הערב ומחר י"ג אייר, מציינים חסידי חב"ד את יום הפטירה של אחיו הצעיר של הרבי, ר' ישראל אריה לייב שניאורסון זיע"א. ר' ישראל אריה לייב נולד, כבנם הצעיר של רבי לוי יצחק והרבנית מרת חנה שניאורסון. נקרא "ישראל אריה לייב" על שם דודו (אחי אמו), הרב ישראל לייב ינובסקי, שנפטר בצעירותו וסבא-רבה שלו, הרב ישראל לייב ינובסקי, ראש הישיבה ברומנובקה, חרסון.היה מכונה בשם לייבל.
בילדותו ניכרו בו כישרונות יוצאי דופן; הוא היה עמקן, בעל זכרון מעולה ולמדן מתמיד. בעיתון לילדים "האח" שיצא באותה תקופה, מופיע שמו של ישראל אריה לייב יחד עם אחיו, הרבי ודובער, כתורמים עבור בחורי ישיבת תומכי תמימים. כשהיה בן שלוש, כבר היה חוזר משניות בעל פה. פעמים רבות הייתה צריכה אימו לנתקו מהלימוד כדי שילך לאכול, לשתות וכדומה. בהזדמנות מסויימת אמר עליו אביו ר' לוי יצחק: "יש לו את הראש של אדמו"ר הצמח צדק". תחילה למד הילד בתלמוד תורה יחד עם ילדים נוספים ובשלב מסויים שכר אביו מלמד פרטי עבור ילדיו.בשנת תרע"ה אמר סבו של ר' ישראל אריה לייב, הרב ברוך שניאור זלמן שניאורסון, לאדמו"ר הרש"ב ש"יש בן קטן לבני לוי'ק שיחיה, שהוא על דרך עילוי, שבקי בגמרא ובמדרש ויכול ללמוד היטב". אדמו"ר הרש"ב שאל: "כמה שנים יש לו?" והסב השיב: "בעזרת השם יתברך יהיה לו קודם חג השבועות תשע שנים".הרב יואל כהן שהכירו בתל אביב נוהג לספר:
שכאשר היו ר' לוי יצחק, הרבי, ור' ישראל ארי'ה ליב מדברים, ר' לוי יצחק היה מדבר באותיות ובסגנון של קבלה, הרבי באותיות ובסגנון של חסידות, ור' ישראל ארי' ליב, בסגנון של חקירה.
בשנת תרפ"ד, לאחר שאדמו"ר הריי"צ עבר להתגורר בפטרבורג, עבר לגור בעיר ובמשך תקופה התגורר אצל אדמו"ר הריי"צ, יחד עם אחיו. אדמו"ר הריי"צ קירבו מאוד והוא היה נכנס אליו מידי פעם ליחידות. באחת היחידויות שאל את אדמו"ר הריי"צ שאלה בתורת החסידות והוא נמנע מלתרץ לו אותה, באומרו שזה לא שייך אליו. הוא יצא שבור מן היחידות ופרץ בבכי. כעבור זמן נכנס בשנית ולא שאל את שאלתו הקודמת ואדמו"ר הריי"צ פנה אליו מיוזמתו ותירץ לו את שאלתו. ביציאתו מהיחידות הסביר ר' ישראל אריה לייב לחסידים שכדי לקבל את ההסבר, היה עליו להיות 'לב נשבר' ולכן נמנע תחילה אדמו"ר הריי"צ מלענות לו.
ר' אריה לייב התרועע עם חסידי חב"ד בלנינגרד והם היו מתייעצים איתו בנושאים שונים ביהדות. בחורי הישיבה מאותה תקופה זוכרים שהוא היה בקיא בכל 'המשך' תרס"ו של אדמו"ר הרש"ב. באותה תקופה גם נרשם ללימודים סדירים באוניברסיטה ובמקביל סייע לארגון החב"די "תפארת בחורים" לארגן שיעורי תורה לסטודנטים ואברכים.
בשנת תר"צ עזב את ברית המועצות ועבר לגור בברלין שבגרמניה. את הגבול עבר עם דרכון על השם "מרדכי גוראריה" שהיה בחור חב"די מדנייפרופטרובסק שטבע בים. מאז ועד לסוף ימיו, כינה את עצמו בשם "מרק גוראריה". בהיותו בברלין חלה במחלת ה'טיפוס' והרבי והרבנית ששהו אז בברלין, נתנו לו מיטה בדירתם הקטנה ודאגו לו עד שהתרפא.
בשנת תרצ"א, ככל הנראה בעקבות אחיו (הרבי), נרשם לאוניברסיטה בברלין ולמד שם שלוש שנים, עד לשנת תרצ"ג.
