איה סופר ואיה שוקל - הגאון רבי ברוך וייסבקר זצ"ל

[משוש דורים]

נצחו אראלים את המצוקים, הגאון רבי ברוך וייסבקר זצ"ל איננו
אחד מהמיוחדים שבמרביצי התורה, שהטביע חותם מיוחד על תורתם של תלמידיו.

כמה מילים לזכרו
"איה סופר איה שוקל איה סופר את המגדלים", איה סופר שהיו סופרים כל אותיות שבתורה, איה שוקל שהיו שוקלים קלין וחמורין שבתורה, איה סופר את המגדלים שהיו שונין ג' מאות הלכות במגדל הפורח באויר. (חגיגה טו ב).
ר' ברוך סימן בדרכו את ראשי הישיבות של הדור החדש בעולם הישיבות, הוא השקיע המון זמן וכוחות לחדד וללטש כל סברא, לחלק כל סברא לכמה וכמה פנים, להתבונן על כל סוגיא מאינספור היבטים. אחריו קמו עוד, אבל הוא היה פורץ הדרך.
בשעתו זה היה דבר חריג מאד, כולם הסתכלו יותר על כמות ההספק, גם ברייד הישיבתי היה דגש על 'לדעת' הרבה, והוא לימד להעמיק להבין, גם על חשבון ההספקים, והיתה עליו ביקורת חריפה, אך כשעבר דור, וכולם ראו את החיבור העמוק לתורה שהוא הנחיל לתלמידיו, את הכמות הגדולה של ת"ח ומרביצי תורה שנמנים על תלמידיו, ואת הציבור הגדול של תלמידים שהגיעו מבתים שהיו נחשבים בעל'בתיים שהפכו לבני תורה בכל רמ"ח ושס"ה, הבינו מה עמל התורה עושה לבן אדם.
למרות שלא שידר זאת בהופעתו, וישיבתו היחסית פתוחה, ר' ברוך עצמו היה פרומער שבפרומערס, היה מולח בשר בביתו, מעשר כל דבר שנכנס לביתו, אינו משתמש בחשמל בשבת וכו' וכו', כך גם חינך את בני ביתו, כולם יראים ות"ח.
רבי ברוך היה ראש ישיבה של העמדת תלמידים, כל תלמידיו ניכרים בכל מקום ביחודיות ובעומק שלהם, בנוסף, הוא הרגיש מחוייב לתלמידיו ודאג להם גם עשרות שנים אחרי הישיבה, בשנים האחרונות שח לא' מתלמידיו כי חלק עצום של הזמן שלו נלקח שלא ברצונו לטיפול בבעיות של בוגרי הישיבה, בבני חיי ומזוני וכו'.
יהי זכרו ברוך

[הערש כ''ץ]

מלבד גדלותו בתורה צריך לציין את מידותיו המיוחדות, ובפרט מידת הכרת הטוב.
זה בא לידי ביטוי בעובדה שכל ימיו לא פסק להכיר טובה להגרמ''צ נריה זצ''ל שדחפו ועודדו להקדיש את חייו לתורה, ולנהוג בו בדרך כבוד מופלגת.
ומשבחו של הגר''ב אתה למד שבחו של הגרמ''צ שלא היו אצלו שיקולים של 'טובת המגזר' וכו' אלא מה שעמד לנגד עיניו היה להרבות כבוד שמים, יהיה איך שיהיה.

[עובדיה חן]

עניין הדאגה ואבהות של כל תלמיד היה מאוד חזק אצלו.,הוא לא שכח אלפי תלמידיו ותמיד הרגיש אחריות לעזור להם בהמשך.פעם ראשונה ששמעתי שיעור שלו הייתי מופתע מאוד מצורת ההגדה,הוא ניתח את הסוגיה בצורה יצאת דופן,אבל צורת ההגשה הייתה מונוטונית ללא כריזמה מיוחדת, ומכאן גדלותו שהתוכן הוא זה שתפס ולא הרטוריקה.
ועוד חזון למועד.

[.השוחט]

עובדות יבשות (על פי ויקיפדיה וכדומה).

נולד כ' בחשוון תש"א.

נולד בשכונת נחלת יצחק בתל אביב למשה וצביה ויסבקר.

למד בישיבת בני עקיבא כפר הרא"ה, ולאחר מכן בעידודו של הרב משה צבי נריה המשיך את לימודיו [משנת תשי"ז] בישיבת פוניבז' בבני ברק והיה תלמידם של ראשי הישיבה הרב שך והרב שמואל רוזובסקי.

בשנת תשכ"ג (בערך) נישא לשרה לאה דרבקין, בתו של הרב אליהו ירוחם דרבקין, שכיהן כרבה של הוד השרון ואחותו של הרב צבי דרבקין ראש ישיבת גרודנא באר יעקב.

בתחילת דרכו (תש"ל עד תשמ"ב] שימש הרב ויסבקר 12 שנה כר"מ בישיבת קול תורה שבשכונת בית וגן בירושלים.

בשנת תשמ"ב הקים את ישיבת בית מתתיהו.

הרב ויסבקר הקים שתי ישיבות נוספות, האחת היא מאור יצחק שבמושב חמ"ד, בראשה עומד חתנו הרב מנחם יעקובזון, והשנייה היא ישיבת תפארת חיים המיועדת לבני עדות המזרח, אשר שכנה במוסדות ישיבת הרמב"ם בתל אביב ונסגרה בתשע"ד.

