אמת ויפה כתבת הרב דרומי, ואכן כך כתבו לי מחכמי הפורום ורבניו גם באישי עוד קודם, ואף קיבלתי את הדברים והודיתי עליהם.
מקוה להתייחס לכל זה בהמשך בעז"ה.
לבינתיים עוד חידוש חביב [
מחברת 24 עמוד 3]:
- חידושי תורה בשבת.png (105.38 KiB) נצפה 4864 פעמים
פענוח בס"ד:בלא חדוש ------, בשבת מעטר לאו"א בחדושיו -------[לפיכך] אוא
תיראו עי שבתותי תשמורו = לימוד
הנ"ל עם הערות וביאורים בס"ד:[אי אפשר לבית המדרש] בלא ח[י]דוש (חגיגה ג, א), בשבת מעטר לאו"א [לאביו ואמו] בחדושיו [לפיכך] [איש] או"א [אמו ואביו]
תיראו ע"י [על ידי] שבתותי תשמורו = לימוד [ושמרתם זו משנה (רש"י ויקרא כב, לא, דברים ד, ו), ושמרתם ועשיתם (שם) - לימוד על מנת לעשות (כלה רבתי גמ' רפ"ח), ועוד בחז"ל. אמנם צ"ב, כי בפשטות "ושמרתם" נאמר על לימוד של שמירה וחזרה, לא של חידוש, ושמרתם זו משנה, שינון, ולא תלמוד, חידושים].
א. הרמז בפסוק:מדגיש מילת "תיראו", אולי מצא בה רמז לעטרה. ובפשטות – מה שהביא בסוף העמוד הקודם שם – שמיד אח"כ כתב חידוש זה: "מה שעשתה יראה עטרה לראשה". ראשית חכמה יראה. הרי שיראה עושה עטרה לראשה, ומהי העטרה? החכמה. וא"כ מה שמעטרין לאביו ואמו [בעולם העליון, בשמים] בחידושי תורתו [חכמה] היינו לעשות להוריו כמעשה היראה [יראת שמים], וזהו הרמז "איש אמו ואביו תיראו".
וראה להלן שיסוד הדברים בזוהר, והאר"י מצא להם רמז בפסוק של מצות כיבוד או"א [דבר הלמד מעניינו: כיבוד – עטרה] הסמוך לשבת בעשרת הדברות, וכאן הוסיף ח"ש רמז מהפסוק של מורא ג"כ, שלכאורה לא קשור בעניינו [מורא לאו היינו עטרה] אבל לפנינו שגם כאן נסמך לשבת, ועוד יותר מעשרת הדברות – כי כאן הוא בפסוק אחד ובו' החיבור, ואדרבה, דייקא כאן נרמזת גם העטרה עצמה [תיראו] ושזוכים לזה על ידי לימוד תורה בשבת [שבתותי "תשמורו"].
ב. אי אפשר לבית המדרש בלא חידוש:המדובר כאן זו הגמרא בחגיגה ג, א [ח"ש עוסק שם לפניו ולאחריו בגמרא חגיגה שם]:
תנו רבנן, מעשה ברבי יוחנן בן ברוקה ורבי אלעזר (בן) חסמא שהלכו להקביל פני רבי יהושע בפקיעין, אמר להם
מה חידוש היה בבית המדרש היום, אמרו לו תלמידיך אנו ומימיך אנו שותין, אמר להם אף על פי כן
אי אפשר לבית המדרש בלא חידוש,
שבת של מי היתה, שבת של רבי אלעזר בן עזריה היתה, ובמה היתה הגדה היום, אמרו לו בפרשת הקהל, ומה דרש בה וכו'.
