איש_ספר כתב:א. יושב אדם בקדמת בית הכנסת, מעוטף בטלית ועטור בתפילין והוא מתאווה לעשות צרכיו. הרי הוא פושט טליתו במקומו, חולץ תפיליו ומניחם על שולחנו, ויש שאף פושטים את מעילם העליון, וכך אחרי שפשט כל עדיו מעליו, הרי הוא צועד למעדנות מתחילת בית הכנסת ועד סופו, וכל הקהל שהוא חולף על פניהם, מלווהו במבטיו אל בית הכסא... (וכך גם בחזרתו וכו') במקום שייצא לחוץ לעשות מלאכתו ושם ימצא מקום להניח בגדיו טליתו ותפיליו.
איש_ספר כתב:ב. עומד אדם בתפילת העמידה או בקריאת התורה, וחוטמו העלול לנזילות, הגדיש את הסאה, מיד הוא שולף מכיסו ממחטה ומוחט את אפו, שוב ושוב בקול רעש גדול, והקולות לא יחדלון עד שיגרוף את כל אפו מכל צחצוחי זיבת האף. והרי זה פלא, שכן כסא או ספסל לא היה מעלה בדעתו לגרור כשהקהל עומד בתפילת הלחש, ואם פלוני היה עושה כן, הרי היה משתקו בנזיפה, וכאילו יצא בת קול ואמרה, קולות האף אינן נשמעים!?
אור עולם כתב:צריך ללמד עליו זכות שאין שם מקום...
איש_ספר כתב:ג. כבר התרגלנו למראה המוזר של אנשים ההולכים ברחובה של עיר כשמגבעתם מלופפת בשקית אשפה. במושכל ראשון הרי זה דבר והיפוכו, מגבעת פאר בתוך שקית זבל, והרי זה כאותם האנשים הקונים ספת משי ומניחים עליה כל השנה יריעות של פלסטיק, או כתמהוני ההולך עם עניבת משי כשהיא מוכתמת בציר של בשר, אכן יש לישב בקל, שהרי הוא נצרך למגבעתו לבית הכנסת, ולכן נוטלה לשם כשהיא בשקית, ובמקום לאחוז השקית בידו, הרי הוא מניחה על ראשו. וק"ל. אלא שזה כמה ראיתי אנשים העומדים בבית הכנסת, ויש המגדילים עשו וגם יורדים לפני התיבה, ושקית האשפה לא תזוח מעל כובעם !
יבנה כתב:איש_ספר כתב:ג. כבר התרגלנו למראה המוזר של אנשים ההולכים ברחובה של עיר כשמגבעתם מלופפת בשקית אשפה. במושכל ראשון הרי זה דבר והיפוכו, מגבעת פאר בתוך שקית זבל, והרי זה כאותם האנשים הקונים ספת משי ומניחים עליה כל השנה יריעות של פלסטיק, או כתמהוני ההולך עם עניבת משי כשהיא מוכתמת בציר של בשר, אכן יש לישב בקל, שהרי הוא נצרך למגבעתו לבית הכנסת, ולכן נוטלה לשם כשהיא בשקית, ובמקום לאחוז השקית בידו, הרי הוא מניחה על ראשו. וק"ל. אלא שזה כמה ראיתי אנשים העומדים בבית הכנסת, ויש המגדילים עשו וגם יורדים לפני התיבה, ושקית האשפה לא תזוח מעל כובעם !
בדומה לזה ענין לבישת הכובע בברכת המזון נועד לתת חשיבות לברכה, אז בישיבות נוהגים להשאיר כובע ישן מלוכלך ומגעיל לטובת המברכים.
משא"כ קפיצה וסיפוק וריקוד תוך הפלפול איש נגד רעהו שזה גורם בלי ספק שחבירו ימהר לעשות כמעשהו וירקוד ג"כ כנגדו וירים קולו בצעקה גדולה ומרה יותר ולא ישמע איש שפת חבירו ואין זה רק מנהג יהוא וכל המרבה בה ה"ז משוגע הן בחילוקים או בדרושים אם לא שהוא בדרוש או ברב המקשה ומתרץ בחריפות של אמת וצדק שבמסקנת הדבר מצד השגת המבוקש יגיל וישמח עד שמרוב שמחה ידלג ויכה כף ויאמר האח חמותי ראיתי אור תורת אמת כמ"ש גבי שמחה ויכו כף ימחאו כף אף כי רובם לבהלה ורעה...
