יביי כתב:כידוע, אחד מהדברים בזכותם נגאלו אבותינו ממצרים הוא שלא שינו את שמם, והנה, מצאנו לגדולי ישראל שימוש בשמות פרטיים של גויים, והדבר דורש הבנה.
ראשון להם הוא אולי האמורא ר' אלכסנדרי בש"ס, ובסמוך לדורנו מצאנו ביהדות גרמני', הונגריה ועוד שמות פרטיים נכריים לחלוטין ולא בקרב המתבוללים. וידוע ביהדות עירק הרה"צ רבי עבדאללה סומך, ובקרב חכמי תימן גם היו כאלו.
מעניין אותי אם יש התייחסות לסוגיה בהרחבה, קושיות או תירוצים.
ואגב, שלא שינו שמם מופיע בכל המדרשים, משא"כ לבושם, ודשו בכך בהרחבה כבר כאן:
viewtopic.php?t=4729
מטה עז כתב:לא מוצא כרגע, אבל רבי נתן מברסלב מסביר להיפך, ששינוי השם והלבוש והלשון הם דברים שאינם חשובים כל כך, ואין בהם לא איסור ולא היתר, וחז"ל מנו אותם לא בגלל חשיבותם, אלא להיפך, כאמור, מפאת חוסר חשיבותם, שהקב"ה לימד זכות על עם ישראל, וגאל אותם בזכות נקודות טובות של דברים 'קטנים' שנמצאו בהם, וזה ביאור הפוך ממה שרגילים בדרך כלל לבאר בנושא זה.
ספר ליקוטי הלכות יו"ד - הלכות חקות העכו"ם הלכה א
יִשְֹרָאֵל עַם קָדוֹשׁ נִגְדְּלוּ מִכָּל הַשִּׁבְעִים אֻמּוֹת וְזָכוּ לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְעִקַּר הַהֶבְדֵּל בֵּין יִשְֹרָאֵל לָאֻמּוֹת הוּא רַק עַל יְדֵי שְׁמִירַת הַבְּרִית, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "וְעַמֵּךְ יִשְֹרָאֵל כֻּלָּם צַדִּיקִים". שֶׁיִּשְֹרָאֵל נִקְרְאוּ כֻּלָּם צַדִּיקִים בְּחִינַת שׁוֹמְרֵי הַבְּרִית, כִּי עַל יְדֵי זֶה עִקַּר הִתְקָרְבוּת יִשְֹרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, כַּמְבֹאָר בַּמַּאֲמָר "הַאי מָאן דְּאָזֵיל לְמִינְסָב". בְּסִימָן כט לִקּוּטֵי חֵלֶק א, עַיֵּן שָׁם. וְכֵן מוּבָא בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ, עַיֵּן שָׁם. וְעַל כֵּן צְרִיכִין יִשְֹרָאֵל לִהְיוֹת פְּרוּשִׁים וּמֻבְדָּלִים מִן הַשִּׁבְעִים אֻמּוֹת בְּכָל הָעִנְיָנִים הֵן בַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וְהֵן בְּמַלְבּוּשֵׁיהֶם. וְהַבְּגָדִים שֶׁל הָאָדָם מְרַמְּזִין עַל מִדּוֹתָיו שֶׁל הָאָדָם, כַּמּוּבָא בְּסֵפֶר הָא"ב אוֹת בְּגָדִים, כִּי הַמַּלְבּוּשִׁין הֵם כְּפִי תִּקּוּן הַבְּרִית שֶׁל כָּל אֶחָד, שֶׁבָּזֶה תָּלוּי כָּל הַמִּדּוֹת כַּיָּדוּעַ, עַיֵּן בַּמַּאֲמָר סִימָן כט הַנַּ"ל, שֶׁעִקַּר תִּקּוּן הַבְּגָדִים שֶׁיִּהְיוּ בִּבְחִינַת בְּגָדִים לְבָנִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "בְּכָל