יבנה כתב:לא שייך סמיכה על רוב בדבר שאפשר לברר. חוץ מזה הנוהג לאסור הוא סייג גם לאלו שיודעים את המקום, כדי שלא יבואו אחרים להכשל.
גבול ים כתב:נשאלתי מדוע אין נידון להתיר את העליה להר הבית מדין רוב, הרי ודאי רוב שטח הר הבית שלפנינו אינו קדוש בקדושת הר הבית וכ"ש בקדושת העזרה, ואם כן כל מקום יש לדון בו שהוא מרוב השטח שאינו קדוש [ואין לומר משום קבוע, שהרי אין האיסור ניכר במקומו, וכדברי הר"ש מקינון שאין איסור לחרוש בקרקע שמה נערפה שם עגלה ערופה, מה"ט, ולכה"פ אין בו איסור דאורייתא].
גבול ים כתב:אשמח לנימוק מדוע הוא קבוע, אם אינו ניכר כמקום עריפת עגלה
בתבונה כתב:רוב זה כשיש ספק, בהר הבית אין שום ספק.
תוכן כתב:גבול ים כתב:אשמח לנימוק מדוע הוא קבוע, אם אינו ניכר כמקום עריפת עגלה
אינו דומה כלל. בעגלה ערופה אין אנו יודעים כלל איפה נמצא נחל איתן. פה אנו יודעים שבתוך המתחם הזה יש את מקום המקדש, השאלה היא רק איפה.
תוכן כתב:בתבונה כתב:בהר הבית ה"איסור" הוא לא תולדה של ספק, כי הרי אצל כל הראשונים והאחרונים לא היה כל ספק, ומביאים כדבר ברור לדינא שמקום המקדש הוא בכיפת הסלע. (הרדבז הב"ח, הדרך הקדש, הרעק"א, החת"ס, החפץ חיים. וכו'), וכ"ש בדורינו שהדבר מוכח טופוגרפית, כפי שמבאר בספר חצרות בית ה'.
אלא שבהר הבית קרה תהליך הפוך, בעבר היה חשש שזה יביא שיהיו כאלו שיכנסו למחנה שכינה באיסור. וכמו שביאר חשש זה הסטייפלער במכתבו, (המכתב לא התפרסם אבל נמצא בארחות רבינו).
אולם היות והיו כאלו שהרגישו שזה לא טיעון מספיק משכנע, אז המציאו את ה"ספק", כדי לתרץ את ה"איסור".
ולכזה ספק לא מועיל רוב.
זה נכון שכיפת הסלע יכול לשמש לנו ציון למקום המקדש, אבל עדיין זה לא פותר לנו כל הספיקות. כי יש להסתפק האם כיפת הסלע הוא מקום הקדש קדשים או מקום המזבח. יש גם להסתפק בגודל האמה. ומן הסתם יש עוד ספיקות שאין אני מודע אליהם. אבל אין זה העיקר. העיקר הוא, כי כלל ישראל התרחקו מאיסור כריתות הרבה הרבה יותר מאשר מתרחקים מסם המות או מפצצה אטומית
....
זו הסיבה, ואין סיבה אחרת, למה אסור לעלות להר הבית!
בתבונה כתב:1. זה נוגע לחיובינו לעבוד את ה' בעבודת המקדש, וכיצד נוכל להתאבל על חורבן המקדש אם אנו בעצמנו פוסלים את ההזדמנות לחדש את העבודה ולבנות מחדש את בית המקדש. אולי זה שוב בכיה של חינם?
בתבונה כתב:א[ זאת אומרת שלמעשה, בלי שיש סיבה עובדתית לחשוש, כמו המצב בכותל, אז מוסכם שאין צד לאסור, ואכן ניתן לראות בתמונות המצורפות*, כי המרחק ממיקומה של אבן שתיה מראה בבירור שאין כל חשש. שטח העזרה נפרד ומוגבה מטרים ספורים משאר חלקי הר הבית, ונמצא על הרמה המוגבהת כמתואר במשנה (ויוספוס) לגבי הבדלי הגבהים בין שטח העזרה והחיל לשטח שאר הר הבית, לפי כל שיעור אמה.
ב[ בנוסף, אבן שתיה שנמצאת במקום קודש הקדשים, ממוקמת במרחק רב מאוד ממסלולי העלייה להר הבית, מה שהופך את כל החששות לבלתי שייכים בעליל, מבחינת החשש לכניסה למחנה שכינה, זה בדיוק כמו ללכת לכותל.
ג[1. זה נוגע לחיובינו לעבוד את ה' בעבודת המקדש, וכיצד נוכל להתאבל על חורבן המקדש אם אנו בעצמנו פוסלים את ההזדמנות לחדש את העבודה ולבנות מחדש את בית המקדש.
צופה_ומביט כתב:בתבונה כתב:1. זה נוגע לחיובינו לעבוד את ה' בעבודת המקדש, וכיצד נוכל להתאבל על חורבן המקדש אם אנו בעצמנו פוסלים את ההזדמנות לחדש את העבודה ולבנות מחדש את בית המקדש. אולי זה שוב בכיה של חינם?
