הודעהעל ידי ישעיהו לוריא » ה' אפריל 04, 2024 8:00 pm
ברצוני להאריך מעט.
חלקו או אי חלקו של הרב מבריסק בדיחוי גיוס בני’’ש
אין שום מקור כתוב, ואין שום רמז, או שיחה בע’’פ מבניו של הרב מבריסק, שדיברתי עמם הרבה, וגם עם רבים מאנשי התקופה. שהיה לו לרב מבריסק איזה קשר בהשגת הדיחוי לבני הישיבות מהצבא. בכל אופן משהו מהותי או מעשי. אולי דברים שאמר.
גם מלר שיש לו נטייה להניח כל דבר שהתרחש על הגלובוס על הרב מבריסק ופעלו, בדגש על מאבקים וכו’,
לא כותב דבר כזה.
בעת הקמת המדינה הרב מבריסק היה הכי דרוך, שלא תיגרם שפיכות דמים ומרבית פעליו בתקופה בין כ’’ט נובמבר לאייר תש’’ח, היו בעניין זה ונסיונות להשיג הסכמה ציונית לבינאום ירושלים.
לקביעה שמישהו כתב בעמ’ הקודם, כביכול הוא היה ’המפקד הראשי’ וחייליו היו שני בחורים מהתקופה בישיבת חברון,
לקביעה כה נחרצת כדאי להביא ראיות ועכ’’פ לפחות שמועות מבוססות.
אכן, בעמו’ הבא, כבר נכתב ’חלקו משמעותי’...
וגם לזה, לא ידוע לי שום מידע בעניין, ואדרבה, אשמח לשמוע.
------------
כעת ביתר עומק:
נטען שאכן אין לזה שום מקור כתוב, אבל היה לו (ע’’פ השמועה) חלק משמעותי בהתקפלות מול ראשי הישיבות הנזכרים בקישור שהביא.
הקישור הנ’’ל, מלבד שאין בו שום חידוש,
מוכיח שלא היה לרב מבריסק קשר,
כי כן נמצא דברים בכתובים ממנו, והם אך ורק בקשה מפורשת לקבלת פטור לתלמיד בישיבת בריסק (דהיינו אחד מבניו). בקשה שאחרי שהושג הדיחוי, הגיש כל מי שהייתה לו ישיבה בירושלים ובכל מקום אחר.
בהסכם מול ראשי הישיבות בירושלים לא הייתה התקפלות מצד ראשי המדינה שבדרך, אולי להיפך
לדעתי ולדעת טובים וחשובים, ההתקפלות העצומה היא דווקא של ראשי הישיבות בירושלים שמסכימים עקרונית לתת לבחורי הישיבות אימונים כשיש צורך שעה חמור.
בפרט, שמול שורת גדולי הדור בירושלים חותם רק מאיר בץ שהיה כמעט דג רקק בהיררכיה הצבאית ואפס השפעה בגורמים הפוליטיים. כך שאף אם יש כאן התקפלות מטעם הצבא, היא של גורם זניח בו. וגם התקפלות זאת, רק בזכות הרב הרצוג כפי שצור טשרנוביץ כותב בספרו.
מסמך זה נשמר כל השנים בצנעא כי יש כאן הכרת הגורמים הכי בכירים בין ראשי הישיבות ומכל המחנות, בעצם הצורך בצבא, בחיילים ובאימונים לבני הישיבות.
גם הקנאים המועטים, שורפי האסמים, תקפו את הגרי’’צ דושינסקיא על חתימתו זו. אין אגב מסמך כזה חתום בשום מקום, אלא רק מודפס בסטנסיל. המקור החתום הועלם.
ראשי הישיבות והרבי מסדיגורה שפעלו בעניין לפני קום המדינה
מי שכן נזכר שם כמי שפעלו אם רב או במעט, בראש ובראשונה הגריא’’ה הרצוג, וכן הגר’’מ קרליץ הפועל לדבריו בשליחות הגר’’ז סורוצקין והגרא’’ז מלצר ועמו הגר’’י כהנמן מפוניבז’.