באותה תקופה עבר לפריז צרפת שם גר אחיו, הרבי. לאחר זמן קצר החליט לעלות לארץ ישראל ולשם כך הם היה זקוק למסמכים מגרמניה בה שההקודם, אלא שבגרמניה היה כבר שלטון נאצי. גיסו, הרבנית חיה מושקא שניאורסון, התנדבה במסירות נפש להגיע לגרמניה ומשם דאגה להשיג לו את המסמכים הנדרשים, במשרדי השלטון הנאצי.
במכתבים שהתגלו לאחרונה שהרבי כתב לאביו ואימו, הרבי כותב על מצבו, וגם על דבר מציאת שידוך עבורו.
בשנת תרצ"ד עלו הוא ואשתו,לארץ ישראל וגרו בעיר תל אביב, שם עבד ישראל אריה לייב כפקיד וספרן בספרייה העירונית. בהמשך פתח חנות בגדים (ברחוב 'נחלת בנימין' 3) כשבמקביל, עבדה גניה אשתו כרוקחת בבית מרקחת בתל אביב.
בתקופת שהותו בתל אביב היה ר' ישראל אריה לייב מגיע לעתים להתוועדויות של חסידי חב"ד בתל אביב והיה איתם בקשר. כמו כן היה לומד חסידות עם המשפיע הרב נחום גולדשמיד, אותו הכיר עוד מילדותו ב'חדר' ביקטרינוסלב.
בשנת תש"ג, כשהרבי הדפיס את לוח היום יום, שלח עותק אחד לאחיו רבי ישראל אריה לייב. לאחר שעיין בספר שמח מאוד ואמר בהתפעלות: "אחי שלח לי את חיבורו הראשון. חבל מאוד שהעולם אינו יודע מה טמון-צפון בפנים החיבור הזה". בהזדמנות אחרת אמר על ה"היום יום": "תמיד ידעתי שלאחי יש 'ראש טוב', אבל עד כדי כך!".ביום כ' בחשוון שנת תש"ה נולדה לרבי ישראל וג'ניה בתם היחידה, דליה.
בחודש אייר שנת תש"י, בעזרתו של מר שז"ר (שר החינוך, באותה תקופה), נסע לאנגליה כדי להשלים את לימודיו. ביום כ"א באייר הגיע ללונדון והמשיך לאוניברסיטה בליברפול, שם השתלם בחשבון וחיבר מאמרים מדעיים.
חיבורו המדעי על מתמטיקה נמסר על ידי כ"ק אדמו"ר שליט"א (בהתוועדות י' שבט תשל"ה) לפרופסור פסח רוזנבלום ממיניסוטה שיכין את זה לדפוס, ויצא לאור בדפוס. הרבי אמר לפרופסור שאחיו אהב לכתוב הדברים מצד הבנתו, להיותו עצמאי במחשבתו, ורק לאחר כן לחפש מקורות לזה.
בתחילת חודש אייר שנת תשי"ב, בעודו שוהה באנגליה, לקה בהתקף לב חמור ואושפז בבית הרפואה. כעבור שבוע, ביום י"ג באייר שנת תשי"ב נפטר, בהיותו בן ארבעים ושלוש שנה.
עוד באותו יום קיבלו חסידי חב"ד באנגליה מברק מהרבי בו נכתב "אחי בליברפול מת", והרבי ביקש שידאגו לכל הסידורים הנדרשים (טהרה, לוויה, וכו') והרבי ידאג לשלם את ההוצאות.
הבחורים בישיבת תומכי תמימים במנצ'סטר נשלחו לסייע לערוך את הטהרה, ועל חברי הקבוצה נמנו הרב יצחק דובוב, הרב בן ציון שם טוב, שלום דובער גורקוב ואחיו שמואל דוד גורקוב, אברהם שם טוב ושלום דובער פוטרפס. לאחר סיום עריכת הטהרה התקיימה לוויה בליברפול, משם הוסע הארון למנצ'סטר ברכב המיועד להסעת ארונות ובערב שבת הגיע ללונדון שם נותר במשך השבת בבית משפחת גורקוב שבביתה נערך גם המנין החב"די, ובמשך כל השבת הועמדו משמרות ששמרו על הארון עד זמן העברת הארון לאנייה, אז התקיימה לוויה גדולה ומכובדת בה השתתפו כל אנ"ש.
כאשר הגיע הארון למרסיי התקיימה שוב לוויה גדולה בה השתתפו אנ"ש מפאריז, משם המשיך הארון במסלולו לפטרי, ומשם באמצעות אנייה הוא משיך בדרכו לארץ הקודש שם התקיימה לוויה נוספת והוא נטמן בבית העלמין בצפת.
ר' ישראל אריה לייב לא השאיר מי שיוכל להגיד אחריו קדיש והרבי היה אומר עליו קדישים בשלוש התפילות ביום השנה שלו.
