.השוחט כתב:עח. ידידי הררמ"ב שליט"א החל לחבר ספר על רש"י על התורה לבאר מדוע לפעמים רש"י מביא דברים בשם אומרם, למרות שבדרך כלל הוא מביא המימרות בסתמא. וחידש שבכל מקום שרש"י מביא את שם האומר, יש שם קושי שמתיישב בידיעת האומר שהוא לשיטתו וכדומה...
והרב אלישיב דעתו נטתה שרש"י אכן יש לו דרך בזה, ועודדו להמשיך ביגיעה על חיבורו, שאכן יצא בשם אילני דפלפלי.
חשבה לטובה כתב:
ג. שמעתי מאחד שכד הוי טליא כשעשה בר מצווה, נתעוררה לו שאלה הלא רש''י מביא על יעקב אבינו ''כוחי וראשית אוני'' שזו היתה טיפה ראשונה שלו, ומה רבותא הלא דוד המלך אומר בתהילים ויך כל בכורם ראשית לכל אונם. ותיכף ענה לו הגר''ח זה התשובה שהקב''ה היכה את ראשית אונם דייקא, דהיינו אותה ביאה שנולד ממנה בכור זה בטומאה.
דורשי יחודך כתב:לא הבנתי את התירוץ, אפשר הסבר?
ג"א התקשיתי בזה ותירצתי לעצמי שבאמת בלשון בני אדם בכור נקרא ראשית אונם גם אם לא כיעקב אבינו, אבל אצל יעקב אבינו ע"ה עמוד האמת לא שייך לשון כזה אם הוא לא מדוייק בתכלית.
אשרי יושבי ביתך כתב:אליסף כתב:שאלה שטותית ובכ"ז..
הפרסומים השונים קוראים לרי"ש 'בנו חביבו'
האם באמת היה לו קשר מיוחד עם בן זקוניו?
בגליון 'שיח אמונה' האחרון (שבט תשפ"ב), הובא שכאשר היה לומד מרן זצ"ל את דברי הגמ' בקידושין (לא, ב): 'אמר רבי אבהו, כגון אבימי ברי קיים מצות כיבוד', היה אומר בחיבה לבנו: 'כגון ר' שאול בני, קיים מצות כיבוד'. ועוד הובא שם שקרא עליו את משאחז"ל על בנימין שהיה קטנן של שבטים, והיה אביו יוצא ונכנס ונשען עליו.
איש_ספר כתב:השתתפתי בהספד. א' הספדנים עתיר פומבי סיפר עובדות נפלאות (אולי אעלה מקצתם כאן) בין היתר סיפר על הספר הנורא נחל איתן, שכאשר נשלמה מלאכת הספר היה בדעתו של הגרח"ק לכתוב בסופו, שבירר כל עניני עגלה ערופה, ולהוסיף שמי שיש בידו איזה השמטה בל ימנע טוב, אלא שאביו הקה"י מנעו מכך, אבע"א משום עה"ר ואבע"א משום שנראה כגאות. לימים סיפר הגרח"ק לידידיו עובדה זו, ותוכ"ד הוסיף ואמר, נו שמא יש בידכם איזה ספק בדין עגלה ערופה שלא נידון בספר?! קפץ אחד מן המנוין ואמר, עגלה בעלת שני ראשים מה דינה?! אמר הגרח"ק ניתי ספר ונחזי, ואחוי להם במחוג, שנידון בספרו. עכ"ד. ירדתי באיבי הנחל, ולא מצאתי בכל הספר נידון זה. אכן יש בו דיון ארוך על הרוג בעל שני ראשים, אבל עגלה כפולה, ליתא. (ויש לחלק ואכ"מ).
דורשי יחודך כתב:יוסף חיים אוהב ציון כתב:גם בנו הגאון אי"ש אמר זאת, אבל מסיבה אחרת, שכמו אשת ר' חיים לא מצוי ונדיר הדבר. והדברים פשוטים.
כן, האשה אשמה בכל. וכפי שאמר אדם הראשון "האשה אשר נתת עמדי..."
אלא שכבר אמרו אין מזווגין לו לאדם אלא לפי מעשיו. אם תהיה אתה רח"ק תקבל כמו אשת רח"ק.
וחוץ מזה כבר אמרו חז"ל ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלימו אתו, זו אשתו.
(כמובן, הדברים אינם מכוונים כלפי הרב אי"ש או הרב יוסף חיים אה"צ אלא כלפי כל אחד מאתנו שיתלה את חוסר הצלחתו באשתו.)
