דרומי כתב:לפום ריהטא אין לדמות כלל את ריבוי ההושענות בהושע"ר שהוא יום דין וכו', לבין אמירת ההושענא בשאר ימי חג הסוכות שהם ימי השמחה הגדולים בשנה.
וכמדומני שיש מבארים שמקומו של הו"ר לפני השמחה הגדולה של שמע"צ הוא כעין מקומו של תענית אסתר לפני שמחת פורים, וכעין חרישה לפני הזריעה כו'.
עושה חדשות כתב:לענ"ד הכיוון הוא ששמחה גדולה הולך ממש ביחד עם בקשה על העתיד. כן, לשאוג הושענא בזמן שמחתינו.
וכדברי אסף בדה"י א,טז (ועל סמך זה אנו מנענעים ב'הודו' וגם ב'אנא', תוס' סוכה דל"ז)
...יִשְׂמְח֤וּ הַשָּׁמַ֙יִם֙ וְתָגֵ֣ל הָאָ֔רֶץ וְיֹאמְר֥וּ בַגּוֹיִ֖ם יְקֹוָ֥ק מָלָֽךְ: יִרְעַ֤ם הַיָּם֙ וּמְלוֹא֔וֹ יַעֲלֹ֥ץ הַשָּׂדֶ֖ה וְכָל־אֲשֶׁר־בּֽוֹ: אָ֥ז יְרַנְּנ֖וּ עֲצֵ֣י הַיָּ֑עַר מִלִּפְנֵ֣י יְקֹוָ֔ק כִּי־בָ֖א לִשְׁפּ֥וֹט אֶת־הָאָֽרֶץ: הוֹד֤וּ לַיקֹוָק֙ כִּ֣י ט֔וֹב כִּ֥י לְעוֹלָ֖ם חַסְדּֽוֹ: וְאִמְר֕וּ הוֹשִׁיעֵ֙נוּ֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׁעֵ֔נוּ וְקַבְּצֵ֥נוּ וְהַצִּילֵ֖נוּ מִן־הַגּוֹיִ֑ם לְהֹדוֹת֙ לְשֵׁ֣ם קָדְשֶׁ֔ךָ לְהִשְׁתַּבֵּ֖חַ בִּתְהִלָּתֶֽךָ:
צופה_ומביט כתב:דרומי כתב:לפום ריהטא אין לדמות כלל את ריבוי ההושענות בהושע"ר שהוא יום דין וכו', לבין אמירת ההושענא בשאר ימי חג הסוכות שהם ימי השמחה הגדולים בשנה.
וכמדומני שיש מבארים שמקומו של הו"ר לפני השמחה הגדולה של שמע"צ הוא כעין מקומו של תענית אסתר לפני שמחת פורים, וכעין חרישה לפני הזריעה כו'.
בנגלה הדין של יום הוש"ר הוא אותו דין על המים של כל סוכות, אלא שהכל הולך אחר החיתום, וכמו ביוכ"פ שרק בנעילה אומרים וחתמנו, לכן בחיתום סוכות מתחננים יותר. וכבר בירושלמי ר"ה שאימתי כל העם בבית הכנסת כבר בשחרית, ואותי יום יום ידרושון, בשני ימים בשנה, יום תרועה ויום ערבה [פלא שלא ביוכ"פ].
גם לגבי נטילת ערבה במקדש מה שקבעו אותה חובה יתירה ביום השביעי שדוחה שבת הוא כי בראשון ישנה כבר חובת הלולב, ואינה ניכרת לעצמה, וגם לגבי אמצע החג יש טעם, עיי"ש. ואלמלא טעמים אלה היתה חובה זו גם ביום אחר בסוכות, ולא בהוש"ר.
רק בנסתר מבואר שהוש"ר הוא חיתום הדין של ר"ה ויוכ"פ, בגדר חותם ע"ג חותם, או מסירת הפתקין.
מצד ההלכה יש בהוש"ר את אותו חיוב שמחה בדיוק כמו בכל ימי סוכות. ומקרא מלא הוא: ושמחתם לפני ה' אלוקיכם שבעת ימים. ובפסוקי התורה אין שום חילוק שמבדיל בין יום השביעי של סוכות לשאר ימי החג [בפרט ימי חוה"מ].
ברשימות אגדה כתב רבנו: הענין שלא נתגלה תקפו של יום הושענא רבה כיום הדין בדורות הראשונים לכל ישראל הוא מפני שבדורות ההמה היתה אימת הדין רבה ועצומה כראוי ואילו ידעו שהוא יום הדין היתה נפגמת שמחת החג שהיא מצוה מן התורה כל שמונת הימים עכ"ד.