חלה בקיץ תשע"ט, ועם זאת עד לאחרונה המשיך בהרבצת התורה.

בכסלו תשפ"א מונה לחבר במועצת גדולי התורה.

נפטר בליל כ"ג בשבט ה'תשפ"ד, בן 83, בבית החולים מעייני הישועה, לאחר מחלה ממושכת.

ההלוייה בשעה 10 מהיכל ישיבתו.

הותיר אחריו דור ישרים מבורך, בנים וחתנים מרביצי תורה ויראה בהיכלי התורה.
את בניו: הגאון רבי צבי ויסבקר ראש ישיבת 'בית מתתיהו', הגאון רבי יהודה ויסבקר ר"מ בישיבה, הגאון רבי משה ויסבקר,
וחתניו: הגאון רבי מנחם יעקובזון ראש ישיבת 'מאור יצחק' חמד, הגאון רבי ישראל מאיר מן ר"מ בישיבה, הגאון רבי שמשון שפירא ר"מ בישיבה, הגאון רבי אהרן מאיר קולין, הגאון רבי שלמה אהרן גנס, והגאון רבי מאיר אלפא.

[בברכה המשולשת]

מלבד גדלותו בתורה צריך לציין את מידותיו המיוחדות, ובפרט מידת הכרת הטוב.
זה בא לידי ביטוי בעובדה שכל ימיו לא פסק להכיר טובה להגרמ''צ נריה זצ''ל שדחפו ועודדו להקדיש את חייו לתורה, ולנהוג בו בדרך כבוד מופלגת.
ומשבחו של הגר''ב אתה למד שבחו של הגרמ''צ שלא היו אצלו שיקולים של 'טובת המגזר' וכו' אלא מה שעמד לנגד עיניו היה להרבות כבוד שמים, יהיה איך שיהיה.

נתבקשתי להוסיף:
כחלק מתוך הכרת הטוב הגדולה לגרמ"צ זצ"ל, בא ר' ברוך כמובן להלויה בכפר הרא"ה בי"ט כסלו תשנ"ה, והספידו ברבים הספד חם ומרגש
וכמו שכתבו לעיל, זו מידתו של "גדול", ודוק
תנצב"ה

[משוש דורים]

הספדו של מרן הגר"ד לנדו שליט"א

אבל כבד לכולנו בני התורה, כאשר נסתלק מאתנו אחד מגדולי מרביצי התורה בדורנו נודע לשם ולתפארת בהרבצת תורה רבות בשנים, לאלפי תלמידים ושומעי לקח, אשר תורת רבם בקרבם, ורבים מהם מרביצי תורה נכבדים בכל קצוי ארץ, ראש ישיבת בית מתתיהו הגאון הגדול רבי ברוך ויסבקר זכרונו לברכה לחיי העולם הבא.

הגאון ר' ברוך זכרונו לברכה, זכה וזיכה והקים את הישיבה כאן ועוד ישיבות והעמיד תלמידים במסירות לב ונפש, והנחיל את תורת רבו הגדול מרן ראש הישיבה רבינו הגאון ר' שמואל רוזובסקי זכר צדיק לברכה, והוסיף והשפיע מדיליה באופן שהיה יחודי לו, וניכרת השפעת לימוד תורתו המרשימה אצל תלמידיו הרבים המפארים בתפארת תלמודם את כל מרכזי התורה באשר הם.

זכינו והיינו שכנים כאן בגבעת רוקח רבות בשנים, ומפעם לפעם כאשר נפגשנו שוחחנו בדברי תורה, ובכל עת ששוחחנו הרשימה מאד מעלת גודל עיונו, והתבוננותו הרחבה והעמוקה בלב הסוגיות שעסק בהם.

ועוד זאת שמעתי שהיה מסור בצורה מופלגת לכל צרכי תלמידיו הרבים בכל ענין שהוא, ברוחניות ובגשמיות, בעצה ותושיה בכל עניניהם אשר בכל תהלוכות חייהם.

לאחרונה כאשר ביקרתיו בעת שמחלתו הכבידה עליו, והיה בחלישות כוח גדולה, נתרשמתי מאד מגודל מסירותו לתלמידיו ולישיבתו, כאשר אמר לי ברגש רב שלמרות חוליו הוא זוכה למסור שיעוריו כאשר היתה באמנה איתו, וכל תקוותו היתה שיוכל לשוב לתפילות ולסדרים בהיכל ישיבתו הרמה.

במסכת אבות (פרק ג' משנה ט') שנינו, רבי חנינא בן דוסא אומר כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת, וכל שחכמתו קודמת ליראת חטאו אין חכמתו מתקיימת, הוא היה אומר, כל שמעשיו מרובין מחכמתו חכמתו מתקיימת, וכל שחכמתו מרובה ממעשיו אין חכמתו מתקיימת.

הגאון ר' ברוך זצ"ל, חי את חייו מתוך יראת חטא, בדקדוק הדין, בהתייחסות בכובד ראש לקיום ההלכה בכל פרטיה ודקדוקיה, ומעשיו היו מרובין מחכמתו, ואכן זכה וחכמתו נתקיימה, וחכמתו ממשיכה ומתקיימת בקרב תלמידיו הרבים.