ושוב, הכל בגלל הקושיא מדוע אינך רח"ק. אולי נירגע כולנו, לא דורשים מאתנו להיות רח"ק, ולא מנשותינו להיות הרבנית ע"ה. אשתך היא טובה כפי שהיא. אתה ואני צריכים להתשדרג קצת, ואז עוד קצת, ואז עוד קצת, וכן הלאה.
יוסף חיים אוהב ציון כתב:כן, האשה אשמה בכל. וכפי שאמר אדם הראשון "האשה אשר נתת עמדי..."
אלא שכבר אמרו אין מזווגין לו לאדם אלא לפי מעשיו. אם תהיה אתה רח"ק תקבל כמו אשת רח"ק.
וחוץ מזה כבר אמרו חז"ל ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלימו אתו, זו אשתו.
(כמובן, הדברים אינם מכוונים כלפי הרב אי"ש או הרב יוסף חיים אה"צ אלא כלפי כל אחד מאתנו שיתלה את חוסר הצלחתו באשתו.)
ושוב, הכל בגלל הקושיא מדוע אינך רח"ק. אולי נירגע כולנו, לא דורשים מאתנו להיות רח"ק, ולא מנשותינו להיות הרבנית ע"ה. אשתך היא טובה כפי שהיא. אתה ואני צריכים להתשדרג קצת, ואז עוד קצת, ואז עוד קצת, וכן הלאה.
ענפי_ארז כתב:אני בעניי לא הבינותי בכלל מה הצורך להשוות לגדולי עולם מהדורות שקדמו ואף לפני יותר ממאתיים שנה, לא שמעתי מעולם ביטוי כזה חוץ ממה שהגר"ח מוולאזין ייחס לרבו הגר"א שהוא היה גדול כהרשב"א ואולי כהרמב"ן. להשוותו להחת"ס שחי לפני מאתיים שנה והיה גדול בדור שחי הגרעק"א הקצות והנתה"מ והבית אפרים??? אין זאת ח"ו שום ביטוי של אי כבוד כלפי רבינו שהיה גדול עד למאד אבל איך משערים גדולי עולם מהדורות שקדמו. מה אם הח"ח והגרח"ע ועוד רבות שחיו לא מזמן ולא עשו דמיונות כאלו כלל!
ומה ששאל ע"ד גדולתו של הגאון החסיד בעל החזו"א ז"ל - הגיון בריא וצלול, עומק העיון ואהבת הפשט, התרחק מן הפלפול המבריק במקום שאין לו אחיזה במשמעות הלשון, והעיקר, ישב עשרות בשנים בודד בחדרו ועבר על כל הש"ס והראשונים והפוסקים בעיון מתמיד עד שכל הלכה היתה ברורה לו ובחסידותו הגדולה לא הרהיב לחלוק נגד הראשונים ורק טרח להעמיד דבריהם, אבל טירחה זו לא הביאתו לסילוף ההגיון ולעיקום הכתוב. תורת אמת היתה בפיהו אף בדברי תורה, והזיקה לראשונים נבעה מאמונתו החזקה שרוה"ק שרתה בבית מדרשם. הגר"א מוילנא הרשה לעצמו לפעמים לנטות מדברי הראשונים בפירוש המשניות, ולא כן החזו"א, ז"ל. בוודאי שהוא היה גדול הדור במקצוע ההלכה וחסידותו הוסיפה לו זוהר הקדושה. לא היה כמותו לא בדורנו ולא בדורות הקודמים מזמן הגר"א ואילך.
יחיאל יעקב וויינברג
חשבה לטובה כתב:דורשי יחודך כתב:חשבה לטובה כתב:
ג. שמעתי מאחד שכד הוי טליא כשעשה בר מצווה, נתעוררה לו שאלה הלא רש''י מביא על יעקב אבינו ''כוחי וראשית אוני'' שזו היתה טיפה ראשונה שלו, ומה רבותא הלא דוד המלך אומר בתהילים ויך כל בכורם ראשית לכל אונם. ותיכף ענה לו הגר''ח זה התשובה שהקב''ה היכה את ראשית אונם דייקא, דהיינו אותה ביאה שנולד ממנה בכור זה בטומאה.
לא הבנתי את התירוץ, אפשר הסבר?
ג"א התקשיתי בזה ותירצתי לעצמי שבאמת בלשון בני אדם בכור נקרא ראשית אונם גם אם לא כיעקב אבינו, אבל אצל יעקב אבינו ע"ה עמוד האמת לא שייך לשון כזה אם הוא לא מדוייק בתכלית.
