ספר המצוות לרס"ג

[סליחות]

לא זכיתי להבין איך המהדיר למד מדברי רס"ג שפרשת (סורת) הייחוד מתייחסת לפסוק ראשון. אולי הכוונה לפרשה ראשונה? האם המשמעות של סורה יכולה להיות פסוק או פרשה?

[צופה_ומביט]

פשוט, מצד תוכן דברי רס"ג. א. רס"ג אומר שהמאמין מעיד על ידה שה' הוא אחד ואין ולו שותף. ב. מצטט את הפסוק שמע ישראל וגו'.

כל זה מתחיל ונגמר בפסוק ראשון. שאר הפרשה אינה עוסקת בענין היחוד [שה' אחד ואין לו שותף].
וכבר דייק כן הגרי"פ מלשון האזהרות והאריך בזה מיד בתחילת דבריו על מצוה זו וכתב שדעת רס"ג שהמצוה דאורייתא היא קריאת הפסוק הראשון בלבד, ומתווכח שם עם ראיות השאגת אריה שהוכיח שכל הפרשה הראשונה דאורייתא. עיי"ש.

וכל זה ציין המהדיר בסוף ההערה ד"ה והרביעית.

[סליחות]

אם ככה בלתי אפשרי לתרגם 'פסוק הייחוד' בהקשר הזה (במקום פרשת הייחוד)?

[צופה_ומביט]

כנראה שהמילה "סורה" היא חד-משמעית.

ובסיבה מדוע נקט רס"ג מטבע לשון זה [פרשה ולא פסוק] כתב המהדיר מה שכתב.

וצ"ע.

[אמיר כרמי]

הספר נמצא באוצר החכמה או שיש מקום אחר בו אפשר לראות את הנכתב על מצוות תלמוד תורה?

[סליחות]

ראיתי בביאורי הגר"י פערלא (ח"א דף רי"ב ע"א) שכותב דדעת רס"ג דפסח מצה ומרור "מנאן בשלש עשין כל אחת בפני עצמו".
האם כך הם פני הדברים גם בסה"מ של רס"ג?

[בגולה]

ראה זה, ומן הסתם יש בעוד מקומות.

[סליחות]

ראה זה, ומן הסתם יש בעוד מקומות.

יישר כוח!
מעניין אם יש בוודאות מי שסובר שהן שלש מצוות כמ"ש הגר"י פערלא.

[סליחות]

יש מחלוקת ראשונים אם הייתה מצוות ביכורים בנוב וגבעון (כל דעותיהם נאספו כעמיר גרנה באופן נאה בספר משנת זרעים עמ' רל"ט, באוצר), בכל אופן הגרי"פ פערלא דייק מדברי הרס"ג (מצווה פ"ד עמוד ש"ה בד"ה והנה במש"כ) "ותקרא במקדשים" דמשמע בכל המקדשים, בית עולמים שילה וגם נוב וגבעון.
האם יש גילוי מילתא בסה"מ החדש?

[לוצאטי]

בסהמ"צ עמ' 208: חייב להעלותו למקדש. ובאמת תימה על הגרי"פפ שהרי רס"ג סיים 'במקדשים' מפני החרוז שמסתיים ב'שים'.

[סליחות]

ייש"כ.
לענ"ד אין בהכרח תימה על הגרי"פ, כי בפשטות אין הכרח לפרש שזה רק בגלל החרוז. הדבר אפשרי שרס"ג התכוון לתפוס בזה שני דברים בבת אחת: חרוז ורמז, וקשה מאוד להוכיח שזה לא אפשרי.

[סליחות]

ידוע מדוע הדפסה חוזרת של ספר זה קופאת על שמריה לזמן כל כך ארוך?

[עניו כמשה]

האם יצא כבר לאור הדפסה שניה?

[עושה חדשות]

ברצוני לברר לגבי פיוט האזהרות של רס"ג 'אנוכי אש אוכלה' בו הוא מחלק בצורה מסודרת את תרי"ג המצוות בין עשרת הדברות, האם יש הסבר על כל מצוה ומצוה למה היא מופיעה דוקא באותה ה'דיברה' או שיש שם שיוכים לא מוסברים? (מסתמא כתבו ע"ז, אשמח להפניות).

