היו אוכלים. וכן העידו על הרב הגדול כמוהר"ר אפרים נבון זצ"ל [בעל המחנה אפרים] שסעד ביום ש"ק בבית אחד מגבירי גדולי העיר, ושמו לפניו קערה לו לבדו ושאל להגביר למה זה לי א"ל מפני שהאדון אינו אוכל ממה שהוחם היום, והשיב הרב ואמר בביתי אני אוכל מה שאני רוצה, וכאן אני אוכל ממה שאתם אוכלים. וכן ג"כ העידו על כמוהר"י מוילנא ז"ל.

עושה חדשות

ראיתי ב' סברות חדשות בענין דבר שאין מתכוין בס' יחוסי תנאים ואמוראים, ליישב למה אין היתר לשתות רפואה הגורמת סירוס משום הא דאינו מתכוין ולא ניחא ליה. אשמח לשמוע אם יש למישהו מה להוסיף.

ז"ל - ונראה לי לפי עניות דעתי דהיינו טעמא יורקנא דאסור אפילו לרבי שמעון, דכל היכא דשמעינן ליה לרבי שמעון דדבר שאין מתכוין מותר דהיינו בשעה שעושה את הצריך לו המלאכה נעשת עמה, והוא לא למלאכה נתכוין. כגון הילוך על גבי עשבים בשבת הוא צריך לדרכו. ואם כדרכו הולך, ולא לתלוש נתכוין. וכן גרירת כסא וספסל ומיטה, למקומו הוא צריך ולא לחריץ כוונתו. וכלאים נמי למוכרו מתכוין וצריך, ולא ללבישה. וכן כשתופר הכלאים אין כונתו אלא למלאכתו, ועם מלאכתו צריך ללובשו. וכן בכור כשמקיזו, ואם מקום המכה יעשה מום לא כיון. וכן כשנזיר חופף צריך לנקות ראשו מזיעה וליכלוך, שערות להשיר אין כונתו. וכי דייקת בהו בכל מקום בהדי הדדי קא אתו, ודעתו נעשית ודאי לצורכו. ואף על פי שהוא לובש את הכלאים, ספק אם ימכור כיון שאינו מתכוין להנאה וההנאה אינה מזומנת, ודרך המוכרין להראות מידת הלבוש. הילכך מותר. אבל רפואת יורקנאה, דמעיקר העיקור הוא מיד והרפואה אינה מיד אלא לאחר כן. ועוד כל מה שרבי שמעון מתיר מפני שההיתר שהוא מתכוין לו ודאי נעשה. ואם דבר אחר של איסור נעשה עמו, מלאכת מחשבת אסרה תורה. אבל במקום שההיתר ספק אם יועיל, והאיסור בבירור יעשה, כי האי גונא לא שרא רבי שמעון. דהא מסקינן התם, אמר מר תרי בשיכרא ומיעקר. ואי לא ליעביד הכי כמה מיני רפואה. נמצא דתרי בשיכרא ודאי מיעקר, והרפואה ספיקא, דלפעמים אין אותה רפואה מועלת אלא רפואה אחרת, כגון מוניני דקמצי.

עושה חדשות

ז"ל הנצי"ב בפ' בחוקותי - ...יש לדעת דשכר ועונש של המצות אינם כגזרת מלך שתלוי בדעתו ורצונו בכל שעה לעשות כמו שלבו חפץ אלא כדבר הרופא המזהיר את האדם ממאכלים אלו שיזיקו שאין הדבר תלוי ברצונו אלא מודיע מה שנעשה בבריאת הטבע. וכך המצות והעבירות כך נוסדו מהבורא ית׳ שיהא שכר ועונש תלוי בקיומן ובבטולן. וכדאי׳ ברבה ר״פ ראה משעה שהקב״ה אמר ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה. שוב אין הקב״ה עושה כלום אלא המצות עושות שלהן והעבירות עושות שלהן שנאמר מפי עליון לא תצא הרעות והטוב. וה״ז כמו שכר ועונש של הרופא שאין הרופא מעניש כלל בידיעתו שעבר האדם על אזהרתו אלא נענש מעצמו. ולא כעונש של המלך שאין העונש בא אלא בידיעה ופעולת המעניש. ובמדרש תהלים קל״ב מבואר באריכות ענין העונשין שהוא משל לרופא שהזהיר לחולה כו׳ לבסוף שנענש החולה אמר אני עשיתי לעצמי ע״ש.