מי דיבר כאן על קרבנות? לזה בוודאי שאין שום היתכנות היום, לדאבון לבנו.
דובר רק על עליה להר הבית.
ולכל היותר השאלה היא מי זוכר ומתאבל יותר על חורבן המקדש ומצפה ומתפלל יותר באמת לבניינו. זה שעולה להר או זה שאפילו את זה לא יכול.
עצם הזיכרון - עבורו לא צריך לעלות להר. אלא גם הוא נכלל בדברי חז"ל "כל העוסק בתורת קרבנות כאילו הקריב קרבנות". העיסוק בתורת המקדש והקרבנות אין כמוה לזיכרון, ודי בה לזיכרון, וכעין מש"כ הגרי"ס באגרתו הידועה לגבי כוח התורה בעיון הלכה בנושא פלוני לעורר את חומרתו ולקבוע אותו בלב לבלתי שכוח ולבלתי היפתות.
ונתנו ידידים כתב:בתבונה כתב:א[ זאת אומרת שלמעשה, בלי שיש סיבה עובדתית לחשוש, כמו המצב בכותל, אז מוסכם שאין צד לאסור, ואכן ניתן לראות בתמונות המצורפות*, כי המרחק ממיקומה של אבן שתיה מראה בבירור שאין כל חשש. שטח העזרה נפרד ומוגבה מטרים ספורים משאר חלקי הר הבית, ונמצא על הרמה המוגבהת כמתואר במשנה (ויוספוס) לגבי הבדלי הגבהים בין שטח העזרה והחיל לשטח שאר הר הבית, לפי כל שיעור אמה.
ב[ בנוסף, אבן שתיה שנמצאת במקום קודש הקדשים, ממוקמת במרחק רב מאוד ממסלולי העלייה להר הבית, מה שהופך את כל החששות לבלתי שייכים בעליל, מבחינת החשש לכניסה למחנה שכינה, זה בדיוק כמו ללכת לכותל.
ג[1. זה נוגע לחיובינו לעבוד את ה' בעבודת המקדש, וכיצד נוכל להתאבל על חורבן המקדש אם אנו בעצמנו פוסלים את ההזדמנות לחדש את העבודה ולבנות מחדש את בית המקדש.
א. מהיכן אנו יודעים שהמפלס של היום זהו המפלס של אז שתוכל לדון עפ"ז את המידות, וזה נוגע לכל האריכות שכתבת בהמשך בענין המידות.
ב. אם זה באמת רחוק אז מהו העבודת השי"ת ללכת שם והרי אין זה הר הבית כלל, ולכאורה יש ענין יותר גדול ללכת לכותל שלא זזה משם שכינה מאשר ללכת למקום כזה שאינו לא הר הבית ולא מקום השכינה.
ג. מהו באמת העבודת השי"ת להיכנס להר הבית האם יש קיום של עליה לרגל בזמנינו או רק עניין, והרי ליכא הקרבת קרבנות אז מהו העבודת השי"ת, ואם משום צפייה לגאולה אפשר לעורר את עצמו גם אצל הכותל (וגם בבית).
בתבונה כתב:יש היתכנות לקרבנות, ואם כל הציבור היה עולה להר הבית כהלכה אין ספק כי מזמן היו קרבנות.
צופה_ומביט כתב:די, במחילה.
לא חשבתי להגיב על הדברים המופרכים, אבל ה"עתידים ליתן את הדין" היה יותר מדי. בטח ביום שכזה, לקטרג ככה על המוני בית ישראל ורבותיהם, חס ושלום.
אין שום התיכנות לקרבנות, גם אם כל הציבור החרדי כולו היה עולה. ופוק חזי מה קורה על הרבה פחות מזה, בארץ ובעולם.
ולא אאריך מפני היום.
מכון חכמי ליטא כתב:בתבונה כתב:יש היתכנות לקרבנות, ואם כל הציבור היה עולה להר הבית כהלכה אין ספק כי מזמן היו קרבנות.
"היתכנות" או "אין ספק"?!
בקיצור זה סה"כ השערה/דמיון של העולים!!
בן פקועה כתב:בשלוש מצוות גדרו שועלים את עצמם: בתכלת, בעלייה להר הבית ובהקמת סנהדרין.
זיהוי התכלת נסמך על מדע הארכאולוגיה, גבולות הר הבית על המסורת הערבית, ואילו הקמת הסנהדרין נסמכת על חוסר מודעות מדהים בהיקפו. הלוא אין אפילו שלושה חכמים שמסכימים עם חידוש הסנהדרין, ומהיכן ימצאו שבעים ואחד יהודים כשרים לכהן בו? יתר על כן, כל חכם שעשוי לבוא בחשבון הסנהדרין מתנגד נחרצות לעלייה להר הבית.
חסד עשה הקב"ה עם שארית ישראל ששלוש אלו ירדו כרוכות לעולם, כי לא ללמד על עצמן יצאו אלא ללמד אחת על השניה ולהבהיר את כושר השיפוט.
