תא חזי כתב:הבלים. איני נצרך לספרי ולו מקובל אחד, כדי להוכיח כי תפיסת הרח"ו את עצמו ואת רבו (או לחלופין את סיפורי הרש"ש), השפיעה על החסידות באופן קיצוני.
מספיק לקרוא מהחל עד כלה את שבחי האר"י (להר"ש שלומל).
האמנם אגרות הר"ש שלומיל, שלאחר זמן נדפסו בשינוי צורה בשם "שבחי האר"י", הם מקור ללמוד ממנו את תורת האר"י והרח"ו?
"הבלים".
תא חזי כתב:את ספר החזיונות מכתיבת יד מהרח"ו (הגע עצמך - האם מהרח"ו לא תפס את עצמו משיח? לא הלך ודרש בגורלות ובפלילים (שאגב, בנו מהרש"ו כותב כנגדם בשו"ת שלו) ובחולמי חלום לענין זה? האר"י לא רמז להחברים שהוא משיח בן יוסף (פרי עץ חיים שער העמידה פרק י"ט, וסיפור פטירת האר"י)? היש לך אתוס 'צדיק' גדול מזה? שניים לו הם רק דברי הבעש"ט (במסורת) שאמר שהוא נשמת מהרח"ו, וחיליה (מלבד ההשגה כמובן) משער הגלגול הקדמה ל"ו - שהאר"י אמר (למהרח"ו - שאגב, כנודע המיר את כל סיפיה דשער הגלגול (כל או רוב קונטרס 'שורש נשמתי') מכתיבה בגוף ראשון לגוף שלישי על מנת להצניע הדברים!) "למי כל חמדת ישראל - הלא לך" בעניין שמואל הנביא. שני להם בתפיסה העצמית, לטעמי, הוא רק רבי נחמן מברסלב, או הרבי מליובאוויטש. כך שזה אכן רק עניין של אמונה, ולא טענות ממין העניין. שכן גם מחכמת הקבלה גופא, עוד טרם החסידות, נפיק מינה חורבא וצחנה טובא, למן קושטא ועד צ'נסטחובה... ולמה כאן לסנגר ושם לזרוק צרורות?
טוב, זה כבר קצת יותר קשה, משום שקשה מאוד להבין מה אתה רוצה כאן (סוגריים שלא נסגרים, פונטים שונים), ניכר שהכתיבה יצאה בשצף קצף. אך אם אני מבין אותך נכונה, ותקן אותי אם אני לא, אתה רוצה לומר שהואיל ולרח"ו היו נטיות משיחיות שאי אפשר להתעלם מהן, אזי יש בכך הכשר למודל הצדיק של החסידות?
אבהיר את דברי עוד יותר.
כשאני מדבר על מודל הצדיק בחסידות, אינני מדבר על "גדולת הצדיק", ובוודאי שלא על המנהג הבזוי של ההתפארות העצמית אשר מקנה לבעליו הכל מלבד פאר. כשאני מדבר על מודל הצדיק, אני מדבר על התפיסה לפיה המודל של עבודת ה' איננו האדם מול בוראו אלא האדם מול "צדיקו" וצדיקו מול בוראו, או לחלופין - ב'עדינות' יותר שבחסידויות - האדם מול בוראו באמצעות צדיקו.
למשל: הצדיק מתקן אותך. צריך להתוודות אל מול הצדיק. צריך להתפלל במחיצת הצדיק. צריך להתפלל לצדיק. צריך להתפלל לקב"ה שיזכה אותי להתקרב לצדיק. צריך להקשר לצדיק. האדם איננו שלם בלי הצדיק. הצדיק הוא פקטור בדרגה הרוחנית שלך - הוא יקח את מעשיך המכוערים ויבנה מהם בניינים מכוערים עוד יותר. הוא ימשה אותך ממצלות הגהנם לשהות במחיצתו. ועוד רבות. לרעות חולות אלו אין מקור בדברי רח"ו.
