פרנקל תאומים כתב:הוגה כתב:עליך עיננו כתב:עזוב כבר את האדם!! הוא מת מה האובססיה הזו??
תלמד קצת מהרבנים איך לכתוב ואיך להגיב אפשר לדבר בחומרה בלי לדבר על גופו של אדם אין בזה שום תועלת!!!
מדוע לעזוב? האיש פגע בכל הציבור בצורה אנושה. המינימום המתבקש הוא לשחרר עליו את כל חרצובות הלשון והזעם עד כלות, להקיץ אותו לתחיה ולהמית אותו מחדש פעם אחר פעם באיטיות ביסורים רעים ורבים, להתאכזר עליו עד כלות כוח בתמצית דמינו, כדי להרחיק סמל הרוע מישראל, ולקיים בהידור רב מצוות ובערת הרע, וכל המתאכזר על הרשעים מביא רחמים לעולם.
יש בזה תועלת רבה, להרחיק מעלינו את הנגף הזה וכל מה שהוא מסמל.
אז תפתח אשכול חדש ושמו יקבנו:
"אשכול החרפות הקללות והנאצות על ולדר, כל המוסיף מוסיפין לו.''
ושמה ימצאו פורקן כל החברים בהטחת כל גידופיהם באיש. ושב ורפא להם.
אשכול נוסף כדאי לפתוח ובו יאספו כעמיר גורנה כל תיאוריות הקונספירציה והקשר האפשריות סביב הדמון הידוע,
ושמה כאו''א יפתח (פ' פתוחה ת' צרויה) את כל קישורי כתיבת המדע הבדיוני שלו ע''מ שכל חלקי הפאזל יתחברו במוחותיהם של החברים באופן מושלם.
מענה איש כתב:קצת מגוחך לרדת לנבכי נפשו של המאבד עצמו לדעת
לומר שהמעשה נעשה בקור רוח ובצורה מחושבת זה בעצם לומר עליו שהוא בעצם לא האמין בשכר ועונש חלילה
אדם שנמצא בסערת רגשות קיצונית יכול לקבל החלטות על מנת לעשות מניפולציות על הסביבה ועדיין זה לא אומר שהוא בשפיות
הוגה כתב:פרנקל תאומים כתב:עובדה שכך נהג הגר''נ זוכובסקי שליט''א ברבים, ואף הרחיק לכת. א''כ העיתון נשמע לדעת תורה. ועל מי אתה מלין?
ברוך שעקר עבודה זרה מארצינו, והגר"נ זוכובסקי שליט"א במו ידיו קבר תחת העפר את המושג הקדוש "השקפה טהורה" + נאמנות לעיתון הקדוש.
אין ליתד נאמן להלין אלא על עצמו.
ההדיוטיות וסתמות המוחין השאיר אותנו עם "חרדים נאמנים" בלי ח"ו אייפון ודומיו, ואפילו "דתיים", אך בלי "יהודים".
מענה איש כתב:קצת מגוחך לרדת לנבכי נפשו של המאבד עצמו לדעת
לומר שהמעשה נעשה בקור רוח ובצורה מחושבת זה בעצם לומר עליו שהוא בעצם לא האמין בשכר ועונש חלילה
אדם שנמצא בסערת רגשות קיצונית יכול לקבל החלטות על מנת לעשות מניפולציות על הסביבה ועדיין זה לא אומר שהוא בשפיות
פרנקל תאומים כתב:פנת יקרת כתב:כל הדברים הללו של הרב פייבלזון נכונים באופן כללי וכוחם יפה - "עד שמגיעה כזו התאבדות" מחפירה ליד קבר הבן (מה חטא הבן? מה הוא קשור כאן??).
התאבדות מכוערת כזו - שהמתאבד אף התריע על כך מראש - תוך הטחת האשמות חריפות ברבנים ובלי נטילת אחריות כלשהי על מעשיו - זה פשע בל יכופר ומשנה מאוד את כל התמונה, הן מפאת ההתאבדות גופה, והן מפני שכל המעשה עם כל מה שקרה מסביב מראה בדיוק עם מי היה לנו כאן עסק, שלא להזכיר את הבית דין והדיינים שהתבטאו בעניינו בחצי לשון. סיפור כזה שלא הובא כלל בדברי הרב פייבלזון - זה 'שובר שוויון' ומראה על תמונה אחרת לגמרי. וחבל שגם על זה יש כאלה שמנסים לגמד וללמד זכות.