עֵת יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים". הוּא תָּלוּי בְּתִקּוּן הַבְּרִית, שֶׁהוּא כְּלָלִיּוּת הַגִּידִין, עַיֵּן שָׁם. וְעַל כֵּן יִשְֹרָאֵל מְשֻׁנִּין בְּמַלְבּוּשֵׁיהֶם מִכָּל הַשִּׁבְעִים אֻמּוֹת וְיֵשׁ לָהֶם כַּמָּה מִצְוֹת בְּהַבְּגָדִים, כְּגוֹן צִיצִית וְשַׁעְטְנֵ"ז. כִּי הַבְּגָדִים שֶׁל יִשְֹרָאֵל יְקָרִים מְאֹד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "וְרֵיחַ שַֹלְמוֹתֶיךָ כְּרֵיחַ לְבָנוֹן". כִּי עִקַּר קְדֻשַּׁת יִשְֹרָאֵל, שֶׁהוּא שְׁמִירַת הַבְּרִית תְּלוּיִים וְנִכָּרִים בְּהַבְּגָדִים כַּנַּ"ל, כִּי בִּגְדֵי יִשְֹרָאֵל הֵם בִּבְחִינַת בְּגָדִים לְבָנִים כַּנַּ"ל
עָנָה וְאָמַר זֶה אֵין אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁבְּאַשְׁכְּנַז אֵינָם נִמְצָאִים סִפְרֵי הַזּהַר הַקָּדוֹשׁ. וְאַף-עַל-פִּי שֶׁנִּדְפְּסוּ שָׁם סִפְרֵי הַזּהַר הַקָּדוֹשׁ, עִם כָּל זֶה אֵינָם מְצוּיִים שָׁם רַק נִמְכְּרוּ לִמְדִינָתֵנוּ. וּמֵחֲמַת שֶׁאֵין שָׁם סִפְרֵי הַזּהַר הַקָּדוֹשׁ, עַל-כֵּן הֵם הוֹלְכִים מְלֻבָּשִׁים בְּמַלְבּוּשֵׁי דַּייטְשׁ [גְרְמַנְיָה]
יביי כתב:שאלתי במקומה עומדת: "מעניין אותי אם יש התייחסות לסוגיה בהרחבה, קושיות או תירוצים"
מטה עז כתב:אפשר שלא דייקתי בלשוני, ואפשר שהוא מדבר על זה במקום נוסף שכרגע נעלם ממני לצערי, ברם כך הבנתי מדבריו, שארבעת הדברים אין הם מספיקים לגאולה כלל, אלא שהם בבחינת נקודה טובה בלבד, ואעפ"כ נגאלו ישראל בזכותם (בבחינת לדון לכף זכות גרידא), ולא היתה כוונת הדברים לומר שהוא אומר שאין בארבעת הדברים שום דבר טוב וראוי, אלא שאין זה דבר כה גדול שבשבילו ראויים להיגאל לכתחילה ובזכות עצמם: "כי עיקר הגאולה של יציאת מצרים היה על ידי בחינת (יחזקאל ט"ז) "ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך", היינו שישראל היו מלוכלכים, כי היו בבחינת מ"ט שערי טומאה כידוע. והשם יתברך ריחם עליהם ומצא בהם נקודות טובות אפילו בתוקף טומאת מצרים שהתגברה עליהם כמו שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה (מדרש תהלים קי"ד) "בשביל ארבעה דברים לבד נגאלו", זה בחינת נקודות טובות שמצא בהם השם יתברך, ועל ידי זה נגאלו. וזהו "ואומר לך בדמיך חיי", בדמיך חיי, אפילו בתוקף הדמים והלכלוכים אף על פי כן "חיי", כי גם שם יכולין למצוא נקודות טובות כנ"ל, שעל ידי זה נגאלו" (ליקוטי הלכות השכמת הבוקר א' סעיף י"ב).