כוונתו היתה שיעקב אבינו שמר את עצמו וראשית אונו היתה ראובן ואילו המצרים ברגע שהיו ראויים לביאה כבר בעלו וזו היתה ראשית אונם. אותה בעילה ראשונה שבעלו בקטנותם.
אוהב ציון כתב:בס"ד
אבל אכתי קשה שבפרשת כי תצא נאמר ' כי הוא ראשית אונו לו משפט הבכורה', ושם הרי מיירי בכל בכור. וצ"ע.
אברהם כתב:ד. כבוד וסבלנות
את זה לא יאמרו הספדנים, אבל ביני לבינכם: ר' חיים זכה באשה לא-שגרתית בכלל. חסידה-שרופה של זקנה רבי אריה לוין (אשר גם כאן – בחוגי החזו"א לא העריכוהו כמעט... ואכמ"ל), שפתחה לו בתוך הבית "חצר" של גמילות חסדים, תפילות, ישועות, וסגולות...
לבנות בית של ר' אריה ב'משכנות' – זאת גדלות.
לבנות בית של ר' אריה ברחוב רשב"ם – זה מעל דרך הטבע.
להכניס את כל הרחבות והרב-גוניות, האהבה השופעת, קירוב מכל הסוגים, אל תוך הצמצום הקדוש של רחוב רשב"ם. זה לא יאומן כי יסופר.
והבסיס לכל זה – היה הכבוד שכיבד רבי חיים את רעייתו. הסבלנות לכל "השגעונות" הקדושים שלה. הרי היה יכול לרמוז לה שזה קצת מפריע לו בלימוד, ומיד היתה הצדקת "סוגרת" את כל המפעל... אבל רבי חיים העריך אותה, כיבד אותה באמת, ראה בתפקיד שנטלה על עצמה – תפקיד קדוש ונשגב בדור מבולבל כמו שלנו...
[בכלל, ר' חיים היה סבלן לדור המבולבל הזה... פעם אחת אחותי היתה צריכה להיכנס לניתוח-קיסרי דחוף, אבל היא חששה להיכנס בלי לקבל ברכה מר' חיים. אך הרופאים לא הסכימו להמתין עד שתשלח שליח לקבל ברכה, אמר לה אז אאמו"ר שליט"א: ר' יצחק זילברשטיין ביקש מרבי חיים שיתן מראש ברכה לכל הנזקקים לישועה שעפ"י הוראת הרופאים אינם יכולים להמתין לבקש ממנו... ורבי חיים העניק את הברכה הכוללת הזאת... אם כן – תהיי רגועה, יש לך ברכה מר' חיים...
עכשיו תדמיינו את הסטייפלער הקדוש מקבל בקשה משונה כזאת - - - לתת "צ'ק פתוח", ברכה מראש לכל מי שצריך לשמוע לרופאים ולא יכול לשאול... הרי הוא היה מרים את המקל שלו... אבל ר' חיים הרגיש שעכשיו זה דור אחר, דור חלש, שצריך חיזוקים ועידודים, ברכות וסגולות...]
איש_ספר כתב:
בשולי הדברים, אמנם הרבנית ב"ש הביאה מביתה סגולת מלכים שלא היו ידועים ברחוב רשב"ם, אבל המרחק בינה לבין ר"ח לא היה דרמטי כמו שאתה מתאר. קח למשל את ההקפדות על צוואות ריה"ח, כולל אלו שנמצאו בכתב יד ע"י ר' משה הרשלר! ומי מדבר על סגולות מהסוג של ללמוד פרק זה או פרק אחר במקום טיפול רפואי. המרחק בין טיפול רפואי לבין ללמוד מסכת חלה, הוא די שווה למרחק שבין טיפול רפואי ולישת חלה.
ואגב צוואת ריה"ח וההקפדה הגדולה. סיפר ר' אליהו דיסקין מה שראו עיניו לפני כארבעים שנה: הגיע בעת"ש אחד לרב אלישיב, סיפר שמציעים לו איזה שידוך מצוין (ולא קל לו כמובן) אלא שאינו עומד בכללי צוואת ריה"ח, הרב אלישיב השיב מיד, אם זה שידוך טוב אל תחוש לכלום. המשיך השואל ואמר, הייתי הבוקר אצל ר"ח והוא אמר 'וכי אתה רוצה למות?!' הרב אלישיב אשתומם כשעא חדתא, שתק, ננער ואמר:, לא נותרה בידך ברירה, כבר הורה זקן, אל תיגש! מוסיף ר"א דיסקין, ברור ופשוט שאם רגע אחרי זה היה מגיע שואל עם שאלה דומה, הרב אלישיב היה ממשיך להחזיק בעמדתו שלא לחוש, אבל כשיצא הדבר מפי ר"ח שאני...
