למשל, מתוך ספרו של י"י ילין, אבותינו, ירושלים תשכ"ו, עמ' קכח:
בבית כנסת זה [=בית כנסת של אבי המחבר, בשכונת משכנות בירושלים] התפללו יום יום עם הנץ החמה, לרבות ראש השנה ויום הכיפורים. ופעם, בראש השנה, דחקה השעה, לרגל התכונה המיוחדת של תפילת היום, והיה חשש לאחר את הנץ החמה בכמה רגעים. עמד אבא שעבר לפני התבה ודילג על תפלת "כלה אל תעש" שביוצר. בזה "הציל את המצב", כי על ידי כך כיוון סיום ברכת "גאל ישראל" עם הנץ החמה ממש. את התפלה המדולגת השלימו אמנם אחר כן, לאחר תפילת שמונה עשרה. בכל זאת עשה הדילוג עצמו בשעתו רושם גדול וסחו בו. בחוגי העדה הפרושית בירושלים, שהיתה זהירה מאד בכל שינוי קל בנוסח התפילות, היה במעשה שנעשה - משום העזה.