כיון שהגיעו להר הבית ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים התחילו הן בוכין ורבי עקיבא מצחק... עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת בלשון הזה. אמרו לו: עקיבא ניחמתנו, עקיבא ניחמתנו.
מכון חכמי ליטא כתב:מדובר בהשערה שהעולים חוזרים עליו שנים
מכון חכמי ליטא כתב:50% לא מספיק כי זה חצי חצי דהיינו כלום
זה בדיוק הענין שזה קשור לשלטון בריטי וישראלי ולא "כי הציבור שם"
בתבונה כתב:צופה_ומביט כתב:די, במחילה.
לא חשבתי להגיב על הדברים המופרכים, אבל ה"עתידים ליתן את הדין" היה יותר מדי. בטח ביום שכזה, לקטרג ככה על המוני בית ישראל ורבותיהם, חס ושלום.
אין שום התיכנות לקרבנות, גם אם כל הציבור החרדי כולו היה עולה. ופוק חזי מה קורה על הרבה פחות מזה, בארץ ובעולם.
ולא אאריך מפני היום.
אלו דברי האור החיים (ויקרא כ"ה כ"ה)
והגאולה תהיה בהעיר לבות בני אדם ויאמר להם הטוב לכם כי תשבו חוץ גולים מעל שלחן אביכם ומה יערב לכם החיים בעולם זולת החברה העליונה אשר הייתם סמוכים סביב לשלחן אביכם הוא אלהי עולם ב"ה לעד, וימאיס בעיניו תאוות הנדמים ויעירם בחשק הרוחני גם נרגש לבעל נפש כל חי עד אשר יטיבו מעשיהם, ובזה יגאל ה' ממכרו, ועל זה עתידין ליתן את הדין כל אדוני הארץ גדולי ישראל ומהם יבקש ה' עלבון הבית העלוב
https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%2 ... 7%9B%D7%94
צופה_ומביט כתב:אין לזה שום קשר לדבריי.
ודי בזה.
בתבונה כתב:א. עיין בספר חצרות בית ה' שעונה על כל השאלות הללו.
ב. זה בהחלט הר הבית, והשראת השכינה היא בהר הבית, ולכן אסור ללכת לשם עם נעלים שכל מקום שיש גילוי שכינה אסור בנעילת הסנדל
ג. ראשית קרבת אלוקים, הרבה יותר גדולה מהכותל המערבי, וכך ניתן לחדש את העבודה והמקדש , ולכן זה בכלל מצוות ועשו לי מקדש, וחיובי העבודה במקדש.
איסור הכניסה (מעיקר הדין) להר הבית הוא רק לזבים זבות נידות ויולדות ובעלי קרי, ומטומאות אלו אפשר להיטהר גם בזמן הזה. לטמא מת אסור להיכנס מהחיל ולפנים.ונתנו ידידים כתב:ב. לא הבנתי אותך, אם זה הר הבית אז אסור לטמאים להיכנס שם, ואם זה לא הר הבית אז אין שם השראת השכינה, ואם התכונת שיש מקום בהר חוץ מהתק אמה שמותר לטמא להיכנס לשם ועדיין יש בו השראת השכינה ואיסור לבישת נעליים מאיפה לקחת מושג כזה?
אם היום אין שם השראת השכינה יותר מבכותל אז למה גם היום אסור להיכנס לשם בטומאה או עם נעליים? והאם לדעתך מי שנמצא לאנסו בין קודש הקדשים לכותל המערבי ואינו יכול לצאת משם עד שיעבור זמן תפילה - יתפלל לכיוון הכותל ולא לכיוון קודש הקדשים?ונתנו ידידים כתב:ג. למה, מהר הבית זזה שכינה ורק מכותל המערבי לא זזה שכינה מעולם.
בתבונה כתב:מכון חכמי ליטא כתב:בתבונה כתב:יש היתכנות לקרבנות, ואם כל הציבור היה עולה להר הבית כהלכה אין ספק כי מזמן היו קרבנות.
"היתכנות" או "אין ספק"?!
בקיצור זה סה"כ השערה/דמיון של העולים!!
לפני קום המדינה לא יכלו לשבת בכותל לא לתקוע בשופר בכותל, ולא לשים מחיצה בין גברים לנשים בכותל, ברגע שהציבור שם הכל שונה, כך בדיוק יקרה גם בהר הבית,
בעבר לא היה ניתן להתפלל בהר הבית וככל שמתרבים העולים ניתן להתפלל שם בציבור, ואף להשתחוות שם כדין.
מדובר במציאות פשוטה, צריך פשוט לא לטמון את הראש בחול.
ונתנו ידידים כתב:בתבונה כתב:א. עיין בספר חצרות בית ה' שעונה על כל השאלות הללו.
א. איפה אני יכול לקבל טת הספר הזה, האם יש את זה בהיברובוקס וכדו?
חזור אל “וַיַּעְפִּלוּ לַעֲלוֹת אֶל רֹאשׁ הָהָר”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 12 אורחים