אוהב ציון כתב:איש_ספר כתב:השתתפתי בהספד. א' הספדנים עתיר פומבי סיפר עובדות נפלאות (אולי אעלה מקצתם כאן) בין היתר סיפר על הספר הנורא נחל איתן, שכאשר נשלמה מלאכת הספר היה בדעתו של הגרח"ק לכתוב בסופו, שבירר כל עניני עגלה ערופה, ולהוסיף שמי שיש בידו איזה השמטה בל ימנע טוב, אלא שאביו הקה"י מנעו מכך, אבע"א משום עה"ר ואבע"א משום שנראה כגאות. לימים סיפר הגרח"ק לידידיו עובדה זו, ותוכ"ד הוסיף ואמר, נו שמא יש בידכם איזה ספק בדין עגלה ערופה שלא נידון בספר?! קפץ אחד מן המנוין ואמר, עגלה בעלת שני ראשים מה דינה?! אמר הגרח"ק ניתי ספר ונחזי, ואחוי להם במחוג, שנידון בספרו. עכ"ד. ירדתי באיבי הנחל, ולא מצאתי בכל הספר נידון זה. אכן יש בו דיון ארוך על הרוג בעל שני ראשים, אבל עגלה כפולה, ליתא. (ויש לחלק ואכ"מ).
בס"ד
חובה עליי לומר שמגודל הקושיא הנוראה שאין דומה לה, א מיירדיגע קשיאע. אין קץ ואין חקר לעומק הפליאה עד שרבים רבים משוחרי אתרי קדישא הדין תפסו ראשם ברעדה. ומגודל הקושיא אין עצה ואין תבונה אלא לגדל הדחק ולומר שאותו הספדן שמע מעשה בין ב' ראשים והתבלבל, ואמנם קשה לדון לזכות על הבלבול הנורא והעצום, ובפרט שלא אמר כן בשיעור לתלמידים ולא כתב זאת כהלכה פסוקה אלא אמר הספד! הספד! נורא.
ושמא אפשר להציע ששאלות קשות כגון אלו להפנות ישר לבית המדרש. כי באתרא קדישא הדין, אין בנו יכולת להכיל דברים נוראים שכאלו.
אוהב ציון כתב:חשבה לטובה כתב:דורשי יחודך כתב:חשבה לטובה כתב:
ג. שמעתי מאחד שכד הוי טליא כשעשה בר מצווה, נתעוררה לו שאלה הלא רש''י מביא על יעקב אבינו ''כוחי וראשית אוני'' שזו היתה טיפה ראשונה שלו, ומה רבותא הלא דוד המלך אומר בתהילים ויך כל בכורם ראשית לכל אונם. ותיכף ענה לו הגר''ח זה התשובה שהקב''ה היכה את ראשית אונם דייקא, דהיינו אותה ביאה שנולד ממנה בכור זה בטומאה.
לא הבנתי את התירוץ, אפשר הסבר?
ג"א התקשיתי בזה ותירצתי לעצמי שבאמת בלשון בני אדם בכור נקרא ראשית אונם גם אם לא כיעקב אבינו, אבל אצל יעקב אבינו ע"ה עמוד האמת לא שייך לשון כזה אם הוא לא מדוייק בתכלית.
כוונתו היתה שיעקב אבינו שמר את עצמו וראשית אונו היתה ראובן ואילו המצרים ברגע שהיו ראויים לביאה כבר בעלו וזו היתה ראשית אונם. אותה בעילה ראשונה שבעלו בקטנותם.
בס"ד
אבל אכתי קשה שבפרשת כי תצא נאמר 'כי הוא ראשית אונו לו משפט הבכורה', ושם הרי מיירי בכל בכור. וצ"ע.
אשר בכן נדרש מהכפילות, שהוא ראשית אונו ממש.כחי וראשית אוני: אוני לשון כח, כמו "ולאין אונים עצמה ירבה", וכפל מלה הוא.
חשבה לטובה כתב:באמונתו כתב:אוהב ציון כתב:חשבה לטובה כתב:דורשי יחודך כתב:חשבה לטובה כתב:
ג. שמעתי מאחד שכד הוי טליא כשעשה בר מצווה, נתעוררה לו שאלה הלא רש''י מביא על יעקב אבינו ''כוחי וראשית אוני'' שזו היתה טיפה ראשונה שלו, ומה רבותא הלא דוד המלך אומר בתהילים ויך כל בכורם ראשית לכל אונם. ותיכף ענה לו הגר''ח זה התשובה שהקב''ה היכה את ראשית אונם דייקא, דהיינו אותה ביאה שנולד ממנה בכור זה בטומאה.