וח"ש מציע שהטענה "אי אפשר לבית המדרש בלא חידוש" היא במיוחד לגבי שבת. דבר זה מובא בשערי תשובה סימן רצ סק"א: "וע"ש [בא"ר] בשם של"ה שלא ירבה כו' אדרבה חייב אדם לחדש חידושי תורה כמ"ש בזוהר (עיין ח"ג קעג, ב) דבמוצאי שבת בחזרת נשמה יתירה למקומה שואל אותה הקב"ה מה חידוש אמרת בתורה כו'. ובמח"ב [מחזיק ברכה] בשם דעת חכמה בשם האר"י שאם מחדש בתורה מעטרין לאביו באותו עולם (ג"ז בזוהר שם קעד, א), לכן נסמך כיבוד למצות שבת. ומי שאינו בר הכי לחדש ילמוד דברים שלא למד עד הנה". ובמשנב שם סק"ג: "כתבו הספרים בשם הזוהר שמצוה על האדם לחדש חידושי תורה בשבת. ומי שאינו בר הכי לחדש ילמוד דברים שלא למד עד הנה".
בשע"ת הנ"ל מביא מהזוהר שגם בלי ענין העיטור לאב [ואם], מצוה לחדש בשבת, ומראה ח"ש שזה לא רק זוהר אלא גמרא [לדעתו: מפורשת], שעל דרשה של שבת אמרו שאי אפשר שלא יהיה בה חידוש. ומהו ה"אי אפשר"? זהו האי אפשר, כי מיירי בשבת ומצוה לחדש. והחכם הדורש בשבת בוודאי דורש [גם] מהנשמה יתירה שיש בו, והיא מחדשת בתורה כשם שהיא חדשה ונוספת. ולכן היה פשוט לרבי יהושע שבודאי היה חידוש דייקא, כי היתה זו דרשה של שבת, ובוודאי שהחכם חידש חידושים ולא רק למד דברים ישנים. וזהו "אי אפשר".
ג. מעטרין לאביו ולאמו בחידושיו:ומקשר לזה ח"ש את דברי האר"י [המובאים בשע"ת ויסודם בזוה"ק כנ"ל] שכשאדם מחדש בתורה בשבת מעטרים לאביו ולאמו בעולם העליון בחידושיו.
בלשון האר"י שמביא השע"ת, וכן בזוה"ק, נזכר רק אביו, ובאמת הוא הנסמך בעשרת הדברות לציווי על שבת: זכור/שמור [לשון לימוד?] את יום השבת לקדשו [בעיסוק בקודש, ובכלל זה לימוד תורה, רמב"ן] – כבד את אביך [והכבוד הוא העטרה שמעטרים אותו].
אבל ח"ש מביא בפשיטות שמעטרין גם את האם, וכן הוא במקור הדברים בליקוטי תורה יתרו: "הנה סמך מצוה זו [כבוד אב ואם] לשבת, והוא כי חייב לחדש דברי תורה בשבת [כזוהר הנ"ל], וכשהבן מחדש דברי תורה מעטרין את האב בעטרות בעוה"ב, לזה סמך שהרוצה לכבד את
אביו ואימו יזכור ביום השבת ויחדש דברי תורה, וזהו כבודם האמת". וכך הביא הכף החיים (פאלאג'י, סימן כט אות ב): "המחדש חידושי תורה בשבת מעטרים
לאביו ואמו בעלמא דקשוט כאמרם זכרונם לברכה, וכן [אולי צ"ל לכן] תלמיד חכם אשר נגע יראת אלהים בלבו, יאזור חיל להשתדל לחדש איזה דבר אי בר הכי הוא לחדש, ובתנאי שיהיו על דבר אמת, דאם חס ושלום שאינו אמיתי, שתיקותו יפה מדבורו והעדר טוב ממציאותו, ועל כל פנים ילמוד דבר חידוש שלא ידע עדיין. (ועיין להרב מחזיק ברכה סימן ר"ץ, ועיין בספר דעת חכמה שער השבת פרק י')". [וראה בזה ביסוד ושורש העבודה שער ח אות יב דברים נפלאים ומתוקים ומעוררים ומה נקרא חידוש לפי ערך כל אדם].