איש_ספר כתב:יבנה כתב:איש_ספר כתב:ג. כבר התרגלנו למראה המוזר של אנשים ההולכים ברחובה של עיר כשמגבעתם מלופפת בשקית אשפה. במושכל ראשון הרי זה דבר והיפוכו, מגבעת פאר בתוך שקית זבל, והרי זה כאותם האנשים הקונים ספת משי ומניחים עליה כל השנה יריעות של פלסטיק, או כתמהוני ההולך עם עניבת משי כשהיא מוכתמת בציר של בשר, אכן יש לישב בקל, שהרי הוא נצרך למגבעתו לבית הכנסת, ולכן נוטלה לשם כשהיא בשקית, ובמקום לאחוז השקית בידו, הרי הוא מניחה על ראשו. וק"ל. אלא שזה כמה ראיתי אנשים העומדים בבית הכנסת, ויש המגדילים עשו וגם יורדים לפני התיבה, ושקית האשפה לא תזוח מעל כובעם !
בדומה לזה ענין לבישת הכובע בברכת המזון נועד לתת חשיבות לברכה, אז בישיבות נוהגים להשאיר כובע ישן מלוכלך ומגעיל לטובת המברכים.
אמת!
ישנו בית כנסת אחד שהוא מקום של תורה להרבה לומדים צעירים הבאים מישיבה סמוכה, והגבאי מבקש ללוכדם לתפילות הקבועות שם וכדי שלא ישמטו בתואנה שהז'קט והמגבעת שלהם אינם שם, הוא הכין שם מלתחה של כובעים מעוכים וז'קטים דהויים ובלויים, והוא מחלקם לבחורים כדי שיצטרפו לתפילה, נמוך הקומה נוטל ז'קט הגדול ממנו עד שהוא נראה כבן ק"ק חתם סופר, והגבוה מקבל מעיל קצר הנראה עליו כווסט, וזה וזה חבושים במגבעות של ציידים.
קו ירוק כתב:וכאשר החזן מתמהמה מעט יותר מאותם אלו שאצה רצה להם הדרך לגמוע י"ח ברכות ב-4 דקות ו-3 חלקים,
צצים מכל עבר הכאות באצבע צרדה. או מגדילים לעשות בהזזת שולחן או דפיקות המן לעמלקי שחומס להם את הזמן (כי בבית הכנסת לא מקובל להוציא טלפון ולשחק בו..)
איש_ספר כתב:ג. כבר התרגלנו למראה המוזר של אנשים ההולכים ברחובה של עיר כשמגבעתם מלופפת בשקית אשפה. במושכל ראשון הרי זה דבר והיפוכו, מגבעת פאר בתוך שקית זבל, והרי זה כאותם האנשים הקונים ספת משי ומניחים עליה כל השנה יריעות של פלסטיק, או כתמהוני ההולך עם עניבת משי כשהיא מוכתמת בציר של בשר, אכן יש לישב בקל, שהרי הוא נצרך למגבעתו לבית הכנסת, ולכן נוטלה לשם כשהיא בשקית, ובמקום לאחוז השקית בידו, הרי הוא מניחה על ראשו. וק"ל. אלא שזה כמה ראיתי אנשים העומדים בבית הכנסת, ויש המגדילים עשו וגם יורדים לפני התיבה, ושקית האשפה לא תזוח מעל כובעם !
ונתנו ידידים כתב:יש מנהג תמוה ביותר לדעתי אצל לובשי השטריימלאך החסידים והירושלמים, שכשהולכים בשוק איש ואשתו אז האשה אוחזת את קופסת השטריימל.
זה התחיל שהבעל רוצה לעזור לה בעת הצורך ודוחף את העגלה, וכדי להשאיר הידיים ריקן אוחזת היא את קופסת השטריימל, אבל בימינו רואים הרבה פעמים זוג צעיר שהוא עם ידיים ריקניות והיא אוחזת את הנ"ל, איני רואה בזה אלא סוג של גילויי חיבה בפרהסיה.
וכל זה חוץ מהשאלה שהחסידים שמקפידים על לבישת הכובע בשוק מתירים לעצמם ללכת בלי שטריימל כל עוד שהקופסא נמצא בידיים של אשתו.
איש_ספר כתב:א. יושב אדם בקדמת בית הכנסת, מעוטף בטלית ועטור בתפילין והוא מתאווה לעשות צרכיו. הרי הוא פושט טליתו במקומו, חולץ תפיליו ומניחם על שולחנו, ויש שאף פושטים את מעילם העליון, וכך אחרי שפשט כל עדיו מעליו, הרי הוא צועד למעדנות מתחילת בית הכנסת ועד סופו, וכל הקהל שהוא חולף על פניהם, מלווהו במבטיו אל בית הכסא... (וכך גם בחזרתו וכו') במקום שייצא לחוץ לעשות מלאכתו ושם ימצא מקום להניח בגדיו טליתו ותפיליו.