את עובדת פטירת ישראל אריה לייב, דאג הרבי להסתיר מאמו, הרבנית מרת חנה שניאורסון, כדי שמצב בריאותה לא יתערער כשיודע לה על פטירת בנה. בימי ה'שבעה' המשיך הרבי לבקרה כמידי יום ואף כתב מכתבים בשם אחיו ושלחם בדואר מהנמען 'ישראל אריה לייב', אל אימו. נוהל זה נמשך עד יום פטירתה, ו' בתשרי שנת תשכ"ה.
לאחר פטירתו ביקש הרבי מחסידי חב"ד באנגליה ובהם הרב בן ציון שם טוב שישלחו את ארון אחיו לארץ ישראל. במקביל שלח הרבי מברק לחברי אגודת חסידי חב"ד בארץ הקודש שהתגוררו בתל אביב שיקבלו את הארון שאמור להגיע לנמל חיפה ושיטפלו בקבורה. ביום ההגעה נסעו חברי אגו"ח לקבל את הארון ובהם: הרב פנחס אלטהויז, הרב אליעזר קרסיק, הרב משה גוראריה ונהג המשאית ברוך גופין. אליהם הצטרפו גם כמה חסידי חב"ד מכפר חב"ד. את הארון מברזל העביר מנוף מהאוניה למשאית ומשם נסעו לבית העלמין העתיק בצפת, שם כבר נכחו אנשי החברא קדישא המקומיים שהתעסקו בעניני הקבורה וההטמנה. ומנין חסידי חב"ד.
כמה ימים לאחר הקבורה, שלח הרבי מכתבי תודה לאלו שדאגו לכך, ביניהם: הרב יצחק דובוב, הרב בן ציון שם טוב, הרב אליעזר קרסיק והרב פנחס אלטהויז.
החל משנת תש"ל עולים חסידי חב"ד לציונו של ר' ישראל אריה לייב ביום השנה. בשנת תשס"ה החל ארגון התאחדות החסידים לסדר גישה נוחה לעולים וכן מעמד תפילה מרכזי.
כשהרב לוי ביסטריצקי, רבה של צפת, דיווח לרבי שחסידי חב"ד בצפת עלו ב'יום השנה' לקבר של ר' ישראל אריה לייב, אמרו תהלים ונתנו צדקה, ענה הרבי: "תשואות-חן תשואות-חן.. ויהי-רצון שיתקבלו כל התפלות בתוככי תפלות כל בני ישראל שיחיו "ותעשינה הכל"".
הרבי דאג באופן אישי במשך השנים בנוגע למצבו של הקבר, ולפעמים היה שואל את המבקרים האם ישנם דברים שצריכים תיקון.
בי"א באב תשל"א, לפני נסיעה של הרב יצחק דוד גרונר, הוא התבקש לבוא לחדר הרבי, ובין הדברים הרבי שאלו איפה יהיה קרוב ל כ' במנחם אב[ וכשענה שיהיה בארץ ישראל אמר לו הרבי בבכיה: בתרגום מיידיש (=יש לי אח המונח בצפת.לך לשם ובדוק אם צריך לתקן את המצבה, והנח שם פתקה); הרב גרונר אכן ביקר בקבר בכ' במנחם אב, והניח עליו מכתב בו ביקש שהרבי יהי' בריא ושיוליך את כלל ישראל לגאולה ושתבוטל גזירת מיהו יהודי ורצונות הרבי יתמלאו. כשחזר, הוא כתב דו"ח מפורט לרבי.
לזכרו הוקם מכון ריא"ל (ראשי תיבות של שמו הפרטי), בניהולו של הרב פרופסור שמעון סילמן, מומחה למתמטיקה וחבר הסגל המקצועי של אוניברסיטת טור קולג', בניו-יורק.
הארגון מפעיל קרן מחקר מיוחדת, ומקיים מידי שנה כנס מדע יהודי, העוסק בביטוי המוחשי במגוון תחומי המדע להתרחשות תהליך הגאולה ורבים מאנ"ש קוראים את בניהם בשמו, והיו מתוכם שהרבי הודה להם על זאת.
זיע"א
וכמובן, האתר הנ"ל הוא אמין מאד, ובפרט כשמדובר בענינים שכאלה...איש_ספר כתב:(מובן שלרוב המשתתפים כאן אין שום היכרות עם "ארי סמית", עיון בחבדפי"ה מגלה על שותפות עם זמרוני ציק, מה שלא ממש תורם לקבלת רושם סביר ...)
סגי נהור כתב:נפטר בתשי"ב ומ"כ בצפת.
מחשבה אחת כתב:. . בתחילת חודש אייר שנת תשי"ב, בעודו שוהה באנגליה, לקה בהתקף לב חמור ואושפז בבית הרפואה. כעבור שבוע, ביום י"ג באייר שנת תשי"ב נפטר, בהיותו בן ארבעים ושלוש שנה.