אבדה גדולה איבדנו כולנו בני התורה, אבדה גדולה לישיבתו הרוממה, ולכל אלפי תלמידיו, ואבדה גדולה למשפחתו הרוממה.

הקב"ה ישלח ניחומים לאלמנה הרבנית שתחי', ולכל משפחתו המפוארת, ולכל תלמידיו הרבים.

ויזכו בניו וחתניו הרבנים הגאונים שליט"א להמשיך בדרכו וברוחו הגדולה כשאיפתו הטהורה.

ובילע המוות לנצח ומחה ד' אלקים דמעה מעל כל פנים.

[משוש דורים]

מן הפורום השכן

עניין המסירות לתלמידים היה בעיניו עיקר דמותו של רב ומחנך, היה מעיר את הבחורים בבוקר לתפילה, מעיר להם על זה שהעישון מזיק לבריאות מתוך איכפתיות - אתה עכשיו צעיר אבל אחר כך תצטער, איך אתה עושה שטות כזו?!, וכדומה.
בתקופתי בישיבה היו 2 בחורים בעלי משקל עודף מאוד, הוא לחץ עליהם שיעשו דיאטה, קנה להם מיקרוגל שיוכלו לחמם אוכל בריא בחדרם, ואף עשה להם איזה שהוא מבצע.
כמובן אלו רק דוגמאות הבאות ללמד על השורש - ראייתו את תפקידו כראש ישיבה כאב לבחורים, וכאחראי לכל צרכיהם, ומתוך זה הגיע רצונו להעמיד את דרכם בלימוד התורה ובכל חלקי עבודת ה', לכן הקפיד כל כך על תפילה בישיבה כשהוא נותן דוגמא נדירה איך נראה יהודי המתפלל כמונה מעות.

אכתוב כמה עניינים בקצרה עקב לחץ הזמן כעת.

התפילה בישיבה
קשה לתאר בכתב איך הייתה האוירה והרוח של התפילה, אבל אציין שמישתבח לשמונה עשרה היה לוקח רבע שעה.
ולהמחשה אספר על עצמי, שהיתה תקופה שבשבת היה לי הרבה גשמעק והתלהבות בתפילה, אבל כשהגיע סוף חזרת הש"ץ היא הייתה דועכת כי לא עושים כלום חוץ מלענות בהוב"ש ואמן, ומה שהחזיר אותי הייתה ברכת התורה של הראש ישיבה בעליית שלישי, פתאום הוא מברך בכזו דביקות על התורה שפשוט הרגשתי התלהבות מכך שאני שומע עכשיו דברי אלוקים חיים.

הלימוד
במהלך השיעור היה מתעכב הרבה להסביר את הסברא, להסביר שאם ההו"א הייתה כך אז לא מסתבר שהמסקנה היא בדיוק ההיפך אלא צריך למצא את השינוי הקטן ביותר ביניהם. וכדומה, וגם בדיבור בלימוד היה מתעסק בעיקר בהנחלת צורת ההבנה והלימוד.

[מחשבה אחת]

מלבד גדלותו בתורה צריך לציין את מידותיו המיוחדות, ובפרט מידת הכרת הטוב.
זה בא לידי ביטוי בעובדה שכל ימיו לא פסק להכיר טובה להגרמ''צ נריה זצ''ל שדחפו ועודדו להקדיש את חייו לתורה, ולנהוג בו בדרך כבוד מופלגת.
ומשבחו של הגר''ב אתה למד שבחו של הגרמ''צ שלא היו אצלו שיקולים של 'טובת המגזר' וכו' אלא מה שעמד לנגד עיניו היה להרבות כבוד שמים, יהיה איך שיהיה.

נתבקשתי להוסיף:
כחלק מתוך הכרת הטוב הגדולה לגרמ"צ זצ"ל, בא ר' ברוך כמובן להלויה בכפר הרא"ה בי"ט כסלו תשנ"ה, והספידו ברבים הספד חם ומרגש
וכמו שכתבו לעיל, זו מידתו של "גדול", ודוק
תנצב"ה

קצת מתקשה להבין את ההתפעלות המיוחדת וההתפעמות הרבתי מן העובדה שאדם כיבד כהלכה את רבו שלימדו תורה והביאו לחיי העולם הבא. הגרמ"צ הקדיח את תבשילו, או מה?

[הערש כ''ץ]

קצת מתקשה להבין את ההתפעלות המיוחדת וההתפעמות הרבתי מן העובדה שאדם כיבד כהלכה את רבו שלימדו תורה והביאו לחיי העולם הבא. הגרמ"צ הקדיח את תבשילו, או מה?

ח''ו.
אבל, לצערינו, במקרים רבים כשעושים מעברים בין מגזרים 'שוכחים' את רבותיך מהמגזר השונה.
למשל, הגר''ש פישר תינה צערו באומרו שיש לו הרבה תלמידים 'יישובניקים' ונדיר ששמע ממישהו מהם מילה טובה על ר' יידל קולדצקי זצ''ל.
כמובן שבמצב עניינים נורמלי וטבעי לא היה מה להתפעל מזה, אבל במציאות הכאובה של ימינו זה יוצא דופן וראוי לשבח.

[נחומצ'ה]

בעצם הוא היה מהאחרונים ש'נשרפו' בפונוביז'?