לא הבנתי את התירוץ, אפשר הסבר?
ג"א התקשיתי בזה ותירצתי לעצמי שבאמת בלשון בני אדם בכור נקרא ראשית אונם גם אם לא כיעקב אבינו, אבל אצל יעקב אבינו ע"ה עמוד האמת לא שייך לשון כזה אם הוא לא מדוייק בתכלית.
כוונתו היתה שיעקב אבינו שמר את עצמו וראשית אונו היתה ראובן ואילו המצרים ברגע שהיו ראויים לביאה כבר בעלו וזו היתה ראשית אונם. אותה בעילה ראשונה שבעלו בקטנותם.
בס"ד
אבל אכתי קשה שבפרשת כי תצא נאמר 'כי הוא ראשית אונו לו משפט הבכורה', ושם הרי מיירי בכל בכור. וצ"ע.
לענ"ד, "כֹחי" וראשית אוני שאני, כבכור שור:אשר בכן נדרש מהכפילות, שהוא ראשית אונו ממש.כחי וראשית אוני: אוני לשון כח, כמו "ולאין אונים עצמה ירבה", וכפל מלה הוא.
מרש''י בפשטות משמע שנדרש מהלשון ראשית אוני וז''ל רש''י שם בשם המדר''ר "וראשית אוני" - היא טפה ראשונה שלו שלא ראה קרי מימיו (ב''ר).
אמנם מלשון הגמ' ביבמות (ע''ו ע''א) כן משמע קצת כדבריך וז''ל: אמר אביי אטו כ"ע יעקב אבינו הואי דכתיב ביה (בראשית מט, ג) כחי וראשית אוני שלא ראה קרי מימיו.
שלא ראה קרי מימיו. דמלת אוני יתיר הוא, שהרי כבר כתיב כחי, ואוני היינו נמי כחי, כדפי' רש"י... [נחלת יעקב]:
בתוך הגולה כתב:ענפי_ארז כתב:אני בעניי לא הבינותי בכלל מה הצורך להשוות לגדולי עולם מהדורות שקדמו ואף לפני יותר ממאתיים שנה, לא שמעתי מעולם ביטוי כזה חוץ ממה שהגר"ח מוולאזין ייחס לרבו הגר"א שהוא היה גדול כהרשב"א ואולי כהרמב"ן.
['שמעתי מפי קדושת אדמו"ר חתם סופר זצוק"ל שמחבור הרשב"א לא קם כחיבור הפני יהושע' (אבני צדק [דעש] אה"ע סי' ע"ז).
זכורה לי גם השוואה עם המשנה למלך ול"מ כעת].
פלוריש כתב:קיבלתי באישי מאחד החברים כאן ראיון מעניין שעשו עם הרב אי"ש קניבסקי, בעיתון משפחה שנת תשע"ו
(מחילה על האיכות הירודה, זה מה שהיה ברשותו. אם למישהו יש באיכות טובה יותר אשמח להחליף)
אספקלריא כתב:פלוריש כתב:קיבלתי באישי מאחד החברים כאן ראיון מעניין שעשו עם הרב אי"ש קניבסקי, בעיתון משפחה שנת תשע"ו
(מחילה על האיכות הירודה, זה מה שהיה ברשותו. אם למישהו יש באיכות טובה יותר אשמח להחליף)
שמעתי שכתבה זו [או כתבה דומה?] חזרה ונדפסה בעיתון משפחה שיצא לאור בשבוע האחרון.
אם זה נכון, אולי אפשר להשיג צילום באיכות יותר טובה.
אספקלריא כתב:פלוריש כתב:קיבלתי באישי מאחד החברים כאן ראיון מעניין שעשו עם הרב אי"ש קניבסקי, בעיתון משפחה שנת תשע"ו
(מחילה על האיכות הירודה, זה מה שהיה ברשותו. אם למישהו יש באיכות טובה יותר אשמח להחליף)
שמעתי שכתבה זו [או כתבה דומה?] חזרה ונדפסה בעיתון משפחה שיצא לאור בשבוע האחרון.
אם זה נכון, אולי אפשר להשיג צילום באיכות יותר טובה.
איש_ספר כתב:אברהם כתב:ד. כבוד וסבלנות
את זה לא יאמרו הספדנים, אבל ביני לבינכם: ר' חיים זכה באשה לא-שגרתית בכלל. חסידה-שרופה של זקנה רבי אריה לוין (אשר גם כאן – בחוגי החזו"א לא העריכוהו כמעט... ואכמ"ל), שפתחה לו בתוך הבית "חצר" של גמילות חסדים, תפילות, ישועות, וסגולות...
