דיוקים בלשון המקרא

[יעקל]

ברצוני לפתוח אשכול חדש אשר בשם "דיוקים בלשון המקרא" יכונה (לפי רעיונו של חד מחברי הבמה).
ואקווה שהרעיון ימצא חן בעיני מנהלי הבמה, וזה החלנו בעזרת הא-ל ית' :

א. בניגוד לאבות האחרים, מציאת זיווגו של אברהם איננה מסופרת. כאילו לא חשוב לנו לדעת זאת, יש למישהו תשובה ?
ב. בניגוד לנח שידע - ממי אני לא יודע - שיש כזה דבר לבנות מזבח ולהקריב עליו עולות, אברהם בנה מזבחות וקרא בשם הוי"ה בלי להקריב דבר. א"כ מה העניין לבנות מזבחות ?
ג. ובדרך אגב, האם בזמן הבמות היה מותר להקריב ללא מזבח ?

[כדכד]

מניין שאברהם לא הקריב דבר?
לא כתוב אבל זה לא אומר שלא הקריב.
"מזבח" הוא מלשון "זבח". אם לא זובחים עליו אז מה עושה אותו למזבח?

[עזריאל ברגר]

א. בניגוד לאבות האחרים, מציאת זיווגו של אברהם איננה מסופרת. כאילו לא חשוב לנו לדעת זאת, יש למישהו תשובה ?
ב. בניגוד לנח שידע - ממי אני לא יודע - שיש כזה דבר לבנות מזבח ולהקריב עליו עולות, אברהם בנה מזבחות וקרא בשם הוי"ה בלי להקריב דבר. א"כ מה העניין לבנות מזבחות ?
ג. ובדרך אגב, האם בזמן הבמות היה מותר להקריב ללא מזבח ?

א. נבואה שלא הוצרכה לדורות - לא נכתבה. כנראה שאכן לא חשוב לנו לדעת זאת. אולי באמת לא היה סביב זה שום אירוע מיוחד?
ב. ע"פ חז"ל שאומרים שאדם הראשון מיד כשנברא הקריב קרבנות ("שור שקרניו קודמות לפרסותיו") - אפשר לומר שנח למד ממעשיו של אדם הראשון (ששמע עליהם כנראה דרך חנוך או מתושלח שהכירו את אדם ואת נח), ועכ"פ שמא למד ממעשה קין והבל?
ומלבד זאת - מובא בספרים שבדורות ההם היו גדולי הדורות יודעים מעצמם את הדברים הטובים בעיני ה', ולא הוצרכו לציווי.

[עזריאל ברגר]

מניין שאברהם לא הקריב דבר?
לא כתוב אבל זה לא אומר שלא הקריב.

ראה רש"י במדבר כג,ד "ואברהם לא העלה אלא איל אחד".
(ולא עיינתי במפרשיו, כי ייתכן שזו היתה רק טענת בלעם, ולא כך היתה האמת)

[יעקל]

א. נבואה שלא הוצרכה לדורות - לא נכתבה. כנראה שאכן לא חשוב לנו לדעת זאת. אולי באמת לא היה סביב זה שום אירוע מיוחד?
ב. ע"פ חז"ל שאומרים שאדם הראשון מיד כשנברא הקריב קרבנות ("שור שקרניו קודמות לפרסותיו") - אפשר לומר שנח למד ממעשיו של אדם הראשון (ששמע עליהם כנראה דרך חנוך או מתושלח שהכירו את אדם ואת נח), ועכ"פ שמא למד ממעשה קין והבל?
ומלבד זאת - מובא בספרים שבדורות ההם היו גדולי הדורות יודעים מעצמם את הדברים הטובים בעיני ה', ולא הוצרכו לציווי.

ממה שזכור לי הבל רצה להקריב את גוזזי צאנו,ותו לא ?

[עזריאל ברגר]

ממה שזכור לי הבל רצה להקריב את גוזזי צאנו,ותו לא ?

זיל קרי בי רב.

[כדכד]

מניין שאברהם לא הקריב דבר?
לא כתוב אבל זה לא אומר שלא הקריב.

ראה רש"י במדבר כג,ד "ואברהם לא העלה אלא איל אחד".
(ולא עיינתי במפרשיו, כי ייתכן שזו היתה רק טענת בלעם, ולא כך היתה האמת)

הוא טען שהקריב ז' פרים וז' אילים בכל מזבח משבעת המזבחות שבנה ואברהם הקריב רק איל אחד במזבח שבנה בהר המוריה (ומה שכתבתי מקודם אינו נכון כמוכח מהפסוקים שם)
אבל לא טען שאברהם לא הקריב בשאר המזבחות

[יעקל]

לפי רש"י שאני א-ל שד"י הכוונה שדי באלהותי לכל בריה, למה היה א"א הראשון שאליו נגלה הקב"ה בשם זה ? את מה הוא זכה להבין ולהשיג יותר מהדורות שקדמו לו ?

