הגר"ש אלתר שליט"א - מכתבים

[יהושפט]

סבורני שגם בקרב המכתבים שפורסמו ממנו, מכתב זה הוא משהו אחר לגמרי.
יבואו הרבנים בכאן השולטים ביסודות האמונה, התפילה והביטחון ויעירו.

בעולם הישיבות הליטאיות ידוע דברים ברוח דומה מר' חצקל לוינשטיין

[אברהם שרייבר]

סבורני שגם בקרב המכתבים שפורסמו ממנו, מכתב זה הוא משהו אחר לגמרי.
יבואו הרבנים בכאן השולטים ביסודות האמונה, התפילה והביטחון ויעירו.

בעולם הישיבות הליטאיות ידוע דברים ברוח דומה מר' חצקל לוינשטיין

מזכיר מש"כ בליקוטי מוהר"ן תנינא, סימן פד

דע, שעקר התחברות ודבקות להשם יתברך הוא על ידי התפלה. כי התפלה הוא שער, שדרך שם נכנסין להשם יתברך, ומשם אשתמודעין לה. כי תפלה היא מלכות, כמו שכתוב (תהלים ק"ט) "ואני תפלה"; ותפלה - לשון התחברות, כמו שכתוב (בראשית ל): "נפתולי אלקים נפתלתי", תרגומו: 'לשון התחברות'.

[צופה_ומביט]

דברים ידועים ומפורסמים מאד בכל החוגים ובתי המדרשות, שלא הצרה סיבת התפילה אלא התפילה סיבת הצרה.
ויסודם במדרש מפני מה היו אמותינו עקרות מפני שהקב"ה מתאוה לתפילתן של צדיקים. ומה שכתוב שם שאילו היה לאמהות הכל לא היו מתפללות, הוא החצי השני של דברי הגר"ש: קשה להתחבר, ומתוך מצוקה נשברת הקליפה/חציצה ומתחברים. [באמת ידוע מאד בספרים שעיקר החיבור החושי לקב"ה הוא בתפילה, לעומת תורה שהיא התדבקות גמורה בו, ובעיקרון יותר מתפילה כדמוכח מתורתו אומנותו (וראה בתניא ביאור הדברים), אבל לא חושית, כי כלי השכל של האדם עובדים (עיין גם זה בתניא) ועצמותו מורגשת, ודבר ה' פונה אליו בלבוש העולם. (אם כי יש תורה פשוטה של דביקות ולא של שכליות, והרי יסוד התורה נבואה, וכל שכן סתרי תורה, ובאמת כתב מוהר"ן שסתרי תורה חד הם עם תפילה, בחינת זיווג, מה ירך בסתר, עיי"ש. ועוד ידוע יסודו לעשות מהתורות תפילות). ועכ"פ לגבי דורותינו זה עוד יותר ידוע, מהאר"י ועוד ספרים, שעיקר העבודה וההתדבקות בזמננו היא התפילה. ושבת שהיא יום הדביקות דוגמא דעולם הבא אמנם יעשה כולו תורה, ובשבת ניתנה תורה (ניתנה בהתגלות), אבל עיקר קדושת השבת נרגשת בתפילה (יושר דברי אמת ועוד), וכיו"ב בשירות ותשבחות שבסעודות].

מהיסוד הנ"ל גופא נוצרה השאלה מה עיקר התפילה, השבח [כל התפילה מנוסחת כ"ברכות" = שבח והודאה] או הבקשה [תוכן רוב הברכות]. (שאם לא כן, פשיטא שהבקשות). והמבי"ט בבית אלקים שער התפילה נוקט בפשיטות שהבקשה, כצורת התפילה כנ"ל, וכלשון הגמרא לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואח"כ יתפלל, כלומר שלשון תפילה בחז"ל נופל על הבקשה, ובגמרא שם ששבח בקשה הודאה הוא סדר בקשה מהמלך, וכלשון תפילה בתנ"ך, ובהופעה הראשונה ויתפלל בעדך וחיה, אבל בהמשך שם מקשה ע"ז מסוף דברי הגמרא שם שאחרונות כעבד שקיבל פרס מרבו ונפטר והולך לו, שצ"ע וכי יודע האם נתקבלה תפילתו שהוי כקיבל פרס? [ויעויין בלשון הרמב"ם בהלכות תפילה מה שתירץ ע"ז, שההודאה היא על כל מה שכבר קיבל בחייו, כך זכור לי שמדויק שם], ועונה המבי"ט שמכאן מוכח היסוד הנ"ל, שהתפילה סיבת הצרה, והתפילה עצמה והחיבור שבה [עם ביטול האגו והכוחי ועצם ידי, אלא התבטלות לקב"ה וכניעה אליו וכו'] היא היא המבוקש, וזהו גופא הפרס שקיבל העבד ועליו הוא מודה, ומאריך בזה עיי"ש.
וידועים גם דברי החוה"ל בזה בשער חשבון הנפש פרק ג חשבון ט, שעיקר התפילה היא כלות הנפש אל האלקים וכניעתה לפניו ובושתה לפניו וכו', והצרכים ובעקבותיהם הבקשות הן רק ההיכי תמצי לזה, עיי"ש.