לבנות בית של ר' אריה ב'משכנות' – זאת גדלות.
לבנות בית של ר' אריה ברחוב רשב"ם – זה מעל דרך הטבע.
להכניס את כל הרחבות והרב-גוניות, האהבה השופעת, קירוב מכל הסוגים, אל תוך הצמצום הקדוש של רחוב רשב"ם. זה לא יאומן כי יסופר.
והבסיס לכל זה – היה הכבוד שכיבד רבי חיים את רעייתו. הסבלנות לכל "השגעונות" הקדושים שלה. הרי היה יכול לרמוז לה שזה קצת מפריע לו בלימוד, ומיד היתה הצדקת "סוגרת" את כל המפעל... אבל רבי חיים העריך אותה, כיבד אותה באמת, ראה בתפקיד שנטלה על עצמה – תפקיד קדוש ונשגב בדור מבולבל כמו שלנו...
[בכלל, ר' חיים היה סבלן לדור המבולבל הזה... פעם אחת אחותי היתה צריכה להיכנס לניתוח-קיסרי דחוף, אבל היא חששה להיכנס בלי לקבל ברכה מר' חיים. אך הרופאים לא הסכימו להמתין עד שתשלח שליח לקבל ברכה, אמר לה אז אאמו"ר שליט"א: ר' יצחק זילברשטיין ביקש מרבי חיים שיתן מראש ברכה לכל הנזקקים לישועה שעפ"י הוראת הרופאים אינם יכולים להמתין לבקש ממנו... ורבי חיים העניק את הברכה הכוללת הזאת... אם כן – תהיי רגועה, יש לך ברכה מר' חיים...
עכשיו תדמיינו את הסטייפלער הקדוש מקבל בקשה משונה כזאת - - - לתת "צ'ק פתוח", ברכה מראש לכל מי שצריך לשמוע לרופאים ולא יכול לשאול... הרי הוא היה מרים את המקל שלו... אבל ר' חיים הרגיש שעכשיו זה דור אחר, דור חלש, שצריך חיזוקים ועידודים, ברכות וסגולות...]
יש"כ יד"נ ר' אברהם על הדברים הנפלאים.
בשולי הדברים, אמנם הרבנית ב"ש הביאה מביתה סגולת מלכים שלא היו ידועים ברחוב רשב"ם, אבל המרחק בינה לבין ר"ח לא היה דרמטי כמו שאתה מתאר. קח למשל את ההקפדות על צוואות ריה"ח, כולל אלו שנמצאו בכתב יד ע"י ר' משה הרשלר! ומי מדבר על סגולות מהסוג של ללמוד פרק זה או פרק אחר במקום טיפול רפואי. המרחק בין טיפול רפואי לבין ללמוד מסכת חלה, הוא די שווה למרחק שבין טיפול רפואי ולישת חלה.
ואגב צוואת ריה"ח וההקפדה הגדולה. סיפר ר' אליהו דיסקין מה שראו עיניו לפני כארבעים שנה: הגיע בעת"ש אחד לרב אלישיב, סיפר שמציעים לו איזה שידוך מצוין (ולא קל לו כמובן) אלא שאינו עומד בכללי צוואת ריה"ח, הרב אלישיב השיב מיד, אם זה שידוך טוב אל תחוש לכלום. המשיך השואל ואמר, הייתי הבוקר אצל ר"ח והוא אמר 'וכי אתה רוצה למות?!' הרב אלישיב אשתומם כשעא חדתא, שתק, ננער ואמר:, לא נותרה בידך ברירה, כבר הורה זקן, אל תיגש! מוסיף ר"א דיסקין, ברור ופשוט שאם רגע אחרי זה היה מגיע שואל עם שאלה דומה, הרב אלישיב היה ממשיך להחזיק בעמדתו שלא לחוש, אבל כשיצא הדבר מפי ר"ח שאני...
אברהם כתב:ב. חביבות המצוות
חשבו על המצוה ש'המציא' אביו הקדוש והוא החזיק בה ברוב חביבות: לקטוף את הסכך לסוכה, ולהתאמץ בסחיבת הענפים... הלמדנים יטענו שאין בין זה לבין חיתוך קרן האיל מראשו לעשיית השופר – ולא כלום... איזו מין מצוה זו לקטוף את הסכך בעצמו?