אגב: כותב השורות שמע אישית מפי פסיכולוג ידוע, שראה מתוקף תפקידו את המכתב שהשאיר הנ"ל אחריו, ומתוך כתב היד נראה בבירור שלא היה מדובר באדם שכותב ונמצא תחת לחץ נפשי יוצא דופן, אלא כותב בשיא הקור רוח שאפשר ובצורה מאוד מחושבת ושקולה. אנחנו מציינים זאת, למרות שנראה בוודאות שזה לא ישנה אצל אף אחד את דעתו.
ידיד נפש, אם היתה לנו היכרות מוקדמת איתך מרחבי הפורום היינו יכולים לדעת כמה אמון עלינו לרכוש להצהרותיך הלוחמניות. היות ואין לנו כזו היכרות, א''כ נא לחשוף את שמך (מיסטר "כותב השורות") וגם את שמו של הפסיכולוג המדופלם, ע''מ שאולי נוכל בכ''ז לתת אמון מלא בדבריך הנחרצים כמשה מפי הגבורה (כמו גם בכל שאר דבריך המתלהמים).
פרנקל תאומים כתב:פנת יקרת כתב:כל הדברים הללו של הרב פייבלזון נכונים באופן כללי וכוחם יפה - "עד שמגיעה כזו התאבדות" מחפירה ליד קבר הבן (מה חטא הבן? מה הוא קשור כאן??).
התאבדות מכוערת כזו - שהמתאבד אף התריע על כך מראש - תוך הטחת האשמות חריפות ברבנים ובלי נטילת אחריות כלשהי על מעשיו - זה פשע בל יכופר ומשנה מאוד את כל התמונה, הן מפאת ההתאבדות גופה, והן מפני שכל המעשה עם כל מה שקרה מסביב מראה בדיוק עם מי היה לנו כאן עסק, שלא להזכיר את הבית דין והדיינים שהתבטאו בעניינו בחצי לשון. סיפור כזה שלא הובא כלל בדברי הרב פייבלזון - זה 'שובר שוויון' ומראה על תמונה אחרת לגמרי. וחבל שגם על זה יש כאלה שמנסים לגמד וללמד זכות.
אגב: כותב השורות שמע אישית מפי פסיכולוג ידוע, שראה מתוקף תפקידו את המכתב שהשאיר הנ"ל אחריו, ומתוך כתב היד נראה בבירור שלא היה מדובר באדם שכותב ונמצא תחת לחץ נפשי יוצא דופן, אלא כותב בשיא הקור רוח שאפשר ובצורה מאוד מחושבת ושקולה. אנחנו מציינים זאת, למרות שנראה בוודאות שזה לא ישנה אצל אף אחד את דעתו.
ידיד נפש, אם היתה לנו היכרות מוקדמת איתך מרחבי הפורום היינו יכולים לדעת כמה אמון עלינו לרכוש להצהרותיך הלוחמניות. היות ואין לנו כזו היכרות, א''כ נא לחשוף את שמך (מיסטר "כותב השורות") וגם את שמו של הפסיכולוג המדופלם, ע''מ שאולי נוכל בכ''ז לתת אמון מלא בדבריך הנחרצים כמשה מפי הגבורה (כמו גם בכל שאר דבריך המתלהמים).
דרומי כתב:הזכירו קודם שלא צריך לקחת הכל בשחור/ לבן. אמת ויציב.
במקרה שלנו אני מבחין שיש הבדלים גדולים מאוד בין האנשים בהתייחסותם לנושא ובצדק.
יש מי שידע על הסופר כ'סופר' בלבד, ומבחינתו זה עוד שם של סופר מוכשר ותו לא. הוא בכלל לא מבין למה תהפוכות חייו של הסופר אמורים לעניין אותו (קראתי פעם ספר יפה בשם 'איסתרק' של הסופרת מ. קינן. נהניתי והתרשמתי. האם זה אומר שעכשיו אמור לעניין אותי לאיזה חוג היא משתייכת? כמה ילדים יש לה? האם היא יהודייה כשרה?)
יש מי שהתוודע יותר לאישיותו כ'מחנך' ונותן הרצאות, ואז זה קצת יותר קשה להכלה.
יש מי שגר בבני ברק והכיר אותו אישית, אולי אפילו נעזר בו או רב איתו. זה כבר עוד שלב.
יש מי שהכיר אותו מקרוב כ'מטפל' אישי, ואז באמת הטראומה גדולה ומכופלת.
