מזה זמן אני תמה איך זה יכול להיות שנידון חשוב ומהותי כמו זמני היום - אם מנכים את ההרים הסמוכים והרחוקים או לא, אין בו הכרעה ברורה מימות עולם, והרי זו שאלה שהייתה צריכה לעמוד לעיני הקדמונים כדיוק כמו שהיא רלוונטית לימינו. וגם אם פעם לא היה לוח שנה עיתים לבינה - עדיין כל אדם היה צריך לדעת כיצד להסתמך על מראה עיניו, ואיך יתכן שדבר מרכזי כל כך כמעט ואין לו התייחסות.
עלה במוחי רעיון, ויאמרו החכמים דבית המדרש, האם מדובר בשטות או שמא יש בו ממש.
נלך לחוף הים - מקום שהוא מישור לחלוטין - ונראה את רמת האור בשמים בשעת השקיעה, רמה זו היא שעת שקיעת החמה, ומעתה כאשר נבקש לדעת אימתי היא השקיעה לא נחפש את השמש אלא את השמים לראות האם האור בשמים הוא כפי שעת שקיעת החמה, וכך נוכל לקבוע קרטריון אחיד לכל המקומות - ללא צורך בניכוי ההרים וכדומה.