בשלמא לפי הפשט ששד"י פי' שמשדד מערכות הטבע - שפיר דמי, שהרי א"א היה הראשון שהעלהו הקב"ה מעל המזל והוציאו מאיצטגננותו...

[כדכד]

ה' בחר באברהם
לא בגלל שהוא זכה להבין יותר, כמובן שגם זה נכון, אבל לא זו סיבת הבחירה

[יעקל]

הבה נעמיקה, קרוב לודאי שאנשים כמו אדם מתושלח וחנוך הבינו והשיגו שיש לו ית' די באלהותו לכל בריה. ובכ"ז לא אמר להם הקב"ה אני א"שד ...
ושמא התכוין מר שעל אף שא"א השיג לבד את המושג הזה בדיוק כמו הצדיקים שקדמו לו, בכ"ז רצה הקב"ה להציג א"ע אליו כך...

[כדכד]

למתושלח וחנוך לא כתוב שה' התגלה
ה' בחר באברהם להתגלות אליו ומתוך בחירה זו גם התגלה אליו וגם התגלה אליו בשם זה

[יעקל]

מניין שאברהם לא הקריב דבר?
לא כתוב אבל זה לא אומר שלא הקריב.
"מזבח" הוא מלשון "זבח". אם לא זובחים עליו אז מה עושה אותו למזבח?

בפ' וירא הננו עדים לזה שאברהם קרא בשם ה' אפילו ללא בניית מזבח וללא הקרבת זבח כמ"ש ויטע אשל וכו' ויקרא שם וגו' א- ל עולם

ואולי אפשר להסביר את זה ע"ד זה : דהינה כתיב הינה שמוע מזבח טוב להקשיב מחלב אלים

מה זה להקשיב ? לפי הש"ס בר"ה היינו ד"ת

אבל לפי הפשט אפשר להגיד שלהקשיב קאי ג"כ אמאי דכתיב הגיד לך וגו' ומה ה"א דורש ממך כ"א עשות חסד וגם אמאי דכתיב כ"א בזאת יתהלל וגו' כי אני הוי "ה עושה חסד משפט וגו' כי באלה חפצתי

ומה מאוד אשמח אם חברי הבמה יוכלו להזכיר לי מקורות המזכירים את הקשר בין ת"ת לג"ח שהם קשורים זה בזה

[כדכד]

להקשיב זה לשמוע בקול ד'.
כך שמואל אומר לשאול: במקום לשנות מרצון ה' ולהקריב את בהמות עמלק לקרבן יותר טוב לשמוע בקול ה' ולהחרים את הכל ולא לזבוח אותם ולהקשיב בקול ה' ולהחרימם ולא להקטיר חלבי האילים שלהם

גמילות חסד זה דבר מאד חשוב אבל זה לא קשור לפסוק שהזכיר מר

[יעקל]

ה' אלקי השמים אשר לקחני וגו' ופירש"י כשלקחני וכו' היה אלקי השמים וכו' שלא היו באי עולם וכו'.

ולמה רש"י לא פירש כך גבי יונה כאשר אמר למלחים עברי אנכי ואת ה אלקי השמים אני ירא ... ?

וגם, שמא מכאן ראיה שיונה הנביא קיבל את הנבואה הזאת בימי אברהם לפני שהרגיל את ה' בפי הבריות ...

[צופה_ומביט]

הלשון "אלוקי השמים" כשלעצמו אינו לשון מוקשה, גם דוד המלך אומר בתהלים "הודו לאל השמים כי לעולם חסדו".
הקושיה של רש"י כי אברהם אבינו בעצמו בתחילת אותה השיחה, 4 פסוקים לפני כן, אמר "אלקי השמים ואלקי הארץ", וא"כ למה מיד בהמשך שינה את התואר.
וכך ביאר רש"י במפורש את שאלתו:
"ולא אמר ואלהי הארץ ולמעלה אמר ואשביעך וגו' [בה' אלהי השמים ואלהי הארץ], אמר לו" וכו'.

[אהוד לב]

מעבר לדבריו הנכונים של צופה ומביט, עוד יש להוסיף שאצל יונה הנביא יש התיחסות שהקב״ה שולט בשמים ובארץ - ״אלוקי השמים… אשר עשה את הים והיבשה״. ומה שלא הזכיר לשון ״אלוקי״ גם על הארץ, עיין ברד״ק שם. אבל בדברי אברהם אבינו יש התייחסות רק לשליטתו של הקב״ה בשמים.

