מפרשי האוצר
חיפוש גוגל בפורום:

ורוממתנו מכל הלשונות \ השפות. פרשת נוח.

ביאורים ועיונים, חדושים ובירורים, בתורה בנביאים בכתובים ובתרגומים, ובמפרשיהם, ראשונים ואחרונים, ויבינו במקרא.
יהודהא
הודעות: 1533
הצטרף: ג' אוגוסט 24, 2021 2:27 pm

ורוממתנו מכל הלשונות \ השפות. פרשת נוח.

הודעהעל ידי יהודהא » ה' אוקטובר 31, 2024 9:07 am

ורוממתנו מכל הלשונות \ השפות.

א.
איך יידיש היא בעצם עברית.
ואילו ה 'העברית' ראשיתה בלועזית ?
והאם יש לנו שפה או לשון.



1.
בסיפור הפלגה ' שָׂפָ֣ה' על הטיותיו מופיע שישה פעמים.
בראשית יא, א
וַֽיְהִ֥י כׇל־הָאָ֖רֶץ שָׂפָ֣ה אֶחָ֑ת..

* בראשית יא, ז. פרשת נוח.
הָ֚בָה נֵֽרְדָ֔ה וְנָבְלָ֥ה שָׁ֖ם שְׂפָתָ֑ם אֲשֶׁר֙ לֹ֣א יִשְׁמְע֔וּ אִ֖ישׁ שְׂפַ֥ת רֵעֵֽהוּ׃

2.
כמו השפה גם''הלשון'' משמשת בתורה ככינוי לשפה :
*בראשית י, לא.
אֵ֣לֶּה בְנֵי־שֵׁ֔ם לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לִלְשֹׁנֹתָ֑ם בְּאַרְצֹתָ֖ם לְגוֹיֵהֶֽם׃
*בראשית י, ה
מֵ֠אֵלֶּה נִפְרְד֞וּ אִיֵּ֤י הַגּוֹיִם֙ בְּאַרְצֹתָ֔ם אִ֖ישׁ לִלְשֹׁנ֑וֹ .
* ובדברים כח,מט.
ניגודו - '' גּ֕וֹי אֲשֶׁ֥ר לֹא־תִשְׁמַ֖ע לְשֹׁנֽוֹ׃

ובלשון הקודש לקירבת מילים ישנה משמעות . וראוי לשים לב למילים: פֶּ֛ה, שָׂפָ֣ה. שָׂפָ֖ם.
אשר כולם מתייחסים לאות איבר באדם.

3.
השפתיים והלשון שניהם איברים המאפשרים לנו לבטאות את המילים המרכיבות את השפה.
ומכאן כינוייהם של המילים המשמשים אותנו לתקשורת: שפה או לשון.

נכון שבכתיבה איננו משתמשים בשפה \ לשון, אלא באצבעות ידינו. ועדיין הכינויים הראשוניים למילים
הוקבעו להם בשל הראשוניות של השפה המדוברת המקדימה את השפה הכתובה.

כיום זה כבר התרחק לגמרי מכוונתו הראשונית, והם משמשים גם לתופעות שכלל אינן מילוליות לא בפה ולא בכתב .
כגון שפת הסימנים, שפות תכנות ועוד . שאין להם שום קשר לאיברי השפה והלשון, והם סמלים בלבד.

אגב גם בלועזית איבר השפתיים העניק את שמו לשפה\לשון. לינגווה פירושו בלטינית איבר שפה\תיים ,וממנו לנגווויץ= שפות, ולינגואה פראנקה.

ב. היידיש הוא מהמקרא.
לשון עברית, לשון יהודית וגם לשון הקודש.

1.
הצמד 'לשון עברית' אינו בתנך. ומה כן ?
כשאנשי חזקיהו ביקשו מרבשקה לדבר ארמית: "דַּבֶּר נָא אֶל עֲבָדֶיךָ אֲרָמִית כִּי שֹׁמְעִים אֲנָחְנוּ, וְאַל תְּדַבֵּר עִמָּנוּ יְהוּדִית בְּאָזְנֵי הָעָם אֲשֶׁר עַל הַחֹמָה" ( מלכים ב יח, כו; ישעיהו לו, יא).
כך גם בנחמיה יג, כד: "וּבְנֵיהֶם חֲצִי מְדַבֵּר אַשְׁדּוֹדִית וְאֵינָם מַכִּירִים לְדַבֵּר יְהוּדִית וְכִלְשׁוֹן עַם וָעָם".

חזרה למקורות.
מעניין לשון 'היידיש' זהה לביטוי לשון 'יהודית'. שכן יידיש הוא שיבוש של המילה יהודית.
ולא עברית ולא לשה''ק.