ולא הזכרתי גם את אלו שמכירים אותו ככותב טורי 'השקפה'.
לענ"ד כשמבינים את זה אפשר קצת להבין את הבדלי התגובות וחריפותן. יהודי חסידי מווילאמסבורג או ממונסי לא אמור 'לקחת אישית' את כל הסיפור כאן כמו מי שהתחכך בעיריית בני ברק או בעיתון המפלגתי יום יום. ותן לחכם וכו'.
אראל כתב:רבי שאול סירוטה שליט"א:
גימפעל כתב:נכתב על ידי הגאון רבי שמואל אליהו צייטלין שליט"א, ראש כולל חפץ חיים ואב"ד הליכות חיים בני ברק. והוא כולל הדרכה מפורטת ותקדימית בנושאי מוגנות כולל דרך התיקון והתשובה לאלו שפגעו (נכתב בשיתוף רבנים נוספים ואנשי מקצוע), באופן שיוכל בס"ד למנוע אסונות רבים (המכתב מצורף בזאת).
מרן רה''י הגרי''ג שליט''א ביקש לפרסם את חומרת האיסור של מלבין פני חברו ברבים, בגלל הדין שגם בזמן שאם מציל נרדף מיד מכהו, צריך לכוון להציל. ולכן היה חשוב לו להדגיש לציבור את הזהירות בבן אדם לחברו, שזה היה הדבר שהיה נוגע ברגע הראשון. לצערנו חלק מאלו שפרסמו את דבר הפגיעה לא התכוונו בגלל חמלה על הקורבנות, אלא מתוך חוסר מידות. ומכאן קצרה הדרך להפיץ שמועות על אנשים שלא חטאו כלום ולהרוס את חייהם. וכפי שכבר נעשה ליותר מאדם אחד.
דעת הגרי''ג, וכפי שהבהיר אח''כ במה שפורסם בשמו, שחובה לטפל בכאלו דברים, ואסור בשום אופן ח''ו לטייח. אלא שצריך לעשות את זה דרך דיינים שמבינים בתחום, ולא ברשות הרבים, וק''ו לא בידי כל אוחז מקלדת ברשתות החברתיות.
כך גם פרסם "אחד המחנכים" [היה למראה עיני הגרי"ג וביקש לפרסם" וכו']:
א. אנשים שחטאו נגדם או נגד הקרובים להם, צריכים לפנות לגורמים האמונים על כך, הן כאשר הדבר יועיל רק למקרה שלהם, וקל וחומר כשלדעתם זה ימנע מלהזיק לאחרים, וכן צריך לנהוג כל היודע עדויות בדבר, וכמובן שאין בזה משום לשון הרע. אך הדברים חייבים להיות מטופלים בצנעה, וכמ"ש ואת צנועים חכמה' ורק על ידי אלו הממונים לכך ומומחים בעניין, ולאחר שאילת רב המומחה בדבר.
ב. כלי תקשורת אינם המקום לכך, ועיתונים ועיתונאים, שכל מציאותם לפרסם בחוצות, עוברים באיסור חמור של הלבנת פנים ועליהם לחוש לחורבן החיים, שפיכות דמים ורציחה של האנשים שמפרסמים עליהם, שגם זה אסור בתכלית. ומאחר ובכל מקרה הדבר גורם גם לחורבן החיים של אנשים נוספים, הדברים צריכים להיות מטופלים על פי דין, בצורה מקצועית ונקיה ובצנעה ככל האפשר, ועל הכל צריך ליתן את הדעת ולנהוג על פי דין תורה.
ג. וכל מי שעוסקים בדבר ואינם מן הניזוקים או קרוביהם או הממונים לכך, אינם מועילים לניזוקים כלל. וכל האנשים מבחוץ, שעסוקים רק בהפצות בתקשורת ומרבים להרחיב בכיעור ובדומה לו הם אינם באים לתקן, אלא לקלקל. וחלילה לבני אברהם יצחק ויעקב, ללכת בדרכי הרשעים בצורת "נקמה" ולשה"ר בראש כל חוצות, וח"ו דלא ליעביד איניש דינא לנפשיה, וזהו היפך התוה"ק ובכלל שופכי דמים.
לצערנו הרב המשטרה היא לא הפתרון, בהרבה מהמקרים. בדרך כלל המחיר שישלמו הנפגעים הוא גבוה מדי. נפגע שהגיש תלונה ישלם מחיר אישי, בסוף יידעו שנפגע, ואף אחד לא ירצה להתחתן אתו, לא בגלל ח''ו שהוא לא בסדר שהגיש את התלונה, אלא בגלל שבאמת אי אפשר לדעת איך הוא יגיב בהמשך בנישואיו.