אצל 'ליטאים' לא ראיתי מעולם. אצל חסידים כן, אבל גם חסידים אלו ראוי שיבוא כינויים במרכאות, כי באמת איני יודע מה מגוחך יותר לגביהם, הקופסא ביד האשה או השטריימל על הראש...צופה_ומביט כתב:ונתנו ידידים כתב:יש מנהג תמוה ביותר לדעתי אצל לובשי השטריימלאך החסידים והירושלמים, שכשהולכים בשוק איש ואשתו אז האשה אוחזת את קופסת השטריימל.
זה התחיל שהבעל רוצה לעזור לה בעת הצורך ודוחף את העגלה, וכדי להשאיר הידיים ריקן אוחזת היא את קופסת השטריימל, אבל בימינו רואים הרבה פעמים זוג צעיר שהוא עם ידיים ריקניות והיא אוחזת את הנ"ל, איני רואה בזה אלא סוג של גילויי חיבה בפרהסיה.
וכל זה חוץ מהשאלה שהחסידים שמקפידים על לבישת הכובע בשוק מתירים לעצמם ללכת בלי שטריימל כל עוד שהקופסא נמצא בידיים של אשתו.
רק שטריימלאך?
ראיתי זאת גם אצל ליטאים [אמנם לא מן הבני תורה ה"פרום", אלא יותר מודרני, אבל כן מציבור מקובל, לכאורה, ויל"ע], אותו הדבר - עם המגבעת. ואפילו לא קופסה, אלא המגבעת בעצמה. כאילו תפקיד האיש הוא לחבוש את המגבעת בבית הכנסת, ותפקיד האשה הוא לשאת את המגבעת ברחוב.
לכשיבקע כתב:הנוהגים לצדד מבטם אל המתפלל מאחריהם, וכשרואים שלא סיים - פוסעים בכל זאת...
י. אברהם כתב:לכשיבקע כתב:הנוהגים לצדד מבטם אל המתפלל מאחריהם, וכשרואים שלא סיים - פוסעים בכל זאת...
ולא עוד אלא שמתכופפים קצת לעיין בסידור שלו לראות היכן אוחז.
הרד"צ לפי טבעו ומזגו לא היה הולך 'אחוז שרעפים' אף פעם... ואיך הגיע למרום נווה? נראה לי שכב' מחליף אותו באדם אחר.מחשבה אחת כתב:בשעות מאוחרות יותר הייתי רואה שם את הרד"צ הילמן משוטט אחוז שרעפים.
איש_ספר כתב:ב. עומד אדם בתפילת העמידה או בקריאת התורה, וחוטמו העלול לנזילות, הגדיש את הסאה, מיד הוא שולף מכיסו ממחטה ומוחט את אפו, שוב ושוב בקול רעש גדול, והקולות לא יחדלון עד שיגרוף את כל אפו מכל צחצוחי זיבת האף. והרי זה פלא, שכן כסא או ספסל לא היה מעלה בדעתו לגרור כשהקהל עומד בתפילת הלחש, ואם פלוני היה עושה כן, הרי היה משתקו בנזיפה, וכאילו יצא בת קול ואמרה, קולות האף אינן נשמעים!?
מרחביה כתב:מצוי מאוד בבית הכנסת לראות אנשים שמקנחים את חוטמם ומניחים את הנייר המאוס על השולחן לצידם. מתוקנים שבהם תוחבים אותו אל מתחת לספר שלפניהם, והאחרים אף לכך אינם טורחים אלא צוברים חמרים חמרים על השולחן. גרועים שבכולם ננערים בסיום התפילה לצאת ומותירים אחריהם מזכרת, וכדי בזיון.
סבורני שאינני איסטניס, ובכל זאת הדבר מקביסני ממש, ומה יאמרו רגישים ממני. אין ספק שהעושה כן הוא בכלל 'יבא במשפט על כל נעלם' (חגיגה ה א).
דורשי יחודך כתב:י. אברהם כתב:לכשיבקע כתב:הנוהגים לצדד מבטם אל המתפלל מאחריהם, וכשרואים שלא סיים - פוסעים בכל זאת...
ולא עוד אלא שמתכופפים קצת לעיין בסידור שלו לראות היכן אוחז.
