המרכז הישראלי לנפגעי כתות
https://www.infokatot.com/39450/%D7%9E% ... 7%9B%D7%AAמהי כת (או קבוצה הרסנית)?
בעידן הניו אייג' ישנן קבוצות סגורות, המתאחדות סביב מנהיג וסביב רעיון רוחני, מופרדות מן החברה, מאמצות מנהגים רוחניים שונים ואפילו משונים, ומתעתדות להתפתח כדתות חדשות. אלו אינן כתות הרסניות.
מה שהופך קבוצה המתאחדת סביב מנהיג ולה רעיון (לרוב רוחני) לכת הרסנית אלו השיטות הפסיכולוגיות הננקטות על ידי מנהיג הכת. השיטות גורמות ליצירת זהות חדשה למצטרף עד כדי יכולת ניצול ושעבוד המאמין לטובת המנהיג. מטרת מנהיג הקבוצה היא לצאת מורווח מהמאמינים, אם זה רווח כלכלי, כבוד או מין.
לרוב, המאמינים החיים בתוך הקבוצה, פיזית או מנטאלית, מתקשים לזהות את הרווחים להם זוכה המנהיג ואת הניצול שהם חווים, ומתוודים לו רק לאחר יציאתם מן הכת במבט לאחור.
הטכניקות הפסיכולוגיות מתבצעות על ידי המנהיג תוך יצירת תחושה של חולשה ותלות מצד אחד ומנגד הפצצת אהבה, החדרת פחדים למערערים בדרך או לרוצים לעזוב, ניתוק מהעולם החיצוני כולל משפחה גרעינית, דרישה לוידויים ולמתן מידע אישי, שליטה ברגשות, במחשבות, במידע ובהתנהגות, עידוד הלשנות בין חברי הקבוצה, הסתרת מידע המיועד רק לוותיקים, הטענה שפתית, עומס בזמנו של המאמין, שיחות אישיות ארוכות עם מנהיג הקבוצה או שלוחיו - כל אלו מביאים את המצטרף למצב בו הוא משנה את זהותו באופן הדרגתי וזחלני לזהות כיתתית חדשה בעלת תלות טוטאלית הנכנעת למצבי ניצול ושיעבוד.
הפסיכולוג האמריקני סטיבן חסן, שהיה בעצמו חבר כת ה"מוניס" וכיום הוא מסייע לנפגעי כתות, מגדיר בספרו "Releasing the bonds" (בתרגום חופשי מאנגלית) מהי כת הרסנית: "בכתות הרסניות, נמצאו דפוסי התנהגות דומים, שיוצרים את ההבדל בינן לבין גופים אחרים. כשלומדים לזהות את הדפוסים הללו, ניתן לדעת אם מדובר בכת אם לאו. כתות הנן הרסניות, בשל השימוש שהן עושות במיינד קונטרול, כדי לדכא את רצונו החופשי של אדם ולהפכו לתלוי במנהיג הקבוצה. כת הרסנית, מתפקדת כאוטוריטה, המושתתת על מנהיג או קבוצת מנהיגים-שיש להם שליטה מלאה בקבוצה. לרבים ממנהיגי הכתות, ישנה עצמה וכריזמה. בשתי אלה עצמן, אין כל רע. אך יש בהן משום פוטנציאל לניצול של חברי הקבוצה. קבוצה הופכת להרסנית, כשפעולותיו של המנהיג משתמשות בכריזמה ובעצמה שלו, כדי לגרום לזה שחברי הקבוצה יאבדו את האינדיבידואליות שלהם ואת רצונם החופשי".
מומחים לנושא הכתות הגדירו מספר קריטריונים מרכזיים לזיהוי כתות בעלות פוטנציאל לפגיעה פיזית או פסיכולוגית בחברים בהן. מן הראוי לומר שאין די בקריטריון אחד בלבד, אלא יש לתת את הדעת על שילוב של כמה קריטריונים יחד, על מנת שניתן יהיה להגדיר קבוצה מסוימת ככת.
א. חיי הקבוצה ממוקדים במנהיג (שיכול להיות חי או מת). סדר היום של הקבוצה סובב סביב המנהיג. חברי הקבוצה מפגינים מחויבות מוחלטת למשנתו ולתפיסותיו, ונאמנים באופן קיצוני לפקודותיו הנתפסות כ"חוק" וכאמת יחידה שאין בלתה ואין כל מנגנון מבקר, כגון אלה שקיימים בדתות. הערצה והסגידה למנהיג בלתי נתנת לערעור וגוררת אף נתינה מוגזמת מצד התלמידים למנהיג כמו: נתינת כספים, עזרה בצרכיו האישיים (לדוגמא ניקיון דירתו הפרטים) והגנה על המנהיג מפני העולם החיצוני.
ב. תכתיבים. כאשר הנהגת הכת מכתיבה, לעיתים באופן מפורט, את האופן בו יחשבו, ינהגו ואף ירגישו חברי הקבוצה. למשל: חברי הקבוצה מוכרחים לקבל רשות מהמנהיג בכדי לבצע שינוי בנושא קריירה, לבוא בברית הנישואין, פגישות עם אנשים שברצונם לקיים, אילו סוגי בגדים ראוי ללבוש, היכן לגור, עם מי יתחברו הילדים, האם לנסוע לטיול משפחתי ועוד.