[ידבר פי]

ג. ובדרך אגב, האם בזמן הבמות היה מותר להקריב ללא מזבח ?

עי' זבחים קח ע"א במתני' רבי יוסי אומר אינו חייב [המעלה בחוץ] עד שיעלה לראש המזבח רש"א אפי' העלה על הסלע או על האבן חייב ובגמ' (שם ע"ב) מ"ט דר"י דכתי' ויבן נח מזבח לד' וטעמי' דר"ש מדכתי' גבי מנוח ויעל על הצור עיי"ש ומבואר דפליגי תנאי הן לגבי חיוב חוץ והן לגבי קיום הקרבה בחוץ אי בעי' דוקא מזבח או לא.

[יעקל]

מעבר לדבריו הנכונים של צופה ומביט, עוד יש להוסיף שאצל יונה הנביא יש התיחסות שהקב״ה שולט בשמים ובארץ - ״אלוקי השמים… אשר עשה את הים והיבשה״. ומה שלא הזכיר לשון ״אלוקי״ גם על הארץ, עיין ברד״ק שם. אבל בדברי אברהם אבינו יש התייחסות רק לשליטתו של הקב״ה בשמים.

עוד משהו רציתי להדגיש - בדרך הכלל אנחנו רגילים לזה שהא-ל ית' עשה שמים וארץ כמבואר בכמה מקראי קודש.

ופה יונה חילק בין שמים וארץ בעשייה. הוא מדבר על אלקי השמים מחד, אשר עשה את הים ואת היבשה מאידך...

[יעקל]

גבי שר המשקים כתיב כמשפט הראשון ות"א כהלכתא קדמאה - לפי ביאור מעט צרי הכוונה הלכתא כדבר המתהלך, כמנהג הראשון

גבי ואלה המשפטים ת"א ואילין דינייא

מחפש הסבר שמקשר מנהג ודין ? למה התו' משתמשת באותו מילה לשני המושגים האלה ?

[עזריאל ברגר]

ולהעיר ממארז"ל אל תקרי הליכות אלא הלכות.
ולהעיר מלקוטי מוהר"ן תורה ו "בקי בהליכה/בהלכה".

[יעקל]

ואת יהודה שלח להורות לפניו גושנה

ק"ק לי : הן לפי התרגום שלהורות הכוונה לפנות, , למה צריך דווקא את יהודה, הן לפי מ"א המובא ברש"י שלהורות הכוונה בית התלמוד, הרי עבודת ההוראה מוטלת על לוי כמ"ש יורו משפטיך וגו' ?

לגבי הבית תלמוד, אפשר ליישב שעבודת ההוראה מוטלת על שבט לוי ולא על לוי בעצמו ודו"ק

וא"ת גבי יהודה כתיב ומחוקק מבין רגליו דייקא ולא הוא עצמו אז למה דווקא יהודה נשלח גושנה ?

למה לא ראובן ?

[כן מסתבר]

א. בניגוד לאבות האחרים, מציאת זיווגו של אברהם איננה מסופרת. כאילו לא חשוב לנו לדעת זאת, יש למישהו תשובה ?

לפי הנהוג בימיהם, בת הזוג הטבעית היתה מהמשפחה, בפרט אם היתה בת לאחיו או לאחותו הרי זה כאילו היא מוכרזת כבת זוגו מעת שנולדה, ואין צורך לשדכה איתו. וכמעשה דרבי ישמעאל ומעשה דרבי אליעזר בש”ס, וכמו שהיו עוברי דרכים אומרים על יעקב ועשו שהם כנגד רחל ולאה.
אברהם התחתן עם בת אחיו, ונחור אחיו עם אחותה, טבעי ומתבקש, וזה מה שכתוב בתורה עליהם.
יצחק התחתן ג”כ עם רבקה שהיתה ממשפחתו ומבית אביו, אם כי היתה קצת רחוקה, שני בשלישי, וגם היה צורך להביא אותה מחרן למורת רוחם של הוריה, ולא להוציא את יצחק אליה, ובזה האריכה התורה.
יעקב התייעד עם המיועדת לו, ולבסוף החליפוה, ובזה האריכה התורה, וכן בכך שהצליח להבריחם לאחר מכן מבית אביהם, שחנק אותם בחיבוק דב.