[בן אליהו]

מלבד גדלותו בתורה צריך לציין את מידותיו המיוחדות, ובפרט מידת הכרת הטוב.
זה בא לידי ביטוי בעובדה שכל ימיו לא פסק להכיר טובה להגרמ''צ נריה זצ''ל שדחפו ועודדו להקדיש את חייו לתורה, ולנהוג בו בדרך כבוד מופלגת.
ומשבחו של הגר''ב אתה למד שבחו של הגרמ''צ שלא היו אצלו שיקולים של 'טובת המגזר' וכו' אלא מה שעמד לנגד עיניו היה להרבות כבוד שמים, יהיה איך שיהיה.

נתבקשתי להוסיף:
כחלק מתוך הכרת הטוב הגדולה לגרמ"צ זצ"ל, בא ר' ברוך כמובן להלויה בכפר הרא"ה בי"ט כסלו תשנ"ה, והספידו ברבים הספד חם ומרגש
וכמו שכתבו לעיל, זו מידתו של "גדול", ודוק
תנצב"ה

קצת מתקשה להבין את ההתפעלות המיוחדת וההתפעמות הרבתי מן העובדה שאדם כיבד כהלכה את רבו שלימדו תורה והביאו לחיי העולם הבא. הגרמ"צ הקדיח את תבשילו, או מה?

ההתפעלות היא מנקיות הדעת והישרות שהובילו לעמידה בניסיון. הרי בקלות יכול היה לשלוף את המעשייה בדבר הגר"ח והלווית ר' שמואל מוהליבר, או למכור לעצמו שהוא מחנך צעירים שלא מבינים מורכבויות או כל מיני בדיות וזיופים מהסוג הזה. אבל הלך ישר כמו שעשאו בוראו ולא נשבה בשבי החשבונות הרבים אשר ביקשו בני האדם

[נחמת ארי]

למשל, הגר''ש פישר תינה צערו באומרו שיש לו הרבה תלמידים 'יישובניקים' ונדיר ששמע ממישהו מהם מילה טובה על ר' יידל קולדצקי זצ''ל.

סביר להניח שזה לא היה מחמת "השתייכותו למגזר שונה" (להבנתי הוא הגדיר את עצמו חרדי לא פחות מתלמידיו) אלא מאופי חינוכו הידוע.

[חרט]

ההתפעלות היא מנקיות הדעת והישרות שהובילו לעמידה בניסיון. הרי בקלות יכול היה לשלוף את המעשייהבדבר הגר"ח והלווית ר' שמואל מוהליבר, או למכור לעצמו שהוא מחנך צעירים שלא מבינים מורכבויות או כל מיני בדיות וזיופים מהסוג הזה. אבל הלך ישר כמו שעשאו בוראו ולא נשבה בשבי החשבונות הרבים אשר ביקשו בני האדם

כמובן צ"ל: הבדיה בדבר וכו'.

ראה כאן: viewtopic.php?f=7&t=5406&p=811305&hilit=%D7%9E%D7%95%D7%94%D7%9C%D7%99%D7%91%D7%A8+%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D#p588572
וכאן: viewtopic.php?f=7&t=5406&p=811305&hilit=%D7%9E%D7%95%D7%94%D7%9C%D7%99%D7%91%D7%A8+%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D#p811305

[ברשילא]

מלבד גדלותו בתורה צריך לציין את מידותיו המיוחדות, ובפרט מידת הכרת הטוב.
זה בא לידי ביטוי בעובדה שכל ימיו לא פסק להכיר טובה להגרמ''צ נריה זצ''ל שדחפו ועודדו להקדיש את חייו לתורה, ולנהוג בו בדרך כבוד מופלגת.
ומשבחו של הגר''ב אתה למד שבחו של הגרמ''צ שלא היו אצלו שיקולים של 'טובת המגזר' וכו' אלא מה שעמד לנגד עיניו היה להרבות כבוד שמים, יהיה איך שיהיה.

לפני כ30 שנה התקיימה שמחת עליה לתורה לאחד שנשא את נכדת הרמ"צ נריה. השמחה התקיימה בגבעת רוקח שבבני ברק בהשתתפות הסבא (יצויין שחבש לראשו באותה שבת כיפה שחורה! - התחשב בבני המשפחה והסביבה). ובליל שבת הופיע בסעודה משגיח דישיבת סלבודקה הגר"א פולק שליט"א, וסיפר בערגה על הימים שהוא וחבריו בוגרי ישיבת כפר הרוא"ה שלמדו בסלבודקה, איך שהרב נריה היה מעודדם והיה מגיע לבקרם בישיבה - בסלבודקה - מתעניין בשלומם ומחזק אותם.