עושה חדשות · הודעהעל ידי **עושה חדשות** » ה' דצמבר 02, 2021 7:24 pm

חזו"א או"ח סי' נו - ומ"מ חייב כל אדם להשתדל לחלוב ע"י א"י שזו דרך הישרה ע"פ התורה וסופה להתקיים וכן נוהגין בכל המקומות שהשבת אצלן ביוקר, ומדרך התורה להחזיק שלו' עם כל אדם ולהעביר על המדה וכמש"כ הר"מ פ"י מה' מלכים הי"ב, וכשם שאין ראוי לחכם לכעוס ולנקום במריע לו מתוך חולי רוח כן אין ראוי לנקום ולשנוא את המריע מתוך חולי נפש המשכלת וחסר משקל המדות ואין בין בליעל למטורף הדעת ולא כלום, וכל העונשים הוא להיות חכמת החכמים מוגבלה מאד ובלתי מספקת ליתן לפתאים ערמה ההכרח להשתמש בעונשים להקים גדרי עולם שלא יהי' העולם טרף לשני בריאי הגוף וחלושי השכל, אבל העונש צריך להעשות מתוך יגון עמוק נקי מרגש צרות עין בשל אחרים, ובהיות האדם בלתי שלם בתכלית השלמות ומורגז ביצר הרע לא יחדל מלהיות רחמני ולהתרשל בשעה שמצוה לעשות דין ואז ניתן לו להשתמש גם בהערת טבעת נקמה תחת פיקוח הדעת שאין הערתו בזה רק לזירוז הדין וזהו בכל לבבך בשני יצריך.

עושה חדשות

ספר האמונה והביטחון המיוחס לרמב"ן פרק יט
לא תעשה לך פסל וכל תמונה. אחר שהזהירם שלא יהיה להם אלהים אחרים הזהירם שלא לעשות תמונתם. שמא יאמרו ראוי הוא לנו לעשות צורת האמצעי שהטובה באה אלינו על ידו להיות זכר לנסים ולנפלאות שעשה להם הבורא ע"י הסבה ההיא או האמצעי ההוא, ולא יהיה דבר זה בעיניהם מן המגונה, לפי שהוא קרוב למצות הכתובות בתורה שנאמר בסכות תשבו שבעת ימים, וסמיך ליה למען ידעו דורותיכם וגו'. וכן אכילת פסח על שם שפסח, מצה על שם שנגאלו ולא הספיק בצקן של אבותינו להחמיץ, מרור על שם שמררו, וענינים אחרים רבים. צנצנת המן, למען יראו את הלחם. ומטה אהרן למשמרת לאות לבני מרי. ומדברי רבותינו נר חנוכה משום פרסומי ניסא. ולפי שהענין הזה שהוא עשית פסל ותמונה לזכר הנפלאות הנעשות ע"י אמצעי ההוא, שהפסל בתמונתו קרוב לעשית אלה המצות, לכך יהיה בעיניהם מן הראוי לעשות, ויבואו לחשוב בלבם שבעשותם אלו התמונות לזה ישיגו רצון הבורא יתברך כמו בעשית מקצת מצות התורה שהם דומים כקרובים להם. על כן הזהירם שלא לעשות. ואסר לנו התמונות אשר בשמים ממעל ואשר בארץ וגו', כמו שכתב לא תעשה לך פסל וכל תמונה אשר בשמים וגו'. ולמה אסר להם לעשות צורות להיות זכר לנפלאותיו, אחר שצוה קצת מצות לזכרון כמו שכתבתי, לפי שגלוי וידוע לפניו שאם יעשה אדם פסל ותמונה אמצעי והדומה לו, סופו להשתחות לו, ואם השתחוה סופו לעבדו. וכן מצינו שאמר הכתוב אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים וגו'. ואמרו רז"ל: מאחר שלא הלך מהיכן עמד, ומאחר שלא עמד מהיכן ישב, אלא לומר לך שאם הלך סופו לעמוד, ואם עמד סופו לישב, ואם ישב סופו ללוץ, ואם לץ עליו הכתוב אומר אם חכמת חכמת לך ולצת וגו'. וכן בכאן אסר בעשיה כדי שלא להשתחות ואם השתחוה סופו לעבוד, על כן אסרה ואמר לא תעשה לך פסל וכל תמונה וגו' לא תשתחוה להם ולא תעבדם, אחרון חמור.