. . נטמן בבית העלמין בצפת.
לבי במערב כתב: וגם בזה יש להמחיש את אובססיית הכחשת הסיפורים, שלעתים קרובות מדי אין לה על מה שתישען.
איש_ספר כתב:(מובן שלרוב המשתתפים כאן אין שום היכרות עם "ארי סמית", עיון בחבדפי"ה מגלה על שותפות עם זמרוני ציק, מה שלא ממש תורם לקבלת רושם סביר ...)
לגופו של דבר אין שום דרך לפרוך סיפור כזה וכיו"ב. אם נווכח שלא היה פרופ' לפילוספיה בסורבון שמת בשנה זו, יגידו, שוין, לא סורבון, אונ' אחרת. אם בכלל לא היה פרופ' לפילסופיה שמת בכל צרפת בשנה ההיא, נו באמת, לא פילוסופיה, אלא מקצוע אחר. ואם לא מת שום פרופ' בשנה ההיא, תמיד אפשר להזיז שנה קדימה או אחורה. אם שליח חב"ד דאז לא היה בסוד ההעברת הגופה, גם לא מעכב, שכן כנראה היה ענין שדוקא ארגון אחר יעשה זאת, כדי שלא יוודע. וכך בכל פרט ופרט, אם מתברר שלעקידת יצחק לא היה שום בן שנעלם, יהיה זה רבי אחר ולא ע"ז יקום ויפול דבר. בסוף זה מגיע לשיקול דעת ושכל ישר....
===========
viewtopic.php?f=19&t=58120
ואולי זה האיש...?
יש כאן הכל, גם בנש"ק, גם אקדמיה, גם חב"ד...
ונתנו ידידים כתב:איש_ספר כתב:===========
viewtopic.php?f=19&t=58120
ואולי זה האיש...?
יש כאן הכל, גם בנש"ק, גם אקדמיה, גם חב"ד...
נו ואולי טאקע
במקרה של העקידת יצחק הי"ד, זה מעשה נפשע. הרי יודעים שלפני המלחמה היה לו בן אחד ויחיד, (או שגם כאן יבואו המספרים ויספרו לבני המשפחה שהיה לו עוד בן שלא ידוע להם) הבן הזה ידוע שנהרג עם אביו, וכעת לפי הפנטזיה הוא לא נהרג אלא ברח וכו'. זה כבר הוצאת ש"ר על המתים באופן הכי גס.ונתנו ידידים כתב:גם לא הבנתי מה כל כך רע לומר על צדיק מסוים שבנו לא עלינו סר מן הדרך, והרי הרבה כאלו היו לעולמים, ואיזה זלזול וגריעותא יש בזה בכבודו של הצדיק שכולם נרתעים.
סגי נהור כתב:נפטר בתשי"ב ומ"כ בצפת. לו בת ונכדים.
אבל המחשה טובה להבל ולשטות שבחיפוש הזה.
מחשבה אחת כתב:הספקולציה לא היתה בנוגע אליו ישירות, אלא בעקבות הניסוח המוזר בכתבה המצוטטת: "ר' ישראל אריה לייב לא השאיר מי שיוכל להגיד אחריו קדיש...".
אינני יודע מהו אותו "סוג כזה" שכל סיפור הנמנה עליו "הוא חשוד" (כהנחת־יסוד!), ולכן לא אוכל להשיב על שאלת כת"ר.בברכה המשולשת כתב:במחילה מכתר"ה שליט"א, אבל אני מקווה שכתר"ה שליט"א מסכים לכך שאין כל תימה בכך שיש מי שהנחת היסוד שלהם היא שכל סיפור מסוג כזה הוא חשוד, ולכן נטל ההוכחה מוטל על מספר הסיפור או המצדד באמיתותו, ולא על הטוען להכחשתו. לענ"ד, זאת ממש לא "אובססיית הכחשת הסיפורים", אלא זהירות מתבקשת.
זאת יש לשאול את הכותב...ונתנו ידידים כתב:לא הבנתי הוא היה אדם גדול או פרופסור, מה הענין לכתוב עליו זיע"א?
לבי במערב כתב:אינני יודע מהו אותו "סוג כזה" שכל סיפור הנמנה עליו "הוא חשוד" (כהנחת־יסוד!), ולכן לא אוכל להשיב על שאלת כת"ר.בברכה המשולשת כתב:במחילה מכתר"ה שליט"א, אבל אני מקווה שכתר"ה שליט"א מסכים לכך שאין כל תימה בכך שיש מי שהנחת היסוד שלהם היא שכל סיפור מסוג כזה הוא חשוד, ולכן נטל ההוכחה מוטל על מספר הסיפור או המצדד באמיתותו, ולא על הטוען להכחשתו. לענ"ד, זאת ממש לא "אובססיית הכחשת הסיפורים", אלא זהירות מתבקשת.