ושמעתי מאדמו"ח הגאון זצוק"ל שמה שבפוסקים לא נזכר דבר מכל זה וביארו כל הנעשה ביום הזה משום שדנים על המים, וביאר שבדורות הקודמים די היה להם לישראל בהתעוררות ממה שנדונים על המים כדי לעוררם להתחזק כראוי בתפלות ומע"ט, וכיון שהתחזקו והתפללו הועיל זה ממילא גם לענין הגמר דין הנעשה ביום הזה. אבל בדורות האחרונים שהיראת שמים צריכה יותר חיזוק ולא היה די בדין על המים כדי לעורר ולחזק כראוי, נסתובב ממרומים שיתגלה לנו ענין הגמר דין [א"ה: של ר"ה ויוכ"פ] שנעשה ביום הזה כדי שנתעורר עי"ז ביתר שאת ויתר עוז.
ויש שנהגו להדליק נרות של יום כיפור לפי שהוא גמר החתימה ותפילת המים.
ביום שביעי של סוכות כתיב (במדבר כט, לג) כמשפטם, לומר שמה שנגזר בר"ה ונחתם ביוהכ"פ מראים בליל הוש"ר.
ולמה נקרא שמו הושענא רבה, אמר הקב"ה לאברהם: אני יחיד ואתה יחיד, אתן לבניך יום המיוחד לכפר בו עוונותיהם, וזהו הושענא רבה. א"ל הקב"ה לאברהם: אם אין כפרה לבניך בר"ה יהיה ביוהכ"פ, ואם לאו יהיה בהושע"ר. פירוש, שם אהי"ה בגימטריא כ"א, ואתה בדור כ"א דהיינו עשרה דורות מאדם ועד נח ועשרה דורות מנח עד אברהם, והושע"ר הוא בכ"א ימים לחודש תשרי, וזהו אחדותו של שמי, וזהו הושע"ר.
שְׁלֹשָׁה הֵמָּה מֵיטִיבֵי צָעַד וְאַרְבָּעָה מֵטִיבֵי לֶכֶת (משלי ל, כט), אֵלּוּ אַרְבַּע מִינִים שֶׁבַּלּוּלָב, שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל הוֹלֵךְ וְרָץ לִיקַּח לוֹ מֵהֶם לְהַלֵּל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁיִּתְרַצֶּה לוֹ וִיכַפֵּר לוֹ עַל כָּל עֲוֹנוֹתָיו. מֵטִיבֵי לֶכֶת. מִי שֶׁרוֹאֶה אֶת אַרְבַּע מִינִים הַלָּלוּ, הוּא בּוֹסֵר עֲלֵיהֶן, וְהֵן גְּדוֹלוֹת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אַרְבָּעָה הֵם קְטַנֵּי אֶרֶץ (שם פסוק כד), אֵלּוּ אַרְבַּע מִינִים הַלָּלוּ. וְהֵמָּה חֲכָמִים מְחֻכָּמִים (שם), שֶׁהֵן גְּדוֹלִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְהֵמָּה חֲכָמִים מְחֻכָּמִים, שֶׁהֵם מִתְחַכְּמִים וּמְלַמְּדִים זְכוּת וְחָכְמָה לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם.
ובזה תבין מה שאמרו חז"ל השטן בגימטריא שס"ד, ויום אחד יום הכפור אין לו רשות, ויש להבין הא ה' דמלת השטן הוא רק משמש לפעולת ה' הידיעה אבל עיקר שמו שטן, וכי שמו השטן, ואם כן עדיין חסרו ה' ימים (למנין הימים שאינו יכול להשטין בהם). אבל זה הוא אלו ה' ימים, ד' ימים בין יום הכפור לסוכות, ויום ראשון דלולב ואתרוג מגין ואין לו רשות כנ"ל, ולכך אין לו רק שנ"ט ימים. וזו היא כוונת המדרש ולקחתם לכם ביום הראשון וכי ראשון הוא אלא ראשון לחשבון עוונות וכו' ובו ביום נלקח לולב שהוא גם כן כופה לסטרא אחרא, ולכך נרמז ה' בלולב ולא בסוכה ולהורות כי ה' ימים שאין לו אחיזה.
וכיון שהגיע יום הושענא רבה נוטלין ערבי נחל ומקיפין שבע הקפות וכו' ומיד מלאכי השרת שמחים ואומרים נצחו ישראל נצחו ישראל.
שׁוֹאֲלִים בְּרִבּוּעַ אֶשְׁלֵי מַיִם
שִׂיחִים בְּדֶרֶךְ מַטָּעָתָם. עוֹמְסִים בְּשַׁוְעָתָם. עֲנֵם בְּקוֹל פְּגִיעָתָם
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 2 אורחים