פלוריש · הודעהעל ידי **פלוריש** » א' דצמבר 12, 2021 7:26 pm

עושה חדשות כתב:חזו"א או"ח סי' נו - ומ"מ חייב כל אדם להשתדל לחלוב ע"י א"י שזו דרך הישרה ע"פ התורה וסופה להתקיים וכן נוהגין בכל המקומות שהשבת אצלן ביוקר, ומדרך התורה להחזיק שלו' עם כל אדם ולהעביר על המדה וכמש"כ הר"מ פ"י מה' מלכים הי"ב, וכשם שאין ראוי לחכם לכעוס ולנקום במריע לו מתוך חולי רוח כן אין ראוי לנקום ולשנוא את המריע מתוך חולי נפש המשכלת וחסר משקל המדות ואין בין בליעל למטורף הדעת ולא כלום, וכל העונשים הוא להיות חכמת החכמים מוגבלה מאד ובלתי מספקת ליתן לפתאים ערמה ההכרח להשתמש בעונשים להקים גדרי עולם שלא יהי' העולם טרף לשני בריאי הגוף וחלושי השכל, אבל העונש צריך להעשות מתוך יגון עמוק נקי מרגש צרות עין בשל אחרים, ובהיות האדם בלתי שלם בתכלית השלמות ומורגז ביצר הרע לא יחדל מלהיות רחמני ולהתרשל בשעה שמצוה לעשות דין ואז ניתן לו להשתמש גם בהערת טבעת נקמה תחת פיקוח הדעת שאין הערתו בזה רק לזירוז הדין וזהו בכל לבבך בשני יצריך.

העיר בזה ידידי הרי"מ יעבץ:

...ניתן לטעון שגם בגישה דתית, הקב"ה הוא המוסמך הבלעדי לבצע עונש לשמו, והוא לא העניק סמכות זו לבני אדם. סמכותם של בני אדם להעניש נובעת, גם בתורה, אך ורק מזכותם וחובתם להגן על החברה מפני העבריינים. ראה למשל רש"י על הפסוק "כי לא אצדיק רשע" (שמות כג, ז) העוסק בדיין הדואג שמא בטעות יצא הרשע זכאי: "אם יצא מידך זכאי יש לי שלוחים הרבה להמיתו".
כך טען רבי יהושע בן קרחה כלפי רבי אלעזר ברבי שמעון שמונה לתפוס גנבים ולמסרם למלכות: "יבוא בעל הכרם ויכלה את קוציו" (ב"מ פג ע"ב).
החזון איש כתב דברים נפלאים בעניין זה, וכדאי להביאם כלשונם (אורח חיים נו אות ד, בתוך דיונו על איסור חליבה בשבת): "וכשם שאין ראוי לחכם לכעוס ולנקום במריע לו מתוך חולי רוח, כן אין ראוי לנקום ולשנוא את המריע מתוך חולי נפש המשכלת וחסר משקל המידות, ואין בין בליעל למטורף הדעת ולא כלום, וכל העונשים הוא להיות חכמת החכמים מוגבלה מאוד ובלתי מספקת ליתן לפתאים ערמה, ההכרח להשתמש בעונשים להקים גדרי עולם שלא יהיה העולם טרף לשיני בריאי הגוף וחלושי השכל, אבל העונש צריך להיעשות מתוך יגון עמוק נקי מרגש צרות עין בשל אחרים, ובהיות האדם בלתי שלם בתכלית השלמות ומורגז ביצר הרע, לא יחדל מלהיות רחמני ולהתרשל בשעה שמצוה לעשות דין ואז ניתן לו להשתמש גם בהערת טבעת נקמה תחת פיקוח הדעת, שאין הערתו בזה רק לזירוז הדין, וזהו בכל לבבך בשני יצריך".
דברים אלה מעמידים באור חדש את מטרת הענישה ואת המוטיבציה האנושית הראויה בסוגיה זו.
(נעיר כי יש בדבריו חידוש משמעותי, שמותר ונכון לרתום את היצר הרע לטובת הצורך להעניש, ואין מכך מנוס. נראה שהחפץ חיים לא סבר כך, שכן הוא מצריך נקיות מרגש נקמה בעת שמדברים לשון הרע לתועלת, ראה ח"ח הלכות לשון הרע כלל י סעיף ב תנאי ה, והלכות רכילות כלל ט סעיף ב תנאי ג ובאר מים חיים ג. אמנם יש לחלק בין לשון הרע לתועלת לבין עונש שנעשה על ידי בי"ד והחברה בכלל)
ניתן לבאר בכך עניין תמוה בסוגיית רוצח בשוגג. עונשו הוא גלות לעיר מקלט והוא יוצא ממנה במות הכהן הגדול. הגמרא (מכות יא ע"א) מסבירה שיש לכהן הגדול אשמה מסוימת בכך שאירע רצח בשוגג, שכן היה עליו לבקש רחמים שלא יארע כך, ולכן אם הרוצחים בשוגג יתפללו שימות הכהן הוא אכן עלול להיענש ולמות. בהמשך (שם ע"ב) נאמר במשנה שאם מת הכהן הגדול שהיה בזמן הרצח, ובשעת גמר דינו של הרוצח היה כבר כהן גדול אחר, הרוצח חוזר רק במות הכהן השני, ומבארת הגמרא שהטענה על השני היא שהיה לו לבקש רחמים שיגמר דינו של הרוצח לזכות. לכאורה הדברים תמוהים מאוד. הרי יש כאן עבריין שבית דין גזרו את דינו. מדוע יש לכך התייחסות כאל תקלה שהיה על הכה"ג למונעה בתפילה? הערוך לנר שם הקשה כך ותירץ שהיה עליו לבקש רחמים שימחל לו הקב"ה ויטה לב הדיינים לזכותו, אך תמוה מניין ששב הרוצח בתשובה ואינו ראוי לעונש? נראה שיש כאן תפיסה מינימליסטית של תורת הענישה ובקשת רחמים שלא יוטל עלינו להעניש עבריינים. אמנם זהו עונש על רצח בשגגה, ויש מקום להבחין בינו לבין ענישה על עבירה במזיד.