ניכר שלא עיין מר בכתבה.מתעמק כתב:א) נפתח בפתיחת הסיפור שבכתבה
"את הסיפור פרסמתי כבר בעבר בעיתון "כפר חב"ד". בזמנו ר' לייזער סרב אף לשוחח עימי, ואת עיקר הדיאלוגים ביננו ניהלתי באמצעות שני אברכים מופלגים בתורה וביראה, שלפני שנים רבות התקרבו לאור תורת הרבי; הרב משה לינק מישיבת מיר, והרבה שלמה הופשטיין (חתן האדמו"ר מזוועהיל זצ"ל), שניהם מירושלים. תודתי נתונה להם.
למרות שאף בזמנו לא צוין שם משפחתו וכו'.
בראיון מציין פרסום הסיפור "לפני עשר שנים בספר 'אבא' חלק שני".
אין מזה סתירה כמובן, שהרי יתכן שפרסם הסיפור פעמיים, וכמו שאכן כתבו המגיבים לעיל. ובעצם בהמשך הוא מזכיר סערת הסיפור "לפני עשר שנים, מלפני עשרים כשזה פורסם בעיתון"
אז טוב אין סתירה בזה. ראוי גם לציין לדבריו "הוא היה אז אחר התקף לב והתחנן שלא לפרסם השם שלו". משמע מזה שכבר לפני עשר שנים ישב עם רל"ק אלא שפשוט אסר לו אז הפרסום בשמו.
קשה מאוד ליישב כל הנ"ל עם מה שהובא לעיל בשם רמ"ל ורש"ה שלא היה להם שום דיאלוג ישיר עם רל"ק, ושרר לפני כחצי שנה חיפש ארי סמית למקור הסיפור ורק אז לדבריו התיישב עם רא"ק. אך יש ליישב.
כאמור, לפענ"ד (וכפי הידוע לי) - הסיפור הזה כלל אינו נמנה על הסוג הזה.בברכה המשולשת כתב:"סוג כזה" הוא סיפור ממנו עולה שלאדמו"ר (כלשהו. לאו דווקא אדמו"ר מסויים) יש רוח הקודש.
מתעמק כתב:בראיון מציין פרסום הסיפור "לפני עשר שנים בספר 'אבא' חלק שני".
אין מזה סתירה כמובן, שהרי יתכן שפרסם הסיפור פעמיים, וכמו שאכן כתבו המגיבים לעיל. ובעצם בהמשך הוא מזכיר סערת הסיפור "לפני עשר שנים, מלפני עשרים כשזה פורסם בעיתון".
לבי במערב כתב:כאמור, לפענ"ד (וכפי הידוע לי) - הסיפור הזה כלל אינו נמנה על הסוג הזה.בברכה המשולשת כתב:"סוג כזה" הוא סיפור ממנו עולה שלאדמו"ר (כלשהו. לאו דווקא אדמו"ר מסויים) יש רוח הקודש.
בברכה המשולשת כתב:"סוג כזה" הוא סיפור ממנו עולה שלאדמו"ר (כלשהו. לאו דווקא אדמו"ר מסויים) יש רוח הקודש.
בברכה המשולשת כתב:אינני מבין למה זה לא רוה"ק? אז מה זה כן?
א איד כתב:בברכה המשולשת כתב:"סוג כזה" הוא סיפור ממנו עולה שלאדמו"ר (כלשהו. לאו דווקא אדמו"ר מסויים) יש רוח הקודש.
לא נדמה לי שמישהו הוכיח אי־פעם שיש יותר סיפורי נסים מזויפים, מסיפורים בדרך הטבע.
ויפה לימדנו מכחיש הסיפורים הנודע ר"י מונדשיין ע"ה, שלכל לראש יש לבדוק את אמינותו הכללית של המספר, ורק לאחמ"כ לחפש בפרטים.
אא"כ מדובר במי ששולל אפשרות של רוה"ק וכיו"ב אצל אדמו"רים (דווקא אדמו"רים? סיפורי רוה"ק על רבנים וראשי ישיבות יותר אמינים?).
לבי במערב כתב:בברכה המשולשת כתב:אינני מבין למה זה לא רוה"ק? אז מה זה כן?
א. כי אין צורך ברוה"ק לשם כך.
ב. [כאמור:] טהרת המחשבה.
העמוד הראשון של הכתבה (ובו הפתיחה, שבה פירט את השתלשלות פרסום המעשה) נשמט לעיל, ונמצא בקובץ שקישרתי (המוסג"ב):מתעמק כתב:במחילת כבוד הרב לבי במערב לא הבנתי דבריו. אין לי גישה לפורום ההוא, אבל הכתבה הרי הובא לעיל בשלשה צילומים. אין שם מילה ממה שמעלתו מציין! גם לא מובנת הסתירה בדברי מעלתו, בשני הפעמים שוחח עמו בטלפון ושוב כתבת שבפעם הראשון לא אבה לשוחח כלל?