[מן הדרום]

לא זוכר מהיכן שמעתי
בכפר הרואה למד גם אצל הרב יעקב רייניץ שליט"א
וכשנשאר שם אחרי סיום שנות הלימודים למד איתו חברותא
מעניין לשמוע מהרב רייניץ את זכרונותיו,

[ש. ספראי]

ההתעסקות בלימודיו בכפר הרואה חביבה ומאפיינת את כותבי המגזר. יפה מאד.
אך הגר"ב ויסבקר זצ"ל עזב את כפר הרואה בערך בגיל 15, למד שנים רבות בפוניבז', משנת תשי"ז. נחשב לאחד מגדולי תלמידי ר' שמואל רוזובסקי והרב מפוניבז' העריכו מאד. כיהן 12 שנה ר"מ בקול תורה וכבר באלול תשמ"א הקים את בית מתתיהו. הוי אומר, בערך 68 שנות לימוד והרבצת תורה בישיבות הקדושות.
מאחר שכל תופס תורה יודע ומכיר שבוגרי בית מתתיהו שונים בסגנון לימודם וסגנון העמקתם משאר רוב הישיבות, נשמח לשמוע ולהבין מה חידשה שיטתו, במה התמקד הוא וממילא אלפי תלמידיו, ובמה שונה ההתמקדות בסוגיא שלו ותלמידיו משאר יוצאי הישיבות.
(הדבר כמובן ניכר בכל הכוללים בין בוגריו לבוגרי שאר הישיבות. אך נשמח ש'ישימו את האצבע' וימקדו את הבדלי השיטה הלימודית שלו).

[פלוריש]

מצורף שיעור שלו על פרק יש נוחלין

ירושה מדין תחת אבותיך יהיו בניך טו אייר תשע.doc

(137.5 KiB) הורד 118 פעמים

[בן מיכאל]

מישהו ידוע היכן יושבים שבעה? ישר כח.

[בן האלקשי]

מישהו ידוע היכן יושבים שבעה? ישר כח.

בביתו רחוב סלנט 9
שנשמע ונתבשר בשו"ט

[ליטוואק פון בודאפעסט]

לא זוכר מהיכן שמעתי
בכפר הרואה למד גם אצל הרב יעקב רייניץ שליט"א
וכשנשאר שם אחרי סיום שנות הלימודים למד איתו חברותא
מעניין לשמוע מהרב רייניץ את זכרונותיו,

אני שמעתי שהרב ריינץ היה בא לדבר עם הבחורים בלימוד, וחיזק את המחוזקים ועודד אותם.
הוא היה הונגרי, אולי מהמשפחה המפורסמת בסאטמאר?

[בוצינא]

הספדים מההלוויה של הגאון רבי ברוך ויסבקר זצוק”ל - אשכבתיה דרבי

00:00:36 - ראש ישיבת גרודנא גיסו הגאון רבי צבי דרבקין שליט"א
00:07:50 - ראש ישיבת תפרח הגאון רבי אביעזר פילץ שליט"א
00:19:25 - מרן ראש ישיבת סלבודקה הגאון הגדול רבי דב לנדו שליט"א
00:23:20 - משגיח הישיבה הגאון רבי שלמה ברויאר שליט"א
00:27:45 - בנו הגאון רבי צבי שמירר שליט"א
00:48:52 - ראש ישיבת 'מאור יצחק' - חמד חתנו הגאון רבי מנחם יעקובזון שליט"א
01:04:50 - בנו הגאון רבי יהודה ויסבקר שליט"א
01:25:20 - סיום ההלווייה

[בני ברקי]

הרב יעקב קופל רייניץ שליט"א היה רב ביהמ"ד מודזיץ בבני ברק ואאל"ט ילדיו למדו בבית מתתיהו אולי בגלל ההיכרות של אביהם עם ראש הישיבה עוד מנעוריו

[יוסף חיים אוהב ציון]

https://www.kolel.org/videos/504150
מרגש מאד סירטון עם הגר"ד קוק שליט"א.
ויסוד גדול בעבודת ה'.

[פלוריש]

מתוך האשכול לדרכו של ר' שלמה פישר (http://forum.otzar.org/viewtopic.php?t= ... 60#p297289):

הרב תיאר את החבורה של מיר, שכלשונו, 'החריבה' את עץ חיים בעזיבתה למיר, וזאת בהוראת מרן החזו"א שבתשובה לשאלת הגאון ר' מענדל אטיק שליט"א, הארי שבחבורה, שבעזיבתם תינזק ישיבת עץ חיים, השיב שאין להם לדאוג אלא לעלייתם הרוחנית.

אצטט המעשה כפי ששמעתיו מאא"ז [אחיינו של ר' מנדל]. ר' מענדל ואחיו ר' אברהם למדו בעץ חיים, ויבוא הר' פינקל ויבקשם שיעברו לישיבתו החדשה כשעבור כן הוא מתחייב לספק כל צורכיהם מלחם ולבוש כדי שיוכלו להישאר בלימוד. אביהם הגאון ר' שלמה אטיק זצ"ל התנגד לרעיון משום שהרמי"ם בעץ חיים היו גדולי עולם [הגידולי שמואל ועוד] והוא חשש לכבוד תורתם. הלכו ושאלו את החזו"א והוא הורה להם שידאגו לעתידם הרוחני בלבד, ואם נראה להם שיצליחו יותר ע"י סייעו של הר' פינקל יכולים הם לעבור למיר.
לבסוף לא התקיימה הבטחת הר' פינקל - הם סבלו מעניות וצרות כל ימיהם.
אביהם שהיה חסיד, לא הסכים להוראתו של החזו"א, אך הדבר לא הועיל לו מאומה. בניו עבור למיר והפכו למתנגדים. כמה חבל!