[אני הקטן חשבתי פעם לבאר המנהג המפליא הזה, עפי"ד הגמרא בראש השנה יג,א (ובעיקר בדברי רש"י שם ד"ה ואמר מר) שהטעם שנקרא חג הסוכות "חג האסיף" על שם שאוספים את פסולת גורן ויקב לסכך בו את הסוכות. נמצא שאיסוף הסכך עצמו מן השדה הוא חלק מצורת החג. (באותה שנה שחשבתי רעיון לזה, אינה ה' לידי כמה וכמה חברים שביקשוני לסייעם לסחוב את ענפי הסכך שחתכו ברחבי העיר... ושמחתי)]
איש_ספר כתב:איש_ספר כתב:אברהם כתב:ד. כבוד וסבלנות
את זה לא יאמרו הספדנים, אבל ביני לבינכם: ר' חיים זכה באשה לא-שגרתית בכלל. חסידה-שרופה של זקנה רבי אריה לוין (אשר גם כאן – בחוגי החזו"א לא העריכוהו כמעט... ואכמ"ל), שפתחה לו בתוך הבית "חצר" של גמילות חסדים, תפילות, ישועות, וסגולות...
לבנות בית של ר' אריה ב'משכנות' – זאת גדלות.
לבנות בית של ר' אריה ברחוב רשב"ם – זה מעל דרך הטבע.
להכניס את כל הרחבות והרב-גוניות, האהבה השופעת, קירוב מכל הסוגים, אל תוך הצמצום הקדוש של רחוב רשב"ם. זה לא יאומן כי יסופר.
והבסיס לכל זה – היה הכבוד שכיבד רבי חיים את רעייתו. הסבלנות לכל "השגעונות" הקדושים שלה. הרי היה יכול לרמוז לה שזה קצת מפריע לו בלימוד, ומיד היתה הצדקת "סוגרת" את כל המפעל... אבל רבי חיים העריך אותה, כיבד אותה באמת, ראה בתפקיד שנטלה על עצמה – תפקיד קדוש ונשגב בדור מבולבל כמו שלנו...
[בכלל, ר' חיים היה סבלן לדור המבולבל הזה... פעם אחת אחותי היתה צריכה להיכנס לניתוח-קיסרי דחוף, אבל היא חששה להיכנס בלי לקבל ברכה מר' חיים. אך הרופאים לא הסכימו להמתין עד שתשלח שליח לקבל ברכה, אמר לה אז אאמו"ר שליט"א: ר' יצחק זילברשטיין ביקש מרבי חיים שיתן מראש ברכה לכל הנזקקים לישועה שעפ"י הוראת הרופאים אינם יכולים להמתין לבקש ממנו... ורבי חיים העניק את הברכה הכוללת הזאת... אם כן – תהיי רגועה, יש לך ברכה מר' חיים...
עכשיו תדמיינו את הסטייפלער הקדוש מקבל בקשה משונה כזאת - - - לתת "צ'ק פתוח", ברכה מראש לכל מי שצריך לשמוע לרופאים ולא יכול לשאול... הרי הוא היה מרים את המקל שלו... אבל ר' חיים הרגיש שעכשיו זה דור אחר, דור חלש, שצריך חיזוקים ועידודים, ברכות וסגולות...]
יש"כ יד"נ ר' אברהם על הדברים הנפלאים.
בשולי הדברים, אמנם הרבנית ב"ש הביאה מביתה סגולת מלכים שלא היו ידועים ברחוב רשב"ם, אבל המרחק בינה לבין ר"ח לא היה דרמטי כמו שאתה מתאר. קח למשל את ההקפדות על צוואות ריה"ח, כולל אלו שנמצאו בכתב יד ע"י ר' משה הרשלר! ומי מדבר על סגולות מהסוג של ללמוד פרק זה או פרק אחר במקום טיפול רפואי. המרחק בין טיפול רפואי לבין ללמוד מסכת חלה, הוא די שווה למרחק שבין טיפול רפואי ולישת חלה.
ואגב צוואת ריה"ח וההקפדה הגדולה. סיפר ר' אליהו דיסקין מה שראו עיניו לפני כארבעים שנה: הגיע בעת"ש אחד לרב אלישיב, סיפר שמציעים לו איזה שידוך מצוין (ולא קל לו כמובן) אלא שאינו עומד בכללי צוואת ריה"ח, הרב אלישיב השיב מיד, אם זה שידוך טוב אל תחוש לכלום. המשיך השואל ואמר, הייתי הבוקר אצל ר"ח והוא אמר 'וכי אתה רוצה למות?!' הרב אלישיב אשתומם כשעא חדתא, שתק, ננער ואמר:, לא נותרה בידך ברירה, כבר הורה זקן, אל תיגש! מוסיף ר"א דיסקין, ברור ופשוט שאם רגע אחרי זה היה מגיע שואל עם שאלה דומה, הרב אלישיב היה ממשיך להחזיק בעמדתו שלא לחוש, אבל כשיצא הדבר מפי ר"ח שאני...