ו[ממילא]מקשר זאת ח"ש לפסוק השני שנאמר על אב ואם, מצות המורא, וששם [ודוקא שם, שלכאורה לא עוסק בכבוד] נרמז גם העיטור ["תיראו" וכנ"ל] וגם שהוא על ידי לימוד בשבת [שבתותי "תשמורו" כנ"ל].
ואמנם יושם לב שגם כאן הסמוך לשבת הוא האב דוקא [ויובן בזה הפלא מדוע כאן הפוך הסדר מבמצות הכיבוד בעשה"ד]: ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו. ואולי עיקר העיטור הוא לאב, שהוא שהיה חייב בחייו בתלמוד תורה ובעיקר ללמד את בנו תורה [ובדר"כ גם לימדו תורה], אבל מאותה סיבה שנשים במאי זכיין זוכה גם האם [בדרך סניף וממילא] לעיטור זה, דרך האב והבן, שהמתינה עליהם מבית המדרש וגידלה את הבן לתלמוד תורה. [ברכות יז, א: נשים במאי זכיין? באקרויי בנייהו לבי כנישתא, ובאתנויי גברייהו בי רבנן, ונטרין לגברייהו עד דאתו מבי רבנן].
אמנם מצד פשט הפסוק כתוב כאן שהאם גדולה בזה מן האב: איש אמו ואביו תיראו [על ידי] ואת שבתותי תשמורו. מעטר [תיראו] את אמו וגם את אביו. ואולי יובן על פי הגמרא הנ"ל שאומרת על זה: "גדולה הבטחה שהבטיחן הקדוש ברוך הוא לנשים יותר מן האנשים, שנאמר (ישעיהו לב, ט) נָשִׁים שַׁאֲנַנּוֹת קֹמְנָה שְׁמַעְנָה קוֹלִי בָּנוֹת בֹּטְחוֹת הַאְזֵנָּה אִמְרָתִי".
ובשבט מוסר (פרק מ) מביא מהזוהר שלא רק בשבת אלא בכל יום שאדם מחדש חידושי תורה מעטרין את אביו בעולם העליון. ועוד נשמע משם שזה גם באביו שלא לימדו תורה כלל, והניחו רשע כמותו, ורק ע"י חכמים אחרים למד תורה, ומשמע ששייך לעצם מה שהביאו לעולם [אביו מביאו לחיי העולם הזה]:
"איתא במדרש רות הנעלם (זהר חדש רות מב, א): מעשה
ברשע שהיו דנין אותו בייסורין ובגיהנם ביותר על רוב פשעיו שעשה,
והניח בן רשע כמותו, וחכם אחד הכניסו בבית המדרש ולמדו תורה, ואותו מת נתגלה לההוא חכם בחלום ואמר לו, מן היום שידע בני פסוק אחד הקילו לי מדיני, כיון שקרא קריאת שמע הסירו וסלקו דיני מעלי בין ביום בין בלילה פעם אחת, כי דנין את הרשעים בגיהנם ז' פעמים בכל יום, דהיינו שלשה פעמים ביום וד' פעמים בלילה, וכיון שזכה לקרות תלמוד אצל המלמד הסירו מעלי כל דין מכל וכל, וכאשר נתחכם וקראו אותו רבי נתנו והתקינו לי כסא בין הצדיקים בגן עדן,
ובכל יום ויום שמחדש שום חידוש בתורה [בפיו] מעטרין אותי בעטרות גדולות וחשובות מאד של הצדיקים, אשרי חלקו של המניח בן בעולם הזה עוסק בתורה".
ולפי זה אולי אי אפשר לבית המדרש בלא חידוש גם בכל יום ויום, שכן לא יתכן שהת"ח לא ידאג לאביו בעולם העליון [ובכלל זה גם בחיי אביו, מעטרין את נשמת אביו למעלה]. ואולי בכלל הזה גם אמו, שכן גם היא הביאתו לעולם הזה ביחד עם אביו, ומאי שנא.