יביי כתב:שאלתי במקומה עומדת: "מעניין אותי אם יש התייחסות לסוגיה בהרחבה, קושיות או תירוצים"
ישראליק כתב:נגד תוקף הטומאה שהיו נמצאים בה היו ארבעה דברים אלו נחשבים כנקודות טובות, אבל לא שארבעה דברים אלו כעיקרון הם דברים שוליים ולא עקריים
מטה עז כתב:כבודו לומד כך פשט, ואני לומד אחרת פשט.
דבר הלמד מעניינו, כל הנושא שם של רבי נתן והנקודות הטובות זה ביחס לדברים קטנים של לימוד זכות, ודון מינה ומינה ופשוט. ובזה אעמוד בנושא זה.
ספר לקוטי הלכות חו"מ - הלכות ערב הלכה ג
וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, בִּזְכוּת אַרְבָּעָה דְּבָרִים נִגְאֲלוּ יִשְֹרָאֵל, שֶׁלֹּא שִׁנּוּ אֶת שְׁמָם וְלֹא שִׁנּוּ אֶת לְשׁוֹנָם וְהָיוּ גְּדוּרִים מִן עֲרָיוֹת וּמִן הָעֲבוֹדָה זָרָה.
כִּי כָּל אֵלּוּ הָאַרְבָּעָה דְּבָרִים הֵם מוֹרִים עַל גֹּדֶל הָרָצוֹן שֶׁהָיָה לָהֶם תָּמִיד לַה' יִתְבָּרַךְ גַּם בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם. וְזֶהוּ בְּחִינַת שֶׁלֹּא שִׁנּוּ אֶת שְׁמָם, כִּי הַשֵּׁם הוּא בְּחִינַת רָצוֹן, שֶׁהוּא הַנֶּפֶשׁ, שֶׁהוּא לְשׁוֹן רָצוֹן כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ בְּחִינַת הַשֵּׁם בְּחִינַת נֶפֶשׁ חַיָּה הוּא שְׁמוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּמָקוֹם אַחֵר. וְעַל כֵּן שְׁמוֹ בְּגִימַטְרִיָּא רָצוֹן, כַּמּוּבָא. וְזֶה בְּחִינַת לְשִׁמְךָ וּלְזִכְרְךָ תַּאֲוַת נֶפֶשׁ. וְכָל אֶחָד מִיִּשְֹרָאֵל כְּפִי שָׁרְשׁוֹ בָּרָצוֹן הָעֶלְיוֹן שֶׁהוּא שֹׁרֶשׁ כָּל נִשְׁמַת יִשְֹרָאֵל, כְּמוֹ כֵן יֵשׁ לוֹ שֵׁם יִשְֹרְאֵלִי וּכְמוֹ כֵן צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר תָּמִיד לְהָאִיר עַל שְׁמוֹ וְנַפְשׁוֹ הֶאָרַת הָרָצוֹן שֶׁמִּשָּׁם שֹׁרֶשׁ נַפְשׁוֹ וּשְׁמוֹ. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, "לְעוֹלָם יִלְמֹד אָדָם בְּמָקוֹם שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ". כִּי מְקוֹם הַתּוֹרָה שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ בְּיוֹתֵר, שָׁם שֹׁרֶשׁ נַפְשׁוֹ וּשְׁמוֹ וְעַל כֵּן אַחַר מִיתָתוֹ שׁוֹאֲלִין אֶת הָאָדָם, מַה שְּׁמוֹ, כִּי כְּלָלִיּוּת הַתּוֹרָה הוּא בְּחִינַת רָצוֹן, שֶׁהוּא בְּחִינַת שְׁמוֹ כַּנַּ"ל.