למעשה גם הראשונים שהסבירו שהתפילה פועלת שינוי לא ברצון הקב"ה אלא באדם שמתעלה על ידה וממילא משתנה דינו, אומרים את הנ"ל, שעיקר התפילה התעלות האדם, ובמה, בכניעה לקב"ה והתבטלות אליו ודביקות בו.

גם זה שעצם התפילה הוא דיבור עם ה', שלמעשה מחייב ציור חושי של שכינה כנגדו, וכלשון השו"ע מגיע עד קרוב למעלת הנבואה, ומכאן בהכרח הנהגת חסידים הראשונים - זה בוודאי לכולי עלמא, ולא משנה איך נגדיר את תוכן התפילה וסיבתה, אבל עצם התפילה בוודאי שאינו דקלום טקסט מהסידור אלא דיבור עם ה' שהוא ממש כעניין נבואה, וכרמז התורה שבפעם הראשונה שכתוב לשון תפילה כתוב שנביא הוא ויתפלל. וממילא צריך הכנה וחלק ממנה הוא תקנת פסוקי דזמרה, עיסוק בשבחו של מקום לחיזוק האמונה וציור חושי שלה, ולהתעלות בו, ודרך ברכות קרי"ש וקריאת שמע, ושינון מופתי יציאת מצרים, ומתוך כך לעמוד בתפילה. וכך בגמרא ברכות ושבת [כמעט באותם דפים] שהן לתפילה והן לנבואה נאמר אותו לשון, שאין עומדים/שורה לא מתוך עצבות ועצלות וכו' אלא מתוך שמחה של מצוה. כי באמת חד הם.

זה ששום תפילה לא הולכת ריקם, ג"כ ידוע, כמדומה בזוהר, ויסודו במדרשים שריבוי תפילות מועיל לשנות הגזירה, ואילו היה משה מתפלל עוד תפילה היה נכנס לארץ, כלומר שתפילות מצטברות. וגם מפורסם מהקה"י. ומוזכר בפסוק "ויהיו דברי אלה אשר התחננתי לפני ה' קרובים אל ה' אלוקינו יומם ולילה לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל דבר יום ביומו", התחננתי כעת, ואותה תפילה תהיה שמורה אצל הקב"ה לדבר יום ביומו.

כאמור, הדברים באמת ידועים מאד, וכתבתי בחופזי ממש בנגיעה בעלמא וכמה ציונים ידועים עבור רווחא שמעתתא.

[קרית מלך]

עוד בענין זה מאחד מצדיקי הדור שליט"א.