[שעת הכושר]

ברצוני לברר לגבי פיוט האזהרות של רס"ג 'אנוכי אש אוכלה' בו הוא מחלק בצורה מסודרת את תרי"ג המצוות בין עשרת הדברות, האם יש הסבר על כל מצוה ומצוה למה היא מופיעה דוקא באותה ה'דיברה' או שיש שם שיוכים לא מוסברים? (מסתמא כתבו ע"ז, אשמח להפניות).

יש באוצר ספר אוסף לקח עי"ש.

[סליחות]

בספר בעמוד 115 (דברים ברוח זו גם במבוא עמוד לה):

הרמב"ם כתב בסה"מ בעשה לב: "שנצטוינו שיהא לנו שמן עשוי כפי התיאור המיוחד מוכן למשוח בו..."(...) אולם בשורש העשירי כתב: "שאין ראוי למנות את ההקדמות שהן לתכליות מסוימות..." (...) הרמב"ם שם תוקף את מי שמנה הקדמת המצוה כמצווה בפני עצמה ממזכירי מניין הפרשיות ההולכים אחר בה"ג, והשיג עליו הרמב"ן שם שבה"ג לא מנה אותן בנפרד אלא כללן במצות המשכן. נראה שרס"ג מסכים לשורש זה של הרמב"ם אלא שהעדיף למנות את ההכנה ולא את השימוש".

אני מנסה להבין איך ניתן לומר כך לאור דברי רס"ג: "ששים וחמש פרשיות, חקים ומשפטים להם נקראו, שיחו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול וכבודם ראו". (ר' "עשה ולא תעשה" (שורקין), פרשיות ועונשים, עמוד 22, באוצר)

[לוצאטי]

לענין המהדורה השנייה, מי שיש לו שיח עם הרב סבתו יפנה נא באישי.

[עניו כמשה]

יצאה כבר לאור?

[לוצאטי]

יצאה כבר לאור?

כשתצא אודיע.

[yankev]

עלעלתי בספר לחפש מצוה של השבת הגזילה ולא מצאתי (גם לפי המקורות בסוף חיפשתי בויקרא ולא קיים), האם לא סבר ככה או שפשוט זה לא מופיע בחלק הקיים?

[אליהו חיים]

עלעלתי בספר לחפש מצוה של השבת הגזילה ולא מצאתי (גם לפי המקורות בסוף חיפשתי בויקרא ולא קיים), האם לא סבר ככה או שפשוט זה לא מופיע בחלק הקיים?

עשה קמ"ח (ספר המצוות לרס"ג עם ביאור הגרי"י פערלא ח"ב עמוד 776) 'מועל, וגוזל ישיב קרן וחומש ובאשם שגגתו יפר'

[yankev]

עלעלתי בספר לחפש מצוה של השבת הגזילה ולא מצאתי (גם לפי המקורות בסוף חיפשתי בויקרא ולא קיים), האם לא סבר ככה או שפשוט זה לא מופיע בחלק הקיים?

עשה קמ"ח (ספר המצוות לרס"ג עם ביאור הגרי"י פערלא ח"ב עמוד 776) 'מועל, וגוזל ישיב קרן וחומש ובאשם שגגתו יפר'

תודה.
שמתי לב שבמהדורה הנ"ל בהוצאת יד בן צבי, מובאים כל הפסוקים והמצוות ואותם שלא מופיעים מסומנים ברקע אפור. יכול להיות שלא שמתי לב, אבל לא ראיתי את הנושא הזה מופיע שם משום מה.

[באמונתו]

כתב ר"א סמט:

על פי דברי חז"ל שהובאו בסעיף זה ועל פי הסברם בדברי רמב"ן שהבאנו, המצווה שבפרשתנו "וכל בת יֹרשת נחלה ממטות בני ישראל, לאחד ממשפחת מטה אביה תהיה לאשה... ולא תסֹב נחלה ממטה למטה אחר" היא מצווה שניתנה לאותו דור בלבד ואינה נוהגת לדורות, ועל כן אין למנותה במניין המצוות. מהו אפוא המצב בחיבוריהם של מוני המצוות?

הרמב"ם והנמשכים אחריו (כגון בעל ספר החינוך) אכן לא מנו כל מצווה שמקורה בסיפורנו (ל"ו, א-יב). אך אצל מוני המצוות הקדמונים מתקופת הגאונים הדבר מצריך בירור.