כהמעשה הזה היה ג"כ עם ישיבת קמניץ, שבמחזור אחד הגיע ראש הישיבה הרב... והעביר אליו את כל מובחרי השיעור בעץ חיים תמורת מילגה נאה שאכן ניתנה (היה לישיבה מקור כלכלי נאמן בארה"ב), וזה אכן גרם לירידה בעץ חיים
לא יודע לתארך אבל כנראה אחרי הסיפור שאתה מספר עם מיר
ובירושלים אמרו שבגלל הקפידה של הגראז"מ לא הצליחה ישיבת קמניץ.

הגאון רבי ברוך ויסבקר בהיותו ר"מ בקול תורה, הגיע יום אחד לסדר שני לישיבת קול תורה והודיע שהוא פותח ישיבה מי שרוצה יכול להרשם. במקום נרשמו 125 בחורים.
הגאון רבי שלמה זלמן אויערבך קרא לו וסיפר לו את הסיפור עם עץ חיים וקמניץ, והבטיח לו שאם לא יקח בחורים מקול תורה יהיה לו הצלחה. הגר"ב הודיע מיד כי הוא מבטל את הרישום, ופתח את ישיבת בית מתתיהו עם קיבוץ של 26 בחורים, מרביתם בוגרי קול תורה שלמדו בעיקר בפונביז' [בזמנו היה מקובל בקול תורה ללמוד עד שיעור ג' ולעבור לקיבוץ למקום אחר]. שנים מתלמידיו המובהקים לא השלימו עם הגזירה והודיעו שהם עוברים לישיבת קוסון, ולמדו [לפי השמועה גם ישנו] בבית המדרש דחסידי קוסון ברח' בן פתחיה ובאו לשיעורים כללים בבית מתתיהו. ורק בזמן הבא הסכים הגר"ב לקבלם לישיבה. [אחד מהם משמש היום נו"נ בישיבה].

[פרנקל תאומים]

מלבד גדלותו בתורה צריך לציין את מידותיו המיוחדות, ובפרט מידת הכרת הטוב.
זה בא לידי ביטוי בעובדה שכל ימיו לא פסק להכיר טובה להגרמ''צ נריה זצ''ל שדחפו ועודדו להקדיש את חייו לתורה, ולנהוג בו בדרך כבוד מופלגת.
ומשבחו של הגר''ב אתה למד שבחו של הגרמ''צ שלא היו אצלו שיקולים של 'טובת המגזר' וכו' אלא מה שעמד לנגד עיניו היה להרבות כבוד שמים, יהיה איך שיהיה.

נתבקשתי להוסיף:
כחלק מתוך הכרת הטוב הגדולה לגרמ"צ זצ"ל, בא ר' ברוך כמובן להלויה בכפר הרא"ה בי"ט כסלו תשנ"ה, והספידו ברבים הספד חם ומרגש
וכמו שכתבו לעיל, זו מידתו של "גדול", ודוק
תנצב"ה

מעניין!
יש תמלול/תיעוד של ההספד הזה?

[פרנקל תאומים]

למשל, הגר''ש פישר תינה צערו באומרו שיש לו הרבה תלמידים 'יישובניקים' ונדיר ששמע ממישהו מהם מילה טובה על ר' יידל קולדצקי זצ''ל.

סביר להניח שזה לא היה מחמת "השתייכותו למגזר שונה" (להבנתי הוא הגדיר את עצמו חרדי לא פחות מתלמידיו) אלא מאופי חינוכו הידוע.

גם. וגם מחמת הצורך הנפשי ''למחוק'' את העבר הפלילי..
או מהלך חשיבה קנאי שאומר כל מה שלמדתי או התפתחתי ''שם'' זה גורנישט, כיוון שזה היה ב''שעטנז''/''כלאיים'' עם לימודי חול ו/או השקפה לא נכונה.

אגב, אני מבין שהגר''ב וויסבקר זצ''ל הכיר טובה להרב נריה זצ''ל בעיקר על כך שהוא שלף אותו מכפר הרואה ושלח אותו לפוניבז'.

[מחשבה אחת]

למשל, הגר''ש פישר תינה צערו באומרו שיש לו הרבה תלמידים 'יישובניקים' ונדיר ששמע ממישהו מהם מילה טובה על ר' יידל קולדצקי זצ''ל.

סביר להניח שזה לא היה מחמת "השתייכותו למגזר שונה" (להבנתי הוא הגדיר את עצמו חרדי לא פחות מתלמידיו) אלא מאופי חינוכו הידוע.

גם. וגם מחמת הצורך הנפשי ''למחוק'' את העבר הפלילי..
או מהלך חשיבה קנאי שאומר כל מה שלמדתי או התפתחתי ''שם'' זה גורנישט, כיוון שזה היה ב''שעטנז''/''כלאיים'' עם לימודי חול ו/או השקפה לא נכונה.

עד כמה לא חלי ולא מרגיש כי אחרי שהוא מבטל כעפרא דארעא את קטנות המוחין של החשיבה הקנאית, שאין לה שמץ של כבוד לכל מקום שאינו תואם את הקריטריונים המחמירים של ההשקפה המעודכנת, הוא חוזר ודבק באותה חשיבה עצמה - לאמור: עיקר חשיבותו של הרב נריה בעיני הגרב"ו הוא על שחמל על נפשו ו"שלף אותו" מאותו מקום, ולא על תורתו שקיבל ממנו.