אין טעם לדקדק בדבריו (או בתגובותיו) כבכתבי הראשונים...מתעמק כתב:פרט אחד שהעירו אולי האשמתי שלא בצדק. וזה בדברי הרב זאינץ שהבנתי בדבריו שהמקור שלו שמע מרל"ק אף זהות הפרופסור. והעירו (וגם הוא עצמו כתב כן מאוחר יותר) שלא זו כוונתו. אם אכן טעיתי בכוונתו והתקפתי אותו בדברים, וודאי שאני חייב להתנצל בפניו. אך דא עקא, תיכף לדבריו הראשונים כבר הגיב הרב צופה ומביט שהדברים לא מסתדרים עם התקיעת כף, ולא הגיב כלום אף כשהגיב לשאר דברים לא הגיב על זה. כך שעדיין לא ברור אם אכן זו היתה כוונתו בראשונה.
מתעמק כתב:בא הכתוב השלישי וציין שבפורום אחר נכתב שהחיצים יורים לכיוון גור.
ולכאורה אין הכוונה ל'פורום [ה]אחר', ולא ברור בכלל שמדובר במשהו ש'נכתב' (במקלדת או בדפוס).דרומי כתב:וכיון שממשיכים לדון, אציין ששמעתי מאחד שקצת יותר 'מתוקשר' ממני -שבפורומים שונים הובילו את החצים לבית גור.
בברכה המשולשת כתב:א. אני כן מגדיר זאת רוה"ק. ב. ככה"נ כתר"ה שליט"א קורא "טהרת המחשבה" למה שאני הקטן מגדיר כרוה"ק.
האיש מרדכי כתב:ג. מענין לענין: לפני כמה שנים - 10 / 15? או יותר?], התפרסמה שמועה על נכדה של אחד מגדולי האדמורי"ם שתמיד ידוע היה שכל צאצאיו נספו בשואה, ועקב כך ירש את מקומו קרוב משפחה מדרגה שניה, שנמצאה נכדה שלו שהיו בטוחים שנספתה עם כל המשפחה. והנה פתאום לאחר זמן מה, חדלו לדבר על כך לגמרי... ... ...
מישהו כאן אולי זוכר?
אראל כתב:מי לא זוכר את הבאלאגאן של הנוכל שהתיימר לזייף היוחסין, בכל מספר חדשים זייף את יחוסו מחדש גג על גג..., ונתגלה זיופו מלפני כמה שנים, זכורני שבראשית דרכו, 'המציא' האיך שהוא נכד לבעל התפארת שמואל מאלכסנדר, ששרד המלחמה, בהיותו בן בתו בשם בוימגאלד, שרק הוא שרד ....., ואולי המעשה הזה היא המשך לבאבקעס הנ"ל ראה כאן: https://www.ivelt.com/forum/viewtopic.p ... 4&start=25 וכאן: https://www.ivelt.com/forum/viewtopic.p ... 3&start=50
איש_ספר כתב:כל ה'חדר הנסתר' והילת המסתורין, מצוצה מהאצבע בלי ספק.
איזו סיבה יש לאדם מודרני להסתיר את היותו יהודי בדרא"פ בשנים ההם ואת חיבתו ללימוד כתבי הקודש?
הוא היה אפיפיור? ואם המשפחה חושבת שהוא נלב"ע, מה יגרום לו לא להודיע כי עוד יוסף חי והוא מלך בדרא"פ?
בברכה המשולשת כתב:א איד כתב:בברכה המשולשת כתב:"סוג כזה" הוא סיפור ממנו עולה שלאדמו"ר (כלשהו. לאו דווקא אדמו"ר מסויים) יש רוח הקודש.
לא נדמה לי שמישהו הוכיח אי־פעם שיש יותר סיפורי נסים מזויפים, מסיפורים בדרך הטבע.
ויפה לימדנו מכחיש הסיפורים הנודע ר"י מונדשיין ע"ה, שלכל לראש יש לבדוק את אמינותו הכללית של המספר, ורק לאחמ"כ לחפש בפרטים.
אא"כ מדובר במי ששולל אפשרות של רוה"ק וכיו"ב אצל אדמו"רים (דווקא אדמו"רים? סיפורי רוה"ק על רבנים וראשי ישיבות יותר אמינים?).
כשחז"ל מספרים לנו משהו ניסי, אז בהגדרה דבריהם אמת (אלא שיש פעמים רבות מחלוקות בין המפרשים איך לפרש דבריהם, בכל מקרה לפי עניינו).
ככל שמעשה ניסי מאוחר יותר מימי חז"ל, כך אמינותו פוחתת (אא"כ זה סיפור מאוחר על מעשה קדום, שאז זה עוד פחות אמין).
