איך עושים את זה?
איך "לא מאמינים" למה ששמעתי וזה משהו סביר, ומישהו שאינו בחזקת שקרן סיפר לי את זה?
ספרים וועלט כתב:איך עושים את זה?
איך "לא מאמינים" למה ששמעתי וזה משהו סביר, ומישהו שאינו בחזקת שקרן סיפר לי את זה?
ספרים וועלט כתב:איך עושים את זה?
איך "לא מאמינים" למה ששמעתי וזה משהו סביר, ומישהו שאינו בחזקת שקרן סיפר לי את זה?
ספרים וועלט כתב:איך עושים את זה?
איך "לא מאמינים" למה ששמעתי וזה משהו סביר, ומישהו שאינו בחזקת שקרן סיפר לי את זה?
בריה נמוכה כתב:בפשטות הש"ס והראשונים אין שום איסור שבן אדם יאמין בליבו ובפיו במה שסיפרו לו לשון הרע
וכונת חז"ל הוא שלא לקבל לשון הרע היינו שאין לעשות מעשה בפועל בלי בי"ד רגיל רק על סמך הלשון הרע ששמעת
ופשוט שאין להיות שוטים או תמימים מופלגים
ודברי הח"ח צע"ג
ספרים וועלט כתב:איך עושים את זה?
איך "לא מאמינים" למה ששמעתי וזה משהו סביר, ומישהו שאינו בחזקת שקרן סיפר לי את זה?
ויש אומרים, דבזמן הזה שיש חרם רבנו גרשם שלא לגרש אשה בעל כרחה, אינו נאמן לומר שמאמינה או שמאמין לדברי העד, דחיישינן שמא עיניו נתן באחרת, ואומר שמאמינה אף על פי שאינו מאמין, ומנדין אותו על שאומר שמאמינה וגרם לבטל חרם רבנו גרשום.
דורשי יחודך כתב:אבל מה תגידו כשכמה בנ"א כולם אומרים אותו דבר, עם אותם פרטים ממש, בתור עדי ראיה, כ"א בנפרד? הרי גם על זה החפץ חיים כותב שאסור להאמין.
מענין לענין באותו ענין, ראיתי היום בחפץ חיים שכותב שגם לרכילות אסור להאמין. לכאורה זה מחודש מאד, בשלמא לה"ר הוא דבר של גנאי, והתורה אומרת שמהכ"ת להאמין לגנאי. אבל ברכילות שאיננה כוללת גנאי, כגון שפלוני הדיין פסק נגדך, למה לא להאמין? ומהכ"ת שהתורה אומרת שלא להאמין בזה?
ז' ניסן תשי''ט.
נפלתי בפך ונכשלתי בשמיעת דברים אסורים והכשלתי אחרים בשמיעה [-לפני עור] דברי לה''ר. ומלבד גזל הזמן וביטול תורה דרבים, אוי ואוי ווי לי כי לימודי בספר ח''ח לעצמי ולתלמידי במשך כמה שנים לא עמדו לי בעת צרה, והשפעתו של אותו צדיק חלילה לאפס ותוהו היתה. ואף מה שיש אומרים עלי כי הנני נזהר בלה''ר שקר הוא, ואנא אוליך את חרפתי ומה יהא בסופי. כמעט נואש הוא.
ובכ''ז לא אבדה תקותי, אולי ע''י זכרון דברים אלה הכתובים מתוך צער ומר נפשי, יתעורר ניצוץ קודש בנפשי והחזקתי והייתי לאיש בעזרת ה' ית'. אינני רואה שום תקנה והצלה לנפשי, כי אם להתבודד ככל האפשר, ולמעט בדיבור מאוד מאוד, לקצר מאוד בדברי צורך לשים מחסה לפי, חוסם בתוך חוסם סגור ומסוגר, ולברוח תכלית הבריחה מכל מקום ומצב של סכנה שלא אבוא ח''ו בניסיון.
והיום הזה ליום גדול ולקדוש יהיה בעזהי''ת!
באמונתו כתב:דווקא בעת שכולם אומרים אותו דבר, זה נדמה חשוד. טבע בני אדם בדבר אמתי, שאין הכול אומרים אותו דבר, באותם פרטים ממש.