הלואי והיה מסתיים בזה. יש המהדרים לעיין ממושכות בפרצופו של המתפלל כדי לבחון האם עדיין עומד בתפילה. והיה אם לא יראו סימני התרגשות מספיקים, גם אם רחושי מרחשן שפוותיה, הרי זה סימן לדידהו שכבר סיים את התפילה.
בברכה המשולשת כתב:מרחביה כתב:מצוי מאוד בבית הכנסת לראות אנשים שמקנחים את חוטמם ומניחים את הנייר המאוס על השולחן לצידם. מתוקנים שבהם תוחבים אותו אל מתחת לספר שלפניהם, והאחרים אף לכך אינם טורחים אלא צוברים חמרים חמרים על השולחן. גרועים שבכולם ננערים בסיום התפילה לצאת ומותירים אחריהם מזכרת, וכדי בזיון.
סבורני שאינני איסטניס, ובכל זאת הדבר מקביסני ממש, ומה יאמרו רגישים ממני. אין ספק שהעושה כן הוא בכלל 'יבא במשפט על כל נעלם' (חגיגה ה א).
אכן כן!
אני מכיר ת"ח אחד שליט"א שעובר לפני שהתפילה וזורק את הכל לפח.
איש_ספר כתב: [ויש להסמיך בכלל זה מנהג של חרפה של איזה חתנים, לאחר לבית הכנסת בשבת עליה לחתן שלהם, בשעה שעיני הקהל נשואות אליהם, אבל זה שייך לנושא אחר, ירידת קרנם של החתנים בעיקר בבתי כנסיות של אינם חסידים].
מרחביה כתב:אף שהדבר הבא אינו שגעון, אלא חולי אחר, אנצל את האשכול הזה לעורר עליו, מעניין לעניין:
מצוי מאוד בבית הכנסת לראות אנשים שמקנחים את חוטמם ומניחים את הנייר המאוס על השולחן לצידם. מתוקנים שבהם תוחבים אותו אל מתחת לספר שלפניהם, והאחרים אף לכך אינם טורחים אלא צוברים חמרים חמרים על השולחן. גרועים שבכולם ננערים בסיום התפילה לצאת ומותירים אחריהם מזכרת, וכדי בזיון.
סבורני שאינני איסטניס, ובכל זאת הדבר מקביסני ממש, ומה יאמרו רגישים ממני. אין ספק שהעושה כן הוא בכלל 'יבא במשפט על כל נעלם' (חגיגה ה א).
מרחביה כתב:איש_ספר כתב:ב. עומד אדם בתפילת העמידה או בקריאת התורה, וחוטמו העלול לנזילות, הגדיש את הסאה, מיד הוא שולף מכיסו ממחטה ומוחט את אפו, שוב ושוב בקול רעש גדול, והקולות לא יחדלון עד שיגרוף את כל אפו מכל צחצוחי זיבת האף. והרי זה פלא, שכן כסא או ספסל לא היה מעלה בדעתו לגרור כשהקהל עומד בתפילת הלחש, ואם פלוני היה עושה כן, הרי היה משתקו בנזיפה, וכאילו יצא בת קול ואמרה, קולות האף אינן נשמעים!?
אף שהדבר הבא אינו שגעון, אלא חולי אחר, אנצל את האשכול הזה לעורר עליו, מעניין לעניין:
מצוי מאוד בבית הכנסת לראות אנשים שמקנחים את חוטמם ומניחים את הנייר המאוס על השולחן לצידם. מתוקנים שבהם תוחבים אותו אל מתחת לספר שלפניהם, והאחרים אף לכך אינם טורחים אלא צוברים חמרים חמרים על השולחן. גרועים שבכולם ננערים בסיום התפילה לצאת ומותירים אחריהם מזכרת, וכדי בזיון.
סבורני שאינני איסטניס, ובכל זאת הדבר מקביסני ממש, ומה יאמרו רגישים ממני. אין ספק שהעושה כן הוא בכלל 'יבא במשפט על כל נעלם' (חגיגה ה א).
בברכה המשולשת כתב:איש_ספר כתב: [ויש להסמיך בכלל זה מנהג של חרפה של איזה חתנים, לאחר לבית הכנסת בשבת עליה לחתן שלהם, בשעה שעיני הקהל נשואות אליהם, אבל זה שייך לנושא אחר, ירידת קרנם של החתנים בעיקר בבתי כנסיות של אינם חסידים].
נתבקשתי להעיר:
באמת תמהון גדול, ובעיני ראיתי כמה פעמים שהחתן לא בא בכלל לתפילה [מחמת שינתו] או איחר מאד מאד והגיע לאחר הקריאה בתורה, והיתה בושה לו ולהורים.