החילוק בין אדמורי"ם לראשי ישיבות ורבנים הוא שמספר הסיפוריים הניסיים על אדמורי"ם הוא גדול הרבה יותר, לכן יש יותר סיפורים חשודים לגביהם. ואה"נ, גם מעשה ניסים על רב או על ראש ישיבה הוא חשוד באותה מידה.
לבי במערב כתב:בברכה המשולשת כתב:אינני מבין למה זה לא רוה"ק? אז מה זה כן?
א. כי אין צורך ברוה"ק לשם כך.
ב. [כאמור:] טהרת המחשבה.
זאב ערבות כתב:בברכה המשולשת כתב:בוודאי שצודק הרב גאון כדכד שליט"א, ובוודאי שצודק כתר"ה שליט"א
אך כפי שכתבתי לעיל, זה היה נכון אם הסיפור היה נכון
אך מכיוון שהסיפור מסתמא לא היה ולא נברא, אז זה סתם הבלים (שו"ר שרמז כן כעת הדר"ג מנהלינו שליט"א בהודעה שלפני ההודעה של כתר"ה שליט"א)
יהיה מסקרן אם יצא ספר הערות (באנגלית annotated) על ספרי הסיפורים למיניהם לוודא עם הפרטים המובאים בהם נכונים או האם הם בכלל אפשריים מבחינת המציאות. בסיפור שלנו מובא הפרט הזה:
לצורך עסקיו בארה"ב פעמים שהטיסות היו מבצעות 'תחנות' ביעדים שונים.
בשנת תשל"ח היתה לו עצירה בדרום אפריקה. באותם שעות הוא נפגש
עם פרופסור מקומי שהזמינו לביתו.
ובכן, הנסיעה לארה"ב היא מכיוון מזרח למערב עם נטיה לצד צפון, כלומר בד"כ מעל שוויץ, גרמניה, אנגליה וכו' (זה מקצר את זמן הטיסה). דרום אפריקה נמצאת כעשרת אלפים ק"מ דרומה לא"י (כמעט בקו ישר), אין מקרה שבעולם שטיסה לארה"ב תעשה חנית ביניים בדרום אפריקה בדרך לארה"ב, לא רק שמעולם לא היתה כזו טיסה ללא החלפת מטוס (ולפי המשמע בסיפור המטוס עשה תחנת בייניים) אלא אפילו נניח שהיתה, במקום טיסה של כעשרים שעות, הטיסה היתה נמשכת לפחות יומיים (בתשל"ח כמדומני עדיין לא היו טיסות ישירות מדרום אפריקה לארה"ב והיו צריכים תחנת ביניים). כך שצריך להוציא את דרום אפריקה מהסיפור ולהחליף ביעד אחר יותר ריאלי (כמובן אם הסיפור בכלל נכון)
בעיה שניה: כאשר מטוס עושה חנית ביניים, אין אפשרות לנוסעים לרדת מהמטוס, ואפילו אם כן, בוודאי לא לצאת מחדר ההמתנה שכבר לאחר ביקורת הגבולות, כך שאין אפשרות שידידנו האלמוני נפגש בחדר ההמתנה לטיסות באקראי עם פרופסור אלמוני שרק במקרה היה שם, והלך עמו לביתו לכמה שעות (חניית ביניים בדרך כלל שעה שעתיים). יש לדייק שמהסיפור משמע שהמטוס עשה חניית ביניים ולא הנוסע שלנו.
בעיה שלישית: מהסיפור משמע שזו היתה פגישה אקראית בשדה התעופה והפרופסור הזמינו לביתו... וכך פתאום פותח את סודות ביתו לאיזה אלמוני שפוגש בשדה התעופה.. ואם יש לו קשר עם הרבי, מדוע לא מוסר לו את המכתב בעצמו? או שמא היה לו מכתב מוכן וחיכה בסבלנות שיפגש עם איזה אלמוני בשדה התעופה וימסור לו את המכתב...
בקיצור, רק מהפרטים הנ"ל כבר ניתן לקבוע שהסיפור לא היה ולא נברא, ואפילו אם יש איזה גרעין אמיתי, ניסו לטשטש את הפרטים.
ועוד הערה: נניח שהסיפור אמיתי ויוודע איך שהו מי הבנש"ק הזה, למאי נפקא מינה.
איש_ספר כתב:חרסון כתב:איש_ספר כתב:איך ר' חנוך בן ארזה קשור לסיפור?
לטענת המספר הוא היה שותף איתו באותה נסיעה לצרפת בה פגש בבנש"ק, אלא שרחב"א לא היה חלק מהפגישה (אינני זוכר בדיוק למה) ושמע ממנו עליה מיד לאחר מכן (מבלי שהוא חושף בפניו את זהותו).