וְעַל כֵּן יִשְֹרָאֵל בְּמִצְרַיִם שֶׁלֹּא פָּסְקוּ רְצוֹנָם מִלִּכְסֹף לַה' יִתְבָּרַךְ, עַל כֵּן לֹא שִׁנּוּ אֶת שְׁמָם, שֶׁזֶּה מוֹרֶה עַל גֹּדֶל הָרָצוֹן דִּקְדֻשָּׁה כַּנַּ"ל, וְעַל יְדֵי זֶה זָכוּ לַגְּאֻלָּה לָצֵאת מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת שֶׁהוּא בְּחִינַת הֶאָרַת הָרָצוֹן כַּנַּ"ל. וְעַל כֵּן אֵלּוּ הָאֶפִּיקוֹרְסִים הַשְּׁכִיחִים עַכְשָׁו שֶׁהֵם פּוֹגְמִים בָּרָצוֹן כַּנַּ"ל, עַל כֵּן עַל פִּי רֹב הֵם מְשַׁנִּים אֶת שְׁמָם וְקוֹרִין אֶת עַצְמָם בְּהַכִּנּוּיִים הָרָעִים שֶׁכִּנּוּ לָהֶם אוֹי לָהֶם, אוֹי לְנַפְשָׁם, בְּוַדַּאי לֹא יִזְכּוּ לַגְּאֻלָּה אִם לֹא יָשׁוּבוּ, כִּי גַּם בְּמִצְרַיִם הָיוּ רְשָׁעִים שֶׁלֹּא זָכוּ לַגְּאֻלָּה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל פָּסוּק "וַחֲמֻשִׁים עָלוּ וְכוּ'" אֶחָד מֵחֲמֵשׁ מֵאוֹת וְכוּ'
יביי כתב:כידוע, אחד מהדברים בזכותם נגאלו אבותינו ממצרים הוא שלא שינו את שמם, והנה, מצאנו לגדולי ישראל שימוש בשמות פרטיים של גויים, והדבר דורש הבנה.
הרואה כתב:לא הבנתי נניח שהוריהם של אותם אמוראים או חכמים אחרים היו עמי הארצות וקראו לילדיהם בשמות גויים, מה השאלה, האם עכשיו על אותו חכם לשנות את שמו בגלל שבני ישראל זכו במצרים שלא התערבו במצרים?
כדכד כתב:הקשר בין הציטוט בערך מלשון המדרש לבין ההסבר מתחיל במלה "כלומר" אינו מובן
הרואה כתב:לא הבנתי נניח שהוריהם של אותם אמוראים או חכמים אחרים היו עמי הארצות וקראו לילדיהם בשמות גויים, מה השאלה, האם עכשיו על אותו חכם לשנות את שמו בגלל שבני ישראל זכו במצרים שלא התערבו במצרים?
מטה עז כתב:רבי אביגדור מילר זצ"ל נדרש לשאלה הזו בכמה מספריו, ביחס לשמות האמוראים שאינם יהודיים/מסורתיים לכאורה בחלקם, והוא מחדש שהכל זה רק כינויים ולא שמותיהם המלאים.
בברכה המשולשת כתב:רבינו פטר היה כינוי?
בברכה המשולשת כתב:רבינו וידאל היה כינוי?
כמדוק' שמשערים שהוא כינוי ע"ש בכורתו.בברכה המשולשת כתב:רבינו פטר היה כינוי?
רבינו וידאל היה כינוי?
בברכה המשולשת כתב:ולמעלה קודש- אנטיגנוס היה כינוי?
מה שנכון נכון כתב:כמדוק' שמשערים שהוא כינוי ע"ש בכורתו.בברכה המשולשת כתב:רבינו פטר היה כינוי?
רבינו וידאל היה כינוי?
יתכן לחלק בין שם עברי מתורגם ללעז (כוידאל - חיים), לשם לועזי שאין לו מובן (או עכ"פ שם מקביל) בעברית.
כן מסתבר כתב:בברכה המשולשת כתב:רבינו פטר היה כינוי?
לא מופרך.