מי שעוד פועל בעניין נמרצות הוא גם הרבי מסאדיגורה האביר יעקב, בתחילת העלאת הנושא. כמוהו גם הגרא’’י קליין מנירנברג.
איני אומר שהשמועות שמישהו יכתוב הן לא אמיתיות, חלילה. איני מכיר את האנשים המספרים ובוודאי שאיני ראוי לחלוק על מישהו, בוודאי שאיני יודע מי הוא ומה חלקו,
אבל זה לא נשמע ולא מתקבל. בפרט שמנגד נזכרים אנשים חשובים רבים וטובים שאת זיכרונם איש לא יעלה. במיוחד הרב הרצוג שעד קום המדינה, רב חלקו בעניין בפרט בירושלים.
לא היו שום מכסות!!
בתוך הדברים, הובאה כאן איזו כותרת על ’מכסות’. אין בכל המסמכים הנ’’ל וכו’ מכסות, לא דובר על מכסות.
כל הסיפור על 400 בחורים התחיל כי זה מה שביקשו! זה מה שחשבו שיש!
ואכן בסופו של התהליך, ואחרי שהגיעו מחו’’ל עוד בחורי ישיבות פליטים, כגון תלמידי ישיבת מאור בגולה ברומא, עוד כמה בודדים לעוד ישיבות,
המס’ הגיע לכמעט 700, אבל המס’ 400 כאיזו מכסה, לא היה קיים באמת בשעתו.
המס’ 400 כאילו הסכימו רק להם, הוא לא נכון ופשוט לא היה הרבה יותר מידי ! בפועל אישרו כמעט 700 והשמועה על 400 היא הצטדקות מאוחרת של ב’’ג, וכאמור לחלוטין לא מדוייקת !
מהזיכרון אני כותב, שהפעם הראשונה שהוזכר מס’ זה, היה בסערת בני הרב ניסים בשנת תשי’’ח- י’’ט כשב’’ג ניסה להצטדק וקצת להתנער מהויתור שלו, ואז סיפר שהיו רק 400 ורק להם הסכים.
כאילו ביקשו ל2000 אבל הוא עצר ב400
והאמת הייתה בדיוק להיפך.
ביקשו על 400 ובסוף קיבלו דיחוי כמעט 700. באופן כללי לא היה בחור ישיבה אחד שביקש דיחוי ולא קיבל! כי יש איזו מכסה! לא היה!
המכסות הופיעו אחר כך בימי דיין וכו’, אבל הם לא באמת היו שמישות. איני יודע האם בגלל שלא היו מגיעים למכסה [במשך הזמן הגיעה המכסה לאלפים] או שפשוט לא התייחסו אליהן.
בימי הקמת ממשלת בגין העליזים, בוטלו לראשונה המכסות לחלוטין.
(תקופה זאת פחות נחקרה)
החומר במאמר זה, מקורו, תקופת עיסוקו ומקומה
לעצם הקישור הנ’’ל. בבלוג ’כבר היה לעולמים’.
מרבית החומרים שם, כמו בניית החומר כולו, לדעתי הם קבלו מתוך דוקטורט שנעשה בעניין ולבסוף נגנז, והגיע אליהם באופן לא ממש הוגן, לרגע לא אומר שהם עצמם ידעו כי בפועל לקחו חומר בלי רשות, אבל הגיע עליהם חומר ותחקיר מוכן, בלי רשות כותבו, בלי רשות והמעביר ידע שעושה עוול.
היה לי אז דו’’ד עמהם, ואף שכתבתי להם באופן מכובד הגיבו בשפה הרבה הרבה פחות מכובדת ואיומים, עכ’’פ הכחישו את דבריי.
מהר מאוד עליתי על זהות הגנב שפגיעתו ומניעיו ידועים, ואנשים נוספים כאן בפורום אוצר החכמה נפגעו ממנו.
