בעניין זה דמרדכי לא כרע ולא השתחווה להמן אף שכן ציווה לו המלך, ועבדי המלך שאמרו למרדכי ואחר כך להמן, והמן שנתמלא חימה וכו', המסופר בתחילת פרק ג' במגילה, רבו התמיהות.
א. מה ראה מרדכי לסכן את עצמו כ"כ (ואת כלל ישראל) לעבור על גזירת המלך בגלוי ולהתחייב מיתה בעבור זה. (ואמת שבגמ' מגילה (י: י"ט.) איתא דהמן שווי נפשיה ע"ז, ובמדרש איתא שהיו צלמים על ליבו, אמנם לא באתי אלא ליישב פשוטו של מקרא, וכן עיין תוס' סנהדרין ס"א: ד"ה רבא ותוס' שבת ע"ב: דכתבו דלרבא אע"פ כן לא היה מחוייב למסור נפשו על זה).
ב. לשון הכתוב "לא יכרע ולא ישתחווה" שהוא בלשון עתיד, ותמוה.
ג. במגילה כתוב דעבדי המלך אמרו למרדכי יום יום מדוע אתה עובר את מצוות המלך, ותמוה מדוע עבדי המלך התמהמהו ודיברו קודם עם מרדכי על זה ולא הגידו מיד להמן על מרדכי.
ד. איך המן לבדו לא ראה שמרדכי לא כורע ומשתחווה לו אלא רק עד שעבדי המלך אמרו לו.
ה. למה המלך לא העניש את מרדכי על שעבר על מצוותו, דהא מרדכי עבר גם על מצוות המלך. ועל המן כתיב "ויבז בעיניו" אבל מאיזה טעם המלך שתק לו על זה.
ו. בפסוק ד' כתיב דהגידו להן לראות היעמדו דברי מרדכי, ומשמע דלא הגידו להמן כדי שיענישו אלא רק לראות אם יעמדו דברי מרדכי, ותמוה.
ומכל זה נראה מוכרח דבאמת מרדכי לא עמד בגלוי ובפרהסיא בפני המן ולא כרע והשתחווה לו, אלא רק השתדל בכל פעם שהמן עבד דרכו להסתלק מהמקום שלא יצטרך להשתחוות לו, כי לא היה ראוי בעיניו להשתחוות לאותו רשע מזרע עמלק, ומדויק לשון הכתוב "לא יכרע ולא ישתחווה", בלשון עתיד, והיינו שמרדכי עשה כדי שלא יכרע וישתחווה להמן, והנה עבדי המלך היושבים בשער המלך ראו את מרדכי מוצא אמתלא ומסתתר בכל עת מלפגוש את המן, ושאלו את מרדכי על זה מאיזה טעם עובר את מצוות המלך ומתחמק בכל עת מלכרוע להמן, ובאמת לא יכלו לומר להמן או למלך ולהענישו שבאמת לא עבר על דבר ממצוות המלך (ודייק מלשון הכתוב שאמרו למרדכי "מדוע אתה עובר את מצוות המלך" ולא מדוע אתה עובר על מצוות המלך, כי באמת לא עבר על מצוות המלך, רק התחמק מלקיימו) ויתכן דרק אחרי שאמר להם שלא משתחווה משום שהוא יהודי אמרו להמן שישים על ליבו שמרדכי מתחמק מלהשתחוות לו, וזהו שהמן לא ראה שמרדכי לא כורע ומשתחווה לו אלא רק אחרי שעבדי המלך אמרו לו שם גם כן על ליבו וראה שמרדכי מתחמק מלהשתחוות לו ונתמלא חמה.
וראיה מוכרחת לזה, מהא דכתיב בהמשך המגילה (פרק ה' פסוק ט'): "וכראות המן את מרדכי בשער המלך ולא קם ולא זע ממנו וימלא המן על מרדכי חמה", והיינו דנתמלא עליו חמה יותר מכל פעם, משום דעד עתה מרדכי רק היה מסתתר ומתחמק מלפגוש אותו והיה מונע עצמו ממצב כזה שיצטרך לכרוע לו, ועתה פעם ראשונה שלא הסתתר והתחמק אלא לא קם ולא זע ממנו, ולכן נתמלא עליו חימה יותר מכל פעם. (וזהו משום שכבר נגזירה הגזירה על היהודים ולא חשש לסכן את עצמו או את העם היהודי יותר ממה שכבר נגזר). ואפשר אולי גם לדייק מלשון הפסוק דהכא כתיב "וימלא המן על מרדכי חמה", ובפרק ג' כתיב "וימלא המן חמה" וזהו משום שבפרק ג' לא עמד מרדכי לפניו ולכן לא כתיב שם "על מרדכי".
פורים שעבר, בשעת שכרותי, אמרתי חידוש זה לכמה ת"ח גדולים שביקרתי אצלם, וכולם דחו אותי בקש, ואיני יודע מה זה ועל מה זה שככה דחו אותי, ואשמח לשמוע אם לפירוש הזה יש חבר.