"ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה" - ביאור חדש.

[זלמן]

בעניין זה דמרדכי לא כרע ולא השתחווה להמן אף שכן ציווה לו המלך, ועבדי המלך שאמרו למרדכי ואחר כך להמן, והמן שנתמלא חימה וכו', המסופר בתחילת פרק ג' במגילה, רבו התמיהות.

א. מה ראה מרדכי לסכן את עצמו כ"כ (ואת כלל ישראל) לעבור על גזירת המלך בגלוי ולהתחייב מיתה בעבור זה. (ואמת שבגמ' מגילה (י: י"ט.) איתא דהמן שווי נפשיה ע"ז, ובמדרש איתא שהיו צלמים על ליבו, אמנם לא באתי אלא ליישב פשוטו של מקרא, וכן עיין תוס' סנהדרין ס"א: ד"ה רבא ותוס' שבת ע"ב: דכתבו דלרבא אע"פ כן לא היה מחוייב למסור נפשו על זה).

ב. לשון הכתוב "לא יכרע ולא ישתחווה" שהוא בלשון עתיד, ותמוה.

ג. במגילה כתוב דעבדי המלך אמרו למרדכי יום יום מדוע אתה עובר את מצוות המלך, ותמוה מדוע עבדי המלך התמהמהו ודיברו קודם עם מרדכי על זה ולא הגידו מיד להמן על מרדכי.

ד. איך המן לבדו לא ראה שמרדכי לא כורע ומשתחווה לו אלא רק עד שעבדי המלך אמרו לו.

ה. למה המלך לא העניש את מרדכי על שעבר על מצוותו, דהא מרדכי עבר גם על מצוות המלך. ועל המן כתיב "ויבז בעיניו" אבל מאיזה טעם המלך שתק לו על זה.

ו. בפסוק ד' כתיב דהגידו להן לראות היעמדו דברי מרדכי, ומשמע דלא הגידו להמן כדי שיענישו אלא רק לראות אם יעמדו דברי מרדכי, ותמוה.

ומכל זה נראה מוכרח דבאמת מרדכי לא עמד בגלוי ובפרהסיא בפני המן ולא כרע והשתחווה לו, אלא רק השתדל בכל פעם שהמן עבד דרכו להסתלק מהמקום שלא יצטרך להשתחוות לו, כי לא היה ראוי בעיניו להשתחוות לאותו רשע מזרע עמלק, ומדויק לשון הכתוב "לא יכרע ולא ישתחווה", בלשון עתיד, והיינו שמרדכי עשה כדי שלא יכרע וישתחווה להמן, והנה עבדי המלך היושבים בשער המלך ראו את מרדכי מוצא אמתלא ומסתתר בכל עת מלפגוש את המן, ושאלו את מרדכי על זה מאיזה טעם עובר את מצוות המלך ומתחמק בכל עת מלכרוע להמן, ובאמת לא יכלו לומר להמן או למלך ולהענישו שבאמת לא עבר על דבר ממצוות המלך (ודייק מלשון הכתוב שאמרו למרדכי "מדוע אתה עובר את מצוות המלך" ולא מדוע אתה עובר על מצוות המלך, כי באמת לא עבר על מצוות המלך, רק התחמק מלקיימו) ויתכן דרק אחרי שאמר להם שלא משתחווה משום שהוא יהודי אמרו להמן שישים על ליבו שמרדכי מתחמק מלהשתחוות לו, וזהו שהמן לא ראה שמרדכי לא כורע ומשתחווה לו אלא רק אחרי שעבדי המלך אמרו לו שם גם כן על ליבו וראה שמרדכי מתחמק מלהשתחוות לו ונתמלא חמה.

וראיה מוכרחת לזה, מהא דכתיב בהמשך המגילה (פרק ה' פסוק ט'): "וכראות המן את מרדכי בשער המלך ולא קם ולא זע ממנו וימלא המן על מרדכי חמה", והיינו דנתמלא עליו חמה יותר מכל פעם, משום דעד עתה מרדכי רק היה מסתתר ומתחמק מלפגוש אותו והיה מונע עצמו ממצב כזה שיצטרך לכרוע לו, ועתה פעם ראשונה שלא הסתתר והתחמק אלא לא קם ולא זע ממנו, ולכן נתמלא עליו חימה יותר מכל פעם. (וזהו משום שכבר נגזירה הגזירה על היהודים ולא חשש לסכן את עצמו או את העם היהודי יותר ממה שכבר נגזר). ואפשר אולי גם לדייק מלשון הפסוק דהכא כתיב "וימלא המן על מרדכי חמה", ובפרק ג' כתיב "וימלא המן חמה" וזהו משום שבפרק ג' לא עמד מרדכי לפניו ולכן לא כתיב שם "על מרדכי".