מאבד עצמו לדעת: חובה עלינו שלא ללמד זכות על פעולה כזו, כי היא נותנת פתח לכל אדם החווה קושי בחיים, ורבים חווים קשיים גדולים.
כך גם פרסם "אחד המחנכים" [היה למראה עיני הגרי"ג ביקש לפרסם וכו']:
כל ירא יעשה בדעת ויחנך בביתו וישריש את עניין שכר ועונש, ואת מאמרם ז"ל "ואל יבטיחך יצרך שהשאול בית מנוס לך, שבעל כרחך אתה חי ובעל כרחך אתה מת, ובעל כרחך אתה עתיד ליתן דין וחשבון", ובכלל דבריהם ז"ל, שיחנך ויבאר כי ח"ו שיעלה על דעת אדם שיש מקום והצדקה למעשה של מאבד עצמו לדעת רח"ל, שעניינו חמור מאד כמבואר בדברי חז"ל ובפוסקים.
אחת הטענות המרכזיות בעד פרסומם של פרשיות אלו היא, שהפחד של אנשים מלהיתפס שומר אותם מלעשות זאת, וא''כ מדוע אנו שומעים מגדולי ישראל את האזהרה לא לפרסם.
נשק הפרסום בוודאי שהיה יכול להיות נשק מועיל, אך כמו בכל נשק צריך להשתמש במושכל. כמו שאנו מבינים שלא נשפוך אקונומיקה על ראש של ילד כדי לנקות אותו מכינים, כך לא ניתן להרוס חיי פוגע ומשפחתו, במקרה שקיבל אחריות והלך לטיפול, רק כדי להציל מפוגעים אחרים.
שנית לא תמיד הדברים ברורים האם יש כאן פגיעה, או שמישהו מפרש דברים לא נכון. לפעמים יש אנשים שלהם יש בעיה, ולכן הם מפרשים דברים כפגיעה. לכן רק אנשים מומחים ואחראיים יכולים לדעת האם יש כאן בכלל פגיעה, ואם כן האם זה נעשה מחוסר ידע או במזיד, האם צריך רק ללמד את האדם הנהגות, צריך לטפל בו בדרכי נועם, או ביד קשה, ולא כל אוחז מקלדת והולך רכיל יכול להחליט זאת.
מלבד כל זאת בזמן שהפוגע עושה את מעשיו, מאמין הוא שלא ייתפס ולא יתפרסם. גם בציבור החילוני שמפרסמים ורודפים כל פוגע, עדיין יש פוגעים רבים. וגם בציבור שלנו בסופו של יום הפוגעים מתפרסמים על ידי נערים שנשרו [באשמת הפוגעים], ובכל זאת עדיין פוגעים. אלא שבזמן שהפוגע בתוקף מחלתו, אינו חושב על העתיד, ומדמיין בעצמו שלא ייתפס.
לעולם אסור לחוס על פוגע, ואפילו לא על משפחתו, כאשר המחיר הוא המשך הפגיעה.
במקרה שהפוגע לא משתף פעולה, אכן פונים לרשויות או לפרסום כפי צורך השעה.
הדברים הללו אינם דברים בעלמא, אלא הם מניסיון של שנים. פגשתי נפגעים רבים, ופוגעים רבים. הנפגעים יש שאחרי טיפול השתקמו, ויש שסובלים כל חייהם. הדברים תלויים בחומרת הפגיעה, במשך הזמן, בתמיכה של הסביבה, ובעיקר בלקיחת אחריות של הפוגע.
במקביל פגשתי גם פוגעים רבים, שלקחו אחריות, המטפלים עזרו להם לשקם את חייהם, להציל את משפחתם, ולעזור לאלו שפגעו בהם. במקרים אלו, גם הפוגעים וגם הנפגעים יצאו נשכרים, לעומת כל שיטה אחרת.
דעת ותבונה כתב: וטוב שכך.
קו ירוק כתב:תשאיר את זה לרא"ש ולתשב"ץ של הדור...
קו ירוק כתב: אתה באמת חושב שב"ד מפחד יותר מעיתון הארץ וכתבו המזוהם, נכון?
בתבונה כתב:באופן כללי
דעת תורה של הגר"ח קנייבסקי בסרטון שיש לפנות בשקט למשטרה .
