הודעהעל ידי אהרון 37 » ד' מרץ 06, 2024 3:27 am
בעניין הנידון כאן, אני רוצה לכתוב דברים כלליים.
איני מתכווין לאף אדם מסוים, יש לי נטיות ליבי לעצם עניין זה, אבל לא כאלו שנעשו מתוך עיון מעמיק, וע"כ אינני מביע שום דעה לגוף העניין, לא לעצם הנושא על החומש, לא ליחס כלשהוא כלפי אלו שיצאו כנגד החומש. אני גם מניח שלא ראי זה כראי זה, כמו בהרבה נושאים בכגון דא, יש את העושים רק לשם שמים, יש את העושים רק לשם מחלוקת, יש כאלו שסיבת מעשיהם מעורבת מכמה גורמים. הדברים האלו הם באמת דברים עדינים שרק יוצר האדם יודע כל אחד בדיוק מה היה סיבת מעשהו. עד כמה פעל מצדו בתום לב, ולשם שמים, ועד כמה היה מעורב בזה סיבות נוספות.
ואחר הקדמה זו, אכתוב כמה מילים בעניין.
כידוע לכל, יש הרבה דברים שאדם גם אם הוא לא יכול לטעון כנגד השני, אבל אדם שיש לו יראת שמים צריך לחשוב ולירא אולי יש לו חלק בעניין.
אני חושב שחלק מהנושא כאן, הוא אחר שהועלה טענה מצד מסוים שהוא שייך לצד הנפגע, כקרובי הנפטר, כלפי אישים מסוימים, אז נשמעים טענות מצד המותקף, מה אתה תוקף וכו', ואז מתעורר ויכוח האם ההתקפה מוצדקת, האם היא בהכרח נכונה, אולי בכלל המוות שלו לא קשור לעניין.
אבל, הנושא צריך להיות שונה, האם אותם אלו שהתקיפו, המאורע הזה צריך לעורר בהם חשבון נפש, הם, ביניהם כלפי בוראם או לא.
זה נושא אישי, שכל אדם שהיה לו יד בעניין, צריך לעשות את חשבון הנפש שלו כלפי בוראו.
נקודה נוספת, המאורע הזה צריך לעורר חשבון נפש, כי מספיק שיכול להיות שמותו קשור לזה.
בסך הכל זה תזכורת שצריכה לעורר אדם לאחריות על מעשיו, שעליו לשקול בפלס, ולחשוש על התוצאות שיכולות לקרות ממעשיו.
בוא נעזוב את המקרה הפרטי הזה, וכי זה מופרך לחשוב שמאורע כזה יכול לגרום להתקפת לב על נשוא ההתקפה?
על האדם לחשוב על התוצאות שיכולות לקרות ממעשיו, המאורע הזה בסך הכל מזכיר לנו מה יכול לקרות ממעשה של אדם.
עכשיו, יתכן שיטען מאן דהוא, שע"פ הלכה, מוסר, וכו' האדם לא צריך להימנע ממעשה מסוים בגלל זה.
יכול להיות, אבל ברור שצריך לחשוב על תוצאה זו, יתכן שאעפ"כ יהיה מותר לו בנסיבות מסוימות לעשות כן.
המודד לפעמים במצבים כעין אלו, לדעת האם האדם פועל נכון, זה שישאל את עצמו כשעושה מעשה מסוים, נניח שיקרה משהו מסוים, האם אומר אז, שאני לא אשם בזה, או שאז כבר אדבר אחרת.
אתן דוגמה לזה מנושא אחר לגמרי.
אדם יש לו בבית חלונות בלי סורגים, ויש לו ילדים קטנים, והוא שוקל בדעתו האם עליו להתקין סורגים או לא, אז, עליו לחשוב אם חס ושלום יקרה אסון, האם אוכל לומר, אני חושב שלא הייתי צריך לחוש לתוצאה זו, ומה שקרה, ככה נגזר מן שמיא, או שאם ח"ו יקרה משהו, ארגיש אשם. אם התשובה שאותו אדם משיב לעצמו, גם אם יקרה אסון ח"ו, אוכל לומר שלא הייתי צריך לחוש לתוצאה זו, אז כנראה שהוא פועל מתוך שיקול שבאמת נראה בעיניו נכון, אבל אם התשובה היא אחרת, אז עליו לחוש ולהתקין סורגים.
כמו כן, בעניין שלפנינו, כשאדם נקלע לנושא מסןים, שהוא חושב שעליו לפעול כנגד אדם פלוני, הוא צריך לשאול את עצמו, נניח שמחר יספרו לי שאותו אדם שיצאתי נגדו קיבל התקפת לב, האם אומר לעצמי, שאין לי חלק בזה, פעלתי נכון, אז הוא רשאי לצאת נגד אותו אדם, לפחות הוא יכול לטעון, שבאמת דעתו שכך השם דורש ממנו לפעול, אבל אם הוא מכיר את עצמו ויודע שאם יקרה משהו, אז פתאום יעלה בלבו הרהורי חרטה, אז כנראה שהוא לא בטוח שהוא צודק בפעולתו, אלא פשוט הוא לא לוקח בחשבון שיקרה כזה אסון, וזה כבר לא נכון, כי האדם צריך לקחת בחשבון גם מאורעות שכאלו. אדם מועד לעולם, והוא אחראי על זה, ועליו לחשוש למקרים כאלו.