וכמו שכתב רבינו מאור ישראל בספרו נפש החיים שער ג' פ"י:
ואפילו להשתעבד ולהתדבק באיזה עבודה לבחי' רוה"ק שבאיזה אדם נביא ובעל רוה"ק. גם זה נקרא עכומ"ז ממש. כמו שמצינו בנבוכדנצר שהשתחוה לדניאל. ג"כ לא בעבור שהחזיקו לאלוה בורא כל. א'. לא שכיון בהשתחויתו להשתעבד ולהתדבק לרוח הקדש שבו. כמ"ש (דניאל ב') באדין מלכא נבוכדנצ' נפל על אנפוהי ולדניאל סגיד ומנחה ונחחין וכו' מן קשוט די אלהכון הוא אלם אלהין כו' וגלה רזין. די יכלת למגלא רזא דנה ושם (סי' ד') ועד אחרין על קדמי דניאל כו' ודי רוח אלהין קדישין בי' וכו'. ורז"ל אמרו (סנהדרין צ"ג א') הטעם שלא היה דניאל בעת ציווי ההשתחוי' לצל' שאמר דניאל איזיל מהכא דלא לקיים בי פסילי אלהיהם תשרפון. ונ"נ אמר ג"כ יזיל דניאל מהכא דלא לימרו קליי' לאלהי' בנורא. וע' ז"ח רות ס' ע"ב. ובב"ר פ' ל"ו ובתנחומא ר"פ ויחי וכן אתה מוצ' בדניאל וכו' מה כתיב באדין מלכא נבוכדנצ' וכו' ומנחה ונחחין אמר לנסכא לי' אבל דניאל לא קיבל למה שכשם שנפרעין מעובדי עכומ"ז כך נפרעין מהעכומ"ז עצמה. וכן אמרו שם זה הטע' גם על יעקב אבינו ע"ה שלא רצה ליקבר במצרים הרי שקראו ז"ל ענין זה עכומ"ז. אף שהכוונה היתה לרוח אלהין קדישין דבי'. וי"ל עפ"ז הכתוב לא יהיה לך אלהים אחרים על פני. ר"ל שלא לכוין ח"ו בשום דבר לאיזה בחי' וכח פרטי אפי' אם יהיה אותו הכח בחי' פני היינו אפי' לפרט רו"הק שבאיזה אדם או פרט בחי' הקדושה שבאיזה כח עליון שבעליונים וכענין מאמרם ז"ל (ר"ה כ"ד ב') על לא תעשון אתי אפי' דמות שמשי המשמשין לפני במרום כגון אופנים ושרפים וחיות הקדש. ועם כי עיקר אזהרת הכתוב על כל העכומ"ז הנ"ל היינו בארבע עבודות דוקא אמנם עתה שעבודת התפלה בהשתעבדות כוונת הלב הוא במקום עבודת הקרבן. ודאי גם ע"ז שייך האזהרה:
וזש"ה זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו. היינו שלא לכוין ח"ו בשום עבודה וענין לאיזה כח פרטו מכחות שקבע הבורא יתב' (כי שם אלקים משותף לכל בעל כח פרטי שיהיה כידוע וכמש"ל). רק לכוין לשם העצם המיוחד לו יתברך לבד שפירושו מהוה הכל היינו כללא ומקורא דכל הכחות כולם כנ"ל (וזהו שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד. ר"ל שכל הכחות פרטים שנמשכים מהוי' ב"ה. המה מאוחדים ונקבצים בכחו ית"ש כלל מקור אחדותו). והוא מצד התחברותו יתב' עם העולמות ולזאת בכל מקום שצותה התורה על ענין הקרבנות ביארה בפ' לה' דוקא. וכאמרם ז"ל (סוף מנחות) בא וראה מה כתיב בפ' קרבנות שלא נאמר בהם לא אל ולא אלקים אלא לה' שלא ליתן פ"פ לבעל הדין לחלוק. וע' ז"ח בראשית ו' ע"ד וז' ע"א וע"ב הענין יותר מבואר:
נין נינו של ק"ו בין דוגמאות הנפש החיים לבין המקרה דנן.
