מחפש מקור מעשה בגירוש שפניא

[חיים סופר]

מספור על יהודי ממגורשי שפניא שעזב רכושו ומתו בניו וכו' רח"ל ואמר את הכל אבדתי אבל הבורא לא אבדתי
משיהו יודע מקור לעובדא זו ?

[מה שנכון נכון]

כמדו' שהוא עיבוד של השמד הנ"ב בס' שבט יהודה.

[משוש דורים]

ספר חובות הלבבות שער י - שער אהבת ה' פרק א

כמו שנאמר על אחד מן החסידים, שהיה קם בלילה ואמר: אלהי הרעבתני ועירום עזבתני ובמחשכי הלילה הושבתני ובעזך וגדלך נשבעתי: אם תשרפני באש, לא אוסיף כי אם אהבה אותך ושמחה בך

[חיים סופר]

ספר חובות הלבבות שער י - שער אהבת ה' פרק א

כמו שנאמר על אחד מן החסידים, שהיה קם בלילה ואמר: אלהי הרעבתני ועירום עזבתני ובמחשכי הלילה הושבתני ובעזך וגדלך נשבעתי: אם תשרפני באש, לא אוסיף כי אם אהבה אותך ושמחה בך

לכאורה בעל חובת הלבבות היה הרבה קודם הגירוש
אולי יהודי הזה קיים מה שנאמר בחובת הלבבות ...

[אברהם שרייבר]

כמדו' שהוא עיבוד של השמד הנ"ב בס' שבט יהודה[א].

שמד הנב.PNG (175.98 KiB) נצפה 717 פעמים

[שבענו מטובך]

בדומה [לדומה] מסופר בתולדת אדם ח"ב פ"ד:

תולדות אדם.jpg (73.7 KiB) נצפה 713 פעמים

[לענין]

אחת המקומות שבו ראיתי מעשה זה, היה כתוב שמו ’רבי תם ארירא’, ואיני זוכר היכן.

[לענין]

שמא ב’ילדותינו’

[ברמן]

.

[ברמן]

בדומה [לדומה] מסופר בתולדת אדם ח"ב פ"ד:

תולדות אדם.jpg

בספר החפץ חיים חייו ופעלו, עמ' רנ-רנא, מסופר כי בפטירת רבי אברהם בנו של הח"ח, סיפר הח"ח את המעשה המובא בספר תולדות אדם פרק ט"ז:

בתקופת האינקביזיציה בספרד בשנת רנ"ב שחטו הרשעים צמאי הדם לעיני אם צדקנית את שני ילדיה האהובים והיקרים. אשת החיל נשאה אז עיניה למרום ובלב מחושל לחשה תפלה: "רבונו של עולם! אמנם מאז מעולם אהבתיך, אך כל עוד היו לי ילדי היקרים והחביבים, היה לבי חלוק לשנים. עוד נתבצר שם מקום לאהבה גם אותם, ואילו עתה לאחר שילדי כבר אינם, הפך לבי כולו קן לאהבתי הלוהטת אותך... עתה יכול אוכל לקיים באמת מצוה זו של "ואהבת את ד' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך".
ואז הכריז החפץ חיים בהתלהבות: רבונו של עולם! את האהבה שאהבתי עד עתה את בני הריני מוסר מעתה לך!

[מטה עז]

בדומה [לדומה] מסופר בתולדת אדם ח"ב פ"ד:

תולדות אדם.jpg

בספר החפץ חיים חייו ופעלו, עמ' רנ-רנא, מסופר כי בפטירת רבי אברהם בנו של הח"ח, סיפר הח"ח את המעשה המובא בספר תולדות אדם פרק ט"ז:

בתקופת האינקביזיציה בספרד בשנת רנ"ב שחטו הרשעים צמאי הדם לעיני אם צדקנית את שני ילדיה האהובים והיקרים. אשת החיל נשאה אז עיניה למרום ובלב מחושל לחשה תפלה: "רבונו של עולם! אמנם מאז מעולם אהבתיך, אך כל עוד היו לי ילדי היקרים והחביבים, היה לבי חלוק לשנים. עוד נתבצר שם מקום לאהבה גם אותם, ואילו עתה לאחר שילדי כבר אינם, הפך לבי כולו קן לאהבתי הלוהטת אותך... עתה יכול אוכל לקיים באמת מצוה זו של "ואהבת את ד' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך".
ואז הכריז החפץ חיים בהתלהבות: רבונו של עולם! את האהבה שאהבתי עד עתה את בני הריני מוסר מעתה לך!

כך נהג גם הרב דסלר שכידוע הופרד ממשפחתו בשואה לכמה שנים, וכשהיה מקבל מהם אגרות ומכתבים היה מתאפק ולא פותח מיד לקרוא אותם, למרות געגועיו העזים עליהם, באומרו שאת רגשות האהבה הללו הוא מוסר במתנה לאהבת הבורא