הודעהעל ידי בברכה המשולשת » ה' אוגוסט 15, 2024 8:57 am
עכשיו ראיתי:
נאום (הרב) בר אילן
הרב ליאור לביא
פורסם: י"א באב תשפ"ד,
לפני כשבוע, בליל שבת פרשת "חזון", החזיר את נשמתו לבוראו, מורנו ורבנו הגאון הרב נפתלי צבי יהודה בר־אילן זצ"ל בגיל 82.
הרב נפתלי היה מגדולי התורה שבדורנו, נושא בשורת תורת ארץ ישראל בשלמותה ובגדולתה; נין ביולוגי לראש ישיבת וולוז'ין, הנצי"ב, שעל שמו נקרא, וכפי שהוזכר בהלוויה על ידי אחד הבנים, גם נין רוחני של הנצי"ב, כאשר למד מפי ראש ישיבת "מרכז הרב" הרב צבי יהודה קוק, שהיה בנו של הראי"ה, שלמד מפי הנצי"ב בישיבת וולוז'ין והלך בעקבותיו. נין ביולוגי ונין רוחני.
כשנשאל בשיחה עם אחד הנכדים על האירועים החשובים בחייו, ציין בין השאר את בית גידולו הרוחני; "ללמוד תורה מפי כמה מגדולי ישראל כגון הרב צבי יהודה הכהן קוק, הרב אברהם שפירא, הרב שאול ישראלי, רבי שלמה זלמן אויערבאך, הרב אלישיב כולם זכרונם לברכה".
הרב נפתלי, נוסף להיותו מרבניו הראשונים של הקיבוץ הדתי ('בארות יצחק'), לחם כצנחן במלחמת ששת הימים ואף נפצע באותה מלחמה, שבה זכה להיות ממשחררי העיר העתיקה והכותל המערבי.
כאשר פגשתי בהלוויה את בנו, ידידי הרב טוביה, הוא הראה לי תמונה מרגשת מתל השומר, שם היה אביו הרב נפתלי מאושפז בתקופה האחרונה. הרב טוביה סיפר שמאחר שבבית החולים היו מאושפזים חיילים רבים שנפצעו במלחמה הנוכחית, הציעו לרב נפתלי, שהיה מפצועי מלחמת ששת הימים להיפגש עם הגיבורים הצעירים, לוחמי ופצועי מלחמת "חרבות ברזל". הרב נענה להצעה בחפץ לב וכדרכו – במאור פנים, וכך רואים בתמונה את הרב נפתלי מחייך מתוך מיטת חוליו ולצידו בנו הרב טוביה ייבדל לחיים ארוכים, ושני גיבורים צעירים, שאיבדו ידיים ורגליים במערכה, אך כולם מחייכים חיוך גדול.
הרב נפתלי בר אילןמסך מלא
הרב נפתלי בר אילן
צילום: באדיבות המשפחה
בעיניי זאת תמונה מדהימה ועוצמתית שמספרת ללא מילים את סוד נצחיותו של עם ישראל; תלמידי חכמים גיבורים שבארץ ישראל – אב ובנו, ספרא וסייפא, ודור צעיר שממשיך את הדרך ומוכן למסור הכול למען העם והארץ, באהבה, בשמחה, בדבקות.
להאזין למוזיקה של ההלכה
הרב נפתלי זצ"ל היה גם רב הסניף שלנו, סניף בני עקיבא רחובות. הוא דאג לשמור על קשר קרוב עם החניכים והמדריכים. להיות אוזן קשבת לדילמות החינוכיות וההלכתיות שלנו והיה מעביר לנו גם שיעורים מדי פעם. הכול מתוך החיוך התמידי שהיה נסוך על פניו. ממש התורה המשמחת.
אחד הזיכרונות המיוחדים שלי כחניך הוא מליל ט' באב לפני למעלה מ־25 שנה. אחד מבוגרי הסניף העביר פעולה בליל ט' באב בסניף, ולהפתעתנו הפעיל את הטייפ (כן, פעם היה דבר כזה...) והשמיע את השיר "קול ברמה נשמע, נהי בכי תמרורים, רחל מבכה על בניה..." להשמיע שיר בליל ט' באב היה נראה לי קצת משונה. אבל אותו בוגר הסביר שהדבר נעשה בהתייעצות ובהכוונת רב הסניף, הרב בר־אילן. לימים, כשנזכרתי בכך, למדתי עיקרון חשוב בהוראת הלכה ובעיקר בהבנת טעמיה ומשמעותה.
כי השאלה מבחינת הרב לא הייתה רק אם הדבר מותר או אסור ואם אפשר להקל בכך בשעת הצורך. השאלה היא גם מהי הדרך הנכונה לגרום להתעוררות הלבבות של חניכי הסניף ולהזדהות עם הצער והאבל על חורבן בית המקדש.