בעלי הבלוג מצידם ניסו קצת לטשטש ולשנות את מקור החומרים (נדמה לי שיש לי את שתי הגירסאות)
אבל אני ניתקתי מהעניין ומהם כל קשר. היה חשוב לי לדעת מי המדליף, ולא הופתעתי.
מי שירצה בפרטי ואני מכירו, יקבל את הדו’’ד בינינו. כשיהיה לי זמן ואכנס לזה מחדש.
החומרים שהביאו שם, נוגעים רק לתקופה שעד קום המדינה, ומלבד מסמך אחד, הכל מירושלים. בקום המדינה, כל ההסכמים בוטלו מידית, ורק בירושלים עוד נשמר כמה שבועות.
(בשעתו, איש מהבודדים שהכירו את המסמך לא ידעו בכלל מיהו אותו ’ראש ישיבה נערץ’ ’הגאון הגדול רבי’ מאיר רבינוביץ החתום יחד עם גדולי הדור, עד שעלינו על התשובה והפתרון, הוא שינה שמו לבץ והיה גורם זניח, לכן אנשים לא הבינו. מי שכבר כן הכיר את המסמך.
זוכר אני אחד מגדולי החוקרים החילוניים של המגזר החרדי, מנסה לפענח אצל חרדים מהתקופה מי זה ראש הישיבה ר’ מאיר רבינוביץ...
זאת אנקדוטה המבקשת להראות כי יש השואבים מבלוג זה את כל הידע בעניין, ומתווכחים בפסקנות ולפעמים גרוע מכך, מאיימים על מגלה המקורות)
כותבי הבלוג מוסיפים שם חומרים מעיתון ’החומה’ שלדעתי ייצגו אז אולי 40 אנשים בירושלים וכפי שנכתב בעצמם הרב דושינסקיא עצמו לא הקשיב להם והם לא אליו, וכן דברים מהרב אליקים שלזינגר שליט’’א שכתב זכרונות מאוחרים מאוד, שאמינותם כבר נבדקה רבות והוכחה לא משהו. בלשון המעטה.
ולהמשך:
בקום המדינה ההסכמים בוטלו אך במאבק איתנים בתוך הממשלה, הסדר הרבה יותר מדהים
בהקמת המדינה, כמעט כל ההסכמים הללו איבדו משמעות. הם לא כובדו בכל אופן.
בירושלים איכשהו ניסו קצת ולא הצליחו.
רק בישיבה בתוך הממשלה עצמה, הגיעו להסכם מדהים והרבה יותר מרחיק לכת, שלמעשה תחת השם ’דיחוי’, פטרו בתקנות את בני הישיבות מכל צבא, אימונים !!! גיוס לעתודות, עבודה בקטיף וביצורים.
רבי איסר זלמן השתאה ולא יכל להאמין לגודל ההישג.
שנה אחר כך התקיים הדיון על החוק, ’חוק שירות הביטחון תש’’ט’ ואז המאבק נפתח שוב, והוכתר בהצלחה, הפעם בחוק.
ובעניין אחר דומה.
חלקו של הגרי’’ד מבריסק במאבק נגד גיוס הבנות
יש קשר בין בית בריסק לבין המאבק נגד הגיוס, שאני חושב שלא נכתב אף פעם, ואולי אהיה כאן מביא עובדא לא ידועה. ואולי כן נכתב.
אבל זה על גיוס הבנות לא גיוס בחורי הישיבות.
רבי יוסף בער מבריסק, היה גר אז בתל אביב או רק שהה בה אצל חמיו הרב ויינשטיין, בתשעה באב (נדחה) שנת תש’’ט, לפני הדיון המכריע בחוק שרות הביטחון, והוא זה שהלך לבית החזון איש בעיצומה של התענית והחום הכבד,
והוא זה שעוררו והזעיקו על הסכנה ששמע כי יש סיכוי לגיוס הבנות, או אז כתב החזון איש את מכתבו הראשון הפותח במילים 'היה לנו כאן תשעה באב נוסף’, מחשש גזירת גיוס הבנות.