איתא בגמ' (יבמות סד.) 'אמר רבי יצחק מפני מה היו אבותינו עקורים, מפני שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים'. ויש להבין מהו ביאור דבריהם ז"ל דמאחר שהקב"ה נתאוה לתפילתן של צדיקים לכן היו האבות הק' עקורים, בפרט להמבואר בחז"ל (סנהדרין לח:) 'מאי דכתיב (בראשית ה, א) זה ספר תולדות אדם, מלמד שהראהו הקב"ה דור דור ודורשיו דור דור וחכמיו', ואם כבר ראה אדה"ר את כל הדורות שעתידים לבוא, מהו טעם הדבר שבתחילה מנע השי"ת מהאבות הק' את הולדת הבנים, ורק לאחר שהתפללו לפניו ית' נפקדו.
וי"ל דהנה הרה"ק המגיד הגדול ממעזריטש זיע"א הקשה (פרי הארץ, מכתב לב מהרה"ק רבי אברהם מקאליסק זיע"א) מהו ביאור הכתוב (תהלים קמה, יט) 'רצון יראיו יעשה ואת שועתם ישמע ויושיעם', דלכאורה הוא כפל הלשון. וגם בעיקר ענין התפילה יש להבין מדוע כשיהודי נמצא במיצר הוא מבקש מהשי"ת שירחם עליו ויושיע אותו, וכי יש לו רחמנות יותר מרחמנותו ית"ש שהוא מקור הרחמים עצמו, הרי אם השי"ת הביאו למיצר הזה שהוא נמצא בו בודאי זהו הטוב ביותר עבורו, ואיך מתפלל לפניו ית' שיעשה ההיפך מרצונו, וא"כ יש להבין מ"ש "רצון יראיו יעשה", דמשמע שיש להם רצון עצמי, וכי מבקשים שהשי"ת ישנה את רצונו.
עוד הוסיף הרה"ק ר"א מקאליסק זיע"א (שם) דהרי גם אם היו כוללים באדם אחד את מדת הרחמנות שטבועה בכל הנבראים כולם יחד, הרי זה כאין וכאפס כנגד מדת רחמנותו ית"ש, ואם למרות מדת רחמנותו ית"ש עלה במחשבה לפניו להתנהג כן עם האדם, איך מסוגל עובד ה' להתפלל לפניו ית' שישנה את רצונו גם אם נכמרו רחמיו עד מאד.
וי"ל דהנה מה שהצדיקים מתפללים, וכן מה שכלל ישראל מבקשים תפילות ובקשות, הביאור הוא שתפילה הוא מלשון "צמיד פתיל", לשון של דביקות והתחברות, ע"ד הכתוב (בראשית ל, ח) 'נפתולי אלקים נפתלתי', ופירש"י שהוא לשון תפילה 'בקשות החביבות לפניו נתקבלתי ונתעתרתי כאחותי, נפתלתי, נתקבלה תפלתי', כי התפילה הוא הזמן שבו יהודי מתחבר ומתקשר בהשי"ת, בתפילה נעשה יהודי דבוק בהשי"ת, "חבורים מאת המקום, נתחברתי עם אחותי לזכות לבנים", כך בשעת התפילה מתקשר ומתחבר היהודי עם השי"ת ודבוק בו ית', התפילה זהו המקום שבו יהודי שב להדבק במקור מחצבתו קודש, ובזה מתקשר בהשי"ת.
זהו ביאור מאמרם ז"ל "מפני מה היו אבותינו עקורים, מפני שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים", דבודאי מתחילה כבר נקבע סדר הדורות העתידים לבוא, וכפי שהראה השי"ת לאדם הראשון, ואין כל שינוי ברצונו ית"ש ח"ו, ומה שבתחילה היו האבות הק' עקורים הוא כדי שיתעוררו באתערותא דלתתא ע"י תפילתם ויתחברו ויתקשרו בהשי"ת, ולזה מתאוה השי"ת לדביקות הצדיקים בו ית', לדביקות של כלל ישראל בו ית', וזהו סיבת כל מיצר וצער הבא על האדם, כדי שיתפלל לפני השי"ת ויזכה להתקשר ולהדבק בו ית"ש.
וי"ל דזהו הרמז בכתוב (תהלים צ, ג) 'תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם', דהשי"ת מביא את האדם למצב של "עד דכא", עד דכדוכה של נפש בעולם הזה, כי רצונו הוא "ותאמר שובו בני אדם", שישובו ויחזרו להיות דבקים וקשורים למקורם טהור, שישובו להיות חטיבה אחת בדבקות שלמה עם השי"ת (עי' יושר דברי אמת, קונטרס הראשון אות יב).
והוא כמ"ש (בראשית ב, ה) 'וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח כי לא המטיר ה' אלקים על הארץ ואדם אין לעבד את האדמה', ואמרו בגמ' (חולין ס:) 'מלמד שיצאו דשאים ועמדו על פתח קרקע, עד שבא אדם הראשון ובקש עליהם רחמים וירדו גשמים וצמחו, ללמדך שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים'.
דלכאורה יש להבין וכי אם אין מי שיבקש על הגשמים אין העולם צריך להתקיים, וכי מבלעדי בקשת האדם אין לעולם זכות קיום, אך להאמור יובן, דמאחר שתכלית הבריאה הוא שהאדם יתקרב להשי"ת, לכן אם אין אדם שיבקש רחמים בתפילתו ובאמצעות התפילה יתקרב להשי"ת וידבק בו, אכן אין קיום לעולם ואין טעם בכל הבריאה.
בזה ביאר מ"ש "רצון יראיו יעשה ואת שועתם ישמע ויושיעם", דמדוע השי"ת עושה את "רצון" יראיו שיהיה להם מבוקש להתפלל לפניו ית', ואיך בכלל יכולים לבקש ולהתפלל לפניו ית', כי "ואת שועתם ישמע ויושיעם", מאחר שנתאווה לתפילתן של צדיקים, מאחר שהשי"ת מצפה שכלל ישראל ישובו אליו, ורצונו ית' הוא שיתפללו ויתקשרו אליו.
זהו סיבת הדבר שיש לאדם רצון לתפילה, כשיש לאדם איזה צער או מיצר ח"ו, הרי זה כדי להזכירו ולעוררו שעליו לשוב להשי"ת, אך בודאי שאין ח"ו כל שינוי רצון אצלו ית"ש, אלא כל מאורעות העולם מסודרות לפניו ית' באופן הזה שיש סיבות בעולם הגורמות ליהודי להתפלל אליו, כדי להשיב נפשו להשי"ת, "ותאמר שובו בני אדם" - הכל הוא בכדי שבנ"י ישובו ויחזרו להשי"ת.

[בית הגנזים]

אלול פד.PNG (301.01 KiB) נצפה 425 פעמים

[בית הגנזים]

בענין תשובה
(נאמר בקו עמוד היומי - 04-800-6000 - סנהדרין קז:)

תשובה.mp3

(372.23 KiB) הורד 29 פעמים