במניין המצוות המקדים את ספר הלכות גדולות מופיע במניין הפרשיות (מהדורת הילדסהיימר ירושלים, כרך ג עמ' 106-105, פרשה לט): "פרשת נחלות ובת יורשת נחלות". ובדומה לכך במניין המצוות של רס"ג (סידור רס"ג עמ' קפא; ספר המצוות לרס"ג עם פירוש ר"י פערלא כרך ג עמ' 321): "ופרשת נחלות, נחלות וכל בת יורשת" ("שיעור המאמר כאילו אמר: 'וכל בת יורשת נחלות', ושינה סדר המילים מפני שזקוק הוא לאות נו"ן בראש החרוז" - הביאור בסידור רס"ג). במניין המצוות האחר של רס"ג, המיוסד על חלוקת המצוות לפי עשרת הדיברות, הוא כותב בדיבור 'כבד' (סידור רס"ג עמ' רה): "סדר נחלות פי שניים, וכל בת יורשת בל תהי לשריד".

הצירוף "(וכל) בת יורשת נחלה" לקוח מפרשתנו, ועל כן מסיק רבי ירוחם פערלא, מבארו של מניין המצוות של רס"ג (כרך ג עמ' 321): "ומתבאר מלשונו זה, דכוונתו לקרא ד'וכל בת יורשת נחלה וגו' לאחד ממשפחת מטה אביה תהיה לאשה וגו' ולא תסב נחלה ממטה למטה אחר' וגו', ואם כן כוונתו בזה למנות לאו ד'לא תסב נחלה ממטה למטה אחר'... וזוהי גם כן כוונת בעל הלכות גדולות במניין הפרשיות שלו שמנה 'פרשת נחלות ובת יורשת נחלה' ממש כלשון רבנו הגאון ז"ל כאן".

אם אכן זו כוונתם של בה"ג ורס"ג, מקשה ר"י פערלא, "הדבר תמוה מאוד: הרי להדיא מבואר בספרא... ובגמרא... דמצווה זו לא נאמרה אלא לאותו הדור בלבד, דהיינו דור של נוחלי הארץ, ולא לדורות עולם, ואם כן הרי היא מצווה שאינה נוהגת לדורות, דלכולי עלמא אינה נמנית במניין המצוות!".

ר"י פערלא יישב את קושייתו בדרך שיש עליה קושיות רבות הן מפשט המקרא, הן מפשוטן של כמה סוגיות בתלמוד והן מפשט דבריהם של בה"ג ורס"ג.

נראה אפוא שיש לפרש את דברי בה"ג ורס"ג אחרת מכפי שפירשם ר"י פערלא. אמנם הגאונים הללו השתמשו בלשון הפסוק "וכל בת יורשת נחלה", אולם כוונתם איננה למצווה שבהמשכו של פסוק זה ("לאחד ממשפחת מטה אביה תהיה לאשה...") כי אם לפסוק ח בפרשת הנחלות שבפרשת פינחס (כ"ז, ו-יא): "איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו", כלומר, בפרשת נחלות כלולה גם האפשרות של 'בת יורשת נחלות'. זוהי גם כוונת רס"ג בדבריו "וכל בת יורשת - בל תהי לשריד": בכל מקום שיש בת יורשת, אל תהי הנחלה ל'שריד', לקרוב המשפחה הרחוק של אביה שמת, שהוא מן 'השרידים' שנותרו במשפחה זו; והרי זהו בדיוק הדין שנתחדש בפרשת פינחס, והעברת הירושה לקרובים הרחוקים - 'שרידים' של צלפחד - היא הדבר שניסו בנותיו למנוע.

פירושו של ר"י פערלא למילים אלו של רס"ג - "בל תהי הירושה ליורשיה הבאים אחריה מצד הבעל [קרי: הבנים]... אלא קרוביה ממטה אביה - להם משפט הירושה" - הוא חידוש גדול, שאין לו מקור בדברי חז"ל וספק רב אם עלה בדעתם של הגאונים. אף השימוש במילה 'שריד' אינו סביר ביחס לבנים.

אם ביאורנו לדברי בה"ג ורס"ג מכוון לפשט דבריהם, נמצא שאף הם אינם מונים כל מצווה בפרשתנו (ל"ו, א-יב).