יש לי תחושה שהסיפור 'יצא לתקשורת' רק לאחר שחנוך בן ארזה כבר שחל"ח. אבל אני לא זוכר לא את התאריך של זה ולא את של זה..
שלחתי מייל לבנו והנה תשובתושלום וברכה
לא שמעתי מזה כלום בלתי היום.
כל טוב. יוסי בן ארזה
זאב ערבות כתב:האם בנש"ק צריך להיות בן דווקא, האם לא יתכן שהוא נכד
זאב ערבות כתב:לאחר קריאת הסיפור קשה להבין כיצד ניתן להחליף בין פריז לדרום אפריקה ובין כמה ימים לכמה שעות וכו וכו וכל הסיפור מתחילתו ועד סופו נועד להראות את רוח הקודש, ואם אנו רוצים קצת לדקדק בסיפור המדוקדק אז מספר הסיפור נסע עם אשתו, ובחצות לא יכל להרדם, והנה נשמעת דפיקה בדלת מחנוך בן ארזה שכאילו ידע זאת ומציע לו לטייל בחצות הלילה ברחובות פאריז והם מגיעים לבית קפה קטן שבו לאחר חצות עומד אדם ומרצה לקבוצת אנשים שמקשיבים לדבריו בלהט... ממש לא יאומן כי יסופר ובלילה השני הדבר חוזר על עצמו...
ובדרך אגב מענין לדעת אם חנוך בן ארזה נסע אי פעם למלבורן, הוא היה נוסע לבקר את לקוחותיו ברחבי העולם אך כמובן היה צריך כסוי להוצאות. הנסיעה לאוסטרליה באותם ימים היתה יקרה ביותר ואיני סבור שהיו לו שם מספיק לקוחות שהמכירות היו מכסות את ההוצאות (פעם הוא ביקר בביתנו בברוקלין).
ואם רוצים לעשות עבודת בילוש, יש פרט בסיפור שהאלמוני היה פרופסור ליוונית, אז ניתן להתקשר לסורבון ולברר את שמות הפרופסורים ליוונית ושנת פטירתם, מן הסתם לא היה יותר מאחד או שניים ושנפתרו בתשל"ח או תשל" ט
לבי במערב כתב:[ד. מובן מאליו שמדובר על בן א' הצדיקים "מתקופת טרום המלחמה". זהו תורף המעשה...].
א איד כתב:סגי נהור כתב:א איד כתב:לסיפור מפי ר' לייזער קאין יש שני עדים נאמנים: ר' משה לינק (מוזכר בתחילת הכתבה בכפר חב"ד, שצילומה לא הובא כאן) ור' ארי סמית.
הסיפור פורסם עוד בחייו.
אם יש ערעור על הסיפור, הרי שהיא תלויה ועומדת על אמינותו של ר' לייזער, ללא קשר לחסידי חב"ד.
היכן פרסם הרב משה לינק את הסיפור?
תקנתי בפנים, כיוון שהפרסום ע"י רמ"ל עומד גם הוא על עדותו של ר' ארי סמית.
לפי דבריו בפתח הכתבה, רמ"ל סיפר זאת ברבים לתלמידי ישיבת חב"ד בנתניה.
איש_ספר כתב:משוש דורים כתב:בפורום אחר כתב מאן דהו שמדובר בבנו של העקדת יצחק מאלכסנדר הי"ד.
כתב לי ידיד צאצא האדמורי"ם לבית אלכנסדרמדובר בדמיון פרוע ואם זה לא היה עצוב אולי היה קצת מצחיק.
לעקידת יצחק היו ס"ה שני בנים (ותשע בנות).
בן אחד נפטר על פניו בבחרותו בגיל שמונה עשר בתרח"צ.
בנו השני (ר' ירחמיאל ישראל יוסף) לא זזה ידו מתחת יד אביו, גם בכל המסעות נסע איתו.
בשנת ת"ש השיגו החסידים (בארה"ק וארה"ב) בדמים מרובים שלושה סרטיפיקטים לא"י, עבור הרבי הרבנית ובנו זה. אך הרבי סרב להשתמש בהם, באומרו "מיט די אידן וואס מיר האבן געלעבט צוזאמען, מיט זיי וועלן מיר גיין אויף קידוש השם" !!
גם בשנות המלחמה הסתתר הבן תמיד יחד עם אביו מאימת הקלגסים.
באלול תש"ב גילו את זהות הרבי, והכניסוהו בשורה של המובלים לטרבלינקה. בהתחלה הכניסו את הבן בשורה השניה, של המובלים לעבודה. אך הוא לא רצה לעזוב את אביו לרגע, ורץ אליו מרצונו, וילכו שניהם יחדיו, עולות תמימות על מוקדה, ביום כ"ג אלול תש"ב.
והוא ית' ינקום לעינינו נקמת דם עבדיו השפוך במהרה בימינו
בשורות טובות
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 17 אורחים