מעבר לכך שהיה בהנחיה הזאת שיעור בהוראת ההלכה ובפסיקה ציבורית, היה בכך שיעור בחינוך. שיעור בהבנת נפש החניכים הצעירים וביכולת להגיע ללבבות שלהם. ולמי שהכיר את הרב נפתלי, יש בסיפור הזה כדי ללמד על כלל דרכו בפסיקה; חתירה לאמת ללא משוא פנים, מתוך הבנה של נשמת ההלכה ומגמתה. ובמשל מתוך עולם המוזיקה: הרב האזין ליצירה המוזיקלית ההלכתית שבוקעת ממכלול ההלכות ולא רק לכל תו ותו בנפרד, ומכאן יכולתו הנדירה לחדור להבנת דעת התורה בכל תחום עד לעיסוקו הנרחב בהלכות ציבור ומדינה.
בפתיחה לארבעת הכרכים בסדרת ספריו האנציקלופדית המונומנטלית "משטר ומדינה בישראל על פי התורה" הביא מדברי סבו הרב מאיר בר־אילן: "כחודש לפני מותו, כשנה לאחר קום המדינה, כתב סבי, הרב מאיר בר אילן:
"החובה המוטלת עלינו בימים החמורים המכריעים האלה בראשיתה של מדינת ישראל בעהי"ת... (– בעזרת ה' יתברך) לסדר חוקים ומשפטים, לא רק בדיני איסור והיתר אך גם בעניני חיוב ופטור, אשר על פיהם נחיה ועל פיהם נדון במדינתנו העצמאית והריבונית אשר אין לזרים ולנכרים זכות של התערבות בה" (הרב מאיר בר אילן, "חוק ומשפט במדינתנו", יבנה ניסן תש"ט, עמ' 30).
כמה משפט הסיום של הרב מאיר בר אילן – "אשר אין לזרים ולנכרים זכות התערבות בה" – משמעותי עבורנו בימים הרי גורל אלה. מה שמזכיר את סיפורו הנודע של הרב צבי יהודה קוק זצ"ל, בשיחתו המפורסמת לרגל יום העצמאות הי"ט למדינת ישראל, רגע לפני חזרתנו לכל מרחבי ארצנו ביהודה, שומרון, עזה, סיני והגולן:
"אני נזכר ברב מאיר בר אילן זכרונו לברכה, בנו של הנצי"ב, שמתוך אמונה ותורה, מתוך קדושה ויראת שמים, מתוך החלטיות וודאיות בלי ספקות – עמד בכל תוקף נצח ירושלים. לעומתו, עסקנים קצת מחוסרי אמונה, קדושה ויראת שמים, היו נגועים בהרבה סיבוכים וחולשות ביחס לגוים, בפחדנות ביחס לפוליטיקה של שלטון הגויים 'אשר פיהם דיבר שוא וימינם ימין שקר'.
"באחרית ימיו (של הרב מאיר בר אילן, ל"ל) נערכה מסיבה מטעם "המזרחי", בה השתתף קהל גדול והרב ברלין היה המנחה... היה אז נוסח שירושלים תהיה "בין־לאומית". ברל לוקר, יושב ראש הסוכנות, מצא לנכון להשתתף במסיבה זו... הוא פתח בכמה מילים של נימוס, ותוך כדי דבריו הכניס כמה מילים על ירושלים. עכשיו עניינה של ירושלים עדין, עדין, שם באו"ם דנים עליה.
"הרב ברלין זכרונו לברכה, כולו מלא גדלות, גדלות של מידות וגדלות של קדושה, ישב בראש השולחן בצידו האחר... כאשר שמע הרב ברלין זכרונו לברכה מילים אלה, הוא התפרץ מאחרי גבו מול הקהל הגדול: 'ווער הערט זיי?!' מי מתחשב בהם?! אנו מתחשבים בהם ביחס לירושלים?!" (שיחות הרב צבי יהודה, מועדים ח"ב עמ' 146).
הרב נפתלי זצ"ל, היה ממשיך נאמן של מורשת אבותיו – "כולו מלא גדלות, גדלות של מידות וגדלות של קדושה" – מתוך אמונה גדולה בכך שהתורה הקדושה צריכה להורות את דרכנו במדינת ישראל, וממילא – אין מקום להתחשב בדעת אומות העולם בעניינים הקשורים לניהול מדינת ישראל.
מהצד השני, הדרכה קטנטנה דווקא בהלכות רגישות והתחשבות, שאני נושא עימי מהרב נפתלי שנים רבות, ומשתדל ליישם ככל האפשר: "כשאתם צריכים לדבר בציבור, מוטב שיאמרו לכם: 'למה קיצרתם כל כך?' מאשר שיאמרו: 'למה הארכתם כל כך?'"
וכך סיים בנו הרב טוביה הספדו: "אני זוכר, כילד, היית כל בר מצווה, מסיים במילים: 'שתהיה בן נאמן לעמנו, לתורתנו ולארצנו'. ואני מבקש ממך אבא היקר, תהיה מליץ יושר על עמנו, על תורתנו ועל ארצנו".
מתוך המאמר שיפורסם השבת בעלון של מכון מאיר