2. והעברית מקורהה בלועזית.
המקור ל 'לשון עברית' הינו מלועזית. שכן לראשונה אנו פוגשים את הכינוי ' לשון עברית' כתוב בלועזית: ביוונית בתרגום בן סירא,וכן בשפת הגעז [ אתיופיה] בספרים חיצוניים. ומן היוונית התגלגל שם זה לכל הלשונות באירופה.וחזר אלינו.

3. לשון הקודש.
אבל בחזל מוצאים אנו 'עברית' בד''כ בעיקר לציין כתב עברי או 'ככתב' .ופעמים גם ללשון העברית
אבל בד''כ ללשון קראו ' לשון הקודש'.

סנהדרין כא:.
אָמַר מָר זוּטְרָא וְאִיתֵּימָא מָר עוּקְבָא בַּתְּחִלָּה נִיתְּנָה תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל בִּכְתָב עִבְרִי וּלְשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ חָזְרָה וְנִיתְּנָה לָהֶם בִּימֵי עֶזְרָא בִּכְתָב אשורית וּלְשׁוֹן אֲרַמִּי בֵּירְרוּ לָהֶן לישראל כְּתָב אשורית וּלְשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ וְהִנִּיחוּ לַהֶדְיוֹטוֹת כְּתָב עִבְרִית וּלְשׁוֹן אֲרַמִּי.

* וְאֵלּוּ נֶאֱמָרִין בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ... משנה סוטה ז,ב
* משניות גיטין ח,ט. ”גֵּט שֶׁכְּתָבוֹ עִבְרִית וְעֵדָיו יְוָנִית,
* (ידים – ד, ה) ”תַּרְגּוּם שֶׁכְּתָבוֹ עִבְרִית וְעִבְרִית שֶׁכְּתָבוֹ תַּרְגּוּם, וּכְתָב עִבְרִי, אֵינוֹ מְטַמֵּא אֶת הַיָּדָיִם.“
[אבל כנראה צימוד שתי המילים 'לשון עברית' נעדר בהם.]

4.
עֵֽבֶר\ עברי, מדוע ?

בלקח טוב מביא את המדרש -
''ויבא הפליט – מן המלחמה -ויגד לאברם העברי – ... מה ת״ל עברי ?
* ר׳ יהודה אומר כל העולם כולו מ־עֵֽבֶר אחד והוא מ־עֵֽבֶר אחד.
* ר׳ נחמיה אומר לפי שהיה מבני בניו של ־עֵֽבֶר.
* ד״א שהוא מ־עֵֽבֶר הנהר.

ובמלבים דבה'י א,א.
(יט) "כי בימיו נפלגה." שהיה דור הפלגה בימיו, וי"ל כי תחלה היו כולם מדברים שפת ־עֵֽבֶר ואחר פילוג הלשונות לא נשארה שפה הקודמת רק לבני פלג, דהא אברהם שיצא מפלג דבר שפת ־עֵֽבֶר, ולכן נקרא הוא פלג, שכולם נפלגו ממנו בלשונם:

ובספר הכוזרי מאת ר' יהודה הלוי בתרגום יהודה אבן־תבון נאמר: "שהיא לשון־עֵֽבֶר ובעבורו נקראת עברית, מפני שנשאר עליה עת הפלגה ובלבול הלשונות" (מאמר ב, סח).

5.
ארמית או עברית.

ועדיין יש לעיין במחלוקת הרמבם הרס''ג ובין ריה''ל ואחרים האם העברית היא לשון הסכמית או טבעית.

וכן על שפת דיבורו של אברהם
שלדברי הרמב"ן בפירושו לבראשית (מה, יב) על דברי יוסף לאחיו "כי פי המדבר אליכם", שלפי דברי המדרש (בראשית רבה צג, י) וקדמוני המפרשים – כוונתו לציין את דיבורו בלשון הקודש.

ועל כך כותב הרמב"ן: "כי איננה ראיה שידבר אדם אחד במצרים בלשון הקודש,
כי על דעתי היא שפת כנען כי אברהם לא הביאו מאור כשדים ומחרן כי ארמית היא, והגל הזה עד, ואיננו לשון לאיש אחד לבד אבל הוא לשון כנען, ורבים במצרים יודעים אותו כי קרוב הוא".
ולכאורה עולה מכאן שלא הייתה לשון הקודש לשונו של אברהם אבינו, אלא לשונה של ארץ כנען.