פורים שעבר, בשעת שכרותי, אמרתי חידוש זה לכמה ת"ח גדולים שביקרתי אצלם, וכולם דחו אותי בקש, ואיני יודע מה זה ועל מה זה שככה דחו אותי, ואשמח לשמוע אם לפירוש הזה יש חבר.

[בברכה המשולשת]

יעויין בהרחבה בדברי מרנא המהר"ל באור חדש על אתר שהסביר את הדברים בהרחבה, ושאדרבה "לא יכרע ולא ישתחוה" הכוונה היא- "מפני שלא נעשה זה בפעם אחת בלבד רק הרבה פעמים עשה זה ולכך כתיב לשון עתיד... ועוד יש לפרש לא יכרע היינו אף שהיה יכול מרדכי לילך דרך אחר שלא היה פוגע בו ולא יכעוס המן היה מרדכי הולך נגד המן על דעת זה שלא יכרע ולא ישתחוה שהוא לשון עתיד והכל כדי לקדש שמו יתברך אבל בסמוך יתבאר שאין זה קשיא מ"ש כי כן צוה לו המלך ויש מקשים כי למה עשה זה מרדכי היה לו לסלק עצמו מן שער המלך ולא היה לו לסכן עצמו ואת כל ישראל להתגרות ברשע ואין זה קשיא כדאמרינן בפ"ק דברכות עוזבי תורה יהללו רשע ושומרי תורה יתגרו בם ומכ"ש רשע שהוא המן שהוזמן למכשול ולתקלה את כל ישראל ולכך היה מתגרה ברשע זה ומכ"ש כי היה מרדכי מקדש את השם ע"י זה שלא יכרע ולא ישתחוה להמן ויש לו לקדש את השם ומצוה היא אף שיכול למלט את נפשו ובלא זה ג"כ לא קשיא כי מרדכי שהיה יושב בשער המלך היה זה מן אחשורוש שמנה אותו ואין מסלק עצמו מן המנוי הזה ולא צוה אותו אחשורוש לכן אין זה קשיא כלל."

אמנם, המהר"ל כמובן נוקט על-פי חז"ל, שהמן עשה עצמו ע"ז, אז אולי אין ראיה מכאן לדברי כתר"ה ששאל לפי ההסבר שלא היה שם גדר ע"ז.

[הנאמן בפקדונו]

בטעם שנכתב ביו"ד ראה בשפת אמת (תרנ"ג):

לכאורה הול"ל לא כרע, רק מודיע לנו הכתוב כי מלבד אשר לא כרע במעשה גם לא עלה במחשבתו שום ספק אם יכרע, כי יו"ד על שם המחשבה נאמרה

ובשפת אמת ליקוטים:

כתיב יכרע לשון עתיד, יתכן לפרש כי כל כוונת המן היתה שיצוה אחשורוש שכולם יכרעו לו ומרדכי לא יכרע, ומזה יהיה לו תחבולה לאבד כל היהודים ח"ו בסיבה זו

[שייך]

ר זלמן
דברי פי חכם חן
ביאור נפלא ומשכנע.

[עושה חדשות]

מתוך כתבי 'שרידי אש':

[הוגה ומעיין]

גם בדיוק שבשינוי מפרק ה, ששם נאמר ולא קם ולא זע ממנו ולכן התמלא עליו המן חימה ביותר, נדרש על ידי מפרשי המגילה בעלי הפשט והתפרש בכמה אופנים. הרווח, כפי שתרגם רס"ג 'זע' לשון תנודה הכולל גם הוראת התרגשות והתפעלות, וכתבו מהר"ל והגר"א, שלפעמים כשקשה לאדם לקום מפני אדם חשוב, הוא עכ"פ זע מעט ממקומו בדרך כבוד, ומרדכי אף 'לא זע', שהיה בעיניו כאילו אינו. וכן משמע ברלב"ג.

[עושה חדשות]

כדאי לעיין בד' החת"ס במסמך המצורף כאן - viewtopic.php?f=17&t=26044&hilit#p263675.
וזכורני שבביאור ה'נתיבות' למגילה הוא נוקט שמרדכי עשה שלא כראוי בכך שלא כרע וכו', היפך המקובל לראות בזה זכות וכו'. ידוע?

[עושה חדשות]

כדאי לעיין בד' החת"ס במסמך המצורף כאן - viewtopic.php?f=17&t=26044&hilit#p263675.
וזכורני שבביאור ה'נתיבות' למגילה הוא נוקט שמרדכי עשה שלא כראוי בכך שלא כרע וכו', היפך המקובל לראות בזה זכות וכו'. ידוע?