באמונתו כתב:לגבי איסור קבלת רכילות, ראה החפץ חיים שם (רכילות - באר מים חיים כלל ה ס"ק א) מקורותיו.
באמונתו כתב:לא הבנתי את השאלה. הלא בכל התורה כולה, הכלל ש"ע"פ שנים עדים יקום דבר": אין נאמנות אלא לעדות כשרה, ובבית דין דווקא, (מלבד מקומות מיוחדים, בהם חידשה התורה לסמוך אפילו על עד אחד, כמו באיסורים ועוד).
דורשי יחודך כתב:באמונתו כתב:לא הבנתי את השאלה. הלא בכל התורה כולה, הכלל ש"ע"פ שנים עדים יקום דבר": אין נאמנות אלא לעדות כשרה, ובבית דין דווקא, (מלבד מקומות מיוחדים, בהם חידשה התורה לסמוך אפילו על עד אחד, כמו באיסורים ועוד).
לא הבנתי, האם אדם שמאמין לעד אחד עובר איסור? חבר שלי מספר לי את החידוש שאמר הר"מ בישיבה, אסור לי להאמין שכך אמר הר"מ? אתמהה.
אסור לסמוך על העדות לקולא, אבל אין שום איסור לקבל את דבריו, ופשוט.
אולי כוונתך שכאן אסור לשנוא את המדובר? אבל גם אם עשה את מה שאומרים עליו אסור לשנוא אותו, הרי מדובר שלא עשה דבר לא טוב. אני מדבר כאן על הקבלה.
וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה פְּסָל לְךָ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב יא, ו): וְיַגֶּד לְךָ תַּעֲלֻמוֹת חָכְמָה, אַתָּה מוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (שמות לב, ז): לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ, הָיָה תּוֹפֵס בַּלּוּחוֹת וְלֹא הָיָה מַאֲמִין שֶׁחָטְאוּ יִשְׂרָאֵל, אָמַר אִם אֵינִי רוֹאֶה אֵינִי מַאֲמִין, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב, יט): וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָרַב משֶׁה אֶל הַמַּחֲנֶה, שֶׁלֹא שִׁבְּרָן עַד שֶׁרָאָה בְּעֵינָיו. אִי לָהֶם לִבְנֵי אָדָם שֶׁהֵם מְעִידִים מַה שֶּׁאֵינָם רוֹאִים, אֶפְשָׁר שֶׁלֹא הָיָה משֶׁה מַאֲמִין בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאָמַר לוֹ: כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ, אֶלָּא הוֹדִיעַ משֶׁה דֶּרֶךְ אֶרֶץ לְיִשְׂרָאֵל, אֲפִלּוּ שֶׁיְהֵא אָדָם שׁוֹמֵעַ דָּבָר מִן יְחִידִי נֶאֱמָן, אָסוּר לְקַבֵּל עֵדוּתוֹ לַעֲשׂוֹת דָּבָר עַל פִּיו אִם אֵינוֹ רוֹאֶה.
בריה נמוכה כתב:בפשטות הש"ס והראשונים אין שום איסור שבן אדם יאמין בליבו ובפיו במה שסיפרו לו לשון הרע
וכונת חז"ל הוא שלא לקבל לשון הרע היינו שאין לעשות מעשה בפועל בלי בי"ד רגיל רק על סמך הלשון הרע ששמעת
ופשוט שאין להיות שוטים או תמימים מופלגים
ודברי הח"ח צע"ג
חידוש מענין כ' שם בעמוד שס, באופן שאחד מספר על פלוני שראהו מיטמא למתים, והשומע יודע באותו פלוני שהוא כהן, אבל המספר ההוא אינו יודע זאת, דבאופן זה מותר לשומע להאמין, ואין בזה איסור של קבלת לשה"ר. עי"ש.צופה_ומביט כתב:מה כותב ע"ז הגר"ה זקס בספרו על הח"ח?
והנה הוזהרנו במה שכתוב לא תשא שמע שוא, שלא נאמין בלבנו ספור לשון הרע להחזיק במחשבתינו כי הדברים אמת ולהבזות בעינינו את מי שנאמרו עליו.