באזהרות קדומות "אתה הנחלת" https://maagarim.hebrew-academy.org.il/ ... 000&page=4 אמנם מפורש: "שלא תסוב נחלה ממטה למטה אחר".
מעניין, האם בספר מצוות לרס"ג זה הנדפס מחדש מפורשת כוונתו ודעתו במצווה הזו?

[באמונתו]

יישר כוח אל מי ששלח דברי רס"ג ז"ל בספר המצוות שנדפס מחדש. שפתיו ברור מללו מפורשות כגאון רי"פ פרלא ז"ל:

[יהושפט]

יישר כוח אל מי ששלח דברי רס"ג ז"ל בספר המצוות שנדפס מחדש. שפתיו ברור מללו מפורשות כגאון רי"פ פרלא ז"ל:

אולם גם שפתיו ברור מיללו שאין מצוה זו נונהגת לדורות, ודלא כהגרי"פ שרצה לחדש שרק למשפחת בית אביה אין נוהג לדורות, אבל לאותו שבט נוהג לדורות, וזוהי המצוה שמנה רס"ג

[באמונתו]

כאן הרי יש שתי שאלות שונות:

אחת, מה המצווה אליה התכוון רס"ג?
דברי רא"ס נסתרו בהחלט, רס"ג כן התכוון לְאֶחָ֗ד מִמִּשְׁפַּ֛חַת מַטֵּ֥ה אָבִ֖יהָ תִּהְיֶ֣ה לְאִשָּׁ֑ה וגו', וכהבנת ר"י פרלא ז"ל.

שנית, א"כ תמוה, הלא אינה נוהגת לדורות, ומדוע זאת נחשבת ממניין המצוות.
אכן קשה הדבר מאוד (ראה הערת מהדירו הנ"ל שם, שנשאר ג"כ בשאלה וצ"ע).
אמנם ר"י פרלא לא חידש, רק העתיק דברי רמב"ן ע"ד הפשט, ליישב עניין הזה.
הרס"ג ז"ל מקצר וסותם שם, ולמעשה ייתכן עדיין לתרץ ע"ד הנ"ל, שבעצם מצווה הזאת מתחלקת אל שתיים, ומקצתה נוהגת כן לדורות, רק כללות מצווה הזו מוגבלת.

מ"מ, שאלה הראשונה והבסיסית שביקשתי כאן לברר, זו בעיקר כוונת רס"ג כנ"ל, שע"ז חלק רא"ס, ומתברר שרי"פ צדק.
כעת נוכל לפלפל לתרצה.

[יהושפט]

כאן הרי יש שתי שאלות שונות:

אחת, מה המצווה אליה התכוון רס"ג?
דברי רא"ס נסתרו בהחלט, רס"ג כן התכוון לְאֶחָ֗ד מִמִּשְׁפַּ֛חַת מַטֵּ֥ה אָבִ֖יהָ תִּהְיֶ֣ה לְאִשָּׁ֑ה וגו', וכהבנת ר"י פרלא ז"ל.

שנית, א"כ תמוה, הלא אינה נוהגת לדורות, ומדוע זאת נחשבת ממניין המצוות.
אכן קשה הדבר מאוד (ראה הערת מהדירו הנ"ל שם, שנשאר ג"כ בשאלה וצ"ע).
אמנם ר"י פרלא לא חידש, רק העתיק דברי רמב"ן ע"ד הפשט, ליישב עניין הזה.
הרס"ג ז"ל מקצר וסותם שם, ולמעשה ייתכן עדיין לתרץ ע"ד הנ"ל, שבעצם מצווה הזאת מתחלקת אל שתיים, ומקצתה נוהגת כן לדורות, רק כללות מצווה הזו מוגבלת.

מ"מ, שאלה הראשונה והבסיסית שביקשתי כאן לברר, זו בעיקר כוונת רס"ג כנ"ל, שע"ז חלק רא"ס, ומתברר שרי"פ צדק.
כעת נוכל לפלפל לתרצה.

אכן, יש שתי שאלות שונות, ובעוד בראשונה צדק הגרי"פ וכמו שכתבת, הרי בשניה חד משמעית לא
לא יתכן שיש חלק במצוה הנוהג לדורות, ורס"ג לא יזכירו, אלא רק יזכיר את החלק שאינו נוהג לדורות, וזה פשוט וברור
הקושיא קשה, וצריכה יישוב, אבל אי אפשר לתרץ כדברי הגרי"פ