[יעקל]

ואם ידעת ויש בם אנשי חיל ושמתם שרי מקנה

מבואר מהפסוק שאיש חיל הוא מי שיש לו ראש טוב ויודע לעבוד.
אבל בסוף משלי מבואר שאשת חיל נמדדת לפי תכונות פנימיותה , וגם רות המואביה כונתה אשת חיל ע"ש הדרך שסללה והתוותה לעצמה...

[דרומי]

לא קשיא: הא בגברי והא בנשי.

[יעקל]

לא קשיא: הא בגברי והא בנשי.

האם גבי שרי אלפים דגבי יתרו לא כתוב אנשי חיל ?

[כן מסתבר]

ואם ידעת ויש בם אנשי חיל ושמתם שרי מקנה

1. מבואר מהפסוק שאיש חיל הוא מי שיש לו ראש טוב ויודע לעבוד.

2. אבל בסוף משלי מבואר שאשת חיל נמדדת לפי תכונות פנימיותה ,

3. וגם רות המואביה כונתה אשת חיל ע"ש הדרך שסללה והתוותה לעצמה...

1. ’ראש טוב’ לא ידעתי מנא ליה למר, ’יודע לעבוד’ זוהי הגדרה הקרובה לאמת לפי הפשט.

2. לפי הפשט היא אשת חיל ש’יודעת לעבוד’. ככתוב ’גמלתהו טוב... ותעש בחפץ... כאניות סוחר... שדה ותקחהו... נטעה כרם... חגרה בעז...

3. ג”ז אינו לפי הפשט, אלא על שם שזרה שבאה השנה מארץ נכריה הצליחה לפרנס את חמותה.

והדרש ידרש בכל מקום.

[יעקל]

ודבר מעניין הוא : האישה מכונה אשת חיל לא ע"ש תכונותיה אלא ע"ש ניהול הבית בצורה מועילה.

אבל בכל זאת אבקש ראיה יותר מפורשת על רות שלא מדובר באומץ שלה לעזוב את מולדתה וכו' אלא על זה שהצליחה לפרנס את חמותה....

[יעקל]

בחרבי ובקשתי ות"א בצלותי ובבעותי

מתפללים תתקבל צלותהון ובעותהון דכל בית ישראל, וכנראה שלשון הקדיש נתפס על לשון התרגום או הפוך...

וכנראה שהמושגים האילו של בחרבי ובקשתי רצו רז"ל להכניס בתוך הקדיש. למה ? האם בתוך איזה שחרית ומנחה יש הבחנה בין חרב וקשת - תפילה מקרוב/ רחוק ? תפילה וגמרנו...

[כן מסתבר]

ודבר מעניין הוא : האישה מכונה אשת חיל לא ע"ש תכונותיה אלא ע"ש ניהול הבית בצורה מועילה.

אבל בכל זאת אבקש ראיה יותר מפורשת על רות שלא מדובר באומץ שלה לעזוב את מולדתה וכו' אלא על זה שהצליחה לפרנס את חמותה....

כבר כתבתי שהדרש יידרש, אך הפשט ב’אשת חיל’ הוא על המתואר בהמשך, שמנהלת את פרנסת הבית, לא כתוב שם הרבה על תכונותיה הטבעיות של אשה רגילה, כי אשה רגילה אינה ’אשת חיל’, רק זו אשר נוטלת את עול הפרנסה על כתפיה ברוב כשרון.

וכן גבי ’אנשי חיל’ שהציע יתרו לבחור לשופטים פירש רש”י ’עשירים’.

וכן גבי ’וישראל עושה חיל’ דנבואת בלעם פירש התרגום ’אצלח בנכסין’.

ולכן לגבי ’אשת חיל’ דרות ציין האבן עזרא לדבריו במשלי, שם כתב על מילים אלו - ”חיל = ממון” ’אשה שתקנה חיל וממון בחכמתה’.

וכן כשבירכו את בועז בחתונתו אמרו ’עשה חיל’. ופירושו שיצליח בנכסים, וכמו שציין האבן עזרא שם לפסוק ’כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה’

כללו של דבר, חיל היינו ממון או נכסים, והדרש יידרש בכל מקום.

[כן מסתבר]

בחרבי ובקשתי ות"א בצלותי ובבעותי

מתפללים תתקבל צלותהון ובעותהון דכל בית ישראל, וכנראה שלשון הקדיש נתפס על לשון התרגום או הפוך...

וכנראה שהמושגים האילו של בחרבי ובקשתי רצו רז"ל להכניס בתוך הקדיש. למה ? האם בתוך איזה שחרית ומנחה יש הבחנה בין חרב וקשת - תפילה מקרוב/ רחוק ? תפילה וגמרנו...