וכענין זה דוקא יש לחוש ללישנא בישא היכא שיכול לבוא לידי היזק לו או לאחרים אם לא יחוש לו כהך עובדא וכההיא דגדליה בן אחיקם. אבל בענין אחר אסור אפילו לחוש ללשון הרע ולהאמינו כלל.
עושה חדשות כתב:חידוש מענין כ' שם בעמוד שס, באופן שאחד מספר על פלוני שראהו מיטמא למתים, והשומע יודע באותו פלוני שהוא כהן, אבל המספר ההוא אינו יודע זאת, דבאופן זה מותר לשומע להאמין, ואין בזה איסור של קבלת לשה"ר. עי"ש.צופה_ומביט כתב:מה כותב ע"ז הגר"ה זקס בספרו על הח"ח?
בריה נמוכה כתב:כגון ברמב"ם לא נמצא האיסור להאמין ללשה"ר
ובכלל לאו זה אזהרה למקבל לשון הרע ומספר לשון הרע ומעיד עדות שקר
לבנון כתב:מה שנאמר כאן שאיסור קבלת לה"ר הוא רק לעשות מעשה על פי זה, נסתר מדברי רבינו יונה (שער ג' רי"א) וז"ל:והנה הוזהרנו במה שכתוב לא תשא שמע שוא, שלא נאמין בלבנו ספור לשון הרע להחזיק במחשבתינו כי הדברים אמת ולהבזות בעינינו את מי שנאמרו עליו.
וכן מלשון הרא"ש נדה ט ה:וכענין זה דוקא יש לחוש ללישנא בישא היכא שיכול לבוא לידי היזק לו או לאחרים אם לא יחוש לו כהך עובדא וכההיא דגדליה בן אחיקם. אבל בענין אחר אסור אפילו לחוש ללשון הרע ולהאמינו כלל.
ואי אפשר לדחוק הלשון 'להאמין', שהכוונה לעשות מעשה על פיו.
אמנם ר' הלל זצ"ל דייק מלשון רבינו יונה הנ"ל, שמותר להיות לו ספק בדבר, דלא כהח"ח שפסק בזה לאיסור.
רבינו יונה - משלי פרק ג פסוק ג:המקבל לשון הרע. שמקבלו ומאמינו על חבירו. אף על גב דלקבוליה לא מיבעי ליה למיחש ליה מיבעי כדמפרש במסכת נדה (דף סא א):
שם פרק יז פסוק ד:ובכלל ענין האמת... וכן בכללו שלא יקבל לשון הרע, ולא יאמין כל מה שישמע, פן יאמין לדברי שקר, אך ישים את הדברים בספק עד היותם נחקרים אצלו. ונאמר: "שקר מזין על לשון הוות" (להלן יז, ד), ונאמר: "פתי יאמין לכל דבר" (שם יד, טו).
וביאור הענין, כי שתי כתות [מקבלות] לשון הרע:
האחת כת זדים - כי ענין מרע בעל זדון הלב, והשנית כת שקרים. וטעם הדבר, כי בעל זדון הלב מאשר יחפוץ שימצאו המומין והאשמות בבני אדם, יקשיב ויאזין עליהם כאשר יספרו אותם על חברו ויאמין לדברים, כי כן דרך החפץ בדבר, יטה לבבו להאמין בו, וכל שכן שיטה אזנו להקשיב ולהאזין עליו.
וכן השקרן, על דבר אשר לא הורגל לדרוש על האמת, ישים הדברים שישמע בלבו ויקבלם מבלי מחקר, כי לא יחוש לכוין הדברים אל האמת אשר ישים בלבו וכאשר יספר ויגיד.
והמדה ההגונה בענין הזה, שישנא האדם להקשיב ולהאזין על לשון הרע, ואם ישמענו, לא יאמין בו ולא יספרנו, ולא ימנענו באהבת חברו ובכבודו מספק, עד שיתברר אליו באמת, אכן יחוש לדבר בלבו, וישמר מאשר נאמר עליו הלשון הרע. וכן אז"ל: לשון הרע, אף על פי שאין ראוי לקבלו, אך יש לחוש עליו.