גם רבינו תם המובא בתוס’ מאות פעמים לא היינו יודעים שזה כינוי, אילמלא העובדא שבמקורות שמחוץ לתוס’ המוכיחים ששמו המקורי היה יעקב.
גם מוהר”ר ענטשיך (מחכמי אשכנז בסוף תקופת הראשונים) לא ידעתי שמו המקורי, עד שמצאתי באיזה מקור ששמו היה אשר.
וה"נ בנדו"ד:בברכה המשולשת כתב:רבינו תם זה כינוי ע"ש הפסוק, כמנהג חכמי צרפת ואשכנז.
מה שנכון נכון כתב:כמדוק' שמשערים שהוא כינוי ע"ש בכורתו [דהיינו: לישנא דקרא]בברכה המשולשת כתב:רבינו פטר היה כינוי? [ . . ]
בברכה המשולשת כתב:כן מסתבר כתב:בברכה המשולשת כתב:רבינו פטר היה כינוי?
לא מופרך.
גם רבינו תם המובא בתוס’ מאות פעמים לא היינו יודעים שזה כינוי, אילמלא העובדא שבמקורות שמחוץ לתוס’ המוכיחים ששמו המקורי היה יעקב.
גם מוהר”ר ענטשיך (מחכמי אשכנז בסוף תקופת הראשונים) לא ידעתי שמו המקורי, עד שמצאתי באיזה מקור ששמו היה אשר.
רבינו תם זה כינוי ע"ש הפסוק, כמנהג חכמי צרפת ואשכנז.
יביי כתב:כידוע, אחד מהדברים בזכותם נגאלו אבותינו ממצרים הוא שלא שינו את שמם, והנה, מצאנו לגדולי ישראל שימוש בשמות פרטיים של גויים, והדבר דורש הבנה.
ואגב, שלא שינו שמם מופיע בכל המדרשים, משא"כ לבושם
בברכה המשולשת כתב:היכן מצאנו כינוי לעז לבדו תמיד (כי בהחלט מצאנו כינוי לעז עם השם עצמו או לפעמים כך ולפעמים כך.)
כן מסתבר כתב:בברכה המשולשת כתב:היכן מצאנו כינוי לעז לבדו תמיד (כי בהחלט מצאנו כינוי לעז עם השם עצמו או לפעמים כך ולפעמים כך.)
לא הבנתי את השאלה.
בברכה המשולשת כתב:כן מסתבר כתב:בברכה המשולשת כתב:היכן מצאנו כינוי לעז לבדו תמיד (כי בהחלט מצאנו כינוי לעז עם השם עצמו או לפעמים כך ולפעמים כך.)
לא הבנתי את השאלה.
היכן מצאנו שחכם נקרא גם בשם לעז וגם בשם קודש, אך מופיע במקורות אך ורק בשם הלעז.
כן מסתבר כתב:אך לשונם גרסו כולי עלמא שלא שינו במצרים, ואעפ”כ מצאנו הרבה גדולי ישראל, ואולי אפילו (קרוב ל)כולם, שדיברו בלשון מדינתם.
אמר רבי נחמיה מהו אנכי לשון מצרי הוא משל למלך בשר ודם שנשבה בנו ועשה ימים הרבה אצל השבאין לבש אביו נקמה והלך אצלו והביאו ובא להשיח עמו בלשונן של שבאין. כך הקב"ה עשו ישראל במצרים כל אותן השנים ולמדו שיחתן של מצרים כשגאלן הקב"ה ובא ליתן להן את התורה אמר הקב"ה הריני משיח עמהן בלשון מצרי אנכי אנוך.
יוצאי מצרים מצוה אחת היתה בידן והיתה לפני הקב"ה נוח הרבה יותר מן מאה מצות [א"ה: במילים האחרונות יש כמה גרסאות, אבל אינו נוגע לנידו"ד] ומהו המצוה אחת שהיתה בידם שעשו כולם אגודה אחת וכרתו ברית לגמול חסד זה עם זה ולשמור ברית המילה ושלא להניח לשון בית יעקב ושלא ילכו וילמדו לשון מצרים מפני דרכי ע"א.