אגב, אני מבין שהגר''ב וויסבקר זצ''ל הכיר טובה להרב נריה זצ''ל בעיקר על כך שהוא שלף אותו מכפר הרואה ושלח אותו לפוניבז'.

[נחמת ארי]

מכיוון שהציבור כאן מתעניין במיוחד בפרט הדי־שולי הזה של לימודיו אצל הרב נריה,
שמעתי בעבר מקרוב משפחתי אפיזודה חביבה סביב העניין הזה.
אותו קרוב, יהודי בעה"ב "של הדור הקודם", עמד בעקבות עבודתו בקשר טכני עם ר' ברוך ויסבקר זצ"ל מפעם לפעם.
אחד מבניו, בהתקרב גמר לימודיו בישיבה התיכונית, חפץ להתקבל לבית מתתיהו.
ניצל האב את ערוץ הקשר שלו עם ר' ברוך, ובפגישה הבאה ביניהם ביקש ממנו לקבל את בנו למבחן בישיבה.
שאלו ר' ברוך: היכן לומד הבן? ענהו: ב'מערבא'.
אמר ר' ברוך בהחלטיות: אצלנו בבית מת'ס לא מקבלים תיכוניסטים!
האב ידע על עברו של ר' ברוך, ושאלו: אם זאת התשובה שראש הישיבה היה מקבל מהרב מפוניבז' בתור בחור, האם הייתי מדבר כעת עם ראש ישיבת בית מתתיהו?...
סוף המעשה שר' ברוך שינה מיד את דעתו והסכים לבחון את הבחור, שלבסוף אכן התקבל לישיבה.
(היה יותר חינוכי אם הסיומת הייתה: "והיום אותו בחור הוא ראש ישיבה גדול"... אבל לא, הוא "רק" אברך בן תורה מן המניין...)

[פלוריש]

קיבלתי:

ווייסבקר עם אויערבך.jpeg (80.8 KiB) נצפה 4240 פעמים

[בברכה המשולשת]

אמר ר' ברוך בהחלטיות: אצלנו בבית מת'ס לא מקבלים תיכוניסטים![/size]

מעניין, כי אני דווקא מכיר בוגר היישוב שהתקבל לישיבה וגם למד שם כו"כ שנים.

[נחמת ארי]

כך סיפר לי אותו יהודי. ייתכן שהמציאות השתנתה במשך השנים או שהיו מקרים חריגים וכדו'.

[גביר]

כך סיפר לי אותו יהודי. ייתכן שהמציאות השתנתה במשך השנים או שהיו מקרים חריגים וכדו'.

איני יודע מה היה בשנים האחרונות, מכל מקום בתקופה של לפני כשלושים וחמש שנה היו כמה בודדים [אמנם איני יודע אם מצד שלא רצה לקבל או משום שמהישוב, לפחות אז, היו הולכים על פי רוב לשלש ארבע ישיבות ובודדים המשיכו במקומות אחרים].

[בברכה המשולשת]

איני יודע מה היה בשנים האחרונות, מכל מקום בתקופה של לפני כשלושים וחמש שנה היו כמה בודדים.

זו בערך התקופה (הוא מבוגר ממני בכמה בשנים)

[אליסף]

מונח לי שר' ברוך היה ר"מ בבית התלמוד בתקופת הזוהר שלה
אמת?

[ש. ספראי]

אמת.

[זאב ערבות]

