הודעהעל ידי צופה_ומביט » ב' אוגוסט 05, 2024 8:14 pm
חומר וצורה זה יותר אפיסטמולוגיה מאונטולוגיה [כך כתב כבר הרמב"ם. שאין במציאות חלוקה כזו (כי כל חומר הוא כבר בעל צורה ממילא, ואין צורה בלי נושא הצורה), אלא דעת האדם היא המחלקת ביניהן]. זו תפיסה של המציאות, ולא טענה אודות מה יש.
זו חלוקה מושגית, רעיונית, הגיונית, ולכן - אמיתית. היא לא קשורה להנחות מציאותיות, בנוגע לטבע המציאות.
זה כמו נניח החלוקה ההגיונית/למדנית בין גברא לחפצא. לא משנה ממי שמעת אותה, היא אמיתית בפני עצמה. אכן מבחינת הגדרה וניתוח שכלי אנליטי יש/אפשרית חלוקה כזו.
וסימנך: היא [עצמה, לא יישומים שלה על מקרה ספציפי] לא ניתנת להפרכה מן המציאות.
לכן בזה בוודאי ופשיטא שלא משנה מי אמר - זו אמת ויש לקבל אותה.
כל שכן כשכבר ראשונים הביאו אותה, פשיטא שהגר"א ישתמש בה.
וממילא, גם אם בגישה שזו כוונת התורה מעיקרא. אכן כן, מה פסול יש בזה, אחר שהחלוקה המושגית הזו קיימת ואמיתית בפני עצמה, ונתגלתה לי, והיא אמת קיימת, מדוע לא לפרש את התורה לפיה. [אצלי שבאתי מבחוץ פנימה זהו "פירוש התורה", אבל מצד התורה, מבפנים החוצה, אני מבין/טוען/מציע שזו כוונת התורה (או אחת מכוונות התורה) מעיקרא].
פועל ותכלית הם [גם] סיבתיות ותפקיד, וגם אלה צורת תפיסה של המציאות. אנו רואים סיבתיות, ואנו רואים השלכות. כך אנו תופסים את העולם בלי יוצא מן הכלל. אין דבר שאין לו סיבה, ואין דבר שאין לו השלכות. לא צריך את היוונים שיגידו לנו את זה. וגם אם הם ניסחו את המילים האלה וחידדו/בודדו את הרעיון הזה - שוב, זו הבחנה/הגדרה נכונה וקבל האמת ממי שאמרו, כי הוא אינו [מחדש] אלא מגלה מילתא בעלמא.
[כדי לייתר פלפולים פילוסופיים אדגיש שוב: החלוקה לחומר צורה פועל ותכלית, כמו כל המערכות המושגיות, היא התפיסה שלנו את הדברים. כך תופסת הכרת האדם את העולם. וזה מה שאמיתי בה. ולא צריך מין "אמת" יותר מזה. ואכמ"ל].
משא"כ הנחות אונטולוגיות, בנוגע למהות היש [מה יש], שניתנים לחקירה ולהפרכה. כמו ארבעת היסודות. [אא"כ מעתיקים ומפשיטים את העניין ל"יבש/לח קר/חם וברמת המאקרו של העולם דייקא. שאז גם זו חלוקה טיפולוגית, קטגורית, שמתארת צורת תפיסה של האדם, וחלוקה רעיונית, ובלבד שאכן תתאים למציאות באופן משכנע].
(ביאורים שמעתיקים את העניין לגמרי ליסודות/כוחות אחרים שנתגלו כיום, לענ"ד אינם תירוץ מספיק. כלומר הם מצליחים להשאיר את המספר ארבע יסודי ומרכזי בבריאה, אבל קשה מאד לומר שלזה התכוונו הקדמונים במילים ארמ"ע. וכאן צריך כבר הנחות מטא כעין הבית ישי שהקדמונים הוכרחו לדבר בשפה שתובן בזמנם, ולא יכלו להתנסח בצורה שתקדים את זמנם, ולכן אנו טוענים שהם התכוונו למציאות המוכרת כיום, אבל הוכרחו לדבר אחרת, והעיקר הוא המספר ארבע. אי נמי שמעיקרא היסוד המקובל והחשוב הוא המספר ארבע, ולא משנה על מה בדיוק נלביש אותו, כל עוד יש ארבעה יסודות בבריאה).
כדרכי, סיבכתי את הדברים תוך כדי כתיבה, אבל העיקר התכוונתי לומר שיש הבדל פשוט בין "חומר צורה פועל ותכלית", לבין "ארבעת היסודות". זה - חלוקה קטגורית רעיונית, וזה - חלוקה/טענה אונטולוגית מציאותית.
כל זה בנוגע לדוגמה של חצפ"ת, וכך יהיה [הוא הדין והוא הטעם] לגבי כל חלוקה רעיונית קטגורית לארבע.
אבל אולי הרב הרואה התכוון לומר שהגר"א מפרש פסוקים גם עם ארבעה יסודות.
וכבר הרמב"ן עשה כך לתחילת פרשת בראשית [במה עדיף בזה הגר"א מהרמב"ן?].
אבל בחלק הזה אפשר לומר כנ"ל, שהיסוד המקובל הוא המספר ארבע. ואותו לא קיבלו מהיוונים, או שלאחר שראו את האמת שבחלוקה קטגורית לארבע בכו"כ אופנים סברו וקיבלו את המספר ארבע כיסודי בבריאה, כי כך מראה השכל [והיוונים בזה רק מגלי מילתא כנ"ל].
מה עוד שהוא [המספר] מופיע בפרשת בראשית, כיסודי בתולדות הארץ (והארץ היתה וכו', וביחזקאל ארבע חיות הקודש, וארבעה פנים לאחת, וארבע כנפים לאחת). [יש גם חלוקה לשנים, שמים וארץ, משה ואהרן, לוחות הברית וכו' לרוב, ויש גם חלוקה לשלוש, שלושה אבות, ושלושה רגלים וכו' לרוב, וכמובן אחד אלוקינו וגוי אחד בארץ ואחד היה אברהם ואדם הראשון נברא יחידי. איש לא אמר שארבע הוא המספר היסודי היחיד בבריאה].
וממילא כל עוד שסברו שהמציאות היא ארבעה יסודות, פירשו את התורה לפי זה. מדוע לא. [זה לא שהיוונים מפרשים לנו את התורה, אלא שהשכל מפרש לנו את התורה, ומה משנה מי חשב את השכל הזה ראשון]. ואז גם סברו שזה באה התורה לומר. ואם נתברר לאחר זמן שאין ארבעה יסודות בבריאה הגשמית [עכ"פ לא במשמעות הקדומה], יתפרשו הפסוקים האלה אחרת. מן הסתם ג"כ עם המספר ארבע כיסודי, אבל באופן אחר. [או כנ"ל שנבין את ארמ"ע כחלוקה קטגורית רעיונית בתפיסת עולם המאקרו, ואולי יש פסוקים מהנ"ל שגם באופן זה יוכלו להיות מוסברים יפה, בלי צורך לומר שמדובר על ארמ"ע כיסודות ממש].