כן מסתבר כתב:בברכה המשולשת כתב:כן מסתבר כתב:בברכה המשולשת כתב:היכן מצאנו כינוי לעז לבדו תמיד (כי בהחלט מצאנו כינוי לעז עם השם עצמו או לפעמים כך ולפעמים כך.)
לא הבנתי את השאלה.
היכן מצאנו שחכם נקרא גם בשם לעז וגם בשם קודש, אך מופיע במקורות אך ורק בשם הלעז.
לכאורה דבריך סותרים זא”ז, אם הובא במקורות רק בשם הלע”ז, איך נודע שם הקודש שלו?
וצריך ליישב ולתרץ שכוונתך היא לחכם שנקרא בדר”כ בשם הלועז, אך ידוע גם מאיזהו מקומן שמו העברי.
אך א”כ הלא זהו מה שכתבתי על רבינו תם ומוהר”ר ענטשיך.
בברכה המשולשת כתב:1. ר"ת איננו כינוי לעז,
2. ומצאנו את שמו המקורי במקורות רבים.
כן מסתבר כתב:בברכה המשולשת כתב:1. ר"ת איננו כינוי לעז,
1. אז מה זה כן?
צופה_ומביט כתב:כן מסתבר כתב:אך לשונם גרסו כולי עלמא שלא שינו במצרים, ואעפ”כ מצאנו הרבה גדולי ישראל, ואולי אפילו (קרוב ל)כולם, שדיברו בלשון מדינתם.
גם לשונם הוא מחלוקת במדרש [וי"ל שנחלקו בו לשיטתם באברהם העברי], דידוע הילקוט שמעוני על אנכי:אמר רבי נחמיה מהו אנכי לשון מצרי הוא משל למלך בשר ודם שנשבה בנו ועשה ימים הרבה אצל השבאין לבש אביו נקמה והלך אצלו והביאו ובא להשיח עמו בלשונן של שבאין. כך הקב"ה עשו ישראל במצרים כל אותן השנים ולמדו שיחתן של מצרים כשגאלן הקב"ה ובא ליתן להן את התורה אמר הקב"ה הריני משיח עמהן בלשון מצרי אנכי אנוך.
וכבר עמדו בסתירה זו ללא שינו לשונם, ויש מיני תירוצים, אבל בפשטות זו מחלוקת במדרשים. שלרבי נחמיה לא רק שלמדו לשון מצרים אלא שאף נעשתה לשונם העיקרי והיו משיחין בה.
וגם במכילתא במקור הדברים שעמדה לישראל זכות ארבעה דברים, זהו חד מ"ד שבזכות זה נגאלו, והשני סובר שנגאלו בזכות שתי מצוות, דם פסח ודם מילה, לפי שאין נגאלין אלא על ידי מעשה. ולשיטת מ"ד זה לא מוכרח שאכן לא שינו דברים אלה [אם כי אין סיבה לעשות שם מחלוקת במציאות, אבל לאחר שרואים את רבי נחמיה בילקוט לכאורה אין ברירה].
עוד סובר שלא שינו לשונם בתנא דבי אליהו רבא פכ"ד:יוצאי מצרים מצוה אחת היתה בידן והיתה לפני הקב"ה נוח הרבה יותר מן מאה מצות [א"ה: במילים האחרונות יש כמה גרסאות, אבל אינו נוגע לנידו"ד] ומהו המצוה אחת שהיתה בידם שעשו כולם אגודה אחת וכרתו ברית לגמול חסד זה עם זה ולשמור ברית המילה ושלא להניח לשון בית יעקב ושלא ילכו וילמדו לשון מצרים מפני דרכי ע"א.
חזור אל “משפחות סופרים וימות עולם”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 235 אורחים