צלותי היינו התפילה בכללותה, ובעותא היינו הבקשה הנאמר בה.

ומבקשים בקדיש שיתקבלו קדם אבונא.

ובתרגום ’חרבי וקשתי’ פירשו גם כן שהיא תפילתו ובקשתו של יעקב שנתקבלה.

וישנו לצמד מילים זה ’צלותא ובעותא’ או בלה”ק ’תפילה ובקשה’ בעוד מקומות.

[כן מסתבר]

ו’בקשתי’ מתפרש כרמז על ’בקשתי’ על שם אותיותיה.

[יעקל]

גבי יעקב אבינו, מה היה תפילתו בכלל ובקשתו בפרט ?

[כן מסתבר]

תפילתו הכללית היתה תפילת ערבית שתיקן, ותפילת שחרית ומנחה שתקנו אבותיו, ובהם כלל כל הדברים הנצרכים לו.

לפי השיטה ’שכם’ ממש יתפרש שבקשתו היתה שינצח את העמים שבאו להזדווג לו, ולא יתקיים בו ’והכוני ונשמדתי אני וביתי’ ח”ו.

ולפי השיטה ש’שכם’ היינו חלק הבכורה, נפרש שביקש מאת הקב”ה שיצליח לקנות מעשיו את הבכורה תמורת נזיד העדשים.

[מעט דבש]

לגבי 'בצלותי ובבעותי' עיין העמק דבר באריכות (ב'הרחב דבר').

[יעקל]

כללו של דבר, חיל היינו ממון או נכסים, והדרש יידרש בכל מקום.

דברים יפים כתבתם. מה הקשר המילולי בין חיל וממון ?

[כדכד]

כנראה דומה לקשר בין ממון לרכוש

[יעקל]

רוכש הכוונה קנייה בעוד שחיל מילה נרדפת לכוח כדכתיב לא בחיל ולא בכח וגו'

[יעקל]

1.בהוציאך את העם ממצרים תעבדון וגו' על ההר הזה

בפשטות מבואר שמדובר כאן במתן תורה, וק"ק לי כי עבודה בדרך כלל הוא מושג של תפילה או קרבנות או של ניגון - עבודת עבודה - עכ"פ אתערותא דלתתא, בעוד שמ"ת היה אתערותא דלעילא כדכתיב וירד ה' על הר סיני, וגם לא היה שום קורבן או פולחן אז אלא רק עינינו ראו ולא זר אזנינו שמענו ולא אחר - היינו פסיבים...

2.והוריתיך את אשר תדבר ות"א ואלפינך וכו' עניין הוראה ולימוד

א . מה לימוד יש פה, למה לא נאמר ואגיד לך את אשר תדבר
ב. וגבי בלעם נאמר אשר ידבר אלדים, או אשר ישים אלקים בלי לשון הוראה, האם זה אומר משהו ?

[כדכד]

רוכש הכוונה קנייה בעוד שחיל מילה משותפת לכוח כדכתיב לא בחיל ולא בכח וגו'

לא בחיל ולא בכח זה בדיוק הראיה לכך שחיל אינו כח ופירושו ממון כדאיתא ברש"י בהרבה מקומות (כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל, למשל וע"ש בתרגום)

[כן מסתבר]

1.בהוציאך את העם ממצרים תעבדון וגו' על ההר הזה

בפשטות מבואר שמדובר כאן במתן תורה, וק"ק לי כי עבודה בדרך כלל הוא מושג של תפילה או קרבנות או של ניגון - עבודת עבודה - עכ"פ אתערותא דלתתא, בעוד שמ"ת היה אתערותא דלעילא כדכתיב וירד ה' על הר סיני, וגם לא היה שום קורבן או פולחן אז אלא רק עינינו ראו ולא זר אזנינו שמענו ולא אחר - היינו פסיבים...

דיוקך נכון מאד.
ונראה שאכן עיקר הכוונה היא לעבודת הקרבנות הכבירה שהיתה בהר סיני, ככתוב בסוף פרשת משפטים, ובה נכנסו לבריתו של ה’, כמ”ש רז”ל שנכנסו ליהדות במילה טבילה והרצאת דמים.

ולכאורה ראיה לכך מדברי משה רבינו לפרעה ’ואנחנו לא נדע מה נעבוד את ה’ עד בואנו שמה’ וכיוצא בלשונות אלו, המורים לנו שהעבודה המדוברת היא הקרבת בקר וצאן.

נ.ב. מענין מאד שלא נודע כלל מהו מנין הקרבנות שהקריבו נערי בני ישראל הבכורים בהר סיני.