כנראה הסיבה פטפוט ייתר עם כלתו עד שעה מאוחרת מאד, ואולי אפ"ל עוד סיבות ללמד זכות, בהצטברות עייפות ומתח וכו'.
אבל עכ"פ ראוי שיסכמו מראש שיעירם אחד מהקרובים בזמן [צריכים ההורים לדעת שכמה שזה מוזר זו תקלה לא נדירה כ"כ, וצריכים לתת עליה את הדעת מראש]
בברכה המשולשת כתב:איש_ספר כתב: [ויש להסמיך בכלל זה מנהג של חרפה של איזה חתנים, לאחר לבית הכנסת בשבת עליה לחתן שלהם, בשעה שעיני הקהל נשואות אליהם, אבל זה שייך לנושא אחר, ירידת קרנם של החתנים בעיקר בבתי כנסיות של אינם חסידים].
נתבקשתי להעיר:
באמת תמהון גדול, ובעיני ראיתי כמה פעמים שהחתן לא בא בכלל לתפילה [מחמת שינתו] או איחר מאד מאד והגיע לאחר הקריאה בתורה, והיתה בושה לו ולהורים.
כנראה הסיבה פטפוט ייתר עם כלתו עד שעה מאוחרת מאד, ואולי אפ"ל עוד סיבות ללמד זכות, בהצטברות עייפות ומתח וכו'.
אבל עכ"פ ראוי שיסכמו מראש שיעירם אחד מהקרובים בזמן [צריכים ההורים לדעת שכמה שזה מוזר זו תקלה לא נדירה כ"כ, וצריכים לתת עליה את הדעת מראש]
איש_ספר כתב:יבנה כתב:איש_ספר כתב:ג. כבר התרגלנו למראה המוזר של אנשים ההולכים ברחובה של עיר כשמגבעתם מלופפת בשקית אשפה. במושכל ראשון הרי זה דבר והיפוכו, מגבעת פאר בתוך שקית זבל, והרי זה כאותם האנשים הקונים ספת משי ומניחים עליה כל השנה יריעות של פלסטיק, או כתמהוני ההולך עם עניבת משי כשהיא מוכתמת בציר של בשר, אכן יש לישב בקל, שהרי הוא נצרך למגבעתו לבית הכנסת, ולכן נוטלה לשם כשהיא בשקית, ובמקום לאחוז השקית בידו, הרי הוא מניחה על ראשו. וק"ל. אלא שזה כמה ראיתי אנשים העומדים בבית הכנסת, ויש המגדילים עשו וגם יורדים לפני התיבה, ושקית האשפה לא תזוח מעל כובעם !
בדומה לזה ענין לבישת הכובע בברכת המזון נועד לתת חשיבות לברכה, אז בישיבות נוהגים להשאיר כובע ישן מלוכלך ומגעיל לטובת המברכים.
אמת!
ישנו בית כנסת אחד שהוא מקום של תורה להרבה לומדים צעירים הבאים מישיבה סמוכה, והגבאי מבקש ללוכדם לתפילות הקבועות שם וכדי שלא ישמטו בתואנה שהז'קט והמגבעת שלהם אינם שם, הוא הכין שם מלתחה של כובעים מעוכים וז'קטים דהויים ובלויים, והוא מחלקם לבחורים כדי שיצטרפו לתפילה, נמוך הקומה נוטל ז'קט הגדול ממנו עד שהוא נראה כבן ק"ק חתם סופר, והגבוה מקבל מעיל קצר הנראה עליו כווסט, וזה וזה חבושים במגבעות של ציידים.
אליסף כתב:בנוגע לנקוי האף וכו', כמדומני שבחוגים מנומסים לא מריעים בקול תרועה בפני אחרים גם שלא בשעת תפילה וכדו'
לא חינכו אותי כך אך כך נראה לי
איש_ספר כתב:אליסף כתב:בנוגע לנקוי האף וכו', כמדומני שבחוגים מנומסים לא מריעים בקול תרועה בפני אחרים גם שלא בשעת תפילה וכדו'
לא חינכו אותי כך אך כך נראה לי
אותי חינכו כך.
ולא זו בלבד שמריעים בפני אחרים, אלא אף זו: יושבים בסעודת מרעים, קפץ אחד מן המנויין ומתחיל במלאכת גריפת אפו, בקול רעש גדול, לבסוף הוא מניח גרדומי ממחטותיו על שולחן האוכל... לדידו מי שרגיש לכך אינו אלא מן המתמיהין...
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 280 אורחים