ויש להוסיף ולתקן איזה רושם מוטעה שעשוי לעלות למאן דהוא:
אפשר שיש מן הסגולות והעניינים שהיו מעוז הרבנית, לא הסכימה להם דעתו של הגרח"ק ואעפ"כ קיבלם בספ"י, בשל מידותיו התרומיות. אבל התמונה הכוללת היא כמובן וכידוע ההיפך הגמור, הרבנית היא שנשאה בגבורה עילאית את כל משא גדול הבית, על כ ל הכרוך בכך, גבורת נשים בנתה ביתו. וכל ישראל שנהנו מאורו הגדול של מרן הגרח"ק זצ"ל, יתנו יקר לרבנית הצדקנית בת שבע, מנשים באהל תבורך. מה רב חלקה ומה נעים גורלה!
אוהב ציון כתב:איש_ספר כתב:השתתפתי בהספד. א' הספדנים עתיר פומבי סיפר עובדות נפלאות (אולי אעלה מקצתם כאן) בין היתר סיפר על הספר הנורא נחל איתן, שכאשר נשלמה מלאכת הספר היה בדעתו של הגרח"ק לכתוב בסופו, שבירר כל עניני עגלה ערופה, ולהוסיף שמי שיש בידו איזה השמטה בל ימנע טוב, אלא שאביו הקה"י מנעו מכך, אבע"א משום עה"ר ואבע"א משום שנראה כגאות. לימים סיפר הגרח"ק לידידיו עובדה זו, ותוכ"ד הוסיף ואמר, נו שמא יש בידכם איזה ספק בדין עגלה ערופה שלא נידון בספר?! קפץ אחד מן המנוין ואמר, עגלה בעלת שני ראשים מה דינה?! אמר הגרח"ק ניתי ספר ונחזי, ואחוי להם במחוג, שנידון בספרו. עכ"ד. ירדתי באיבי הנחל, ולא מצאתי בכל הספר נידון זה. אכן יש בו דיון ארוך על הרוג בעל שני ראשים, אבל עגלה כפולה, ליתא. (ויש לחלק ואכ"מ).
בס"ד
חובה עליי לומר שמגודל הקושיא הנוראה שאין דומה לה, א מיירדיגע קשיאע. אין קץ ואין חקר לעומק הפליאה עד שרבים רבים משוחרי אתרי קדישא הדין תפסו ראשם ברעדה. ומגודל הקושיא אין עצה ואין תבונה אלא לגדל הדחק ולומר שאותו הספדן שמע מעשה בין ב' ראשים והתבלבל, ואמנם קשה לדון לזכות על הבלבול הנורא והעצום, ובפרט שלא אמר כן בשיעור לתלמידים ולא כתב זאת כהלכה פסוקה אלא אמר הספד! הספד! נורא.
ושמא אפשר להציע ששאלות קשות כגון אלו להפנות ישר לבית המדרש. כי באתרא קדישא הדין, אין בנו יכולת להכיל דברים נוראים שכאלו.
איש_ספר כתב:השתתפתי בהספד. א' הספדנים עתיר פומבי סיפר עובדות נפלאות (אולי אעלה מקצתם כאן) בין היתר סיפר על הספר הנורא נחל איתן, שכאשר נשלמה מלאכת הספר היה בדעתו של הגרח"ק לכתוב בסופו, שבירר כל עניני עגלה ערופה, ולהוסיף שמי שיש בידו איזה השמטה בל ימנע טוב, אלא שאביו הקה"י מנעו מכך, אבע"א משום עה"ר ואבע"א משום שנראה כגאות. לימים סיפר הגרח"ק לידידיו עובדה זו, ותוכ"ד הוסיף ואמר, נו שמא יש בידכם איזה ספק בדין עגלה ערופה שלא נידון בספר?!
יוסף חיים אוהב ציון כתב:יש כאן כמה צדדים להקל.
א. היו לו ג' שמות שי"ח. ב. לחמיו היו ב' שמות י"ש. ג. לא גרו באותה עיר. ד. היה גדול בתורה.
זכורני שראיתי שבוורט מישהו העיר את זה והחזו"א השתיקו. הגריח"ס שליט"א יש לו מאמר מעניין בענין זה על הגאון מהרש"ם וקשור גם לנ"ד.
חזור אל “משפחות סופרים וימות עולם”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 94 אורחים
