מעשה שלא היה, כך היה:
יהודי הלך לתומו בהודו, ומצא תינוקת מושלכת (כמקובל רח"ל בכמה מארצות "המזרח הרחוק" שמפקירים תינוקות בנות, כי לא מעוניינים בהן, כמתואר בספר האמיתי "עריסת הבמבוק" ובכ"מ).
היא כמובן בחזקת גויה, כי מדובר במקום שרובו-ככולו גויים בלי שום ספק.
ועתה הוא תוהה לעצמו: מה לעשות איתה?
לנטוש אותה למות - ברור לו שאסור.
למסור אותה לאנשים שם בהודו (אם לאנשים פרטיים, ואם למשטרה או לבית יתומים) - הם יגדלו אותה לעבודה זרה, כאמונתם, ונמצא שהוא מכשיל את התינוקת הזאת בדבר האסור לה משבע מצוות בני נוח.
אינני זוכר אם היו עוד הצעות, אך ההצעה שעלתה בסוף היתה שהוא (או חברו, עיי"ש בספר) יאמץ את התינוקת ויגדל אותה על ברכי האמונה היהודית.
הערה: לא ברור מהסיפור אם תכננו לגדל אותה כיהודיה או כגויה שתשמור שבע מצוות בני נוח.
הסיפור מסתבך בכך שהוא לא מצליח לסדר אישור רשמי לאימוץ, מכיוון שכבר יש לו עשרה ילדים והחוק לא מאפשר אימוץ במצב הזה, ואז הוא משיג מסמכים מזויפים שיאשרו כאילו אשתו ילדה את התינוקת הזאת והיא הבת שלהם.
(המעוניינים לקרוא את הסתבכות העלילה וכו' - שיקראו במלואו את הספר "אמת או חובה" של מ. קינן)
ומעתה, היכי נידיינו דייני להאי דינא?
ראשית, אתחיל בזה שהפתרון שהם בחרו בו - הוא גרוע מאוד בעיני, כי הם מכניסים גויה לעם ישראל, באופן שאם ח"ו יקרה משהו להורים וכו' - אף אחד לא יידע שהיא גויה (ובסיפור לא מתואר אפילו שהיא עברה גיור על דעת ב"ד וכדו')!
זאת מלבד דבריו המפורסמים של הרבי מליובאוויטש על סגנון האימוץ המקובל היום שמסתירים מהילד את האימוץ, שזה גורם לבעיות של צניעות וייחוס וכו'.
אבל, ניסיתי לחשוב: האם באמת אין שום פתרון אחר לבעיה הזאת שהם נקלעו אליה?
בינתיים לא מצאתי פתרון.
מה דעתכם?