ואולי יתכן להציע שבחידושי תורה של כל יום ויום מעטרין רק לאביו [ובמיוחד אם לימדו תורה], ובחידושי תורה של שבת מעטרין גם לאמו [שהביאתו לעולם, ובפרט אם גידלה אותו לתלמוד תורה והמתינה עליו וכו' כנ"ל]. ואולי לכן בפסוק שרומז בו ח"ש את הדבר [שהוא יותר מפורש מהפסוק שהביא האר"י, כי בפסוק זה נרמזת גם העטרה וגם הלימוד כנ"ל] הקדים את אמו לאביו, כי אמו היא המיוחדת בזה לשבת, משא"כ האב זוכה לזה גם ביום חול.
ד. הקשר לחידוש המסוים שאמר ראב"ע באותה שבת:בהאמור יובן הקשר לגמרא בחגיגה שם, לגוף החידוש שאמר ראב"ע באותה שבת:
"הקהל את העם האנשים והנשים והטף, אם אנשים באים ללמוד נשים באות לשמוע טף למה באין, כדי ליתן שכר למביאיהן".
הטף נותנים שכר למביאיהן, והוא כעין הבן שמחדש בתורה בשבת ונותן שכר לאביו ואמו, מביאיו לעולם, שמעטרים אותם בחידושיו [גם אם כל זכותם הוא עצם מה שהביאוהו לעולם].
ה. הקשר לתגובת רבי יהושע לחידוש שאמר ראב"ע באותה שבת:בכך יובן גם מה שאמר רבי יהושע על ראב"ע כששמע את החידושים שחידש באותה שבת:
בגמרא שם מובא [אחרי חידוש נוסף של ראב"ע שאמרו לרבי יהושע]: "בלשון הזה אמר להם, אין דור יתום שרבי אלעזר בן עזריה שרוי בתוכו". דור יתום היינו כשההורים כבר נפטרו. וכשראב"ע נמצא בעולם ומחדש – אין הדור יתום, כי הבנים מפרנסים את ההורים וכאילו ההורים עודם בחיי חיותם. שכר למביאיהן.
ובמכילתא שמות יג מובא [על החידוש הנ"ל של ראב"ע טף למה באין וכו']: "אמר להם, איזה דבר חדש יתר על זה, הריני כבן שבעים שנה ולא זכיתי לדבר זה בלתי היום [*],
אשריך אברהם אבינו שאלעזר בן עזריה יצא מחלציך, אין הדור יתום שרבי אלעזר בן עזריה שרוי בתוכה".
אשריך אברהם אבינו שיצא זה מחלציך. במה אשריו של אברהם אבינו? כי גם אותו מעטרים בחידושי התורה של ישראל בשבת, שכולם בניו, כי הוא אבינו [והכוונה בכ"ש ליצחק וליעקב, שקרובים יותר בדורות אל הבנים], ובפרט כאשר זהו חידוש מיוחד במינו כזה כמו שאמר ראב"ע באותה שבת, חידוש שלא שמע כמותו רבי יהושע כל חייו [איזה דבר חדש יתר על זה, לא זכיתי לדבר זה בלתי היום].
ולציין עוד שראב"ע היה מיוחד ב"זכות אבות", ורק משום כך נבחר לנשיא, שרק משום כך דרש באותה שבת (ראה כל זה בברכות כז, ב – כח, א ומפורש שם בגמרא גופא שזו הכוונה כאן בחגיגה שבת של מי היתה). ובאותו המעשה כאשר רצו למנותו לנשיא הלך להימלך באשתו [כהקדמת אמו לאביו, נשים לשמוע, ובמאי זכיין באתנויי גברייהו ונטרין לגברייהו, וכעת תצטרך להמתין יותר והוצרך להסכמתה].
[*]
באגב, זהו מראה מקום חשוב לענין הדיון בכוונת בן זומא הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי וכו', והרי יש על זה גמרא בברכות (כח, א) שדייקה לשון זה וכיוונה בו שאהדרו ליה תמני סרי דרי חיורתא, ומה יסבירו כאן בדברי רבי יהושע? מצ"ב גם בקובץ, למעוניינים באופן זה.