נתבקשתי לפרסם:
לא אוכל לומר שזכיתי להיכרות אישית ממש עם ר' ברוך. חוץ מפגישה ארוכה עליה אפרט בהמשך, אבל חלק משנות הילדות שלי חויתי ממש במחיצתו.
בשנות ילדותי המוקדמות היינו דרים בשכנות לישיבה, ומתפללים בה בקביעות בשבתות ובחגים. מה שהיה ניכר לכל באי המקום, שהישיבה זה ר' ברוך ור' ברוך זה הישיבה. היתה לו נוכחות מאוד חזקה, עם הסנדר הענק והקדישים בקולו הרועד. היה איזה מתח סביבו, אבל לא פחד.
מכיון שלאורך השנים היו לי חברים בישיבה, התרשמתי כמו כולם, על הרמה הלמדנית הגבוהה המטופחת שם, דווקא לא שימוש במילים גבוהות ובהגדרות מפוצצות, אלא ניתוח חד ואנליטי של כל נתון או סברא בסוגיא, בבלנות וברוגע, אבל עם נתינת הכוחות והמאמצים, שהסוגיא תצא ברורה ובהירה, ושיהיו גם חידושים.
התרשמתי שלמרות השליטה החזקה בכל מה שקורה בישיבה עם הבחורים, עם דגש מיוחד על התפילות, וגם על המקומות בהם שוטטו הבחורים, בסופו של דבר האוירה סביבו היתה נעימה ומכבדת מאוד, מלבד כמה שהגדישו את הסאה.
הוא היה ממש 'ידיד' של חלק ניכר מהבחורים והבוגרים. שמר על אי אלו גינונים, אבל לא התנהג ב'פוזה', דיבר בגובה העינים ובהמון דאגה ורחימאיות, שבהמשך הפכו ליותר ויותר איכפתיות ומסירות. הישיבה היו התלמידים, והתלמידים היו חייו.
עוד נקודה שכמדומה שלא צויינה, תחושת ה"ויגבה לבו" האמיתית שנתן לבחורים. בחורים תמיד הרגישו שם על הגובה, ולא מהסוג השחצני והיחצני. תמיד נתן להם תחושה של מוערכים ושוים, דבר שבא לידי ביטוי בכל השיח. [כשהייתי בפוניבז' הקטנה, מרן הגראי"ל שטינמן זצוק"ל אמר לאיזה בחור: אתה בעל גאוה, לך לויסבקר...].
עד כאן די ידוע.
מה שבאתי לספר את החויה האישית שהיתה לי לפני כ11 שנה. עליתי לביתו עם חבר בשעת חצות לילה בערך, לבקש ממנו איזו בקשה בנושא ציבורי שנשלחתי אליו. נפעמתי מהיחס המלבב והנעים. שום חשדנות וקיפודיות כמקובל במקרים מעין אלו. כמובן שאל לשמנו. ומיד העלה זכרונות מן השכנות, "אני זוכר אותך ואת אחיך פיצפונים מגיעים עם אביך ויושבים יפה בלי לזוז". אחר כך התגלגלו הדברים ושוחח בהרחבה על הנושא שלשמו הגענו, והסביר את כל הצדדים למה נמנע מלהיענות לנו.
בהמשך התגלגל לדבר על הישיבה, הוא השתבח בישיבה כאל ילד טיפוחים, על הבוגרים המוצלחים המאיישים את משרות הרבצת התורה בישיבות החשובות, ועל המפורסמים פחות שאף הם אברכים חשובים ורציניים. "לא יצאו מהישיבה בעלי בתים", סיים בגאוה בלתי מוסתרת.
לא ברור לי למה, סוג של חוסר פרגון משולב ברוע. פניתי אליו ואמרתי לו: באמת? אפילו לא בעלבת' אחד? הוא קצת נבהל, אבל אמר: אני חושב שאפילו לא אחד, כמעט. ואז דליתי כמה שמות של בוגרים, לא מי יודע מה. הוא היה ממש במבוכה, והסביר שהוא לא בדיוק למד רק אצלנו, והוא ממשפחה כזו וכו'. מה שאני הוקסמתי באותו הזמן, שהוא לא התרגז ולא נפנף, ושמר בכל העת על האוירה הטובה והנעימה שמילאה את הבית. נפרדנו ממש בידידות אחרי השעה אחת בלילה.
זכרו כשמו וכמורשתו, יהי ברוך.

[איש_ספר]

בהמשך התגלגל לדבר על הישיבה, הוא השתבח בישיבה כאל ילד טיפוחים, על הבוגרים המוצלחים המאיישים את משרות הרבצת התורה בישיבות החשובות, ועל המפורסמים פחות שאף הם אברכים חשובים ורציניים. "לא יצאו מהישיבה בעלי בתים", סיים בגאוה בלתי מוסתרת.
לא ברור לי למה, סוג של חוסר פרגון משולב ברוע. פניתי אליו ואמרתי לו: באמת? אפילו לא בעלבת' אחד? הוא קצת נבהל, אבל אמר: אני חושב שאפילו לא אחד, כמעט. ואז דליתי כמה שמות של בוגרים, לא מי יודע מה. הוא היה ממש במבוכה, והסביר שהוא לא בדיוק למד רק אצלנו, והוא ממשפחה כזו וכו'. מה שאני הוקסמתי באותו הזמן, שהוא לא התרגז ולא נפנף, ושמר בכל העת על האוירה הטובה והנעימה שמילאה את הבית. נפרדנו ממש בידידות אחרי השעה אחת בלילה.
זכרו כשמו וכמורשתו, יהי ברוך.

חבל על הקטע הזה שהכהה את הרושם כולו. וגם אסור להאמין לו לפי הסה"ק ח"ח.
עכ"פ אם עלה, אדייק אותו קצת...
הרי לא רק 'בע"ב' יצאו מהישיבה אלא גם חילונים רח"ל...! אלא מאי? ר' ברוך לא כלל במנין הזה אלא מי שהיה בישיבה שבע שנים לפחות, לא התחתן לפני (כדרישתו לפחות בשנים עברו) ולא עזב לשום מקום אחר.

[בני ברקי]

כך סיפר לי אותו יהודי. ייתכן שהמציאות השתנתה במשך השנים או שהיו מקרים חריגים וכדו'.

איני יודע מה היה בשנים האחרונות, מכל מקום בתקופה של לפני כשלושים וחמש שנה היו כמה בודדים [אמנם איני יודע עם מצד שלא רצה לקבל או משום שמהישוב, לפחות אז, היו הולכים על פי רוב לשלש ארבע ישיבות ובודדים המשיכו במקומות אחרים].

הרב הראשי שליט"א לא למד אצלו אחרי היישוב?

[אש משמים]

הרב הראשי שליט"א לא למד אצלו אחרי היישוב?

למד בבית מתתיהו כשלוש שנים.
בתמונה בשעת הלויה בישיבה הק’

d85_3849-39.jpg (28.77 KiB) נצפה 3922 פעמים

[אש משמים]

בימים עברו..

774dd6f0-c1b7-11ee-a6c0-016fa597b4c6__h4016_w6016.jpeg (65.25 KiB) נצפה 3922 פעמים