דעת ותבונה כתב:לרא"ש ולרשב"ץ היתה סמכות להכניס אנשים לכלא, ואף גרוע מכך.
לנו, עם כל הצער שבדבר נשאר רק נשק הפניה לרשויות.
צופה_ומביט כתב:דעת ותבונה כתב:לרא"ש ולרשב"ץ היתה סמכות להכניס אנשים לכלא, ואף גרוע מכך.
לנו, עם כל הצער שבדבר נשאר רק נשק הפניה לרשויות.
היתה להם סמכות, אבל מתי וכלפי מי השתמשו בה? עובדות בבקשה, עובדות.
הרבנים שלנו אינם יכולים להכניס בעצמם לכלא משלהם - אבל הם בפירוש יכולים למסור לרשויות את מי שאינו משתף פעולה ומהווה סכנה לאחרים.
אז אה"נ שהנשק והשיניים וההרתעה הוא מסירה לרשויות - אבל מי יהיו המוסרים, ואת מי, ומתי, ולמה - זה לא "לנו נשאר" אלא "לרבנים המבינים והעוסקים בתחום נשאר".
וכמו שכתב הרב קו ירוק.
זה לא אני ואתה וכל כיוצא בנו.
כללית:
רגשות נקמה זה דבר מובן, התלהמות זה מובן, חוסר שיקול הדעת ושפיכת האמבטיה עם התינוק זה מובן, משיכת השמיכה לכסות צד אחד וגילוי הצד השני זה מובן.
מובן - אבל לא חכם, ולא יעיל.
לכן צריך להשאיר את זה לאנשים בוגרים, אחראים, מבינים, גדולי תורה ויראה, מקצועיים, בעלי מבט רחב, עם ניסיון בשטח.
לא חושב שיתבעו אותנו למה בחרנו לנהוג כך.
יש לך עצה אחרת - אחראית ולוקחת אחריות על השלכותיה לכל צד?
אתה באמת חושב שהרשות השופטת ו/או המבצעת, החכמה המבינה והאחראית, צריכה להיות המון העם הכותב ברשת + אנשי תקשורת מכל הבא ליד?
אתה באמת חושב וטוען שהרשות השופטת ו/או המבצעת צריכה להיות אני ואתה?
אנחנו המומחים והמבינים שנחליט מי למסור ומתי למסור ולאן למסור? מה הכי חכם ומה הכי יועיל - מיטבי - מכל צד?
אתה באמת מוכן לקחת על עצמך את האחריות לכל ההשלכות בכל תחום ולכל הנוגעים בדבר, נפגעים, פוגעים, כלל הציבור?
תאר לך שאתה באמת ובתמים האחראי. אם - לצורך הענין - היו היום שמים בידך את האחריות הבלעדית לתחום, ואומרים לך: קח, אתה מחליט, תחליט/תעשה מה שאתה מבין וכולנו אחריך, אתה אחראי במלוא מובן המילה. מה היית עושה?
תרשה לי לשער שקודם כל היית מפסיק לכתוב ומפסיק להתלהם ולירות מהבטן אלא יושב לחשוב טוב טוב טוב טוב. ותרשה לי לשער שאחרי זה היית מזמין אליך אנשי מקצוע ומומחים ומבינים ויושב לשמוע עובדות ולהתייעץ. ותרשה לי לשער שאחרי זה היית מרגיש שזה ענק עליך. ותרשה לי לשער שאחרי זה היית הולך לאיזה גדול בישראל שמקובל עליך [גם אם לא מפורסם כלל] ומבקש שהוא ינחה אותך ויקח על כתפיו את האחריות [כלפי שמיא וארעא, גם אם בחזית תעמוד אתה ואיש לא ידע עליו].
בתבונה כתב:בתבונה כתב:באופן כללי
דעת תורה של הגר"ח קנייבסקי בסרטון שיש לפנות בשקט למשטרה .
https://www.kikar.co.il/409163.html
חשוב לפרסם שמצווה גדולה לפנות למשטרה ואין בזה רבב של מוסר
לא לפנות קודם לרבנים אלא ישר למשטרה. ואם יפנו מיד על כל הטרדה, זה יציל הרבה מאוד.
וכבר למדונו חז"ל אלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו.
ובדברים שהמשטרה לא מטפלת, לענ"ד יש לפנות לדיינים כמו הרב שמואל אליהו.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 10 אורחים