אני מחפש מה המקור שמרדכי לא יכרע וכו' זה היה סיבת ההצלה, האם יש קדמונים שכ"כ, או שזה סתם המצאה דרשנית.
ואמנם זה כבר נודע בחז"ל שראו בזה מעלה, ויחסו את מרדכי לבנימין שלא השתחווה להמן, אבל שאילתי האם זה היה זכות מכרעת לנס פורים.
אגב, בחת"ס שציינתי מבאר את החטא של אסתר שכינתה את אחשוורוש "כלב", (עי' מגילה טו:), משום דהוי ביזיון למלכות. בהג' יעב"ץ שם ראיתי ביאור בדרך אחרת, עי"ש. זכורני שמבארים עוד דהקריאה לאחשוורוש כלב מורה שאי"ז צרה כ"כ אלא שייך בזה השתדלות טבעית, משא"כ כשקראתו אח"כ אריה. וע"ע מהרש"א ומהר"ם שיף וכו'. אבל עכ"פ מה הביאור הפשוט בדברי הגמ'?

ולענין ד' הנתיבות שציינתי, הנה ז"ל במגילת סתרים -

ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה - קשה הדבר שנכתב בלשון עתיד שהיה לו לכתוב ומרדכי לא כרע ולא השתחוה. לכן נראה כי באמת מה שמרדכי לא השתחוה ואיקני ביה המן עד שרצה לכלות ישראל היה כמעט חטא דהא אמרו (מגילה יט) אמרה כנסת ישראל חזי מה עשה לי יהודי דלא קטליה לשמעי דנפק מיניה מרדכי וכו' הרי חשבו בש"ס לגנות על שלא השתחוה. והדבר קשה שמרדכי הצדיק יעשה כזאת. אך הרמב"ן בהקדמתו לאיוב כתב שכשהצדיק עושה דבר שהוא נגד הד"ת בוודאי נסתלק ממנו הבחירה. והנה בפ' בשלח שמות ט"ו כתב רש"י על הקרא דאז ישיר שעלה בלבו שישיר וכן כאן כוונת הכתוב שמרדכי לא עלה בלבו שיכרע היות שנסתלק ממנו הבחירה

[הוגה ומעיין]

אני מחפש מה המקור שמרדכי לא יכרע וכו' זה היה סיבת ההצלה, האם יש קדמונים שכ"כ, או שזה סתם המצאה דרשנית.

אכן בגאונים, ראשונים וקדמוני האחרונים מבואר שההצלה היתה בזכות התשובה והתפילה והתענית, וכך נראה גם בספר הנקרא מגילת אסתר.

[עושה חדשות]

אני מחפש מה המקור שמרדכי לא יכרע וכו' זה היה סיבת ההצלה, האם יש קדמונים שכ"כ, או שזה סתם המצאה דרשנית.

אכן בגאונים, ראשונים וקדמוני האחרונים מבואר שההצלה היתה בזכות התשובה והתפילה והתענית, וכך נראה גם בספר הנקרא מגילת אסתר.

לש' הגמ' במגילה יט. "רב הונא אמר מהכא ומה ראו על ככה ומה הגיע אליהם וכו' מה ראה מרדכי דאיקני בהמן על ככה דשוי נפשיה עבודה זרה ומה הגיע אליהם דאתרחיש ניסא", אולי משמע שהיה בזה תוספת זכות לנס ההצלה.
אגב, במהרש"א משמע שכמנהג מרדכי נהגו כל צדיקי דורו, שכתב שם "מה ראה אחשורוש כו'. ולשון ראו בלשון רבים על שם אחשורוש ויועציו וכן מה ראה מרדכי כו' עם שאר צדיקים שבאותו דור ומה ראה המן כו' עם בניו ומה ראה אחשורוש עם יועציו".

[מתון]

גם האדמו"ר מ'סאטמאר רבי יואל טייטלבוים זצ"ל העיר בזה, ובעיקר התלבט במה דאיתא במס' מגילה י"ב: שהיתה לכנסת ישראל תרעומות על מרדכי על שלא השתחווה להמן, וכי מה היה לו לעשות? והביא שם המהרש"א והמנות הלוי. וכמובן שגם לקח מזה לקח לשיטתו לבלי להתגרות באומות אף כשהוא בכוונה להציל.

[עושה חדשות]

באופן כללי, האם יש בחז"ל ובקדמונים מקורות ברורים על דעתם של שאר החכמים והנביאים שבאותו דור, מה הורו לעשות עם ההשתחוואה להמן, ואח"כ איך להעביר את רוע הגזירה, וכו', (מלבד מה שאח"כ כתיב שפירשו ממנו סנהד' וכו').

[עושה חדשות]

בס' עם סגולה של רבי אביגדור מילר זצ"ל מבאר את הסיבה שמרדכי לא השתחווה להמן, שזה היה בכדי לגרום איבה והתנכלות מצד המן כלפיו, והיות והוא נרשם בס' הזכרונות כמטיב ומציל של המלך, יתכן שזאת תהיה עילה להוריד את המן צורר היהודים מגדולתו, [וכפי שאכן קרה בסוף ע"י דבריו של חרבונה].

האם יש במפרשים שכ' דרך כזו?