מלבד שלא הבנתי מה מצאת בדברי רח"ו על למי כל חמדת ישראל, ואפילו לשיטתך; האמירה כי רח"ו המיר את לשונות יומנו שבסוף שער הגלגולים (בהם הפסקה על למי חמדת ישראל) אומרת הרבה מאוד על הבנתך בטיבם של כתבים אלו, ואינני תמה כלל וכלל כי רצית ללמוד את דעת האר"י מאגרות הר"ש שלומל.
תא חזי כתב:מעמק המלך ועד הר"י גינזבורג
והוא רחום יכפר עון.
תא חזי כתב:למותר לציין, שכמקושר לתורת הקבלה והחסידות, אני מאמין לכל אות שיצאה תחת ידי הרח"ו. אך ברצוני רק להמחיש למעיינים כיצד מי שכביכול אובייקטיבי, מסלק עינו ממה שאינו נראה לו).
אינני יודע מדוע הנך תחת הרושם כי לדידי דברי הרח"ו נתנו מסיני.
אם זה לא היה ברור עד כאן בעשרים הפעמים שהגבתי למק"מ על טענות וטוענים. לטוען אין שום חשיבות בעיניי. אם חלילה הייתה עבודה זרה יוצאת מקולמוסו של רח"ו, הייתי מתייחס אליה בדיוק כשם שאני מתייחס אל העבודה הזרה שבחסידות.
ומשום כבודם של חכמים ראוי להדגיש שחלילה לחשוב כפי שניסית לרמוז שהרי רח"ו זלה"ה כהרי מנהיגי ברסלב ולובאוויטש, אוי לעיניים שכך רואות.
וכאן נחזור לטעותך מריש ההודעה. רח"ו לא שילב את הקטעים המדוברים בשער הגלגול, חס וחלילה חס ושלום. אמנם האמין בהם רח"ו ואמנם העלם על הכתב, אך ביומנו. מי שנתן לדברים דרור והראם אור הוא בנו הר"ש ויטאל, כפי שכתב והודיע בתחילתם:
אמר שמואל, עד כה עזרני ה' להשלים סיפרי הרב הגדול זלה"ה, דבר לא נעדר מהם מקטון ועד גדול, מוגהים כיד ה' הטובה עלי.
ואח"ך מצאתי באמתחותי קונטריסים ג"כ מכתיבת יד אבא מארי ז"ל מדברים הנוגעים אליו לשרש נשמתו, מצואות שצוהו הרב הגדול המשביר ז"ל. וכמדומה לי שהרב אבי זלה"ה רצה להסתיר אותם לרוב ענוותנותו ושלא להודיע שורש נשמתו לביריות, ואני בעוניי פחדתי פן אחרי יהיה הלקט ההוא שכחה, לכן גמרתי בלבי לעבור על רצונו ועמו הסליחה וגו'.
ואתה, בגודל חסידותך-חסידות של שטות, רצת אצת לדמות מאור ישראל שלתורתו וגדולתו עדים בכתובים, ואשר לרוב השתוקקותו להשגה ולגאולה דימה בנפשו שזו עומדת אחורי הפתח ולו יהא חלק בה, הואיל שכך הבין את רמזי רבו, ושמר דברים אלו בצנעא לעצמו, לאחרים אשר הפיצו הם בעצמם סיפורים ומעשיות, הזיות ובדיות אודות גדולתם ומשיחיותם לאין תכלה ולאין קץ, אשר היתה תחילתם נעוצה בסופם וסופם שזור בתחילתם.
פשוט עשן לעיניים.
וה' יסלח לנשמתך.