ג. לקבוצה מטרת על לא מושגת. היא מכריזה כי המנהיג או הקבוצה פועלים בשליחות מיוחדת להבטחת שלום האנושות.
ד. הקבוצה עוסקת באופן בסיסי בהשגת ממון. הקבוצה מחנכת את חבריה או מובילה אותם לחשוב כי מטרות הקבוצה הנעלות, לכאורה, מצדיקות נקיטת אמצעים אשר ייתכן וחברי הקבוצה היו תופסים אותם כבלתי מוסריים, טרם הצטרפותם לכת (לדוגמה: איסוף כסף לפעילות צדקה פיקטיבית).
ה. היעדר פיקוח למנהיג ופיקוח לתלמידים. מנהיג הקבוצה אינו נתון לפיקוח של אף סמכות או רשות רשמית. (שלא כמו מורה, כומר או רב שתמיד תהיה מעליה דמות נוספת). לעומת זאת התלמידים נתונים לפיקוח מתמיד על מעשיהם, הלשנות בקרב חברי הקבוצה גורמים לביקורת מצד המנהיג כלפי המאמינים ולענישה. הענישה על אי משמעת של תלמיד יכולה להיות קבוצתית או אישית. הפער בין המנהיג לחברים בא לידי ביטוי גם בכך שהמנהיג פוטר את עצמו ממחויבות אותן הוא מצווה על החברים לקיים. (אף מחויבויות דתיות בקבוצות עם אידיאולוגיה דתית).
ו. ויתור על יעדים. כפיפותם של החברים למרות הקבוצה מובילה אותם לוויתור על יעדים אישיים אליהם שאפו קודם לכת, תחביבים אישיים אשר האדם גילה בהם עניין טרם הצטרפותו לכת. באופן כללי כל עיסוקו והתעניינותו הופכים להיות רק בקבוצה/בכת ולא ניתן לשוחח איתו כמעט על דבר פרט לקבוצה ולמנהיג. בד"כ לא נראה התפתחות אישית אצל אנשים השוהים בתוך כתות, ההתפתחות נעשית רק עבור ולמען הקבוצה והמנהיג.
ח. דיכוי מחשבה חופשית. הקבוצה מתנגדת לשאילת שאלות, הבעת ספקות או מחלוקת על תפיסותיה, ומענישה מי שלא מתנהג בהתאם לכך. הדיכוי נעשה דרך טכניקות של "דיכוי חשיבה" כמו מדיטציה, שירים, דיבור בשפה הייחודית לקבוצה, ומתוחזק על ידי מפגשי הוקעה עצמית וגינוי שגרתיים, מטלות עבודה מתישות, פגישות בשעות לילה מאוחרות ושינוי תזונה קיצוני - כל אלו עלולים שלא לאפשר למצטרף (פיזית ופסיכולוגית) חשיבה ביקורתית ולדכא ספקות המתעוררות בנוגע לקבוצה ולמנהיג (או המנהיגים).
ט. עיצוב תפיסת מציאות. הקבוצה מעצבת לחבריה תפיסת מציאות חברתית דיכוטומית, לפיה העולם החיצוני לקבוצה ועולמה הפנימי של הקבוצה הם שני קטבים נפרדים. כך נוצרת חציצה ברורה של "אנחנו" ו"הם", "טובים" (חברי הקהילה) ו"רשעים/שטניים" (החברה החיצונית). זו ראייה מוגבלת של "שחור" ו"לבן", היוצרת קונפליקטים עם החברה הסובבת החיצונית לקבוצה.
י. החדרת רגשות שליליים. הנהגת הקבוצה מחדירה בחבריה רגשות אשם ובושה בכדי ליצור השפעה ולהשיג שליטה. הדבר ייעשה באמצעות לחץ קבוצתי, השפלות אישיות או פומביות או טכניקות שכנוע שונות. מי שיכול להציל את המאמין מ"מעשיים" אלו - זהו רק המנהיג והקבוצה.
יא. אמת בלעדית למנהיג. רק המנהיג הספציפי הזה יכול לתת למצטרף פתרונות לשלל הבעיות. ורק דרכו ניתן לעלות בדרגות הרוחניות הנכונות. להבדיל מדתות שיטענו לאמת מוחלטת בדת שלהן, אך לדרך האמת שלהן ניתן להגיע על ידי שלל דמויות רוחניות באותה הדת, המנהיג יטען ליכולת בלעדית להעביר את אותה דת/אידאולוגיה רק דרכו. משמע: אין אפשרות לעבור למורה רוחני אחר אפילו באותה הדרך. בנוסף למנהיג ידע בלעדי בשלל בעיות גם שאינן קשורות לתורה הרוחנית אותה הוא מלמד.
יב. שינוי וריבוי שמות. לעיתים הקבוצה תשנה את שמה או תרבה לפתוח קבוצות ואגודות בעלי שמות שונים, כדי להישאר לא מזוהה תחת השמות שאולי כבר הייתה עליהם ביקורת ציבורית. בכל הקבוצות חברים אותם מנהיגים והפעילות מובילה לאותה מטרה ולאותו מנהיג.