מקדש מלך כתב:לאדם יש נטייה טבעית להאמין בגנות על חבירו. וזאת מפני הקנאה והתחרות שביסוד טבע האדם (וכמאמר החכם מכל האדם, וראיתי את כל העמל וכשרון המעשה כי הוא קנאת איש מרעהו), ולכן רצוי לו לחשוב שכולם פחותים, כיון שהוא מודד את עצמו אך ורק ביחס לאחרים, וככל שהאחרים פחותים כן טוב עבורו.
צריך להיות מודע לתכונה הזו. וכשמודעים לה, קל יותר לקבל בפקפוק סיפורי גנות.
שתי כתות מקבלות לשון הרע, האחת איש מרע ובעל זדון, מלשון כי כולו חנף ומרע, כי הוא חושד בכשרים ואוהב למצוא פגם ואשם על חברו וקלון על כבודו, והיה כשמעו כי יגיד עליו רעו לשון הרע, זדון לבו השיאו להאמין כי הדברים כנים. והכת השנית איש שקר, גם הוא מאזין ומאמין על לשון הוות, כי אחרי אשר לא ירחק מדבר שקר, לא יחוש אם תקבל נפשו כזב ואם תשא שמע שוא, על כן ימהר לקבל לשון הרע.
דורשי יחודך כתב:מענין לענין באותו ענין, ראיתי היום בחפץ חיים שכותב שגם לרכילות אסור להאמין. לכאורה זה מחודש מאד, בשלמא לה"ר הוא דבר של גנאי, והתורה אומרת שמהכ"ת להאמין לגנאי. אבל ברכילות שאיננה כוללת גנאי, כגון שפלוני הדיין פסק נגדך, למה לא להאמין? ומהכ"ת שהתורה אומרת שלא להאמין בזה?
החלק השלישי הולך רכיל, והוזהרנו על זה מן התורה שנאמר לא תלך רכיל בעמיך. וגם זה נקרא לשון הרע, והוא בכלל כת מספרי לשון הרע וכו'
ואמרו רבותינו זכרונם לברכה על ענין הרכילות, אף על פי שאסור לקבלה ולשנוא את חברו בגללה וכו'
לבנון כתב:בריה נמוכה כתב:כגון ברמב"ם לא נמצא האיסור להאמין ללשה"ר
רמב"ם סנהדרין פכ"א ה"ז:ובכלל לאו זה אזהרה למקבל לשון הרע ומספר לשון הרע ומעיד עדות שקר
בברכה המשולשת כתב:כתב השאילתות )שאילתא קכט(: "שאילתא: דאסיר להון לדבית ישראל לאישתעויי לשון הרע, וכי היכי דאסיר לאשתעויי-הכי אסיר לקבוליה, דהכי אשכחן במרגלים דבדיל לשון הרע
דאישתעו להון לדבית ישראל וקבלוה ישראל מינייהו איענשו עלה דמילתא... ברם צריך למימר, אמור רבנן-אסור לקבולי לשון הרע למיעבד ביה מעשה, אבל למיחש ליה בעי לפרהוזי ליה (=לשמור את עצמו) אי לא, מי אמרינן-כי אסיר לקבוליה למיעבד ביה מעשה, אבל למיחש ליה בעי לפרהוזי נפשיה מיניה? היכי דמי, כגון דאמרו ליה - פלניא קא מסגי בניכלא בהדך, מי בעי למיחש ליה ופרהוזי נפשיה מיניה, או דילמא אי חייש קא חשיד ליה, ואמר מר החושד בכשרים לוקה בגופו, ואסיר? ת"ש - דאמר רבא, האי לישנא בישא אף על גב דלקבוליה לא מיבעי, למיחש ליה מיבעי וכו'".
ומשמע שהוא סובר שלשון הרע זה לעשות, מזה שפעמיים הוא כותב לקבולי לשה"ר למעבד ביה מעשה.
(מתוך המאמר של בני בכורי נ"י שהעליתי לעיל באשכול)
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 95 אורחים