יש סיפור שפעם בא מישהו להגיד פשט במשנה ריש דמאי להג"ר זלמל'ה מוואלאזין. הגר"ז לא התפעל מהווארט, והגיב, "פירושך פירוש דמאי." לאחר שיצאו נתחרט הגר"ז על שדיבר בלשון קשה וביטול, והשתדל למצוא את האיש לרצותו ולפייסו. לא הצליח, ובדאגתו על המעשה נפל למשכב, עד ששלח לו הגר"א ז"ל כי אם האדם מתחרט באמת ומשתדל בכל יכלתו לתקן, הקב"ה יסבב שהאיש ימחול לו.
האם מישהו מחברי הפורום מכיר את הסיפור, ויודע מקורו?