עזריאל ברגר

מספר הגה"ח הרב שמעון שליט"א אייזנבאך (רב שכונת השחמון באילת, חתנו של הרב שמואל יהודה וינפלד - הבעלים והמנהל של הוצאת ספרים שי למורא):

בין השאלות ששאל חמי את הרבי היתה השאלה על דבר הראשי תיבות המופיעות בפרק ט"ו של אגרת הקודש "סד"א". ר"ת זה מפוענח 'סלקא דעתך אמינא' אבל היו שרצו לומר שהר"ת הוא 'ספירות דאצילות'.
הרבי השיב שבפשטות כל 'סד"א' מפענחים בדרך כלל 'סלקא דעתך אמינא' ואם כוונת אדמו"ר הזקן היתה ל'ספירות דאצילות' היה לו לכתוב זאת במילואו ובאופן ברור ולא בר"ת כדי להבהיר שהוא שונה מה"סד"א" הרגיל והמקובל אצל כולם.

לבי במערב · הודעהעל ידי **לבי במערב** » ה' דצמבר 30, 2021 5:22 am

שו"ת 'חוות יאיר' סי' רג:

ומה שכתבת שלמדת שאין מקישין רק דמיון הראשון לשני ושכחת הוא בתוס' פסחים דמ"ג רע"ב בשם ר"י בתירוץ הראשון על מ"ש שם בגמ' סד"א כל שישנו בקום אכול מצה וכו' יע"ש כי איני חמור נושא ספרים כי ע"י שנתעלם ממך מקומו שכחת גם דבר הנאמר עצמו שהרי שם בגמ' גופה דורש אח"כ ההיקש בהיפך רק שכתבו ששם יותר יש לדרשו מרישא לסיפא ובלה"נ נמי ל"ק מידי דודאי לענין היקש לחדש דין ללמוד דבר מדבר אין חילוק מש"כ אם אין ספק ואין חידוש בגוף הדין רק שנחקור לדעת מי חייב זה ס"ל לר"י בעל התוס' שם דיש סברא כמו שבכל מקום גוף הדבר קודם לפירושו שעליו ה"נ מ"ש לא תאכל עליו חמץ שלא נדע מי נצטוה בזה מפרש קרא בתרי' שבעת ימים תאכל מצות לברר מה שסתום בלאו הקדוש וה"ק למי הציווי לא תאכל למי שהציווי תאכל מצות ואם יש מקום לפקפק בדברי תוס' הנ"ל הוא ממ"ש בפ"ק דקדושין ותפילין גמר לה מה"ת וכו' דל"ד ע"א ע' פי' רש"י דהוי ג"כ דוגמה להיקש דבפסחים הנ"ל לפטור נשים מתפילין בהיקש שני לראשון ע"ש ומ"מ י"ל דכוונת התוס' דבאפשר לעשות שני מיני הקשים מקשינן טפי ראשון לשני אע"פ שהוא לקולא מלהקיש בהיפך לחומרא אע"פ דק"ל דבדאפשר להקיש לקולא ולחומרא מקשינן לחומרא (ודמי למ"ש התוס' קדושין ס"ד ל"ד וחולין ר"ד קכ"ז דאם מיסתבר טפי מקשינן לקולא ע"ע תוס' תמורה דקכ"ח ע"ב ואני תמה על בעל ק"א מדת ג"ש פ"ג ח"ז שכתב וזה כאלו מדעתו הוא ובדר"מ ע"ג מייתי איהו גופי' תוס' דחולין הנ"ל ואין זה חידוש מאותו מחבר דמ"ש שם בתר הכי חלקו דהא דר"י דרש במ"ת סמוכים משום דידע שמוכחים הם ג"כ דברי התוס' יבמות ד"ד ע"א וכאלה רבים אתו והוא שגגת כח הזוכר וחלילה לי לדבר על צדיק עתק ומ"מ לא ר"ל דלא מקשינן כלל שני לראשון וזה מוכח שם בגמ' בתר הכי) וצ"ע בב"ק ר"ד ע"ח ע"ש ואם יש מקום לתמוה הוא על דברי התוס' סנהדרין דט"ו רע"ב דכתבו ממש בהיפך דיש להקיש שני דבקרא לראשון לא הראשון לשני.

פורום אוצר החכמה

מי מחובר