ומהעבר על פרשת נוח - על התירס .
viewtopic.php?f=46&t=60714&hilit=%D7%98%D7%A2%D7%A8%D7%A7%D7%99%D7%A9%D7%A2

ועל החללית -
viewtopic.php?f=46&t=60734&hilit=%D7%9E%D7%92%D7%93%D7%9C+%D7%91%D7%91%D7%9C

ולוח השנה העתיק.
viewtopic.php?f=46&t=60684&hilit=%D7%9C%D7%95%D7%97+%D7%A9%D7%A0%D7%94

יהודהא
הודעות: 1533
הצטרף: ג' אוגוסט 24, 2021 2:27 pm

Re: ורוממתנו מכל הלשונות \ השפות. פרשת נוח.

הודעהעל ידי יהודהא » ה' אוקטובר 31, 2024 1:49 pm

יהודהא כתב:ורוממתנו מכל הלשונות \ השפות.

ועל כך כותב הרמב"ן: "כי איננה ראיה שידבר אדם אחד במצרים בלשון הקודש,
כי על דעתי היא שפת כנען כי אברהם לא הביאו מאור כשדים ומחרן כי ארמית היא, והגל הזה עד, ואיננו לשון לאיש אחד לבד אבל הוא לשון כנען, ורבים במצרים יודעים אותו כי קרוב הוא".
ולכאורה עולה מכאן שלא הייתה לשון הקודש לשונו של אברהם אבינו בלבד, אלא לשונה של ארץ כנען.


כ מ ו ב ן. שמקשים על הרמבן...תימה לי פה קדוש יאמר זה...הנחלת יעקב. והמהרשא...ולדבריהם ר ק בני ישראל דיברו בלשון הקודש. .
ולרמבן - מדוע הוא נקרא לשון הקודש . כי -- "וכן הטעם אצלי במה שרבותינו קוראין לשון התורה "לשון הקודש", שהוא מפני שדברי התורה והנבואות וכל דברי קדושה כולם בלשון ההוא נאמרו. והנה הוא הלשון שהקב"ה יתעלה שמו מדבר בו עם נביאיו ועם עדתו, "אנכי" ו"לא יהיה לך" ושאר דברות התורה והנבואה, ובו נקרא בשמותיו הקדושים ..( בשמות .ל. יג.).


והארכנו בכך בפרשת ויגש בקישור - בהודעות 2,4.

https://tora-forum.co.il/threads/%D7%90 ... %A9.16076/

יהודהא
הודעות: 1533
הצטרף: ג' אוגוסט 24, 2021 2:27 pm

Re: ורוממתנו מכל הלשונות \ השפות. פרשת נוח.

הודעהעל ידי יהודהא » ו' נובמבר 01, 2024 2:09 am

לשון בלשון.

שלא תעלה זאת על 'דל שפתיך', מה פירושו ?

מקורו בפסוק :(ג) שִׁיתָ֣ה ה' שׇׁמְרָ֣ה לְפִ֑י נִ֝צְּרָ֗ה עַל⁠־דַּ֥ל שְׂפָתָֽי׃
בתהילים קמא.

דַּ֥ל שְׂפָתָֽי. יחידאית בתנך. אולם נפוצה ושימושית. ומה משמעות ' דַּ֥ל '?
מבין הפירושים הרבים שתיים הן הבולטות: מלשון הגבהה\ הרמת השפתיים. [בפתיחת הפה].

אבל לאב''ע ולרד''ק מובנו 'דלת' הפה.
שהשפתים הן הדלת של הפה ומבקשים מה' "נִ֝צְּרָ֗ה עַל⁠־דַּ֥ל שְׂפָתָֽי׃"

ב.
ובפסוקים הבאים האיברים כולם מוזכרים בהתייחס לדיבורים.
משלי יג, ג.
נֹצֵ֣ר פִּ֭יו שֹׁמֵ֣ר נַפְשׁ֑וֹ פֹּשֵׂ֥ק שְׂ֝פָתָ֗יו מְחִתָּה־לֽוֹ׃

משלי טז.
(א) לְאָדָ֥ם מַֽעַרְכֵי־לֵ֑ב וּ֝מה' מַעֲנֵ֥ה לָשֽׁוֹן׃

קיים דמיון במילים: פֹּשֵׂ֥ק שְׂ֝פָתָ֗יו. וּפָעֲרָה פִיהָ לִבְלִי חֹק “ (ישעיהו ה,יד) \ וּפֹצֶ֥ה פֶ֖ה\
כולן לשון פתיחה ותחילתן באות פ'.

וניגודו של 'פֹּשֵׂ֥ק שְׂ֝פָתָ֗יו' הוא בחזל ": חוֹשֵׁק שְׂפָתָיו.
...חשוק שפתותיך זו בזו ואל תיבהל להשיב (עבודה זרה לה.)


חזור אל “מקרא ותרגום”



מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 105 אורחים